פורום אוצר החכמה

שנינו בגמרא (מגילה דף יח ע"א): מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקדוש ברוך הוא, דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב 'מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו', למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו [למי שיכול - ואין מי שיכול לספר את כולו, לפיכך אין נראה לספר מדעתו אלא את מה שתקנו חכמים. רש"י]. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן המספר בשבחו של הקדוש ברוך הוא יותר מדאי נעקר מן העולם שנאמר היסופר לו כי אדבר.
אכן מצאנו לו לדוד המלך ע"ה שאמר (תהלים קנ ב) 'הללוהו כרוב גודלו', ומשמעות דברים שיש להלל את הבורא כפי גדולתו.

אבל לכאורה סתרי אהדדי דבריו כאן לדבריו לעיל (קו ב) 'מי ימלל גבורות הוי"ה', אשר דרשוהו חז"ל שלא ישבח האדם יותר ממה שקבעו חז"ל, וכאן אמר שיהללוהו כפי גדלו.

איתא (בספר יפרח בימיו צדיק אות ק"ח) מהרה"ק בעל עטרת צבי מזדיטשוב זי"ע על הפסוק הללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גדלו (תהלים קנ, ב) ודקדק דהווה ליה למימר "ברוב" גדלו (כמו שנאמר אצל השאר) ומהו כ"ף הדמיון, ותירץ שאדם צריך להלל ולברך להשי"ת על הרעה כמו על הטוב, וזה הפירוש הללוהו בגבורותיו צריך להלל לה' כשעושה דינים והאיך צריך להללו, על זה כתב הללוהו כרוב גדלו כמו שכשמשפיע רב חסדיו המרומז בגדלו מהלל לה' על הטוב, כך באותו אופן צריך להלל לה' כשעושה דינים.

יש פירוש יפה ע"ד הדרש (ראיתי בעטרת ראש לאדמו"ר האמצעי), שצריך האדם להלל את ה' כרוב גודלו, היינו כל אדם ואדם לפי מדת כשרונו ויכולתו. וזהו כל הנשמה תהלל י-ה.