יַגִּיהַּ שְׁבִיב - נגוהות מתורת הסוד - גליון חדש

[פלגינן]

יגיה שביב. נגוהות מתורת הסוד. לאחד מחכמי הפורום שליט"א. ניסיון מעניין להאיר ניצוץ כלשהו מאותו עולם רחוק.
בגליון זה: "כוונות העומר לחכמי צפת".

[זנב לשועלים]

מעניין. ייש"כ.

[ישראליק]

יישר כח!

[מדבר קדש]

יפה מאוד,
מה עם גיליון לקראת חג השבועות?

[איש_ספר]

מפליא פלאות!

[לענין]

מאד מאד יפה!
היוזמה נפלאה, והתוכן מושקע מאד ועשיר ביבול מבורך.
נברך את הה"כ נר"ו שימשיך להשקותנו ממעיינותיו הזכים והנעימים, ויראה אך טוב וחסד כל הימים.

ולחיבת הקדש, מספר הערות [נכתבו במרוצה מאפס פנאי, ואשר יראה יקרב].
א. עצם ההקבלה של החת"ס של העבודה מלעלא מול העבודה מלתתא, יתבאר שפיר הפלא ופלא לפי דברי הרמח"ל בקיצור כוונות, שעצם הכוונה בלמנצח בנגינות היא שיאירו הז' ספירות דז"א אל הז' דנוק', ולכן יש מ"ט תבות כנגד הז"א ומ"ט אותיות כנגד הנוק'. וא"כ רואים כבר בדברי הרמח"ל שיש כאן שני מערכות שצריכים להיות מקבילות אשה אל רעותה. ואם כן פלא פלאים יש לחבר את דברי החת"ס עם דברי הרמח"ל, ולומר שהז"א [שהוא כסדרו] משפיע על המדה שכנגדו בנוק' [שהיא בהיפוך מתתא לעלא], וא"כ הרעיון של החת"ס של מיין דכורין ומיין נוקבין הוא מודגש מאד בדברי רמח"ל, ומודגש גם בפסוק גופיה שיש בו שתי מערכות של ארבעים ותשע, התבות [ז"א] והאותיות [נוק'].
אולי בזה גם נצליח לבאר את הסיבה שאמירת המזמור מועילה כסגולה שינצל מלהיות בבית האסורים. דהנה כתב הרמ"ק (באור יקר) שבחינת 'קשר' בין הת"ת למלכות, המכוון הוא 'היות הת"ת משפיע במלכות וכו', אלא שיהיה הוא קשור עמה וחבוש עמה בבית האסורים דילה', ואם כן בית האסורים הרוחני הוא הצלה וכפרה מבית האסורים הגשמי, ועיין [גם יוסף יצא מבית האסורים בראש השנה שהוא ראשית החודש השביעי, וגם זה בפרשת מקץ הנקראת בחנוכה, ועי'].
הכותב מציין אל הרמח"ל ברמיזה בעלמא (בהערה כ'), ודומה כי אדרבה יש לזה מקום בעצם הבנין המפואר שבנה הכותב.

ב. הרעיון שרב חסדא ורב הונא הם כנגד החסד והגבורה (שבהערה מ"א), מקורו טהור בספר הקדוש תפילה למשה של רבי משה בנימין מבבל (הו' אהבת שלום, ירושלים תשע"ט), ע"ש תוספת בזה.

ג. מה שהעיר (בהערה נ"א) שלמרות שהמפגש בין שתי המערכות הוא בנצח שבנצח, מכל מקום הכוונה היא שונה שכן מעלא לתתא (שי' האר"י) מכוונים באות צ' של בטרצת"ג, ואילו ממטה למעלה (ר' עזרא מפאנו) הכוונה היא באות ר'. דומני שלא היא, ודעת לנבון שאין להקביל את שי' האר"י עם שי' רבי עזרא, וברור לענ"ד שאם אנו מחליטים שגם לפי שיטת האר"י יש מושג של מתתא לעלא [אשר חידשו החת"ס], גם זה הולך באופן שביום הראשון של השבוע מכוונים בכללות האותיות של אותו השבוע, ובששת הימים הבאים מכוונים את האותיות עצמם, ולא כשי' רבי עזרא שביום האחרון מכוונים את כללות האותיות.
[ואין שום טעם להקביל את שי' האר"י מול שי' רבי עזרא, כיון שאין להם שום הקבלה. הוזהרנו שלא לערב בין תורת הרמ"ק לתורת האר"י. אמת כי מדברי רבי עזרא אנו לומדים את עצם הרעיון של הכוונה מתתא לעלא, ועכשיו אכן אפשר לעשות עם זה מטעמים גם אליבא דהאר"י. אך מכל מקום צורת ההקבלה צריכה להיות באופן שכוונת אנא בכח תהיה גם היא אליבא דהאר"י, ולא לפי שיטה אחרת, וממילא המפגש ביום נצח דנצח הוא מושלם].

ד. שים לב לדבר מעניין. בשבוע הראשון המפגש של שתי הבחינות הוא ביום השביעי (מלכות שבחסד עם חסד שבמלכות). בשבוע השני המפגש הוא ביום הששי (יסוד שבגבורה עם גבורה שביסוד), וכן הלאה, כל שבוע זה מתקדם בעוד יום, עד שבשבוע השביעי המפגש הוא ביום הראשון (חסד שבמלכות עם מלכות שבחסד). רואים כאן רעיון נפלא, שבכח הארת עבודת מעלא לתתא אל עבודת מתתא לעלא זוכה העבודה התחתונה להתעלות עוד ועוד ולכן כל שבוע המפגש הוא מוקדם יותר, דהיינו בדרגה גבוהה יותר.

ה. בנותן טעם לציין לדברי השער הכוונות בדרוש תקון חצות, שבימי העומר צריך לכוין את האות והתבה היומית, גם בלמנצח שאומרים בתיקון לאה, ועי' פתח עינים.

ו. אציין שגם בעשרת ימי תשובה מצינו גישות שונות במקובלים, אם העשר הם מלמטה למעלה (האריז"ל) או מלמעלה למטה (של"ה), ואף התם תרווייהו איתנהו.

ואחתום בכבוד ויקר לרב הכותב המשקנו מכשרונו המתוק והנעים.

[שבע]

הקפצה!

[לענין]

הקפצה!

אבע מימיך!