א. בשולי 'ספר המנהגים' למהר"י טירנא, נדפסו 'הגהות מנהגים' (אודות זהות מחברם ראה במבוא לספר המנהגים, מכון ירושלים). בכמה וכמה מקומות מביא ההגהות פסקים ומנהגים בשם 'מהרי"ש'.
מהדיר הספר - הרב שלמה שפיצר, נוקט כי 'מהרי"ש' שמזכיר ההגהות מנהגים, הוא רבי ישראל איסרלין בעל התרומת הדשן (ראה מאמרו 'מהרי"ש ופסקיו', 'סיני' פ"ב עמ' רכ"ו), ובהתאם לכך - בכל מקום בו מזכיר ההגהות מנהגים את המהרי"ש, הוא מציין את המקור או המקבילה שנמצאת בכתבי בעל תרומת הדשן.
ב. והנה בהלכות חנוכה מופיע בהגהות מנהגים הקטע שלפנינו -
- הגהות מנהגים.png (34.11 KiB) נצפה 2095 פעמים
המהדיר נאמן לדרכו כי מהרי"ש הוא מהרי"א בעל תרומת הדשן, ועל כן מציין הוא את המקור ב'לקט יושר' (א' 151).
דא עקא, שבלקט יושר שם לא הזכיר כלל את הדין הנ"ל! ההגהות מנהגים בא לומר שנר חנוכה שכבה, אין להדליקו מנר חנוכה אחר, אע"פ שיש ענין של מצוה מן המובחר לחזור ולהדליקו [ומטעם שכתב המג"א (ר"ס תער"ד) דהוי כנר של חול אצל מצוה, הואיל ומן הדין אינו צריך להדליקו]. ואילו בלקט יושר לא נזכר רק עצם המנהג לחזור ולהדליק!
- לקט יושר.png (30.17 KiB) נצפה 2095 פעמים
ג. והנה בספר 'הלכות ומנהגי רבינו שלום מנוישטט' (מכון ירושלים) עמ' רכ"ח, הכניס המהדיר (הנ"ל) את הקטע הנזכר בהגהות מנהגים, והפעם - בשם מהר"ש!
- מהר''ש.png (21.62 KiB) נצפה 2095 פעמים
ולא זכיתי להבין, הרי בהגהות מנהגים מציין המהדיר ללקט יושר, ומפני שנקט כי בעל השמועה הוא התרומת הדשן, ולא המהר"ש מנוישטט, ואם כן מפני מה וכיצד נכללת תשובה זו בספר מנהגי המהר"ש?
ד. זאת ועוד, לא הובאה כאן השמועה במלואה, אלא רק תחילתה! נראה מזה כי המהדיר סבר שרק תחילת השמועה מיוחסת למהר"ש, ואילו המשכה [אע"ג דאור זרוע וכו'] הוא הוספה של כותב ההגהות, מדעת עצמו ולא בשם מהר"ש.
וזה אינו מובן כלל, לומר שכל תשובת המהר"ש התייחסה לאי החיוב להדליק נר שכבה הוא תמוה מאד. דין זה הוא מפורש בגמרא 'כבתה אינו זקוק לה', וכך נקטו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים. לא מסתבר שבעל ההגהות מנהגים נצרך להביא דין זה דוקא בשם המהר"ש. הרבה יותר הגיוני להבין שמה שנשאל המהר"ש הוא האם הוראת האור זרוע [המובאת גם בלקט יושר, ומטעם אחר] לחזור ולהדליק את הנר, יש לה גדר מצוה ומותר להדליקו מנר חנוכה אחר, או דילמא אין להדליקו רק מנר של חולין.
ה. דומה כי מתחילה סבר המהדיר לקרוא את השמועה על שם בעל התרומת הדשן. ביקש לה מקור בכתביו, ולא מצא מאומה מלבד האיזכור בלקט יושר של הדין דכבתה אינו זקוק לה [בתוספת המנהג לחזור ולהדליק]. מטעם זה סבר שרק תחילת השמועה מיוחסת למהרי"ש ולא המשכה, ולכן גם כאשר נמלך לייחס את השמועה למהר"ש מנוישטט ולא לתרומת הדשן, עדיין נשאר בהנחה המוקדמת שלא לייחס אל המהרי"ש רק את תחילת השמועה ולא את כולה!
עתה נוכל להבין מפני מה שונתה גירסת השמועה עד לבלי הכר. התבות 'אין צריך לחזור ולהדליק', אינם נמצאות כלל בדפוסים של ההגהות מנהגים! בעקבות הרצון להתאים את השמועה עם האמור בלקט יושר נוספו בה אלו התבות, וגם בשעה שהועברה השמועה אל המהר"ש מנוישטט לא הושבה הגירסא המקורית של ההגהות מנהגים, אלא [מלבד קיצוץ המשך השמועה, שהוא עיקרה, וכאמור] הודפסה כאן הגירסא של השמועה [השונה לגמרי] שנאמרה בלקט יושר! (ולא זו בלבד, אלא שבהגהות מנהגים נוספו הדברים בסוגרים מרובעות, כמקובל, במקום של תוספת עצמאית, ואילו במנהגי מהרי"ש באה התוספת ללא סוגרים כלל, מה שגורם למעיין לחשוב כי זה הנוסח המקורי שבהגהות מנהגים).
ו. מסקנות לסיכום -
1. אי אפשר גם לכלול את השמועה במנהגי מהר"ש, וגם להמשיך לציין את הלקט יושר כמקורו של בעל הגהות מנהגים, תרתי דסתרי. צריך להחליט מיהו המהר"ש הנזכר כאן, ולמחוק את האזכור הסותר.
2. במידה ויוכרע כי בעל השמועה הוא המהר"ש, הרי שיש להביאה בספר מנהגיו, בשלימותה, ובגירסא המקורית שלה, כמו שהובאה בהגהות מנהגים. אין שייכות למה שנאמר בלקט יושר.