דרומי כתב:בדרך כלל בכאלה דברים סיפור מביא סיפור. כתוב סיפור אחד לדוגמא וזה יגרור עוד. או שתפרט יותר מידה ספציפית זו או אחרת.
אביא כמה סיפורים שכבר ליקטתי [חלקם מפורומנו]:
בשלהי חייו של הגר"ש דבליצקי זצ"ל, נכנס אדם למעונו וביקש את ברכתו, באמרו: "אני רוצה ברכה מפה שלא דיבר לה"ר חמישים שנה". חייך הגר"ש ובירכו במיטב הברכות.
כשיצא אותו אדם מהחדר שמע את הגר"ש צוחק בקול רם. עודו עומד משתאה לשמע הצחוק, נשמע אדם שהיה עם הגר"ש בחדר שואל אותו לפשר הצחוק. נענה הגר"ש ואמר: "היה פה עכשיו יהודי שאמר שלא דברתי לה"ר חמישים שנה. הוא לא יודע, זה כבר שבעים שנה"!!
ואכן נודע הדבר, שהגרמ"מ שולזינגר זצ"ל אמר בשמו שנים רבות קודם לכן, שכבר נ"ז שנים שלא דיבר לשון הרע. וכששאל הגרמ"מ את הגר"ש, מנין לו מספר השנים המדויק הלז, ענה הגר"ש 'לפני נ"ז שנים רכשתי את הספר חפץ חיים ולמדתי אותו, ומאז לא הוצאתי ולא שמעתי דבר לשון הרע כלל'.
---------------------------------------------
כששחו לפני מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א על דבר מופת שאירע עם מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, נענה ואמר: "המופת הכי גדול שלו הוא, שמציקים לו כל כך הרבה שנים והוא אינו משיב למחרפים דבר".
---------------------------------------------
כאשר הזמינו את מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל לדרוש אודות מצות כיבוד אב ואם, ציפו שכדרכו בכל מקומות שמוזמן אליהם לצורכי חיזוק, ייענה מיד בחיוב. אלא שהפעם כאשר שמע את בקשתם, ננסך דוק של עצבות על פניו, ושתיקה שררה בחדר.
ואז פתח מרן זצוק"ל את פיו ואמר: "אינני יודע אם הפעם אוכל להשתתף אתכם" ושקע בהרהורים. לאחר מכן המשיך ואמר: "הרי אתם מעוניינים כי אבוא לומר דברי חיזוק על מצות כיבוד אב ואם; רצוני באמת לומר דברי חיזוק, אולם עלי לשקול בדעתי האם אני עצמי מושלם במצוה זו, כי אם אינני מושלם בכך, כיצד אוכיח אחרים?! שכן בהיותי ילד כבן עשר, הכינה אמי אורז לארוחת ערב... ואני לא אהבתי אורז. אמא טרחה על הבישול ובקשה ממני שאוכל, וכיון שלא אהבתי, התחמקתי ולא אכלתי... אם כך", נאנח מרן ואמר, "אולי לא אוכל להשתתף אתכם".
---------------------------------------------
לאחר הסתלקות הרבנית הצדקנית מרת תמר שטיינמן ע"ה, הביע בעלה הגדול מרן ראש הישיבה זצוק"ל בפני בני הבית, את רצונו להשתמש בחג הפסח במים שהוכנו מערב פסח בלבד.
בני הבית תמהו, מה היה עד השתא? הלוא מעולם לא הקפיד מרן על כך. אך מרן הסביר להם, כי בחיי הרבנית לא יכול היה לנהוג בחומרא זו, אף שרצה בה, כיון שחומרה כזו מכבידה מאוד על עקרת הבית, ולכן נמנע מכך, אולם כעת לאחר פטירתה, אם לאחרים קל יותר לדאוג לכך, רצונו להדר גם בחומרה זו.
---------------------------------------------
רבים המהדרים במצוות, אופים את מצותיהם בחבורה. מסיבות כאלו ואחרות, פעמים רבות אין מפרישים חלה מן המצות מיד לאחר אפייתן, אלא עושים זאת בערב החג.
הגה"צ רבי אריה לוין זצוק"ל נהג בליל יו"ט ראשון של חג הפסח, להתפלל בבית כנסת מרוחק ממקום מגוריו. כאשר נשאל ע"י אחד מנכדיו, על מה ראה להרחיק ולשנות את מקום תפילתו בלילה זה, נענה ואמר, 'כך אני מספיק לפגוש אנשים רבים יותר בערב החג, ולהזכיר להם להפריש חלה מן המצות, אם טרם עשו זאת [שהרי אסור להפריש חלה בחג]'.
---------------------------------------------
אחד מיקירי ירושלים דליטא היה רבי אריה ליב ברבי דוב בר. תורה וגדולה התאחדו על שולחנו. פעם אחת היתה שנת בצורת ולא היה להשיג אתרוגים כי אם אחד בעיר ושנים במשפחה. אותו חג לא נמצאו בכל וילנא הגדולה כי אם שני אתרוגים, אחד שהיה מיועד לכל הקהל ואתרוג שני שקנה ר' ליב במחיר עצום.
בראשון של החג משכים ר' ליב כדי לקיים בהשכמת הבוקר את מצות אתרוג שהשקיע בה הון תועפות. בראות משרתו היהודי כי אדונו משכים, הזדרז הלה בלא ידיעת ר' ליב על מנת להקדימו ולברך על ארבעת המינים. בזריזות נכנס המשרת לסלון והוציא את האתרוג מקופסת הכסף, והתחיל אומר את ה"יהי רצון" שקודם ברכת לולב. תוך כדי אמירתו והנה שומע קול צעדי אדונו שנכנס. מרוב בהלה, נפל האתרוג מידו ונשבר הפיטם.
ר' ליב בכניסתו לסלון רואה את התמונה המדהימה: המשרת עומד ופניו כסיד, והאתרוג היקר שהשקיע בו הון עתק, שוכב פצוע על הארץ. התגבר ר' ליב על כאבו, לא הוכיח ואף לא העיר למשרת איך נחפז ללא רשותו לקחת את האתרוג, חייך ואמר "נו, אם אין אתרוג אין ברכה..."
---------------------------------------------
רבי יוסף שאול נתנזון גאב"ד לבוב בעל "שואל ומשיב" ערך ויכוח הלכתי עם רב אחד. הלה היה מחונן בכח הדיבור ובטון גבוה, התווכח והתפלפל ולא פסק. ר' יוסף שאול דחה דבריו בראיות מבוססות ואיתנות, אך הלה לא נכנע ולא עוד אלא שהגביר את צעקותיו מתוך ריתחא דאורייתא. הפסיקו ר' יוסף שאול ואמר לו: בגמרא נאמר שלעתיד לבוא שואלים את האדם "פלפלת בחכמה", ואילו "פלפלת בגבורה ובצעקות" לא ישאלו... ללמדך כי בהכות ופילפול צריך ההגיון והשכל לשלוט ולא הצעקות והעקשנות...
---------------------------------------------
רבי שמחה זיסל זיו - הסבא מקלם, התקין תקנה לעצמו, שלא יכעס בשום פנים ואופן בכל מקרה שבעולם, אלא אם כן ילבש תחילה בגד מיוחד לכך...