במשנה בידים פ"ב, תנו - דין שנקבע להלכה בהל' נט"י - היה על ידו צרור או קיסם ונטל ידו, לא עלתה לו נטילה, (והיינו במקום שצריך מים שנים). וטעם הדין משום שהמים שעל קיסם הם מים טמאים (שאינם יכולים להטהר במים שנים, שאין מים שנים מטהרים אלא מים שעל היד) והם חוזרים ומטמאים את היד. (וי"מ כעין זה שהמים השנים פוגשים במים שעל הקיסם וכו' ואכ"מ, והכל בספרי האחרונים ובמ"ב ואין כל חדש תחת השמש בענין זה).
לאחר מכן ובסמוך ממש כתוב במשנה כך: רשב"ג אומר כל שהוא מבריית המים טהור.
ופירשו כל המפרשים, ראשונים גם אחרונים (ומהם הר"ש שם בפירושו השני) דדברי רשב"ג הם דין בפ"ע, שיבחושין וכל דבר שמקום גידולם במים אינם מעכבים את הנטילה (או שגם אפשר ליטול עמם ואכ"מ). ופירוש זה כמעט מפורש בדברי רשב"ג כפי שהם בתוספתא.
ואעפ"כ לא נמנע הר"ש במקומו לפרש (בפירוש ראשון) דברי רשב"ג באופן שיהיה להם סמיכות וקשר לדין הקודם. (ומסתמא לומדי זרעים וטהרות יודעים לומר עד כמה זה חריג שהר"ש מפרש את מהות הדין הנזכר במשנה דלא כתוספתא המקבילה!)
וז"ל הר"ש: כל שהוא מבריית המים טהור - אפילו מה שעל גבי הצרור.
ולא ביאר לן הר"ש כיצד נקראים דברי רשב"ג לדעתו, אטו צרור הוא מבריית המים?
ולא מצאתי מהאחרונים מי שיעמוד על פירושו (זולת החס"ד שם ודבריו לא התיישבו על ליבי האבן), שכן כולם דרכו בפירוש האחר שרשב"ג איירי ביבחושין וכנ"ל, ולא נזקקו כלל לפרש דברי רשב"ג לפי פירוש זה.
וחשבתי ע"ד אפשר שלפי פירוש הראשון בר"ש יתפרשו דברי רשב"ג ש"ברייה" השנויה כאן היינו רחיצה, וכמו הברו נושאי וגו' וכמו ותרבי לך בורית וכמו בר לבב וכמו הברו החיצים ועוד.
וכוונת רשב"ג שכיון שבאו המים דרך רחיצה/נטילה אע"פ שהם על הקיסם, המים טהורים.
והוא פירוש חדש ל"מ שקדמני בזה אדם מעולם...
ואשמח לחוו"ד החכמים בעלי משנה/ בעלי לשון ובעלי תלמוד דכאן....
ולא אנהג בכם מנהג נוכלות, ואציין מיד שדברי רשב"ג בלשון זו ממש שנויים גם במשנת מקואות פ"ד מ"ד ושם א"א לפרש בשום פירוש אחר מלבד דאיירי ביבחושין, וכבר הזכרנו גם שדברי רשב"ג בידים באו גם בתוספתא שם והם כפירוש דיבחושין, ומ"מ אנו לפרש דברי הר"ש בידים באנו, ומי שיענה לר"ש בפירושו הראשון הוא יענה לנו.