מדוע ה'אדם' נקרא 'אדם' ו'בהמה' נקראת 'בהמה'?

[תם מה הוא אומר]

במהר"ל (??) מובא הטעם לזה כי בהמה הוא לשון בה-מה, כלומר, מה שיש בה, זה מה שיש, לא יותר. אין לזה פירות.
אבל אדמה, יש לה פירות. ואדם הוא מלשון אדמה.

[בשדי יער]

ראה תפארת ישראל למהר"ל פ"ג

[יאיר]

אדם כמובן גם מלשון 'אדמה לעליון'.

[חפציאלי]

יש בר"י ענגיל בבית האוצר דברים נפלאים בזה כלל א אות יד

[דרומי]

אגב אורחא, למה כל בעל חי, בין זכר ובין נקבה, נקרא בלשון נקבה: 'בהמה' או 'חיה' (למעט עוף ודג וחגב שנקראים בלשון זכר וגם זה צ"ע),

ואילו כל עץ שהוא נקרא בלשון זכר: 'עץ' או 'אילן', 'עשב 'או דשא או פרח?

[זסבה]

ציון מדוייק להגר"י ענגיל זצ"ל ?

[בן_אליעזר]

אמנם זה הביאור, מאופיו מובן שהוא מתורת הנסתר/קבלה בא, אך אולי יהי' לתועלת. אמנם איני זוכר ציון הדברים, אך שמעתיו פעם בנאום (ואולי חו"ר הפורום יוכלו לאתר מקומו):

כידוע בתורת הסוד, שבחי' 'מ"ה' הוא דרגת הביטול. ואמנם כל דבר, במודע או שלא במודע, הוא בטול לקוב"ה בעצם או בפנימיותו. אלא, שהחילוק בין האדם והבהמה בזה הוא כך:
"בהמה" נוט' "בה-מה", קרי: ש'בה', בתוכה, ישנו 'מ"ה', והוא בטל לרצון ה', אבל הוא מבליטו - בשמו רואים היישר "מה"!. ואילו אצל ה"אדם", שהוא בגימט' "מ"ה", הדבר בה באופן מופנם יותר, שגם הביטול הוא ללא "מציאות" לעצמו, ונתחבא בתוך שמו..

ע"כ תורף הענין. שמעתיו פעם ולא מתוך הכתב, וכמובן צריך לעיין בהדברים, שייתכן ודובר דוקא בהב"כח", בהפוטנציאל שלו (שכמובן לא כל אדם הוא בתכלית הביטול, וגם הבהמה לא כל הזמן, בגלוי, בטל לאדון הכל). אבל זה עוד אופן שהדברים באים לידי ביטוי, שדוקא הא' נק' באופן כך, והב' באופן כך.

[ואמנם לא ראיתי המ"מ שהובאו בההודעות דלעיל - וייתכן מהם יש אותם תוכן הדברים].

[דרומי]

ראה מהלך קצת הפוך בהמצו"ב בסופו