כמשל אותו שהיו סוקלים אותו, ובא אוהבו וזרק עליו גרגיר חרדל, והרגיש בצער ההוא מכלם, וזה להיותו אוהבו.
כמשל אותו שהיו סוקלים אותו, ובא אוהבו וזרק עליו גרגיר חרדל, והרגיש בצער ההוא מכלם, וזה להיותו אוהבו.
שבע כתב:בספר ''קול בוכים'' (ויניציאה שמ''ט, דף כג, ב), בפירוש רבי אברהם גלנטי:כמשל אותו שהיו סוקלים אותו, ובא אוהבו וזרק עליו גרגיר חרדל, והרגיש בצער ההוא מכלם, וזה להיותו אוהבו.
דרומי כתב:לכאורה הפסוק מובן היטב ואין צורך בתוספת של משל וכו'.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענין ו־ 343 אורחים