פורום אוצר החכמה

האם מישהו יוכל להאיר את עינינו על ברכות בש"ס ובמדרשי חז"ל וכדו'
האם הם נהגו לומר "צהריים טובים" או "ערב טוב"? (דוגמת צפרא דמארי טב לבוקר)

דבר ראשון, זה תלוי בתפיסת הזמן. איני יודע אם בזמנם התייחסו לצהרים כיחידת זמן העומדת בפני עצמה, כך לכאורה נראה מיומא כח ע"ב. כדומני, גם 'בני דודינו' הערבים אינם מתייחסים לצהרים כיחידת זמן מסויימת, אלא עד הצהרים הוא בוקר ומצהרים ואילך הוא ערב. ואם כן, סמי מהכא 'צהרים טובים'.

שנית, יש לדון מה היתה השפה היומיומית - לשון הקודש, ארמית (ארמית גלילית, בבלית, סורית וכו'), יוונית וכו'. שכן מסתבר, שהברכות והאיחולים נאמרו בשפה העממית.

עכ"פ, למיטב ידיעתי, 'צפרא דמרי טב' נזכר רק בראשונים, בספר האורה מבית מדרשו של רש"י, ומשם (כנראה) בספר חסידים, סי' יח.

חכם באשי כתב:איני יודע אם בזמנם התייחסו לצהרים כיחידת זמן העומדת בפני עצמה.

האם הפסוק קטב ישוד צהרים, הכונה שמסתובב בעת הצהרים אינו הוכחה מספקת שהיה זמן צהריים?
וכן שרגא בטיהרא שבת סג. וחולין ס: ופירש"י נר בצהרים, לא משמע שהיה זמן צהרים?

חכם באשי כתב:שנית, יש לדון מה היתה השפה היומיומית - לשון הקודש, ארמית (ארמית גלילית, בבלית, סורית וכו'), יוונית וכו'. שכן מסתבר, שהברכות והאיחולים נאמרו בשפה העממית.

עכ"פ, למיטב ידיעתי, 'צפרא דמרי טב' נזכר רק בראשונים, בספר האורה מבית מדרשו של רש"י, ומשם (כנראה) בספר חסידים, סי' יח.

האם יש עדויות כלשהן במקורותינו לאיחולים הקשורים בזמנים (כמו בוקר צהריים וערב) בוקר טוב, צהריים טובים, לילה טוב?
(גם אם לא מדובר בניב המדוייק של "צפרא דמארי טב" או צפרא טבא)

חנבין כתב:

חכם באשי כתב:איני יודע אם בזמנם התייחסו לצהרים כיחידת זמן העומדת בפני עצמה.

האם הפסוק קטב ישוד צהרים, הכונה שמסתובב בעת הצהרים אינו הוכחה מספקת שהיה זמן צהריים?
וכן שרגא בטיהרא שבת סג. וחולין ס: ופירש"י נר בצהרים, לא משמע שהיה זמן צהרים?

גם "חצות" נזכר במקורות, אך לא יעלה על דעתך שהם איחלו אחד לשני: "חצות טובים"...

חנבין כתב:

חכם באשי כתב:איני יודע אם בזמנם התייחסו לצהרים כיחידת זמן העומדת בפני עצמה.

האם הפסוק קטב ישוד צהרים, הכונה שמסתובב בעת הצהרים אינו הוכחה מספקת שהיה זמן צהריים?
וכן שרגא בטיהרא שבת סג. וחולין ס: ופירש"י נר בצהרים, לא משמע שהיה זמן צהרים?

וכן בתפילה:"מודים אנחנו לך...ערב ובקר וצהרים...".

יאיר כתב:

חנבין כתב:

חכם באשי כתב:איני יודע אם בזמנם התייחסו לצהרים כיחידת זמן העומדת בפני עצמה.

האם הפסוק קטב ישוד צהרים, הכונה שמסתובב בעת הצהרים אינו הוכחה מספקת שהיה זמן צהריים?
וכן שרגא בטיהרא שבת סג. וחולין ס: ופירש"י נר בצהרים, לא משמע שהיה זמן צהרים?

וכן בתפילה:"מודים אנחנו לך...ערב ובקר וצהרים...".

צריך להשלים את דבריך: ואת נוסח התפלה תיקנו אנשי כנסת הגדולה... שהיו לפני בית המקדש השני...
וכאן המקום לבקש מהרב חכם באשי שליט"א שיואיל בטובו לפשט ולהסביר לנו את דבריו: "צהרים כיחידת זמן העומדת בפני עצמה", אני מודה שלא הצלחתי להבין למה הכוונה

הסיבה שסביר להניח שלא התיחסו בני האדם לצהריים כאל זמן מוגדר היא פשוטה: כאשר כל ההערכת הזמן תלויה במבט אל השמים והערכה כללית (למעט זריחה ושקיעה וחצות), הרי הדרך הפשוטה היא לחלק את היום לשניים ולא לשלושה חלקים.
בנוסף, בלשה"ק המילה "ערב" בשונה מ"לילה", כוללת לא רק את שעות החשיכה כי אם מחצות ואילך כמבואר בש"ס כמה פעמים (ראה פסחים ר"פ שישי).
א"כ, אף שאכן קיימת חלוקה שכזו, הרי בשפת בנ"א, הגיוני שחלוקה זו הייתה קיימת.
ראיה מוכחת היא מה שהביא החכם מב"ד הערבים.

יאיר כתב:

חנבין כתב:

חכם באשי כתב:איני יודע אם בזמנם התייחסו לצהרים כיחידת זמן העומדת בפני עצמה.

האם הפסוק קטב ישוד צהרים, הכונה שמסתובב בעת הצהרים אינו הוכחה מספקת שהיה זמן צהריים?
וכן שרגא בטיהרא שבת סג. וחולין ס: ופירש"י נר בצהרים, לא משמע שהיה זמן צהרים?

וכן בתפילה:"מודים אנחנו לך...ערב ובקר וצהרים...".

"כז ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו, ויאמר קראו בקול-גדול כי-אלהים הוא--כי שיח וכי-שיג לו, וכי-דרך לו; אולי ישן הוא, ויקץ. כח ויקראו, בקול גדול, ויתגדדו כמשפטם, בחרבות וברמחים--עד-שפך-דם, עליהם. כט ויהי, כעבר הצהרים..."