פורום אוצר החכמה

יצא לי לראות כמה פעמים בספרים לשון 'התכת הלשון', זה נראה משהו כמו 'סדר הלשון', כלומר מבנה הלשון בו השתמש המחבר הפסוק,

לדוגמא:

אלשיך שמות פרק כ
'ועל דרך התכת לשון הכתוב נשית לב' וכו',

שו"ת אורח משפט אורח חיים סימן יט
'וכפי הנלע"ד מהתכת לשון הרמב"ם בפ"ג מה' ק"ש' וכו'

מישהו יודע מהו מקור לשון זו, מלשון מה זה?

החיד"א בספר חומת אנך ויקרא כד יא אות ט: ויקוב וכו' ויקלל. ויקלל חוזר למשה כי כשידע שמשה הרג לאביו קללו ונתחייב על קללת השם ועל קללת משה. מפרשים והאריכו בהתכת הכתובים:

ר' משה ניגרין (בן דורו של הב"י), בספרו 'ראש אשמורות', שלוניקי שכ"ח, הרבה להקשות ולתרץ באריכות על כמה פסוקים בנביא, לאחמ"כ הוסיף, עמ' 36:

ואיפשר לומר עוד להתכת קצת חלקי הכתובים...

ור"ל שעוד אפשר ליישב חלק מהקושיות בדרך נוספת.

והסבר המשמעות הוא: להתיך היינו להמיס דבר קשה, וא"כ במקום שישנו עניין מוקשה, אפשר להתיך את הקושי באופן זה וזה.

אמור מעתה: להתיך, היינו ליישב.

כמדומני שלשון זו מצויה גם כשלא באים ליישב קושי.

כנראה יותר מדויק לומר שהיא מלשון זיקוק וצירוף ועמידה על עומק הכוונה.

[גם לכאו' אין לפרשה מלשון חיבור וקישור הכתובים, כי זו משמעות חדשה, וגם אי"ז מתאים בחלק מהמקומות].