אגדה תמוהה - הרמ"א, הספר, והעץ

[זאנגאלאך]

משהו יודע לומר משהו על אגדה זו :
סיפור המפה
הרמ"א (רבי משה איזראליס), רבה של העיר קרקוב, החליט לכתוב ספר שיכלול את כל דיני היהדות בצורה מסקנתית. הוא לא סיפר לאיש על כתיבת הספר. הוא אסף את החומר, וכך היה רושם וכותב את כל ההלכות. הוא כתב את ספרו במשך ימים ולילות ארוכים.
יום אחד הגיע לביתו של הרמ"א אורח בשליחות מהעיר צפת. הוא שמח מאוד לקבל את האורח שכונה השד"ר, משום שקיים קשרים עם רבני צפת. הרמ"א הזמין את השד"ר לסעודה וציווה לסדר לפניו שולחן ערוך לכבוד אורחו החשוב.
כשסיימו לאכול הוציא השד"ר ספר מתיקו, ואמר לרמ"א- "כמו שאתה כיבדת אותי בסעודה ובשולחן ערוך, אכבד אני עכשיו אותך ב'שולחן ערוך', אשר נכתב ע"י הרב יוסף קארו שהוא ספר הלכות הנועד לאחד את כל בני ישראל תחת דיני ההלכה". השד"ר סיפר כי בזמן כתיבת הספר, שמע השטן אודות כתיבתו וציווה על המושל של עיר מולדתו של הרב קארו לאסור הדלקת אורות בלילה בבתי היהודים כדי שלא יוכל להמשיך במלאכתו. קארו הצטער על כך, ולכן הגחליליות באו לביתו של הרב כדי שיוכל להמשיך ולחבר את הספר.
הרמ"א שמע את הסיפור וליבו דפק בחוזקה. הוא לקח את הספר ועיין בו. השד"ר התבונן בו וראה בפניו תערובת של שמחה ועצב. השד"ר הבין את השמחה אבל לא את העצב.
לאחר זמן מה שאל הרמ"א את השד"ר מי ייעץ לרב קארו לכתוב את הספר. השד"ר אמר כי אינו יודע, וכי ישנן מספר גרסאות לתשובה. גרסה אחת אמרה שהייתה זו הוראתו של המגיד (כוח עליון) שאמר לכתוב ספר זה. גרסה אחרת אמרה כי הרעיון נולד אצל אדם אחר בגולה והרעיון הועבר לרב קארו בדרך מסתורית (סוג של תקשורת). כשאמר זאת השד"ר הבין רמ"א בעצם כי רעיונו לכתיבת הספר נקלט אצל הרב קארו.
במשך אותו לילה עבר הרמ"א על הספר של קארו והשווה לספרו שלו. הוא ראה כי ספריהם דומים מאוד, אם כי ישנם הבדלים, שמקורם בהבדל המקומות בהם הם חיים. אלו היו הבדלים של דעות רבי ספרד ורבי אשכנז. הרמ"א התלבט האם להוציא את ספרו שהוא לפי חוכמת אשכנז, ולהתעלם מחוכמת ספרד. הרמ"א הבין כי הוצאת סיפרו תביא לפילוג- חצי ילכו אחרי השולחן של הרב קארו וחצי ילכו אחר השולחן של הרמ"א. הרמ"א הגיע לידי הסכמה כי נכון יהיה רק לקבל את ספרו של הרב קארו, מכיוון שמקורו מארץ ישראל.
כעת התלבט הרמ"א מה לעשות עם כתביו. הוא החליט לקברו בבית הקברות שמאחורי ביתו. בשעת לילה מאוחרת יצא לבית הקברות לקבור את הספר. זאת כדי שאיש לא ידע על מעשו, אך שמש בית הקברות ראה את מעשהו. הוא קבר את הספר מתחת לשורשיו של עץ בבית הקברות.
גם לאחר שקבר את ספרו המשיך הרמ"א בעבודת הקודש. הוא ערך תיקונים ל"שולחן ערוך". כאשר השד"ר ביקר אצלו בפעם השנייה, הרמ"א העניק לו במתנה את "המפה"- הערותיו ל"שולחן ערוך". הוא אמר לו למסור את הספר לרב קארו וביקש שימסור לו כי המפה נוצרה לפני השולחן אך הכנת מידתה נעשתה לאחר מכן.
הרב קארו העריך מאוד את מתנת הרמ"א- "המפה" ובתמורה הכין לו ספר תנ"ך מיוחד.
מיום שקבר הרמ"א את ספרו, גדל העץ וענפיו התפשטו לכל עבר. הרמ"א לפני מותו ביקש להיקבר ליד העץ, ואכן כאשר נפטר נקבר ליד עץ זה. אנשים רבים היו באים להשתטח על קברו של הרמ"א. פעם אפילו ביקשו לגדוע את העץ מפני שהפריע לאנשים, אך השמש ידע את סוד הרמ"א וסירב לכך. באותה עת התחוללה סופה והאנשים ראו זאת כסימן לפיו אסור לגדוע את העץ.
בזמן מלה"ע ה-2, כאשר נכנסו הנאצים לקרקוב והחריבו את הרובע היהודי ואת בתי הכנסת, הם עברו בבית הקברות ושם חיללו קברים ומצבות. באותו הזמן הוריד העץ את ענפיו לאדמה והסתיר את המצבה של הרמ"א, וכך הנאצים עזבו את בית הקברות מבלי לפגוע במצבתו של הרמ"א.

[זאנגאלאך]

שכחתי לציין, שפשוט שכל זה נסתר מהקדמת הדרכי משה, "ובהגיע תור אסתר..."

[איש פלוני]

מה המקור לספור המצוטט לעיל?

[מנצפך]

הרב זאנגאלאך!

מניין צוטט הסיפור??

[זאנגאלאך]

הרב זאנגאלאך!

מניין צוטט הסיפור??

ברחבי הרשת בכמה מקומות, עשה חיפוש. כמדומה שגם בשיחת השבוע נדפס

[אבק פורח]

זו לא הפעם הראשונה שאני שומע את המנגינות המתרפקות על קבלת הרמ"א את עליונותו של המחבר. נו נו...

[בקרו טלה]

או' יב

[ידידיה]

חבל שהרמ"א לא הכיר את האגדה היפה.
והיה חוסך מעצמו ימים רבים של מבוכה שליבו היה ללא מנוחה על כך שפועל ריק פעל כמתואר בהקדמתו.

[מה שנכון נכון]

משהו כללי: הצורך באגדות ובספורים עממים, מלאי חן מעוף ודמיון, הוא כנראה צורך בסיסי של הנפש, וקיים אצל כל אומה ולשון, ויש בו תועלות ידועות. ההכרה בצורך זה נותנת לאגדות אלו את מקומן, ולספורים הסטוריים (=בנוגע לעניננו במובן מה שאירע באמת) את מקומם, ואין מלכות נוגעת בחברתה. אין צורך לדון אם האגדות התקיימו בעולם המעשה, ואין צרך להעלות את האירועים של עולם המעשה עד לאצילות ולמלאותם הוד נורא והדר קדומים. הא בלא הא לא סגי, ורק טשטוש התחומין מזיק. מה שייך לכל ז'אנר - בד"כ קל לשער.

[לבי במערב]

אגדה דומה כאן (אגב, כמדומני שאכן קיים עץ בסמוך לקבר הרמ"א...).