פורום אוצר החכמה

נאמר על דברי הגאונים שהם מקבלה ואין לחלוק עליהם, אבל במקומות לא מעטים חלקו וחלקו.

מה הכלל?

בקונטרס 'ברכת מעין שבע' שהועלה בקישור דלהלן, האריך בזה טובא עמודים קט-קכט.
viewtopic.php?f=27&t=21660#p443592

עיין בהקדמת הנצי"ב לשאלתות (קדמת העמק להעמק שאלה א ט"ו) במה שכתב שם

כתב מעדני יו"ט סופ"ק דנדה:
[לשון הרא"ש] כי דברי ר"ח דברי קבלה הן [עכ"ל]. וא"ת למה נחלקו עליו אבות העולם בכמה מקומות ובסוף פ' שבועת הדיינים כתב ג"כ רבינו כלשון הזה אבל שם יש לפרש דאיירי בגרסאות שבגמ' וכמו שכתבתי שם בס"ד.

קונטרס ברכת מעין שבע הנ"ל עבר לכאן

במסתרים כתב:קונטרס ברכת מעין שבע הנ"ל עבר לכאן

[במהדו"ח של אותו קונטרס הדיון בשאלה הוא בעמ' קמג ואילך]

במסתרים כתב:נאמר על דברי הגאונים שהם מקבלה ואין לחלוק עליהם, אבל במקומות לא מעטים חלקו וחלקו.

מה הכלל?

מדוע אתה מניח שצריך להיות כלל?

כל ראשון בחר מתי לחלוק על הגאונים. יש כאלו שנטו לחלוק יותר ויש כאלו שנטו לחלוק פחות.

ואגב, בוודאי לא כל דברי הגאונים דברי קבלה. יש מקומות שהם אומרים במפורש שבעניין הזה אין בידם פירוש מקובל.

עיין חו"מ סי' כה. והוא מחלוקת הראב"ד והרא"ש.

סופר-סתם כתב:עיין חו"מ סי' כה. והוא מחלוקת הראב"ד והרא"ש.

לא הבנתי אם רצית לענות לי.
כידוע, גם דברי הראב"ד אינם מוחלטים. ומכל מקום, הראב"ד בחר לומר משהו עקרוני שדומה לכלל, לא כל הראשונים קבעו לעצמם כללים. נמצא שאין כלל מוסכם, ומלכתחילה לא הבנתי למה לצפות שיהיה כזה.

סופר-סתם כתב:עיין חו"מ סי' כה. והוא מחלוקת הראב"ד והרא"ש.

ועוד יותר מזה מחלוקת הראב"ד ובעל המאור (והחכם שהביא שם בעל המאור עוד סבר בזה יותר מהראב"ד)

עדיאל ברויאר כתב:כל ראשון בחר מתי לחלוק על הגאונים. יש כאלו שנטו לחלוק יותר ויש כאלו שנטו לחלוק פחות.

אם כן מה זה שאמרו על דבריהם שהם בקבלה אם כל אחד חולק כרצונו? במלים אחרות, מה תוקף יש לכלל "דברי קבלה" כשאין חושבים כך באמת?

אבקש שלא לצטט תגובתי זו שסגנונה זקוק לליטוש, ומ"מ התוכן מובן.

אני לא יודע לומר, כי לא בדקתי מי אמר וכיצד הוא נהג בפועל. אבל אם באינטואיציה עסקינן, אז נשמע לי סביר שהשתמשו בכלל הזה כדי לחזק פסיקה כמו הגאונים אבל לא כאמירה מוחלטת. כלומר, זהו שיקול נוסף אבל הוא לא שיקול מכריע כנגד שיקולים כבדים יותר.

כתב הרא"ש (סנהדרין פ"ד ס"ו): והראב"ד כתב על דברי בעל המאור דאמת אמר החכם וכו' שאין לנו עתה לחלוק על דברי גאון מראיית דעתנו לפרש הענין בדרך אחר כדי שישתנה הדין מדברי הגאון, אם לא בקושיא מפורסמת. וזהו דבר שאין נמצא עכ"ל.
ואני אומר ודאי וכו' אבל אם לא ישרו בעיניו דבריהם ומביא ראיות לדבריו המקובלים לאנשי דורו - יפתח בדורו כשמואל בדורו. אין לך אלא שופט אשר יהיה בימים ההם ויכול לסתור דבריהם כי כל הדברים שאינם מבוארים בש"ס שסדר רב אשי ורבינא אדם יכול לסתור ולבנות אפילו לחלוק על דברי הגאונים וכו' אבל אם חכם גדול הוא גמיר וסביר ויודע להכריע כדברי האחד בראיות ברורות ונכוחות הרשות בידו.
והרמ"א (סי כה ס"א) פסק כדברי הרא"ש. וראה בש"ך שסיכם את הכלל העולה מסעיף זה: ואם נראה לדיין ולבני דורו שאין הדין כמו שמוזכר בפוסקים, יכול לחלוק על הפוסקים או אפילו על הגאונים כשמביא ראיות ברורות לדבריו, ומ"מ קשה לחלוק על קבלת הגאונים.

מרן חזו"א ב"ק י"א ס"ק כ'
ומש"כ הראשונים ז"ל דדברי ר"ח הם דברי קבלה צריך פירוש וכי לא אמר ר"ח דבר מסברא רק מה שקבל וכן רבו וכל רבותיהם עד רבינא ור"א לא אמרו דבר מסברא רק מה שקבלו הלא ודאי כולם קבלו מה שקבלו וחידשו מה שחידשו כמו כל רבותינו הראשונים ז"ל והלא הרבה פעמים הפוסקים חולקים על ר"ח ואינם חוששים ונראה דר"ח שימש גדול אחד שהיה זכרן ביותר והיה זקן ביותר וקבל ממנו הרבה דברים דחבריו בני דורו לא ידעום והוא ז"ל היה מספר דברים שקבל לפני חכמי דורו דברים נסתרים ומפליאים וזה נותן לו חשיבות מיוחדה שהדורות הולכים ומתמעטים ומי שהוא עשיר בעובדות הראשונים יש בו קדושה יתירה וחכמה יתירה אבל אין זה מונע מלחלוק עליו על סמך ראיות ברורות ומש"כ דבריו דברי קבלה היינו מדור או דורות שקדמו לו אבל אין זה קובע שהן דברים מקובלים מחכמי הגמ' זולת מאורעות בודדים כמו שהביאו תו' עירובין מ"א א' ד"ה ביצה קבלה בידינו כו' אלא כל שקרובים יותר לחכמי הגמ' יש לחשבם ליותר נוטים אל האמת שלא שלטה עדיין השכחה אבל כ"ז אינו מכריע שלא לחלוק עליהם בראיות מן הגמ' לחוד

יחזקאל ר כתב:מרן חזו"א ב"ק י"א ס"ק כ'
ומש"כ הראשונים ז"ל דדברי ר"ח הם דברי קבלה צריך פירוש וכי לא אמר ר"ח דבר מסברא רק מה שקבל וכן רבו וכל רבותיהם עד רבינא ור"א לא אמרו דבר מסברא רק מה שקבלו הלא ודאי כולם קבלו מה שקבלו וחידשו מה שחידשו כמו כל רבותינו הראשונים ז"ל והלא הרבה פעמים הפוסקים חולקים על ר"ח ואינם חוששים ונראה דר"ח שימש גדול אחד שהיה זכרן ביותר והיה זקן ביותר וקבל ממנו הרבה דברים דחבריו בני דורו לא ידעום והוא ז"ל היה מספר דברים שקבל לפני חכמי דורו דברים נסתרים ומפליאים וזה נותן לו חשיבות מיוחדה שהדורות הולכים ומתמעטים ומי שהוא עשיר בעובדות הראשונים יש בו קדושה יתירה וחכמה יתירה אבל אין זה מונע מלחלוק עליו על סמך ראיות ברורות ומש"כ דבריו דברי קבלה היינו מדור או דורות שקדמו לו אבל אין זה קובע שהן דברים מקובלים מחכמי הגמ' זולת מאורעות בודדים כמו שהביאו תו' עירובין מ"א א' ד"ה ביצה קבלה בידינו כו' אלא כל שקרובים יותר לחכמי הגמ' יש לחשבם ליותר נוטים אל האמת שלא שלטה עדיין השכחה אבל כ"ז אינו מכריע שלא לחלוק עליהם בראיות מן הגמ' לחוד

אגב זה, אציין שלפחות במקום אחד מהסס בעל העתים לחלוק על ר"ח משום "דדברי ר"ח דייקי טובא בכל מקום".
יתכן שהראשון שכתב שדברי ר"ח דברי קבלה הם הוא הרמב"ן. מכל מקום, צודק החזו"א בכך שקביעה זו מתבססת על מספר מקומות שר"ח מביא קבלות שהוא קיבל, אך כפי שכתב החזו"א ודאי אין הכוונה שכל פירושו מקובל.

במסתרים כתב:נאמר על דברי הגאונים שהם מקבלה ואין לחלוק עליהם, אבל במקומות לא מעטים חלקו וחלקו.

מה הכלל?

משום שהכלל הזה לא היה מקובל בכל עולם התורה.
ישנו ספר בשם "הרי"ף בין ספרד לאשכנז"
הוא מתאר שם את ההבדלים העקרוניים בדרכי הפסיקה בין חכמי ספרד לאשכנז, ומציין שהכלל המדובר היה מקובל אך ורק אצל חכמי ספרד.

ספר חביב באופן כללי, אם כי היה נחמד אם היה מביא יותר מקורות לדבריו. (אינני אומר שאין כלל).

א. הראב"ד אינו מחכמי ספרד אלא מחכמי פרובנס.
ב. השאלה נובעת מכך שגם מי שכתב כלל זה לא עמד בו.