תורה ויראת שמים
פורסם: ג' ינואר 23, 2018 12:15 pm
בס"ד
א. ביתד נאמן שלפני מספר שבועות התפרסם בשם מרן הגר"ח קנייבסקי שיש להקדים בבקשה על תפילה את הבקשה לזכות ליר"ש לפני הבקשה לזכות בתורה, והוכיח כן ממ"ש בשבת ל"א ע"ב דר' יוחנן סובר כמ"ד "ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאים הוא", והלכה כר"י לגבי רב סימון.
צ"ע שלא ציין לדברי המאירי בשבת שם שכתב "וכבוד אדם הנודע ביר"ש קודם לכבוד מי שנודע בחכמה".
ב. בפשטות, המאירי מיירי כששניהם ת"ח ויר"ש אלא שהמופלג ביר"ש קודם, ויש סמך לדין זה מהגמ' בקידושין ל"ג ע"ב שאני ר' יחזקאל דבעל מעשים הוה ולכן י"ל שבנו שהוא רבו חייב לעמוד בפניו, גם אם באב אחר אין חיוב. ובפשטות מעלת המופלג ביר"ש היא כמעלת בעל מעשים.
ג. ויתכן לכאורה שהמחלוקת בגמ' שבת שם תלויה גם במחלוקת ר' יוחנן וריב"ל במגילה כ"ז אם "בית גדול" היינו "שמגדלים בו תורה" או "שמגדלים בו תפילה" וזו דעת ר"י שם. אבל זה אינו, שהרי קיימל"ן כריב"ל.
ד. ויל"ע אם קדימה זו היא רק לענין כבוד ת"ח או גם להצלה ולמינוי בראש.
ה. עוד יל"ע במש"כ המאירי בסוף הוריות: מי שהוא מפולפל ביותר עד שמתוך פלפולו מקשה כל כך עד שאין כח בנשאלים לתרץ, ויש מי שהוא מפולפל כראוי ושונה משנתו במתון ומעלה אותה על דעת פסק, נסתפקו רבותינו אי זה מהם קודם, ומכל מקום בזמנים אלו אחרון חביב, כלל גדול בלימוד שידע התלמיד אחר ששנה מה שעלה בידו מכל מה ששנה ויסמוך על הכללים שיצאו לו משם בקבלת הרב הראוי לסמוך עליו, וחפץ ה' בידו יצלח אמן.
וצ"ע, מאחר שלא נפשטה הבעיא בגמ' מאי שנא בזה"ז שהמתון ומסיק קודם.
ויתכן שהספק בגמ' הוא כששני הת"ח יושבים בישיבה אחת כמו ברבה ורב יוסף ואזי יש השפעה גם של הת"ח השני על התלמידים, אבל בזמה"ז שכל רב מלמד לבד במקומו ובישיבתו, ודאי שעדיף מי שמסיק.
ו. עוד יל"פ עפי"ד הדעת קדושים בפירושו לאבות (דברי דוד) פ"ב "ובחינת אלף שיוצא להוראה זה היה רק בימיהם שלא הותר לכתוב תורה שבע"פ ולא היה עדיין שום הכרע בדבר הפלוגתות בהלכות וכו'", ולפי"ד יתכן שבזמן חז"ל היתה עדיפות למי שהוא חריף ומקשה שיחדד מאד התלמידים כדי שיוכלו להכריע בין השיטות, אבל בזה"ז "שרובא דרובא מתורה שבע"פ הנוגע לגבי הוראה הוא בכתב" (לשון הדעת קדושים הנ"ל) א"צ כ"כ בגודל החריפות אלא עדיף מי שמעלה שמועתו על דרך הפסק.
א. ביתד נאמן שלפני מספר שבועות התפרסם בשם מרן הגר"ח קנייבסקי שיש להקדים בבקשה על תפילה את הבקשה לזכות ליר"ש לפני הבקשה לזכות בתורה, והוכיח כן ממ"ש בשבת ל"א ע"ב דר' יוחנן סובר כמ"ד "ניקום מקמיה דגבר דחיל חטאים הוא", והלכה כר"י לגבי רב סימון.
צ"ע שלא ציין לדברי המאירי בשבת שם שכתב "וכבוד אדם הנודע ביר"ש קודם לכבוד מי שנודע בחכמה".
ב. בפשטות, המאירי מיירי כששניהם ת"ח ויר"ש אלא שהמופלג ביר"ש קודם, ויש סמך לדין זה מהגמ' בקידושין ל"ג ע"ב שאני ר' יחזקאל דבעל מעשים הוה ולכן י"ל שבנו שהוא רבו חייב לעמוד בפניו, גם אם באב אחר אין חיוב. ובפשטות מעלת המופלג ביר"ש היא כמעלת בעל מעשים.
ג. ויתכן לכאורה שהמחלוקת בגמ' שבת שם תלויה גם במחלוקת ר' יוחנן וריב"ל במגילה כ"ז אם "בית גדול" היינו "שמגדלים בו תורה" או "שמגדלים בו תפילה" וזו דעת ר"י שם. אבל זה אינו, שהרי קיימל"ן כריב"ל.
ד. ויל"ע אם קדימה זו היא רק לענין כבוד ת"ח או גם להצלה ולמינוי בראש.
ה. עוד יל"ע במש"כ המאירי בסוף הוריות: מי שהוא מפולפל ביותר עד שמתוך פלפולו מקשה כל כך עד שאין כח בנשאלים לתרץ, ויש מי שהוא מפולפל כראוי ושונה משנתו במתון ומעלה אותה על דעת פסק, נסתפקו רבותינו אי זה מהם קודם, ומכל מקום בזמנים אלו אחרון חביב, כלל גדול בלימוד שידע התלמיד אחר ששנה מה שעלה בידו מכל מה ששנה ויסמוך על הכללים שיצאו לו משם בקבלת הרב הראוי לסמוך עליו, וחפץ ה' בידו יצלח אמן.
וצ"ע, מאחר שלא נפשטה הבעיא בגמ' מאי שנא בזה"ז שהמתון ומסיק קודם.
ויתכן שהספק בגמ' הוא כששני הת"ח יושבים בישיבה אחת כמו ברבה ורב יוסף ואזי יש השפעה גם של הת"ח השני על התלמידים, אבל בזמה"ז שכל רב מלמד לבד במקומו ובישיבתו, ודאי שעדיף מי שמסיק.
ו. עוד יל"פ עפי"ד הדעת קדושים בפירושו לאבות (דברי דוד) פ"ב "ובחינת אלף שיוצא להוראה זה היה רק בימיהם שלא הותר לכתוב תורה שבע"פ ולא היה עדיין שום הכרע בדבר הפלוגתות בהלכות וכו'", ולפי"ד יתכן שבזמן חז"ל היתה עדיפות למי שהוא חריף ומקשה שיחדד מאד התלמידים כדי שיוכלו להכריע בין השיטות, אבל בזה"ז "שרובא דרובא מתורה שבע"פ הנוגע לגבי הוראה הוא בכתב" (לשון הדעת קדושים הנ"ל) א"צ כ"כ בגודל החריפות אלא עדיף מי שמעלה שמועתו על דרך הפסק.