במשנ"ב רמ נד: וכתבו הספרים שתמיד יהא אצל מטתו כלי מים ויטלו ידיהם קודם התשמיש ואחריו.
האם הקפידא היא מחמת עצם הנטילה בסמיכות זמן שלא להשהות הטומאה [בפרט אם שוב אינו קם ממיטתו], או שיש גם עניין שיהיה בסמיכות מקום כדי שלא ילך ד' אמות עד הברז?
עד היום הבנתי שכך ראוי לנהוג גם אם קם מיד ויכול ליטול בכיור. ואם אכן זה כך, מאי שנא משאר דברים הצריכים נטילה שלא מצינו בהם קפידא זו, מלבד נט"י שחרית?