פורום אוצר החכמה

?

ישראל אליהו כתב:?

עי' ט"ז יו"ד רמ סק"ג.

חו"מ סי' רצא ב"י אות טז 'ויש לתמוה על רבינו דשביק פירושה דאבוה ורביה הרא"ש ונקט פירושא דהרמב"ם' ועי"ש בב"ח.

חומ סוס שה

למה שהטור לא יחלוק בשום מקום על אביו?
או, בנוסח אחר, האם מצינו מי מגדולי הדורות [שיש בידינו דעתו בחלקים גדולים של התורה] שלא חולק בשום דבר על רבותיו?

זכור שבכללי הפסיקה יש דיון האם להחשיב את הטור והרא"ש לשתי דעות או אחת, מכיוון שהוא הולך תמיד או בד"כ כאביו

או"ח שיח סעיף ד, נחלקו הב"י והב"ח אם פסק כהרא"ש או לא

יורה דעה הלכות חלה שכ"ב הטור נקט כשיטת הרמב"ם כנגד הרא"ש והתוספות לגבי חלת חו"ל , ב"ח וט"ז שם.

באו"ח סי' תקא סק"ג פסק הטור כמדומני כמו חידושי הרשב"א כנגד דעת הרא"ש.

שש ושמח כתב:למה שהטור לא יחלוק בשום מקום על אביו?
או, בנוסח אחר, האם מצינו מי מגדולי הדורות [שיש בידינו דעתו בחלקים גדולים של התורה] שלא חולק בשום דבר על רבותיו?

מה דפשיטא לרב שו"ש מיבעי לב"י

בתוך הגולה כתב:חו"מ סי' רצא ב"י אות טז 'ויש לתמוה על רבינו דשביק פירושה דאבוה ורביה הרא"ש ונקט פירושא דהרמב"ם' .

ואולי באמת כוונתו היאך שבק פירושיה דאביו בלא נימוק וטעם.

איך יכול להיות ששני אנשים יהיה דעתם שווה בכל נושא?

טור או"ח סי' ס: והא דתנן אם כיון לבו יצא, לא שכיון לקרות כדי לצאת מצות קריאה, שהרי מצוות אין צריכין כוונה, אלא פירושו: מתחילה היה קורא להגיה, וקורא חסרות ויתרות ככתיבתן כאדם שקורא על פי המסורה ומדקדק; וקאמר שאם כיון לקרותה בקריאתה יצא. ובעל הלכות גדולות פסק דמצוות צריכין כוונה וצריך שיכוין לצאת, וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

ומ"מ הדברים אינם פשוטים, לא בדעת הרא"ש ולא בדעת בטור (אם כי ברור שהטור פשיט"ל שאביו סובר שמצ"כ), ועי' טור או"ח סי' תקפט ובב"ח ופרישה שם.

יהושעבנמי כתב:איך יכול להיות ששני אנשים יהיה דעתם שווה בכל נושא?

אפשר לבטל דעתו.

עיין בעין יצחק (ח"א עמוד תכ"ג) מש"כ שהרא"ש והטור אינם חשובים כשני פוסקים, אלא חשיבי כסברת יחיד.

נהר שלום כתב:

יהושעבנמי כתב:איך יכול להיות ששני אנשים יהיה דעתם שווה בכל נושא?

אפשר לבטל דעתו.

מה זה לבטל דעת, אם הוא מבין אחרת מאביו איך מותר לו לפסוק כמו אביו?

נהר שלום כתב:

יהושעבנמי כתב:איך יכול להיות ששני אנשים יהיה דעתם שווה בכל נושא?

אפשר לבטל דעתו.

עיין בעין יצחק (ח"א עמוד תכ"ג) מש"כ שהרא"ש והטור אינם חשובים כשני פוסקים, אלא חשיבי כסברת יחיד.

ואין אדם רואה נגעי עצמו.

זכורני שבילדותי שמעתי שיעור מפי רב אחד והזכיר בשיעור שיש טור שחולק באיזו הלכה על כל הראשונים הקודמים לו, כולל הגאונים הרמב"ם והרא"ש. אולם אינני זוכר באיזו הלכה מדובר. אשמח אם מישהו יוכל להחזיר לי אבידתי.

נאמנים עלינו עדותו של הגאון הח"א בדף השער של בינת אדם דפו"ר ככתוב בנוסח הזה.
ובלתי ספק שאנשים האלה אינם בקיאים בלימוד הפוסקים שכן דרך תה"ק זה בונה וזה סותר והתלמיד חולק על הרב והטור על אביו הרא"ש כמש"כ בש"ע ובפוסקים.

השדי חמד בכללי הפוסקים סימן יב אות ג כתב: ריב"ה כשחולק עם אביו הרא"ש צריך להביא סברתו וכשפוסק כמותו אין צריך להביאו בכל המקומות. כ"כ הרב בשבות יעקב בהשמטות לחלק א סימן י"ב בשם הרב הסמ"ע. ולמד מזה להרב ט"ז עם הרב ב"ח עי"ש. וכשדעת רוב הפוסקים נוטה שלא כדעת הרא"ש סותם כדעת הפוסקים אעפ"י שהוא שלא כדעת אביו. כ"כ מרן החבי"ף בספר כל החיים דף כ ע"ג אות ל"ח עי"ש ובאות מ"ד. עכ"ל.

סי' שמ"ה סעי' י"ד, גבי גדר כרמלית, הא דשבת ז. אי פסקינן כר' יוחנן אי כר' יהודה, בין העמודים ללא איצטבא אי מיקרי כרמלית אם לאו.
בגירסא בטור משמע דהלכה כר' יהודה וברא"ש סי' ט' פסק כר' יוחנן.
[לגירסא המקורית שהובאה בטור ק"ק מדוע נקט איצטבא הלא אם עמודים מיקרי כרמלית כ"ש איצטבא ללא עמודים כדאי' בגמ'].
אם יש מי שעוסק בנדון אשמח לראות דעתו.

שומע כעונה כתב:או"ח שיח סעיף ד, נחלקו הב"י והב"ח אם פסק כהרא"ש או לא

כתב הטור באה"ע סי' קט"ו: "אבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעים בו, לא תצא". ויש כאן שני עניינים הכרוכים יחד: מבוי שאינו מפולש, צריך קלתה. חצר אינו צריך כלום. ועל שניהם כתב הטור שלא תצא, וכלל את שניהם בחדא מחתא.

כמו כן, הטור לא חילק בין קלתה לבין פרועת ראש לגמרי, אלא כלל את שניהם יחד ופסק ש"לא תצא". אבל אה"נ, גם פרועת ראש בחצר הדין שלא תצא, ואגב דתני רישא שהיוצאת בקלתה תצא בלא כתובה, תני סיפא שהיוצאת בקלתה לא תצא.

מלשונו עדיין משמע שיש בזה איסור, אך "לא תצא", ועל זה תמה בית יוסף שם, "ויש לתמוה על רבינו, שכתב: אבל במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעין בו, לא תצא. דמשמע לא תצא מבעלה ע"י כך, אף ע"פ שהוא דבר שאינו הגון. והא בחצר אפילו פרועת הראש ממש לית לן בה, ובמבוי שאינו מפולש נמי בקלתה מיהא לית לן בה".

ויש לעיין, איזו "תמיהה" היא זו, מדוע אי אפשר לומר שהטור חולק וסובר לאסור פריעת ראש בחצר?

וכן הרמ"א, שכתב "ולי נראה דודאי אף רבינו בעל הטור מודה לדבר זה, וכ"כ לעיל סימן כ"א דאין איסור ללכת בפריעת ראש אלא דוקא בשוק, ולא נקט כאן לא תצא אלא למידק מינה דצניעות מיהא הוי, ששום אשה לא תראה שערה כלל אפילו בבית".
מהו הלשון "ודאי"?

אלא שמלבד הסתירה בטור, לא העלו על דעתם שהטור יחלוק על פשט הגמ' והבנת רוב ככל הראשונים, להתיר פריעת ראש בחצר. ובין כל הראשונים יש גם את הרא"ש, אביו, שכתב בתוס' הרא"ש: "אלא בחצר, אפי' בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת ראש, דא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו".

לעומת זאת, הב"ח שם הלך בדרך אחרת כדי ליישב את הטור (ואכמ"ל במה שיש להעיר על זה) וגם נדחק בהבנת הגמ' כדי לבאר אותה לדעת הטור וכפי שהיה המנהג הרווח בזמנו, לכסות הראש בבית ובחצר. ולפי הב"ח יוצא שהטור חולק על אביו הרא"ש (אך לא הזכירו וכנראה נעלם ממנו). והוא דעה יחידאה גם בהבנת הטור, נגד הבית יוסף והרמ"א והפרישה, וגם בהבנת הגמ' נגד רוב ככל הראשונים.

פלגינן כתב:

ישראל אליהו כתב:?

עי' ט"ז יו"ד רמ סק"ג.

האם ספר הטור נכתב בחיי אביו הרא"ש?
האם ניתן ללמוד זאת מדברי הט"ז הנ"ל?
דאל"כ מאי קשיא ליה, הא לאחר מיתה שרי, ושמא זה גופא מש"כ דהוי שלא בפניו.

יהודה בן יעקב כתב:

פלגינן כתב:

ישראל אליהו כתב:?

עי' ט"ז יו"ד רמ סק"ג.

האם ספר הטור נכתב בחיי אביו הרא"ש?

כמדומה שלא מזכירו כלל בברכת החיים.

לכשיבקע כתב:כמדומה שלא מזכירו כלל בברכת החיים.

השאלה אם יש להוכיח מזה, או שזה מעשי ידי הסופרים

מתוך עבודת המחקר של ר' יהודא גלינסקי עמ' [366] עוסק באו"ח בלבד

2. המקומות שבהם ר"י הביע דעה או הכריע כנגד מסקנת אביו
המספר הראשון הוא הסימן באורח חיים, בסוגריים הוא מספר העמוד לפי מהד' מכון ירושלים
*{קב (שפז): היה אומר רא"ש>אע"פ שיש להשיב ... מ"מ אין משיבין את הארי אחרי מותו (כנגד
אביו)}.
1. קסה (קמב) רש"י>ר' יעקב בר יקר, מהר"מ=ר' יעקב+וכן היה נוהג הרא"ש>סמ"ק כרש"י
ויראה להכריע ... (הכרעה מעשית שלא כדעת אביו).
2. רב (רצח): בה"ג+רי"ף>ראב"ד+רא"ש/וכיון דאיכא פלוגתא רבוותא טוב לברך ... (למסקנה
הכרעתו הוא כנגד דעת אביו).
*{רח (של-שלא): כתב א"א ... ואני הייתי רוצה לומר דהוא הדין אם אכל מיני פירות ... ולא הודה
לדברי! (מתווכח עם דעת אביו בחייו וכנראה מקבל אותה)}.
3. רנז (פב): ובענין זה היה הוא (הרא"ש) מטמין ... אב הטמנה שמטמינין רוב העולם ... איני יודע
טעם להתיר .... וגם על ההטמנה של א"א יש לפקפק מההוא דקופה ... (כנגד הבנתו והנהגתו
של אביו! למרות שבהמשך הוא ניסה ליישב את מנהגו).
4. שסג (פ): וכתב א"א ...>ונראה לי (כנגד דעת אביו! והיא הוספה מאוחרת של המחבר, ראה על
כך בפרק הנוסח).
5. שסד (פה) וכתב א"א והוא>והרמב"ם כתב ואינן צריכין/וכן נראה מסוגיית ההלכה (נגד אביו).
אמנם בכתב יד ס.פ. וכן ב 425 הנוסח בגוף הוא "ואינו נראה כן מסוגיית ההלכה", ודי ברור
מתוך הסוגייה עצמה שהגירסא הנכונה הוא כנוסח הדפוס.
6. שסו (קא): והרמב"ם פסק>וא"א לא כתב כן/וטוב להחמיר כדברי שניהם, (מכריע כנגד דעת
אביו!).
7. תמה (שעד): כתב א"א הרא"ש >ואינו נראה כן מפירושו (חולק על אביו).
8. תמח (שפז): וסוף דבריו (של העיטור)>ומיהו א"א אמר/ ואפשר לומר (כנגד דעת אביו!, הוספה
מאוחרת של המחבר, ראה על כך בפרק הנוסח).
9. סימן תסג (תסא): ורי"ף+וכן א"א כתבו סתמא להיתירא>ובגמרא קאמר (נראה כחולק על
דעת אביו).
10 . תקב (מה): כתב א"א במפוח קטן>/ומיהו אין להקל מדלא אשכחן ... (מכריע כנגד דעת אביו).
מבחינים בין סוגים שונים של הכרעה נגד דעת אביו:

1. מתוך רצון להחמיר ככל השיטות, במקרה כזה אין הוא חולק על דעת אביו אלא מציע לנהוג
;1 ,2 ,4 ,6 , בצורה שונה מאשר נהג אביו. ראה דוגמאות: 10
2. מחלוקת עקרונית הנובעת מתוך הבנה שונה של המקורות. דבר זה חשוב ביותר, אפילו אם
3 וכן שני המקומות ,5 ,7 ,8 , בסופו של דבר הוא קיבל על עצמו את דעת אביו. ראה דוגמאות: 9
שאינם ממוספרים והמסומנים בכוכבית [*] (סימנים קב, רח).

עוד יש להוסיף בבית יוסף אורח חיים סימן קסח:
ומכל מקום יש לתמוה למה סתם כאן דבריו [הטור] כדעת רבינו תם כיון דהרא"ש והרמב"ם סברי כר"ש ודאי דהכי נקטינן ואם כן כדבריו היה לו לסתום:
ומדבריו גם חזינן שכמובן אינו מתפלא שחולק על אביו אלא בענין דרכי ההכרעה.

טור חושן משפט סימן קכ"ב לגבי שותף שאינו בעיר האם בית דין דנים רק על חלק השותף שבעיר או שכנגד שני החלקים

ואפילו כשאינו יכול לשנות הטענות דאמרינן שאינו יכול לומר תנו לי זמן עד שארד עמו לדין דוקא כשהוא בעיר דכיון שהוא בעיר ולא בא ודאי ניחא ליה במה שטען זה בשבילו אבל אינו בעיר לא הפסיד ויכול לומר תנו לי זמן וכתב הרמב"ם לפיכך יכול הנתבע לעכב ולומר לא אדון עמך אלא על חלקך או הבא הרשאה משותפך שהרי יבא שותפך ויתבע גם הוא וכתב א"א הרא"ש ז"ל מאי איכפת ליה אם ידון על הכל אם יזכה בדין כנגדו הרי נפטר מחלקו ועוד מצי האי למימר ליה אם ארד עמך לדין על החצי ואזכה בדין אצטרך לחלוק עם שותפי שיאמר לי מאן פלג לך הילכך כיון שאינו יכול לזכות בחלקו אלא א"כ ירד עמו לדין על הכל צריך להשיב לו על הכל ומסתברא כדברי הרמב"ם דאיכפת ואיכפת שאם יזכה לא יזכה אלא בחצי ואם יתחייב יתחייב בכל א"כ לקתה מדת הדין וכי בשביל שאין התובע יכול לזכות בחלקו אלא אם ירד עמו לדין על הכל נכוף למחזיק שירד עמו לדין על הכל בדבר שיכול להפסיד ולא להרויח

מפורש בדברי הטור שחולק על דברי אביו הרא"ש ומשסכים עם דברי הרמב"ם
מעניין שהבעה"ת (מד א ז) גם נוקט במחלוקת הזו כהרמב"ם ואפילו לא מביא את דברי הרא"ש שחולקים.

אבל שותף שדן עם הלוה ושותפו אינו בעיר בזמן אותה תביעה, הואיל ופסקנו דהיכא דליתיה במתא יכול לסתור כל מה שטען שותפו וידין עמו פעם אחרת אי לא בעי לוה מעכב ואומר לו או דון עמי בחלקך או הבא הרשאה. וכן דעת ה"ר משה ז"ל

שש ושמח כתב:למה שהטור לא יחלוק בשום מקום על אביו?
או, בנוסח אחר, האם מצינו מי מגדולי הדורות [שיש בידינו דעתו בחלקים גדולים של התורה] שלא חולק בשום דבר על רבותיו?

היעב"ץ על אביו-רבו.