משנת ארץ ישראל - משנה אחת סילופים ושיבושים רבים

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' יוני 15, 2014 1:36 am

בשנים האחרונות הולך ונדפס פירוש חדש למשניות, הנקרא משנת ארץ ישראל, או בשם המגלומני משהו : פירוש ספראי.

המפרשים הינם חברי קבוצת יבנה הפרו' שמואל ספראי ז"ל, בנו פרו' זאב שיח', הפירוש התחבב מאד על חוגים ליברלים שבין הדלי"ם, (בעיני ראיתי "ישיבה" מסוימת שהסדרה מצויה שם באוצר והיא משומשת כדבעי).

הצצה קטנה בעבר הספיקה לי לראות כי מדובר בפירוש מלא מינות, ולא מדובר רק ביחס לפירוש חז"ל למשנה, הרבה יותר מכך.

ובכל זאת, הנחת היסוד היתה, שודאי מבחינת פירוש בסיסי הדברים מדויקים ברמה סבירה, סו"ס המשנה אינה מכילתא דרשב"י והיא התפרשה היטב בסגנונות שונים וכו'.

לאחרונה אני עוסק בסוגית: שחיטת פסח על החמץ, שהיא משנה אחת בפרק חמישי של פסחים. והנה בא לידי ספר משנת ארץ ישראל עמ"ס פסחים, ובכן לא כבשתי את סקרנותי וקראתי את הפירוש למשנה המדוברת.

מה אומר ומה אדבר, מוטב שהדברים ידברו בעד עצמם:

ברור ששגיאה אחת, אינה מלמדת דבר, אבל כמות כה גדולה של שגיאות במספר עמודים כה קטן, יש בה בהחלט לשקף על טיב העבודה כולה, ואם אכן כך הוא, מדובר בפירוש, שאם א"א לומר עליו שהוא טעון גניזה, מחמת תכנים המעידים על טיבם של כותביו, הרי שאפשר בהחלט לקבוע שהמפרש אינו יודע לקרוא לא גמרא ולא תוספתא, מי שכתב את הפירוש הינו סלפן ובדאי, שמוטב היה לו לעסוק בכבישת מלפפונים ושימור חצילונים בהם מתמחה הקיבוץ ומפליא עשות.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' יוני 15, 2014 1:49 am

: תוספתא.png (351.88 KiB) נצפה 15886 פעמים

על סמך תוספתא זו בונה המפרש שם תיאוריות על התפתחות המשנה וההלכה.

המפרש או שלא קרא את ה"פרוטוקול", ואם קרא כנראה לא הבין, אחרת לא מובן איך הגיע לפירוש המצחיק הזה.

עתה יפתח המעיין את התוספתא (שהובאה גם בגמ' זבחים יא א) ויראה את הנידון שם:

שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר ר' ליעזר פוסל ור' יהושע מכשיר אמ' ר' יהושע ומה בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשרו אחרים לשמו ארבעה עשר שכשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו אמ' לו ר' ליעזר וכו'.

בקיצור מדובר שם בשוחט קרבן אחר ("אחרים") לשם פסח ("לשמו") בי"ד.
ואילו פרשנינו הבין ש"אחרים" היינו אנשים אחרים, "לשמו" לשם בעל החמץ. גוואלד!
(ואגב הדין עצמו של שוחט שאינו מבן חבורה ששחט עבור חבורה שברשותה חמץ נזכר בגמ' סג ב).

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' יוני 15, 2014 1:56 am

: הגמרא.jpg (109.25 KiB) נצפה 15885 פעמים

אין גמרא הפוסלת אפשרות שמדובר בחמץ של שוחט !

אדרבה בגמ' הביאה שתי ברייתות (שאחת מהן היא כנראה תוספתא) שכתוב בהן: עד שיהיה החמץ לשוחט או לאחד מבני חבורה.

אלא שפרשנינו ראה כנראה את הגמ' הזו (שם סג ב):

בעא מיניה רב אושעיא מרבי אמי: אין לו לשוחט, ויש לו לאחד מבני חבורה מהו? אמר ליה: מי כתיב לא תשחט על חמצך? לא תשחט על חמץ כתיב !

כמובן שהגמ' באה לשלול אפשרות שדוקא חמץ אצל שוחט ומסיקה שגם חמץ של בן חבורה. וכמבואר בפירוש בברייתות שהובאו שם.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' יוני 15, 2014 2:07 am

: 4444.JPG (133.19 KiB) נצפה 23913 פעמים

את התמיד שוחט כהן ולא ישראל? מאיפה ההלכה הזו? (אולי כך היתה הרגילות כדמשמע שהיה בפייס מי שוחט אבל ברור שאין דין כזה)

הישראל עובר על שחיטת התמיד? זו מנין לו? אולי דוקא שוחט התמיד עובר?

(ואם כבר פנטזיות על הקשר ההדוק בין היחיד בביתו וכו', לא היו צריכים להגיע עד ר"י, גם לחכמים הסוברים שרק פסח, חייבים על זריקה והקטרה שרק הכהן עושה...)

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' יוני 15, 2014 2:09 am

: 1111.jpg (52.93 KiB) נצפה 23910 פעמים

מי שימצא את רבי מאיר הזה שיודיע.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' יוני 15, 2014 2:10 am

ויש עוד. באותה משנה! המשך יבוא בל"נ.

משה גרוס · הודעהעל ידי **משה גרוס** » א' יוני 15, 2014 6:20 pm

לא מינות, אלא בורות ועמארצות.

בברכה המשולשת

אל דאגה, יש שם גם מינות

בברכה המשולשת

א. כגון שאינם מאמינים שכל התורה ניתנה לעם ישראל בבת אחת, אלא במהלך כמה דורות.
ב. כגון שכותבים שתורה שבע"פ חודשה ע"י התנאים

היא שיחתי · הודעהעל ידי **היא שיחתי** » א' יוני 15, 2014 10:21 pm

כמדומה שיש רפורמית שכתבה שם

אביאסף · הודעהעל ידי **אביאסף** » ב' יוני 16, 2014 3:15 pm

איש_ספר כתב:אין גמרא הפוסלת אפשרות שמדובר בחמץ של שוחט !

אדרבה בגמ' הביאה שתי ברייתות (שאחתן מהן היא כנראה תוספתא) שכתוב בהן: עד שיהיה החמץ לשוחט או לאחד מבני חבורה.

שיטת רשב"ל בירו' פ"ה ה"ד דאין השוחט חייב אפילו ביש לו חמץ אם אינו אחד מבני החבורה.

איש_ספר כתב:את התמיד שוחט כהן ולא ישראל? מאיפה ההלכה הזו? (אולי כך היתה הרגילות כדמשמע שהיה בפייס מי שוחט אבל ברור שאין דין כזה)

יומא כ"ה ב' על משנת הפייס השני מי שוחט מפורש זימנין דשחיט זר.

איש_ספר כתב:הישראל עובר על שחיטת התמיד? זו מנין לו? אולי דוקא שוחט התמיד עובר?

לכאורה להסוברים שבני חבורה לוקים (או עכ"פ עוברים) ה"נ לר"י כל ישראל עוברים על התמיד, מיהו מסברא אין נראה כן וצ"ע.

נצחנות בעלמא?

לגבי מה שהבאת מהירושלמי זה לא הנושא כאן, העורכים הנ"ל ציטטו מהבבלי ואף נתנו הפניה מדויקת לגמרא שלא קיימת! נא להבין לפני שמגיבים בנמהרות.
לגבי בני חבורה, כבר כתבו אחרונים ובראשם הצל"ח דבני חבורה הוא מושג שקיים רק בפסח ולא בשאר קרבנות וממילא אזדו דבריך.
זאת לבד שיטת תוספות המפורשת שאין עוברים על התמיד אלא השוחטין.

אביאסף · הודעהעל ידי **אביאסף** » ב' יוני 16, 2014 4:14 pm

נצחנות בעלמא? כתב:לגבי מה שהבאת מהירושלמי זה לא הנושא כאן, העורכים הנ"ל ציטטו מהבבלי ואף נתנו הפניה מדויקת לגמרא שלא קיימת! נא להבין לפני שמגיבים בנמהרות.
לגבי בני חבורה, כבר כתבו אחרונים ובראשם הצל"ח דבני חבורה הוא מושג שקיים רק בפסח ולא בשאר קרבנות וממילא אזדו דבריך.
זאת לבד שיטת תוספות המפורשת שאין עוברים על התמיד אלא השוחטין.

הרב נצחנות, אנא אל תכעס. לא באתי לסנגר על המפרש של המשניות הנ"ל ללא ספק הוא נחן בבורות מופלגת רק רציתי להעמיד דברים על דיוקם.
לגבי בני חבורה, היא גופה מנלן דבעינן לדין בני חבורה כדי להתחייב, אין פסוק כזה. לרשב"ל בירושלמי ע"פ דבריך א"א להתחייב לר' יהודה על התמיד כיון דבפסח אין השוחט מתחייב על חמץ שלו אם אינו מבני חבורה ולמה בתמיד יתחייב השוחט אע"פ שאינו שייך לקרבן וע"כ לכאו' דדי בזה שהוא קרבן ציבור כדי שיחשב כקרבן דידיה. גם יש לעיין בקרבן שותפות לר"ש שחייבים על שאר זבחים אם יש חמץ לאחד מן השותפין איך הדין.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' יוני 16, 2014 8:18 pm

א. אם לא היה מובן לא באתי לתת דוגמאות למינות (בעבר ראיתי בחנות את מסכת יומא, דפדפתי הנה והנה, וראיתי מש"כ על עזאזל, עפרא לפומם) אלא לטפשות ובערות. ר' פנחס קהתי פקיד הבנק, לא טעה מעולם בטעויות גסות כאלה כמו חבורת "המלומדים" הללו.

ב. הירושלמי מוכר לי מטבע הדברים, אך לא רציתי להאריך ולכן כתבתי שאין גמרא הפוסלת, ואכן אין. בירושלמי נזכרת מחלוקת של רשב"ל ור"י, אלא שכמובן לא לזה כוונת הפרשנים, וע"ז אי אפשר לומר שהגמרא פסלה, ומלבד כל זה, גם בירושלמי לא ברור אם לרשב"ל צריך גם שיהיה החמץ אצל השוחט והוא בן חבורה, או מספיק שיהיה החמץ אצל בן חבורה. (ובין כך ובין כך קשה מאד, מה יהיה בקרבנות ציבור, שאין שם חבורה).

ג. בתוספות במנחות עח ב מפורש שאע"פ שחמץ של בני חבורה בפסח אוסר, מ"מ בתמיד אין חמצם של ישראל אוסר. ויש אריכות ע"ז. אפשר לפלפל בלי סוף, בכל מקרה בשום מקום בחז"ל וראשונים לא כתוב אחרת. (ועי' תוס' חכמי אנגליה ה ע"א בשם רשב"ם וי"ל).

יצא עוד להציץ בכרך על פסחים איפה שלא פותחים רואים דברים מצחיקים וילדותיים ממש. למשל בדיון על קרבת מודיעין לירושלים, והקשים הידועים שיש שם, הם החליטו שכל דברי חז"ל הם דרשניים בלבד. וכותבים שיש שיטה לפרש את המשנה בדרך דרוש, וכמו שראינו ב...ספר מעשה רוקח (לר"א רוקח) על המשניות שמפרש משניות בגימטריות....
-----
כתב לי אחד החכמים כאן באישי:

ייש"כ ששיברת.
וממש לפלא שיש בתי כנסת וכיו"ב שהספרים האלה נמצאים על המדפים שלהם. כנראה עם המצב הנוכחי של הדור (היינו בחלק מהציבור הדתי לאומי) כנראה אם הספרים של ישעיהו ליבוביץ' היו יוצאים כיום ולא לפני שלושים שנה, גם הם היו יושבים לבטח על המדפים.

ישבב הסופר · הודעהעל ידי **ישבב הסופר** » ב' יוני 16, 2014 10:21 pm

שאלת בור:
מעולם לא יצא לי לעיין בפירושו של אלבק, מה טיבו? אני מבין שזה לא מהסוג של פירוש [המצויין] "סייעתא דשמיא"...
אני רק רוצה לדעת אם זה של אלבק נחשב יסודי, אם זה מעמיק, והאם יש בו מאום יפה, וכן אם יש בו בעיות בנושאים עקרוניים.

ובעצם, אם זה של אלבק טוב, מה צורך יש במשנת אר"י הלזו? או שמא הכיוון שונה בתכלית? המשנת אר"י הזה - חוץ מהטעויות המביכות שיש בו כפי שהראה הרב אי"ס - עושה רושם של משהו עממי ופופולריסטי.

בברכה המשולשת

פירוש אלבק הוא קצר מאוד ומשתדל היצמד לפשט, ללא פלפולים מחקריים.
בסוף כל כרך יש הרחבות מחקריות, אך גם הן יחסית קצרות והרבה יותר מתונות ממשנת א"י הנ"ל.

אביאסף · הודעהעל ידי **אביאסף** » ג' יוני 17, 2014 6:02 am

איש_ספר כתב:ג. בתוספות במנחות עח ב מפורש שאע"פ שחמץ של בני חבורה בפסח אוסר, מ"מ בתמיד אין חמצם של ישראל אוסר. ויש אריכות ע"ז. אפשר לפלפל בלי סוף, בכל מקרה בשום מקום בחז"ל וראשונים לא כתוב אחרת. (ועי' תוס' חכמי אנגליה ה ע"א בשם רשב"ם וי"ל).

תוס' כתבו לפטור את השוחט תמיד על חמץ של ישראל אבל לא את בעל החמץ (ובלא"ה לשיטתם בפסחים בעל החמץ אינו חייב גם בפסח רק השוחט) ודבר זה פשוט מסברא דאל"כ אין לך תמיד נשחט בע"פ דשמא יש חמץ ביד אחד, אבל להסוברים דבפסח בעל החמץ ג"כ חייב אפשר דבתמיד לר"י כל אחד מישראל חייב.

על הקושיא לרשב"ל בירו' מתמיד לרבי יהודה, לכאו' פשוט כמש"כ לעיל דגם לרשב"ל אין כלל דין שרק בן חבורה מתחייב אלא הדין הוא שאין העובד מתחייב על קרבן של אחרים אלא על קרבן דידיה והיינו בן חבורה בפסח או בעלים בקרבן יחיד לר"ש שחייבים בשאר זבחים, וה"נ לר"י בתמיד כיון שהעובד הוא מכלל הציבור סגי בזה שהוא קרבן ציבור כדי להחשיבו כקרבן דידיה. (ומזה דימיתי לעיל דה"נ לגבי כל אחד מישראל חשיב כקרבן דידיה לעבור עליו להסוברים דבעל החמץ ג"כ עובר).

אדגיש שוב, אין כאן כוונה לסנגר על עורך ה'משנת ארץ ישראל' אשר אי כבודו במקומו מונח, כוונתי רק לברר גופם של דברים.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' יוני 17, 2014 10:21 am

אביאסף כתב:תוס' כתבו לפטור את השוחט תמיד על חמץ של ישראל אבל לא את בעל החמץ (ובלא"ה לשיטתם בפסחים בעל החמץ אינו חייב גם בפסח רק השוחט) ודבר זה פשוט מסברא דאל"כ אין לך תמיד נשחט בע"פ דשמא יש חמץ ביד אחד, אבל להסוברים דבפסח בעל החמץ ג"כ חייב אפשר דבתמיד לר"י כל אחד מישראל חייב.

על הקושיא לרשב"ל בירו' מתמיד לרבי יהודה, לכאו' פשוט כמש"כ לעיל דגם לרשב"ל אין כלל דין שרק בן חבורה מתחייב אלא הדין הוא שאין העובד מתחייב על קרבן של אחרים אלא על קרבן דידיה והיינו בן חבורה בפסח או בעלים בקרבן יחיד לר"ש שחייבים בשאר זבחים, וה"נ לר"י בתמיד כיון שהעובד הוא מכלל הציבור סגי בזה שהוא קרבן ציבור כדי להחשיבו כקרבן דידיה. (ומזה דימיתי לעיל דה"נ לגבי כל אחד מישראל חשיב כקרבן דידיה לעבור עליו להסוברים דבעל החמץ ג"כ עובר).

א. מדברי תוס' שאין חמץ של ישראל אוסר, הגם שלעולם חמץ של בני חבורה אוסר, מבואר שאין שום זיקה של הציבור לק"צ לענין זה, ואם חמצם לא אוסר, כ"ש שהם לא עוברים. ואין שום קשר לשיטת תוס' שרק העובדים עוברים. (וכבר כתבתי שיש מקום לומר כל מיני סברות אלא שהיה לי תמימות לחשוב שבשביל לכתוב דין כזה צריך איזה מקור).
ב. אני לא רואה מה השייכות של כהן ששוחט את התמיד ליותר מכל ישראל אבל שיהיה.

בכל מקרה ראוי לחזור ולסכם את הדברים, (אחר שמשום מה החלטת לרשום את כל ידיעותיך כאן), מש"כ בעלי משנת אר"י, שהגמרא העלתה אפשרות שחמץ אצל שוחט ופסלה אותה,הוא שקר.

אביאסף · הודעהעל ידי **אביאסף** » ג' יוני 17, 2014 1:16 pm

איש_ספר כתב:בכל מקרה ראוי לחזור ולסכם את הדברים, (אחר שמשום מה החלטת לרשום את כל ידיעותיך כאן), מש"כ בעלי משנת אר"י, שהגמרא העלתה אפשרות שחמץ אצל שוחט ופסלה אותה,הוא שקר.

מכיון שאני מזהה נימה של אי שביעות רצון מן הדיון הריני מקבל שכר על הפרישה. מכל מקום אני מסכים בהחלט הן עם משפט הסיכום שלך והן עם עצם הביקורת על הפירוש הנ"ל, יישר כחך ששיברת.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ג' יוני 17, 2014 3:10 pm

בניגוד לנאמר לעיל, רק זאב ספראי הוא חבר קבוצת יבנה, כמדומני שאביו פרופ' שמואל לא התגורר מעולם שם.
אגב, גם אחותו של זאב, פרופ' חנה ספראי היתה בכותבים.

לגופו של עניין, בעבר יצא לי להיתקל באחד הכרכים (אאל"ט, חגיגה) והתפלצתי.
עיקר הפלצות היתה מהניצול של חוסר הידע של הקוראים, וכבר כתבתי על כך בעבר ביחס לכותבים אחרים, אלא שכאן היתה גם מעורבת כפירה בבורות.
אינני יודע אם כאן הוא המקום המתאים לפרסם את האשכול הזה - קשה לי להאמין שיש מי שגולש כאן ומחזיק בביתו כרך מהנ"ל.

מה שנכון נכון

מפירושם למסכת ברכות

חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכונו את לבם למקום
- חסידים אלו מקבלים את המשנה, אך מרחיבים אותה בהרבה. הם מקדישים זמן ניכר לפני התפילה כהכנה לה. להלן נרחיב בכך מעט. חז"ל הסתייגו מנוהגם של חסידים אלו, וצמצמו נוהג זה. "תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה אחת, וחוזרין ושוהין שעה אחת. וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה, תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית? אלא מתוך שחסידים הם - תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת" (בבלי, לב ע"ב).

אם כן, הלכה זו אפשרית רק בחסידים הזוכים לסיוע נסי: "מלאכתן מתברכת". מבין השיטין אנו שומעים ביקורת על הנוהג החסידי והסתייגות ברורה ממנו. בסופו של דבר אין התלמוד מסתייג מהנוהג החסידי עצמו, אך רומז לכך שהוא נועד לחסידים בלבד ולא לציבור הרחב. לאבחנה זו של קבלה והסתייגות מנוהגי החסידים נשוב להלן.

המשנה ממשיכה בשתי הלכות חסידיות נוספות בנושא התפילה, שאינן קשורות להלכה הקודמת.
אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק
- הלכות אלו הן בניגוד ברור להלכה של חז"ל. ההלכה השנייה היא מצב ברור של פיקוח נפש, ולפי ההלכה ברור שיש להפסיק בתפילה ולברוח מהנחש, או להניסו. גם ההלכה הראשונה תמוהה: הרי לעיל למדנו שמותר להפסיק אפילו בקריאת שמע בשביל להשיב שלום מפני הכבוד ומפני היראה (פ"ב מ"א).

התלמוד הבבלי חש כמובן בשאלות אלו ומנסה לפשר: המלך כאן הוא מלך ישראל והנחש כאן הוא נחש שאינו מאיים, אבל עקרב הוא מסוכן ויש להפסיק את התפילה בגללו. הבבלי מנסה לשמר את המשנה כך שתתאים להלכה של חז"ל; וכמו במקרה הקודם, הוא מוצא מצב שבו המשנה היא ההלכה. אבל עדיין יש לשאול: היכן נוצרו מימרות אלו? הרי הן אינן מייצגות את המקרה הרגיל התדיר וההלכתי. יתר על כן: מהתוספתא משמע בברור שהנחש הוא מסוכן, ומסופר: "אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל, ונשכו ערוד ולא הפסיק. הלכו תלמידיו ומצאוהו [את הערוד] מת על פי חורו. אמרו: אילו [אוי לו] לאדם שנשכו ערוד, ואילו [ואוי לו] לערוד שנשכו לבן דוסא" (תוס', פ"ג ה"כ; ירו', ט ע"א; בבלי, לב ע"ב). אם כן, הערוד מסוכן עד למאוד.

יתר על כן, הסיפור מדגים את ההלכה של המשנה כחלה על חסיד מובהק ומפורסם. בסיפור אחר באותה סוגיה בתלמוד הבבלי מסופר על חסיד שלא נתן שלום לשר נכרי, וניצל, ושוב מדובר בשר נכרי ולא במלך ישראל.

אם כן, ניתן לסכם ולומר שכל ההלכות במשנה הן מהלכות חסידים, והן אינן תואמות לנוהג ההלכתי הנדרש מאדם רגיל שבישראל.

רקע: מי הם החסידים?
החסידים הם חבורה של אישים שמייחסים להם חסידות מיוחדת ומעשי נסים, ריפוי חולים, הורדת גשמים וכדומה. הם מתנהגים התנהגות מיוחדת ומכונים גם 'יראי חטא' או אנשי מעשה. הם מצויים בשולי עולם בית המדרש. אין מהם דברי תורה, ולא הלכה, אם כי יש להם נוהגים הלכתיים מחמירים בכמה תחומים. יש להם גם משנה מיוחדת, "משנת חסידים", באשר להסגרת אנשים לשלטונות (ירו', תרומות פ"ח ה"ד, מו ע"ב ועוד). לעתים הם מתוארים כמי שאינם שומרים את פרטי ההלכות כפי שדרשו חז"ל (אבות דרבי נתן, נו"א פי"ב; נו"ב פכ"ז, עמ' 56), ואין הם מכונים בדרך כלל בתואר "רבי". חכמים מכירים בכוחם כמחוללי נסים, ואף אינם נמנעים מלפנות אליהם בעת צרה וצוקה.

עם זאת בספרות חז"ל גם ביקורת על החסידים, והסתייגות מהם וממעשיהם, שזורה בהערצה להם ולכוחם. את העדויות על החסידים יש לקרוא וללמוד אפוא מזווית מיוחדת זו.

תופעת החסידים הייתה בשיאה בתקופת התנאים ואילו בתקופת האמוראים הידיעות עליהם מתמעטות, ומצד שני עולה דמותם של חכמים מִסְפָּר המתוארים כחכמים-חסידים, כגון רבי פנחס בן יאיר ורבי יהושע בן לוי. אלה כבר חכמים לכל דבר, אלא שמיוחסת להם התנהגות "חסידית" במעשים. מספר חכמים מדגישים ש"אנשי מעשה", "יראי חטא" ו"חסידים" מסוגלים להגיע ל"מקומם" רק על בסיס לימוד התורה: "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד" (משנה אבות ב ה).

מעשים אחרים מספרים על חסידים שנהגו בחומרות יתרות אך נכשלו מתוך שלא למדו די ולא עמדו על דברי תורה. כזה הוא הסיפור בחסיד מרמת בני ענת, הבא כהרחבה למשנת אבות, "ודלא שמש חכימייא קטלא חייב" (מי שלא שימש חכמים חייב מיתה). אבל החסידים עצמם סברו אחרת: "חנינא בן דוסא אומר: כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת" (משנה אבות ג ט). אם כן לא תורה תנאי לחסידות, אלא להיפך: חסידות תנאי לחכמה.

חכמים לא ראו בדרכם של חסידים דרך לציבור, אך שימרו הדים מדרכם מתוך הערצה, וקריאה ליחידים לאמץ התנהגות חסידית זו.

לחסידים קדומים אלו אין כל קשר ישיר לקבוצות אחרות בהיסטוריה היהודית, שגם הן כינו עצמן בשם זה, כחסידי אשכנז או חסידות הבעש"ט, הקיימת עד היום; אם כי אפשר ושימשו במידה מסויימת כהשראה להם.

נצחנות בעלמא?

רבי פנחס בן יאיר אמורא????

אלף אלפים · הודעהעל ידי **אלף אלפים** » ד' יוני 18, 2014 2:10 pm

החסידים הם חבורה של אישים שמייחסים להם חסידות מיוחדת ומעשי נסים, ריפוי חולים, הורדת גשמים וכדומה. הם מתנהגים התנהגות מיוחדת ומכונים גם 'יראי חטא' או אנשי מעשה. הם מצויים בשולי עולם בית המדרש. אין מהם דברי תורה, ולא הלכה, אם כי יש להם נוהגים הלכתיים מחמירים בכמה תחומים.

שני חסידים, נחום איש גמזו ור' נחוניא בן הקנה שלכאורה מייחסים להם חסידות מיוחדת ומעשי נסים, ריפוי חולים, הורדת גשמים וכדומה, וכן הם מתנהגים התנהגות מיוחדת ומכונים גם 'יראי חטא' או אנשי מעשה והם מצויים בשולי עולם בית המדרש ואין מהם דברי תורה, ולא הלכה.
וממש במקרה מצאנו במסכת שבועות דף כ"ו א'
אמר רבי יוחנן רבי ישמעאל ששימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה כולה בכלל ופרט איהו נמי דורש בכלל ופרט רבי עקיבא ששימש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט איהו נמי דורש ריבה ומיעט

מה שנכון נכון

ב"ק קג: כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' יוני 30, 2016 6:08 pm

איש_ספר כתב:א. אם לא היה מובן לא באתי לתת דוגמאות למינות (בעבר ראיתי בחנות את מסכת יומא, דפדפתי הנה והנה, וראיתי מש"כ על עזאזל, עפרא לפומם) אלא לטפשות ובערות. ר' פנחס קהתי פקיד הבנק, לא טעה מעולם בטעויות גסות כאלה כמו חבורת "המלומדים" הללו.

ב. הירושלמי מוכר לי מטבע הדברים, אך לא רציתי להאריך ולכן כתבתי שאין גמרא הפוסלת, ואכן אין. בירושלמי נזכרת מחלוקת של רשב"ל ור"י, אלא שכמובן לא לזה כוונת הפרשנים, וע"ז אי אפשר לומר שהגמרא פסלה, ומלבד כל זה, גם בירושלמי לא ברור אם לרשב"ל צריך גם שיהיה החמץ אצל השוחט והוא בן חבורה, או מספיק שיהיה החמץ אצל בן חבורה. (ובין כך ובין כך קשה מאד, מה יהיה בקרבנות ציבור, שאין שם חבורה).

ג. בתוספות במנחות עח ב מפורש שאע"פ שחמץ של בני חבורה בפסח אוסר, מ"מ בתמיד אין חמצם של ישראל אוסר. ויש אריכות ע"ז. אפשר לפלפל בלי סוף, בכל מקרה בשום מקום בחז"ל וראשונים לא כתוב אחרת. (ועי' תוס' חכמי אנגליה ה ע"א בשם רשב"ם וי"ל).

יצא עוד להציץ בכרך על פסחים איפה שלא פותחים רואים דברים מצחיקים וילדותיים ממש. למשל בדיון על קרבת מודיעין לירושלים, והקשים הידועים שיש שם, הם החליטו שכל דברי חז"ל הם דרשניים בלבד. וכותבים שיש שיטה לפרש את המשנה בדרך דרוש, וכמו שראינו ב...ספר מעשה רוקח (לר"א רוקח) על המשניות שמפרש משניות בגימטריות....
-----
כתב לי אחד החכמים כאן באישי:

ייש"כ ששיברת.
וממש לפלא שיש בתי כנסת וכיו"ב שהספרים האלה נמצאים על המדפים שלהם. כנראה עם המצב הנוכחי של הדור (היינו בחלק מהציבור הדתי לאומי) כנראה אם הספרים של ישעיהו ליבוביץ' היו יוצאים כיום ולא לפני שלושים שנה, גם הם היו יושבים לבטח על המדפים.

עכשיו אפשר לפרט. החכם הוא ידידנו הבלתי נשכח, ר' איתם הי"ד לעינינו בימינו.
וג"ז מלמד משהו על יראתו שקדמה לחכמתו.

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » ו' יולי 01, 2016 6:51 am

ישבב הסופר כתב:שאלת בור:
מעולם לא יצא לי לעיין בפירושו של אלבק, מה טיבו? אני מבין שזה לא מהסוג של פירוש [המצויין] "סייעתא דשמיא"...
אני רק רוצה לדעת אם זה של אלבק נחשב יסודי, אם זה מעמיק, והאם יש בו מאום יפה, וכן אם יש בו בעיות בנושאים עקרוניים.

בזכרוני שגם על אלבק יצא הקצף במאמר שנכתב בהמעין (ע''י ר''י עמנואל אאל''ט), אולי לפני ארבעים שנה.

לוצאטי · הודעהעל ידי **לוצאטי** » ו' יולי 01, 2016 12:09 pm

קניתי כרך אחד של משנת א"י, ואני יכול להעיד שכמעט אין עמוד בלי שיבושים וחוסר בסיסי בהבנת הנקרא. דינו של הספר ככתבה עיתונאית גרועה.
זאת מלבד הכתיבה המזלזלת והבוטה, שגם חכמה אין בה.

משה גרוס · הודעהעל ידי **משה גרוס** » ו' יולי 01, 2016 12:25 pm

הגהמ כתב:
ישבב הסופר כתב:שאלת בור:
מעולם לא יצא לי לעיין בפירושו של אלבק, מה טיבו? אני מבין שזה לא מהסוג של פירוש [המצויין] "סייעתא דשמיא"...
אני רק רוצה לדעת אם זה של אלבק נחשב יסודי, אם זה מעמיק, והאם יש בו מאום יפה, וכן אם יש בו בעיות בנושאים עקרוניים.

בזכרוני שגם על אלבק יצא הקצף במאמר שנכתב בהמעין (ע''י ר''י עמנואל אאל''ט), אולי לפני ארבעים שנה.

אין להשוות בין זה לזה.

אגב פעם הראה לי ת"ח חשוב את פירושו של ביאליק למשנה, מהתבוננות זריזה בפירוש נראה שהוא טוב ומסייע ללומד [לא גדוש בחידושים, אלא ביאורי פשט]

מה שנכון נכון

על אלבק כתב הר"י מרצבך. נדפס גם בספרו עלה יונה עמוד תנ.

לוצאטי · הודעהעל ידי **לוצאטי** » ו' יולי 01, 2016 12:50 pm

הפירוש של אלבק לזרעים הוא פירושו של ביאליק שעבר שיפוץ. כך ראיתי כותבים

בברכה המשולשת

לוצאטי כתב:הפירוש של אלבק לזרעים הוא פירושו של ביאליק שעבר שיפוץ. כך ראיתי כותבים

מי כותב כך? ומה מקורותיו?

גביר · הודעהעל ידי **גביר** » א' יוני 18, 2017 9:54 am

עם כל הביקורת הקשה- והנכונה לענ"ד - על פירוש זה למשנה, דומה שיש תועלת בתמונות המלוות אותו [אמנם אינה מצדיקה את רכישתו לכתחילה, אולם בדיעבד, כאשר הספר בספריה, ישנה תועלת שניתן להפיק ממנו].

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' יוני 18, 2017 9:58 am

ע

גביר כתב:עם כל הביקורת הקשה- והנכונה לענ"ד - על פירוש זה למשנה, דומה שיש תועלת בתמונות המלוות אותו [אמנם אינה מצדיקה את רכישתו לכתחילה, אולם בדיעבד, כאשר הספר בספריה, ישנה תועלת שניתן להפיק ממנו].

על כיו"ב המשיל החזו"א, מלמה"ד, למי שנשרף ביתו וכל רכושו, והוא מתקרב אל הלהבות ומצית מהן את הסיגריה שבפיו להנאתו.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' יוני 28, 2020 9:11 am

הובא לידיעתי שמחבר הפירוש הגיב על הביקורת שהוטחה בו כאן. קראתי את התגובה בשים לב, וצר לי צר שהיא עצמה מחזקת את הביקורת שנאמרה כאן. המחבר נכשל שוב ושוב בציטוט דברים שלא ממין העניין, ובקריאה לקויה של טקסטים. ובמקום להודות על האמת אחרי שנתפס בקלקלתו כמי שאינו יודע לקרוא, הוא מחפש לו מקלט באקדמיה, וכך מוציא את דיבתה רעה.

יראה הקהל וישפוט:

איש_ספר כתב:

הגמרא.jpg (109.25 KiB) נצפה 15233 פעמים

אין גמרא הפוסלת אפשרות שמדובר בחמץ של שוחט !

אדרבה בגמ' הביאה שתי ברייתות (שאחתן מהן היא כנראה תוספתא) שכתוב בהן: עד שיהיה החמץ לשוחט או לאחד מבני חבורה.

אלא שפרשנינו ראה כנראה את הגמ' הזו (שם סג ב):

בעא מיניה רב אושעיא מרבי אמי: אין לו לשוחט, ויש לו לאחד מבני חבורה מהו? אמר ליה: מי כתיב לא תשחט על חמצך? לא תשחט על חמץ כתיב !

כמובן שהגמ' באה לשלול אפשרות שדוקא חמץ אצל שוחט ומסיקה שגם חמץ של בן חבורה. וכמבואר בפירוש בברייתות שהובאו שם.

על כך מגיב המפרש

בין דברי הביקורת הותקף המשפט "הגמרא גם מעלה את האפשרות שהחמץ מצוי בביתו של השוחט, ופוסלת אותה" ועל כך נאמר, אין גמרא הפוסלת אפשרות שמדובר בחמץ של שוחט. והמגיב מחפש מהיכן למדתי משפט כזה? ומציע כל מיני רמזים מטופשים (הרמזים מטופשים בעיניו וגם בעיני). ובכן הספר נקרא 'משנת ארץ ישראל' וסתם גמרא בשבילי היא התלמוד הירושלמי. כשאני מתכוון לבבלי, אני מציין זאת. ושם נשאלת השאלה "אין לי אלא השוחט, הזורק מניין? תלמוד לומר לא על חמץ דם..." לכך אני קורא שהגמרא מעלה את האפשרות שהחמץ מצוי (רק) בביתו של השוחט, ופוסלת אותה. אגב מניסיוני שלי ובעיקר מנסיונם של אחרים למדנו שהוא אמינא העולה במדרש, היא לעתים דעה המצויה במקום אחר כדעה עצמאית שלא בוטלה.
ייתכן שבדיעבד היה עלי להדגיש שב'גמרא' משמעו בירושלמי, ובכך הרווחתי משהו גם מדברי הביקורת. אין צריך לומר שבין הביקורת העצמית שלי לבין דברי הביקורת בפורום החרדי קיים פער גדול במגמה.
אז מה למדנו? המגיב מכיר כגמרא רק בבבלי. זה באמת אחד ההבדלים בין הפרשנות שבמשנת ארץ ישראל לפרשנות המסורתית. הפרשנות המסורתית הוא 'מוטת בבלי', ומכירה כמעט רק את התלמוד הבבלי. עבור הלומד המסורתי לבבלי מונופול על המשנה. רק מעטים וגדולים במיוחד כללו בלימודם את הירושלמי. אני אינני גדול וענק כמותם אך אני משתמש הרבה יותר בירושלמי מאשר בבבלי (משנת ארץ ישראל, כבר אמרנו). מה שהמגיב לא מצא בבבלי, מצוי שם. ומשם אספתיו.

מה אומר ומה אדבר. מציאה מצא לו פרשנינו בירושלמי, כביכול דנו שם החמץ אצל מי אצל השוחט או אצל הזורק.
ועתה נקרא ביחד את הירושלמי ונחזי אנן:

מניין לשוחט פסח על החמץ שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר (שמות לד) לא תשחט על חמץ דם זבחי, אין לי אלא השוחט, הזורק מנין, תלמוד לומר לא תשחט על חמץ דם...

כמובן וכפשוט לכל קורא, הירושלמי דן על העבודות שחייבים עליהם כשהם נעשים על החמץ, האם חייבים רק על פעולת שחיטה על החמץ שהיא היחידה הנזכרת בכתוב ("לא תשחט על חמץ") או גם על פעולה של זריקה, ומרבה גם את פעולת הזריקה.

איך זה למען ה' קשור לשאלה היכן נמצא החמץ?

כמובן ניתן לחקור מה הדין זורק על החמץ והחמץ ברשות שוחט, ונחלקו ראשונים בכך, עי' אנצ"ת בערכו ציונים 193-194. אבל אין לזה קשר לירושלמי.

לא רוצה להיגרר לפולמוס שלא ממין הענין, אבל כמה מן הגיחוך יש בעובדה שפרשנינו המוכיח בעצמו שאינו יודע לקרוא פסקה פשוטה, שאין פשוטה ממנה, מן הירושלמי, יש לו את העוז להטיף לבית המדרש על חוסר עיון בירושלמי.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' יוני 28, 2020 9:44 am

והנה עוד משהו, ובאמת אם לא ראיתי בעיני לא האמנתי. ואני נוצר את עטי שלא להוסיף עוד מחמאות.
למעלה כתבתי כך:

איש_ספר כתב:

תוספתא.png (351.88 KiB) נצפה 15235 פעמים

על סמך תוספתא זו בונה המפרש שם תיאוריות על התפתחות המשנה וההלכה.

המפרש או שלא קרא את ה"פרוטוקול", ואם קרא כנראה לא הבין, אחרת לא מובן איך הגיע לפירוש המצחיק הזה.

עתה יפתח המעיין את התוספתא (שהובאה גם בגמ' זבחים יא א) ויראה את הנידון שם:

שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר ר' ליעזר פוסל ור' יהושע מכשיר אמ' ר' יהושע ומה בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשרו אחרים לשמו ארבעה עשר שכשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו אמ' לו ר' ליעזר וכו'.

בקיצור מדובר שם בשוחט קרבן אחר ("אחרים") לשם פסח ("לשמו") בי"ד.
ואילו פרשנינו הבין ש"אחרים" היינו אנשים אחרים, "לשמו" לשם בעל החמץ. גוואלד!

הנה תגובתו :

אשר לפרשנות התוספתא. כתוב בתוספתא "שחטו אחרים" כיצד ניתן לפרש שהכוונה ששחט הוא קרבן אחר, הרי פירוש זה הוא נגד המילים הכתובות בתוספתא. מי הם אלה ש'שחטו' בלשון רבים? הרי צריך להיות לשון יחיד. ובכלל מה פירוש שחט קרבן אחר לשמו, שחט פרה בתור קורבן פסח? היעלה על הדעת שהקרבן כשר? אתמהה.
עכשיו נכון שהפרוטוקול בהמשך כנראה הבין 'שחטו אחרים' ששחט הוא קורבן אחר. וכאן אנו באים למחלוקת מדעית ידועה באקדמיה, וזרה ללומדי הישיבה. האם ההסברים לדברי תנאים קדומים, הוא חלק מדברי התנאים הוא שהוא רובד ספרותי מאוחר, המשקף פרשנות תנאית ולאו דווקא פרשנות אותנטית. במקרה זה פרשנות הנובעת מההלכה הקודמת בתוספתא. גם בעולם המדעי יש על כך ויכוח. אך חסידי הגישה ה'ביקורתית' בטוחים שההסברים למחלוקת אינם מגוף הדברים, ולא תמיד הם משקפים את המחלוקת המקורית. במקרה זה ניסוח התוספתא מעיד בבירור שההנמקות בהמשך (הקל וחומר) איננו מגוף דברי התנאים. לפיכך אני עומד על פרשנותי.
עברתי במסגרת הפירוש על כל הפרוטוקולים של הוויכוחים, ועל כל הפרשנויות המאוחרות לדברי תנאים קדומים. והגעתי למסקנה שאכן לעיתים הפרשנות המאוחרת איננה אותנטית. לעיתים לא תמיד. צריך לבחון את הניסוח בכל מקרה. במקרה זה ברור לי שהמילים 'שחטו אחרים' אין משמעם שהאדם עצמו שחט קרבן אחר.
אדם הגון היה מבין שיש כאן ויכוח על פרשנות, אני צודק או אולי אינני צודק, אך הלגלוג השחצני שבדברים הוא לפחות יוהרה. אני מניח שלרב שלך לא היית מעז לדבר בסגנון זה.

אי שמים !

ראשית הנה התוספתא:

שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר ר׳ אליע׳ אוסר ור׳ יהושע מתיר א' ר׳ יהושע ומה אם בשאר ימות השנה שאין כשר לשמו כשרו אחרים לשמו ארבעה עשר שכשר לשמו אינו דין שיכשרו אחרים לשמו אמ' לו ר׳ אלעז׳ חילוף הדברים ומה אם בשאר ימות השנה שאין כשר לשמו כשר הוא לשם אחרים ארבעה עשר שכשר לשמו אינו דין שכשר הוא לשם אחרים וכן אתה אומר כלומר מפני מה כשרו אחרים לשמו בשאר ימות השנה שכן כשר הוא לשם אחרים יכשרו אחרים לשמו בארבעה עשר שכן אינו כשר לשום אחרים: אמר לו ר׳ אליעזר הורעתה כח פסח ואת נותן כח לשלמים חזר ר׳ אליעזר ודנו דין אחר מצינו שבמהקדש הפסח באו שלמים ואין מהקדש שלמים בא פסח ומה הפסח שמהקדישו באו שלמים אינו כשר לשם שלמים שלמים שאין מהקדשן בא פסח דין הוא שלא יכשרו לשם פסח אמ׳ לו ר׳ יהושע חטאת תוכיח שאין מהקדשה באו שלמים וכשירה לשם שלמים אף אתה אל תתמה על אילו שאף על פי שאין מהקדישן בא פסח שיכשרו לשם פסח א' לו ר׳ אליע׳ לא אם אמרת בחטאת שהוכשרה לשמה בשאר ימות השנה תאמר בפסח שאינו כשר לשמו בשאר ימות השנה הואיל ואין כשר לשמו בשאר ימות השנה אם שחטו אחרים לשמו בארבעה עשר לשמו פסול:

כמובן כל המודגש כאן, מוכיח שפירוש התוספתא שחטו אחרים, היינו קרבנות אחרים, ולא אנשים אחרים, אבל פרשנינו לוקח את התוספתא ומפרש היפך מכל מה שנכתב בה בהמשך בשם ר' אליעזר ור' יהושע, היפך מדברי הגמ' בזבחים ד' יא, ובגסות שאין למעלה ממנה הוא גם לא מודיע לקורא שפירושו הוא היפך כל זה.
תאמרו, כבר גילה הכותב דעתו שהוא כרוך אחרי הירושלמי... אכן גם בירושלמי מובאת התוספתא בפירושה האמיתי ולא זה הבדוי והמשובש של פרשנינו, ולמדנו שגם ירושלמי אינו יודע (מפתיע?) הנה דברי הירושלמי פ"ה ה"ד:

פסח שעיבר זמנו ושחטו לשמו בזמנו, או ששחט אחרים לשמו בזמנו רבי ליעזר פוסל ורבי יהושע מכשיר רבי ליעזר פוסל שהוא כשוחט פסח לשם שלמים ורבי יהושע מכשיר שהוא כשוחט שלמים לשם פסח

ועתה שימו לב, מה הם טענותיו כבידות המשקל, אשר מחמתם נצרך פרשנינו לטעון שהמשך התוספתא לא אותנטי, ושהסוגיא בזבחים גם היא שגויה.

ובכן מה?! מה?!

(א) מי הם אלה ש'שחטו' בלשון רבים? הרי צריך להיות לשון יחיד.
(ב) ובכלל מה פירוש שחט קרבן אחר לשמו, שחט פרה בתור קורבן פסח? היעלה על הדעת שהקרבן כשר? אתמהה.

הטענה הראשונה, מוזרה משהו, אם צורם לו לפרשנינו ל' רבים, האם לא קל יותר להגיה אות אחת מאשר לשבש עשרים שורות?! והנה בירו' אחריו כידוע הוא כרוך, כתוב לאמור בלשון יחיד...

ובקשר לטענה השניה: אוי ! אוי! אוי!

כרגיל במחוזתינו, אחרי שתופסים חוקר בשגיאות ילדותיות מעין אלו, חותמים בזמר, ברוך א' שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים, ששם חלקינו ביושבי בית המדרש ולא שם חלקינו וגו'. ובכן, צר לי רבותי, לא הפעם, אפילו את 'התענוג' הזה אין לנו. דברי ההבל של פרשנינו, כ"כ ילדותיים ותלושים, שהם לא יכולים לשמש כדוגמא לטעויות של חוקרים, אפי' לא כנצחנות בעלמא.

אגב בזהירות אני קובע, שפרשיננו הוא גם בדאי, ואת כל התיאוריה על המשך לא אותנטי הוא בדה רק אחרי שנתפס בקלקלתו. שכן שימו לב למעלה, איך הוא משתבח באותה פרוטקול נדיר שהשתמר בידנו בתוספתא, והוא טוען שם שמדובר בפרשנות אותנטית, ואילו עתה הוא טוען שכולו מאוחר ונוסף בזמן כל שהוא...

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' יוני 28, 2020 10:42 am

איש_ספר כתב:

4444.JPG (133.19 KiB) נצפה 15233 פעמים

את התמיד שוחט כהן ולא ישראל? מאיפה ההלכה הזו? (אולי כך היתה הרגילות כדמשמע שהיה בפייס מי שוחט אבל ברור שאין דין כזה)

הישראל עובר על שחיטת התמיד? זו מנין לו? אולי דוקא שוחט התמיד עובר?

(ואם כבר פנטזיות על הקשר ההדוק בין היחיד בביתו וכו', לא היו צריכים להגיע עד ר"י, גם לחכמים הסוברים שרק פסח, חייבים על זריקה והקטרה שרק הכהן עושה...)

על הערה זו משיב פרשיננו באריכות גדולה

כתבנו "הכהן שוחט את התמיד". המגיב החליט שכתבתי שזאת ההלכה. לא כך כתבתי. כתבתי שהכהן שוחט. כי בפועל זה בדיוק מה שקרה. אמנם ההלכה קובעת ש'שחיטה כשירה בזר' וזו הלכה שכמעט אין עליה חולק. אבל בפועל בתיאור עבודת הכהנים במסכת תמיד נאמר במפורש שהשחיטה היא חלק מהפייסות שהגרילו כהני המשמרת (תמיד פ"ג מ"א). שחיטת התמיד נעשתה על פני המזבח בקרן צפונית מזרחית. האם ישראל רשאי לעלות על המזבח? הרי אפילו לעזרת כהנים נכנסים רק בשעת הצורך, אך לא על המזבח (כלים א ה). בנוסף תמיד בתיאורי חז"ל את עבודה מדובר על שחט הכהן. כך למשל במדרש (ויקרא רבה כב ז; ילקוט שמעוני פרשת אחרי מות תקע"ט) "תני ר' ישמעאל לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר לפיכך הזהירן הכתוב שיהו מביאין קרבנותיהן לכהנים והכהן שוחט ומקבל, ואף על פי שהבעלים יושבין כל היום ומחשבין אין הכל הולך אלא אחר השוחט". וכן במדרש אחר (שמות רבה לה א) ועוד. דברים אלו של המדרש תיארנו בעמ' 219 "את התמיד שוחט הכהן"...
מה כתבנו בספרנו? ש"הישראל עובר על לאו כאשר הכהן מקריב את התמיד" והרי אלו בדיוק דברי רבי ישמעאל. הדברים אמורים שם הם לפי שיטת רבי יהודה במשנה שאמור במפורש "אפילו על התמיד" והדברים שם ברורים.
אילו טרח מי שמבקר לקרוא קצת יותר היה מגיע לפירושנו לפסחים ה ה שם אנו עוסקים בנושא שחיטה במפורש. כתבנו שם שכבר בדברי הימים נאמר שהכהנים שוחטים (ב לה י-יא) והפנינו לספר אחר שדן בנושא. שם הובאו גם דברי פילון המתאר את מציאות המקדש ומשיח לפי תומו שהכהנים שוחטים. אני מניח שעבור בחור ישיבה פילון איננו ראיה, ואכן פילון איננו גורם הלכתי, ואינו מתאר את ההלכה אבל הוא בבחינת 'משיח לפי תומו', ומשקף מציאות.
אם כן, נכון. חכמים רצו שישראלים ישחטו אך לא עלה הדבר בידם. ביטוי לרצונם של הכהנים יש במדרש האגדה המצוי במדרש שמואל ובבבלי (ברכות לב ע"א) על הוויכוח בין עלי לשמואל האם שחיטה דורשת דווקא כהן. ההלכה היא כדעת שמואל הנביא ששחיטה כשירה בזר. אבל רצונם של הכהנים מתגלם בדברי עלי הכהן שם שתובע שהכהן ישחט.
המבקר עצמו אומר שיכול להיות (אולי כך היתה הרגילות כדמשמע שהיה בפייס מי שוחט אבל ברור שאין דין כזה). ובכן לא כתבתי שהדין הוא שהכהן שוחט כאמור כתבתי 'רק' שהכהן שוחט, ובעצם המבקר מסכים שכך היה, אז על מה הטענה?
עכשיו מה אגיד על הביקורת? היא מגלה בורות ואי הבנה. בלבול בין מה שרצו חכמים לבין מה שקרה במציאות. ביקורת לשם ביקורת, בלי לקרוא בלי ללמוד בלי להבין. התייחסות לעמוד 220 בלי לקרוא את עמוד 229. זה רציני? זו ביקורת לא מתוך רצון לברר אמת אלא כדי לנגח, מתוך בוז לאחר ויוהרה רבה אין קץ.

צר לי, אבל מכל אריכות הדברים נראה שהביקורת לא הובנה.
במקור המצוטט מניח הכותב כדבר פשוט

את התמיד שוחט הכהן ולא הישראל, נמצינו למדים שישראל עובר על הלאו כשכהן מקריב את התמיד, כך נוצר מצב שהעבירה מתבצעת לא בעקבות מעשה של העבריין, אלא משום שלא ביער חמץ עד זמן הקרבת התמיד

ע"כ הערתי, שמכיון שאין הלכה שדוקא הכהן הוא שישחט את התמיד, הרי שאם היינו מסיקים שאין עוברים על הלאו אלא כשהחמץ ברשות העובד, היה אפשר לטעון, שלא חייב ר' יהודה אלא כשישראל בעל החמץ הוא ששחט את התמיד, זה אמנם דחוק, אבל כיון שאפשרות כזו קיימת לא ניתן להוכיח מדברי ר' יהודה שהחיוב הוא על אי ביעור החמץ. וכל האריכות שנועדה להראות שהמציאות היתה שכהנים הם השוחטים היא מיותרת, הלא הזכרתי זאת בקיצור (בלי להכיר את דברי פילון) שכנראה כך היתה המציאות, אך כאמור לא ניתן להוכיח את העקרון כאשר הדין אינו בהכרח כך.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' יוני 28, 2020 10:46 am

את יתר הביקורת שבאשכול פוטר פרשנינו כך

לגבי יתר דברי הביקורת אין לי זמן ורצון לעסוק בהם

.

===========

התנצלות

באשכול זה הופיעה הודעה של פלוני המאשימה את הסדרה בהטפה לנצרות. הכותב לא נתן שום דוגמא שתתמוך בדבריו, ומשכך היה ראוי למחות הודעה זו מיד. צר לי על שהתרשלתי בכך ולא מחקתי את ההודעה לאלתר. ובכן הנני מתנצל בפני מחבר הפירוש על אשמת שווא זו שמצאה לו מקום כאן שלא כדין.

הוגה ומעיין · הודעהעל ידי **הוגה ומעיין** » א' יוני 28, 2020 1:54 pm

יישר כח!

(היכן פורסמה התגובה של מושא הביקורת?)

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » א' יוני 28, 2020 6:55 pm

באמת מביך, תגובתו רק סיבכה אותו.
בנידון הראשון, אפילו לפי פירושו של ספראי, הירושלמי לא דוחה את האפשרות שהחמץ אצל השוחט, אלא פוסל את ההו"א שרק חמץ אצל השוחט פוסל. כך שגם לפי דרכו שלו הוא לא דייק.
וגם בשאר הנידונים נתגלתה כאן אי-הבנת הנקרא חמורה.

ומלבד ההערות לגופו של ענין, יצויין שאת הכרך על מסכת נדה הוא כתב עם ד"ר דניאל רוזנק, שפורסם לשמצה בספרו להחזיר טהרה ליושנה, בו ביקש להחטיא את הרבים בביטול שבעה נקיים, וגם עשה זאת תוך בורות גדולה (למשל, הוא לא מבדיל בין חומרא דר"ז לבין תקנת רבי).

ווידער · הודעהעל ידי **ווידער** » א' יוני 28, 2020 8:30 pm

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7 ... 7%90%D7%99

פורום אוצר החכמה

מי מחובר