ט"ז על או"ח דפוס ראשון

[אוצרניק]

בספר "סיפור לשבת" ח"ד, (ליאיר וינשטוק), מובא (בעמ' 23) סיפור על הט"ז, שבתחילה (- במהדורה הראשונה המצויה בידיהם של אספנים וספריות) כתב בספרו "אמנם להלכה נפסק בשו"ע שבמקום שאין היין מצוי, אפשר לעשות קידוש גם על שכר שהוא חמר מדינה, אלא שאנשי העיר פאטיליצ'ה אינם יכולים לקדש לא על שכר ולא על יי"ש מכיון שהם שונאים משקאות חריפים". (ציטטתי את לשון הספר, על אף שמסתמא אין כוונתו לומר שזהו ממש לשון הט"ז).
הסיפור ממשיך לספר מה הרקע לפסק הזה, ומה קרה שבמהדורה השניה הט"ז השמיט את הפסק הזה אודות העיר פאטיליצ'ה.

בינתיים חיפשתי בהמהדורות המצויות במאגרים, ולא מצאתי כזה ט"ז.

האם ידוע למישהו מכזה דבר ?
לכאורה זה היה מתאים להיות כתוב על סי' ער"ב ס"ט.

[חיים]

מקור הסיפור בכתבי ר"י שו"ב עמוד קלו, ושם הסיפור על העיר פרוזינא.
הוא מביא מקורו מאחד שראה זאת בפנקס הקהילה.
אולם יש לציין כי ריח "משכילות" נודף מהסיפור. המשכילים אהבו לספר הרבה על תמימותם של הרבנים.
קשה לקבל שהט"ז חשב בתמימותו שאנשי העיר פיטרו אותו מהרבנות משום שהוא נוהג לשתות משקה שאינו אהוד עליהם.
אלא אם נמצא את הט"ז במהדורה ראשונה...

[יהושע מונדשיין]

אני מתפלא על תמימותם של הטורחים לחפש בט"ז את הדברים הללו.

[הלוואי]

ואני מתפלא על תמימותם של אנשים שמאמינים לסיפורים חסידיים יהיו אשר יהיו, ועדיין הם רבים וזקוקים לפרנסה.

[חכם באשי]

למה? למה בכוח רוצים להדמות לסו"ס?

[יצחק]

אסור להיגרר למחוזות לא רצויים

[חיים]

ואני מתפלא על תמימותם של אנשים שמאמינים לסיפורים חסידיים יהיו אשר יהיו, ועדיין הם רבים וזקוקים לפרנסה.

באומרך "סיפורים חסידיים", כוונתך מן הסתם כעין הביטוי "זמרים חסידיים".

[בר בי רב דחד יומא]

זהו דבר ידוע, שה"סיפורים החסידיים" לא נכתבו על ידי כותבי קורי הדורות ולא לשם היסטוריה, אלא כדי ללמד גדולת הצדיקים או גודל מדריגתם בעבודת ה' וכדומה. ולכן לא דקדקו המספרים בפרטים שאינם נוגעים לה"שפיץ", ובדרך כלל נמצאו והיו אנשים שהיה להם לשון לימודים לכתוב כל מה ששמעו בסעודת מלוה מלכה או יארצייט וכדומה.
ומטעם זה יש למצוא בכל סיפורי החסידים סתירות או חילופי גברא בפרטים שאינם נוגעים לעצם הכוונה, ואי אפשר להכחיש הסיפור מפני דקדוקים צדדיים, שלא היה בהם ענין להשומעים גופא רק לכותבי התולדות וההיסטוריינים.