וכוונתם כפי מה שראינו היא שמביאים נדריהם ונדבותם לבית ציון הנביא עליו השלום ושם מדליקין שמן ושעוה לכבודו, והנותר מן הכל נותנים אותו ביד הנאמן על ההקדש הנזכר, והוא מוציא אותו בכבוד ספר תורה ובכבוד בית הכנסת הי"ג של העיר הקדושה ירושלם תבנה ותכונן במהרה בימינו ובכלי כסף לבית הכנסת הנזכר...
תמה על כך י' שציפאנסקי, ארץ ישראל בספרות התשובות, כרך א, עמ' שכג הערה 8:
לא ידעתי כעת מהו הבית הכנסת הי"ג שבירושלים.
בסוף הספר, בהשלמות ותיקונים, עמ' תפב, הוסיף:
ואולי יש במספר 'י"ג' אצל בתי כנסיות איזה סוד כמוס, כיוצא בזה מצינו אצל חז"ל שבטבריא היו תליסר בתי כנישתא.
שוב בהשלמות ותיקונים שבסוף כרך ב, כתב:
ראה עוד חגיגה טו ב שהכניסו רבי מאיר לאחר "לתליסר בי כנישתא". ועיין שו"ת אוהל יעקב לר"י ששפורטש סי' לב בתשובה לאמשטרדם: "וריש מילין אמרית להחכם הנ"ל בביהכ"נ הי"ג".
האם אין זה דבר פשוט שרלב"ח ור"י ששפורטש התכוונו ל"בית הכנסת השם ירחיב גבולו", לא למספר 13? [ציונים אלה לא מצאתי באלפא ביתא תניתא של רש"א, עמ' 164-163].