הגהמ כתב:אדרבה, תן לנו עוד דוגמאות ונדעה אותם.
למרות שהיה קצת מתמשכל עד כדי לתאר אדם כשי"ר באור חיובי (ולומר עליו שהוא "התחרד" לאחר התקבלותו כאב"ד דפראג). משכיליותו זו של רב"א אמנם באה לידי ביטוי דק בספרו,
ראשית תמיהני על לשונך
עד כדי לתאר אדם כשי"ר אחרי שהבאת דוגמא מלילינטאהל שהיה גרוע ממנו עשרת מונים, ובכלל מאתיים דינר,
והדוגמא מלילינטאל זה
ביטוי דק? אציין כעת נקודה משכילית אחת שבאה לידי
ביטוי גס מאד בספרו, והוא צורת התייחסותו לרבותינו גדולי הפוסקים, החל מדרך ביקרתו אותם ועד דרכו להטיף להם מוסר
(וזה בלי להתייחס כעת ללהיטותו האובססיבית 'לתפוס' את רבותינו בטעותים, או בדברים לחלוק עליהם כדי להוכיח את גאונותו ובקיאותו, עד כדי טפשות וגיחוך ממש)אציין דוגמא אחת שחוצפתו וגס רוחו עוברת כל גבול, הוא מקדיש נושא שלם כעשר עמודים מעמ' פ"ט לאסוף לשונות וביטויים חריפים שכתב רבינו המהרש"ל,
(הוא בטח היה מתקבל בכבוד גדול לערוך תולדות המהרש"ל בספר האקדמי 'הגדולים'), ולבסוף מטיף מוסר בחוצפה יתירה, ואעתיק כמה שורות
וכמעט אין ספק לנו כי נתפס רבינו זה ברשת השקפה רעה וזעומה שלא מן המדה והמשקל, וחבל מאד שלא נתקיימה בו מדת אברהם אבינו וכו'
וכן לא כיון רבינו דרכו להוראת חז"ל ת"ח שסרך אין מבזין אותו, ואם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו, והוי דן את כל אדם לכף זכות וכו' ואין צריך לומר שעזב בזה דרך המתינות לקבוע דברים אלה בדפוס וכו'
ויען כי צר לי מאד לראות את אחד מיוחד מגדולינו הזה עוזב דרך החכמים הנמוסיים והצנועים לעצור בעד שטף דברים קשים ונמרציים על חבריהם גדולה התורה וכו'
ולבסוף מסיים עם תוכחת עונש שנענש על זה "עונש שלא ראינו וגם לא שמענו דוגמתו לא בדורו ולא בדורות שלפניו ושלאחריו" ראה שם דבריו המגוחכים.
אחתום בסגנונו של עפשטיין "הלב יתפרץ והמח יתפלץ והמעים תתכווץ למשמע דברים כאלו"