בכל מוצאי שבת קודש מתחדש שבוע חדש

[יביי]

נעלם ממני היכן, אך זכורני שראיתי פעם מקור, דומני באחרונים, ששבת היא סיום הזמן, ולמעשה לא היה צריך להיות המשך לאחריה.
אלא שבכל מוצש"ק הקב"ה מחדש שבוע חדש על העולם.
מי מכיר מי יודע?

[בקרו טלה]

אור החיים בראשית פרק ב פסוק ג
אכן מצינו כי הקב"ה גילה הדבר במה שאמר בעשרת הדברות כי ששת ימים עשה ה' את השמים וגו', הרי גילה כי בשעת הבריאה לא ברא ה' כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים לטעם הנודע לו, גם ידוע ליודעי אמת ונתחכם ה' וברא יום אחד הוא יודע לה' ובו ביום חוזר ה' ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד ששה ימים וכן על זה הדרך, וזולת זה היום היה העולם חרב בגמר ששת ימים וחוזר לתוהו ובוהו וצריך ה' להכינו פעם ב' ובאמצעות שבת העולם עומד, והוא אומרו "כי בו" פירוש באמצעות יום זה שבת מכל מלאכתו ופירש מה היא המלאכה היא הבריאה עצמה, כי לא מהתיקון שהוא המעשה לבד שבת אלא גם מהבריאה, וכבר כתבתי למעלה שהבריאה היא יש מאין והוא מה שנברא ביום ראשון בדיבור אחד, והמעשה הוא התיקון אשר תיקן דבר יום ביומו, ובאמצעות יום שבת משפיע בכללות העולמות רוח המקיימת עוד ששת ימים:

[דרומי]

בספר לקוטי תורה על שיר השירים ד"ה צאינה וראינה סעיף ב:

אנוש כחציר ימיו .. נמשל לחציר, כי הנה החציר הוא העשב שקוצרים אותו כמה פעמים וחוזר ונגדל במעט זמן וחוזרים וקוצרים אותו ונקרא אספסתא. והנה כמו כן בחינת מלאך הנ"ל שהוא המלביש לבחינת אור ההמשכה הנמשך בששת ימי החול .. ובכל שבת שהוא בחינת עליית העולמות מתעלה ג"כ המלאך הנ"ל .. אך בחול חוזר ונמשך .. ולכן נאמר כחציר ימיו - כמו שהחציר גדל תמיד מחדש, כך זה האנוש מתחדש תמיד להיות בחינת נער.

ותדע, שהרי אנו מונין: היום יום ראשון בשבת, יום שני כו', עד יום השבת שהוא יום שביעי. וקשה, הרי כבר עברו רבבות ימים מששת ימי בראשית ועד עתה, ואם כן איך אומרים היום יום ראשון כו'?

אלא, מפני שבשבת העלי' של בחי' נער שר העולם באצילות, ושם למעלה מבחינת זמן, על כן כל יום ראשון הוא ממש יום ראשון, כמו יום ראשון של ששת ימי בראשית, שנתחדש הזמן מלמעלה מהזמן, כך מתחדש בכל יום ראשון שאחר השבת. שהשבת הוא העלי' באצילות שלמעלה מהזמן, וביום א' נמשך .. בחי' זמן, ואם כן הרי אנוש כחציר ימיו - שגידולו רק ששה ימים, ובשבת עולה ונכלל בלמעלה מהזמן, וחוזר ונמשך אחר כך ששה ימים אחרים, והרי זה כחציר כו'.