הודעהעל ידי דרומי » ב' מרץ 13, 2017 8:32 pm
בספר לקוטי תורה על שיר השירים ד"ה צאינה וראינה סעיף ב:
אנוש כחציר ימיו .. נמשל לחציר, כי הנה החציר הוא העשב שקוצרים אותו כמה פעמים וחוזר ונגדל במעט זמן וחוזרים וקוצרים אותו ונקרא אספסתא. והנה כמו כן בחינת מלאך הנ"ל שהוא המלביש לבחינת אור ההמשכה הנמשך בששת ימי החול .. ובכל שבת שהוא בחינת עליית העולמות מתעלה ג"כ המלאך הנ"ל .. אך בחול חוזר ונמשך .. ולכן נאמר כחציר ימיו - כמו שהחציר גדל תמיד מחדש, כך זה האנוש מתחדש תמיד להיות בחינת נער.
ותדע, שהרי אנו מונין: היום יום ראשון בשבת, יום שני כו', עד יום השבת שהוא יום שביעי. וקשה, הרי כבר עברו רבבות ימים מששת ימי בראשית ועד עתה, ואם כן איך אומרים היום יום ראשון כו'?
אלא, מפני שבשבת העלי' של בחי' נער שר העולם באצילות, ושם למעלה מבחינת זמן, על כן כל יום ראשון הוא ממש יום ראשון, כמו יום ראשון של ששת ימי בראשית, שנתחדש הזמן מלמעלה מהזמן, כך מתחדש בכל יום ראשון שאחר השבת. שהשבת הוא העלי' באצילות שלמעלה מהזמן, וביום א' נמשך .. בחי' זמן, ואם כן הרי אנוש כחציר ימיו - שגידולו רק ששה ימים, ובשבת עולה ונכלל בלמעלה מהזמן, וחוזר ונמשך אחר כך ששה ימים אחרים, והרי זה כחציר כו'.