פורום אוצר החכמה

מחולת המחנים כתב:עוד דוגמאות:
ושמרו.

סעדיה כתב:נשיא"כ בימי חול.

נהגו בכל מדינות אלו שאין נשיאת כפים אלא ביום טוב משום שאז שרויים בשמחת יו"ט וטוב לב הוא יברך משא"כ בשאר ימים אפילו בשבתות הם טרודים על מחיתם ועל ביטול מלאכתם ואינם שרויים בשמחה. ואפילו ביום טוב אין נשיאת כפים אלא בתפלת מוסף שיוצאים אז מבית הכנסת וייטיבו לבם וישמחו בשמחת יו"ט. ויום הכפורים אע"פ שאין בו שמחת אכילה ושתיה נושאים כפים בו כמו ביו"ט מפני שיש בו שמחת מחילה וסליחה וכפרה וקדושה וכבוד היום במלבושים נאים ומטעם זה יש מקומות שנושאים כפים בו אפילו בשחרית ויש מקומות שנושאים כפים בו גם בנעילה מפני שהוא סמוך ליציאה מבית הכנסת כמו שהוא הטעם בשאר יו"ט. אבל יו"ט ויום כפור שחל להיות בשבת לא היה ראוי לפי זה לבטל נשיאת כפים מיו"ט זה בשביל שיש בו קדושה נוספת של שבת אלא שיש מקומות שנהגו כן שלא לישא כפיהם ביו"ט שחל להיות בשבת לפי שמנהג הכהנים לטבול לנשיאת כפים וטובלין מערב יו"ט ואין נזקקין לנשותיהם ביו"ט וכשחל בשבת לא רצו לבטל העונה ולא רצו לטבול שחרית מטעם שיתבאר בסימן שכ"ו (אבל ביום הכפורים שחל בשבת לא שייך טעם זה) ומכל מקום אם ליל יו"ט שחל באמצע שבוע שהוא ליל טבילה ישמש ויטבול ביו"ט אבל הפורשים מנשותיהם בליל יו"ט ואין טובלין בערב יום טוב שבוש גמור הוא. וכל טעמים אלו הם לישב המנהג אף שאין בהם כדאי לבטל מצות עשה של תורה מכל מקום כשאין קוראים כהנים אינם עוברים כלום אבל מכל מקום יישר כחם של בני ארץ ישראל וסביבותיהם שנושאים כפיהם בכל יום כתיקון חכמים ומקיימים ג' מצות עשה בכל יום ואין חוששין לטבול. וכל שחרית ומוסף שאין נשיאת כפים במדינות אלו אומר הש"צ או"א ברכנו כו' אפילו הוא כהן שלא מנעו לכהן אלא לקרות כהנים ולהקרותן ומן הטעם שנתבאר למעלה אבל לומר כך כהנים עם קדושיך סתם בלא קריאה מותר לכתחילה

לעומקו של דבר כתב:

סעדיה כתב:נשיא"כ בימי חול.

איפה יש בגר"ז. שהוא כותב ישר כחם של בני א"י? זה העתקה מהב"י.
אולי "שאין בהם כדאי לבטל מ"ע של תורה"?
כי בניגוד לגר"א לא ידעתי על נסיון לחידוש הברכה.

(אגב כידוע היום בחב"ד יש מחלוקת על נ"כ גם בא"י, ואכמ"ל ואין זה קשור לאשכול ונא לא להכנס)

לעומקו של דבר כתב:

סעדיה כתב:נשיא"כ בימי חול.

איפה יש בגר"ז.

סעדיה כתב:

לעומקו של דבר כתב:

סעדיה כתב:נשיא"כ בימי חול.

איפה יש בגר"ז.

בסידורו הדפיס סדר ברכת כהנים בשמונ"ע ביום חול [הכונה להלכה ולא למעשה בדיוק כמו הגר"א].

לעומקו של דבר כתב:קראתי את זה וכנראה שכחתי. תוכל לציין מקור?

סעדיה כתב:

לעומקו של דבר כתב:

סעדיה כתב:נשיא"כ בימי חול.

איפה יש בגר"ז.

בסידורו הדפיס סדר ברכת כהנים בשמונ"ע ביום חול [הכונה להלכה ולא למעשה בדיוק כמו הגר"א].

שומע כתב:בערוך השולחן מדבר על אלה שרצו לחדש נשי"כ. ואם זכרוני אינו מטעני הוא לא כותב את זהותם, אבל בעל פסק"ת מפרשן שהכוונה לגר"א וגר"ז.

הגיונות כתב:אמנם אי"ז פסיקה הלכתית אך אתאפק לא אוכל מלציין למעשה זהה המסופר הן על בעל התניא והן על הגר"א.

אליאך בספרו על 'הגאון' כותב וז"ל (בעמ' 503): "עוד מסופר, כי בהגיע עת משפטו [של הגר"א], הופיע רבנו עטוף בטלית ועטור בתפילין כמנהגו, ובעמדו לפני השופטים הרים את הטלית מעל ראשו וגילה את התפילין. מיד נתקיים הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך - ויראו ממך", פחד גדול נפל על השופטים, והם הורו לשחררו".

מדהים הדמיון למסופר ב'שבחי הרב' על בעל התניא (אות ג'): "והרב היה לבוש תפילין אז, ופתח החלון והסתכל בהנוסעים, ותיכף נפל הסרדיוט הנשלח אחריו מהמרכבה ושבר רגלו אחת. והרב אמר ל זה כי אין זה חידוש, כי הלא ארז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין שבראש, וע"כ כאשר ראה התפילין נפל עליו פחד עד שנפל מהמרכבה".

עוד מספר אליאך בספרו על רבינו הגר"א: "פעם אחת לן רבו במלון... פרץ אל בית איכר בליעל והתחיל להכות... כאשר ראה הבליעל את הגר"א נתקף בפחד נורא... שאל אחר כך בעל המלון את רבנו, מדוע נרעד הבליעל מפניו, והשיבו הגאון, משום שראה את התפילין שבראשי. תמה בעל המלון, הן גם אני התפללתי בתפילין על ראשי... נהו הגאון, אלא שאתה נושא התפילין על הראש, ואני בתוך הראש... ודרשו חז"ל 'אלו תפילין שבראש'. דקדקו 'שבראש' ולא 'על הראש'...".

ושוב מדהים הדמיון למסופר בספר 'שבחי הרב' על 'בעל התניא': "וכאשר שאלו אנשיו להרב, למה אין אוה"ע יריאים מפני התפילין שלנו, ענה להם: והלא רז"ל אמרו אלא תפילין שבראש, ולא תפילין שעל הראש, והתפילין שלי ב"ה בראשי ולא רק על הראש".

אוצר החכמה כתב:מעניין. מה המסקנה שאתה מסיק מזה?

עזריאל ברגר כתב:

אוצר החכמה כתב:

הגיונות כתב:אמנם אי"ז פסיקה הלכתית אך אתאפק לא אוכל מלציין למעשה זהה המסופר הן על בעל התניא והן על הגר"א.

אליאך בספרו על 'הגאון' כותב וז"ל (בעמ' 503): "עוד מסופר, כי בהגיע עת משפטו [של הגר"א], הופיע רבנו עטוף בטלית ועטור בתפילין כמנהגו, ובעמדו לפני השופטים הרים את הטלית מעל ראשו וגילה את התפילין. מיד נתקיים הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך - ויראו ממך", פחד גדול נפל על השופטים, והם הורו לשחררו".

מדהים הדמיון למסופר ב'שבחי הרב' על בעל התניא (אות ג'): "והרב היה לבוש תפילין אז, ופתח החלון והסתכל בהנוסעים, ותיכף נפל הסרדיוט הנשלח אחריו מהמרכבה ושבר רגלו אחת. והרב אמר ל זה כי אין זה חידוש, כי הלא ארז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין שבראש, וע"כ כאשר ראה התפילין נפל עליו פחד עד שנפל מהמרכבה".

עוד מספר אליאך בספרו על רבינו הגר"א: "פעם אחת לן רבו במלון... פרץ אל בית איכר בליעל והתחיל להכות... כאשר ראה הבליעל את הגר"א נתקף בפחד נורא... שאל אחר כך בעל המלון את רבנו, מדוע נרעד הבליעל מפניו, והשיבו הגאון, משום שראה את התפילין שבראשי. תמה בעל המלון, הן גם אני התפללתי בתפילין על ראשי... נהו הגאון, אלא שאתה נושא התפילין על הראש, ואני בתוך הראש... ודרשו חז"ל 'אלו תפילין שבראש'. דקדקו 'שבראש' ולא 'על הראש'...".

ושוב מדהים הדמיון למסופר בספר 'שבחי הרב' על 'בעל התניא': "וכאשר שאלו אנשיו להרב, למה אין אוה"ע יריאים מפני התפילין שלנו, ענה להם: והלא רז"ל אמרו אלא תפילין שבראש, ולא תפילין שעל הראש, והתפילין שלי ב"ה בראשי ולא רק על הראש".

מעניין. מה המסקנה שאתה מסיק מזה?

יש להסיק מזה, שבדורות הבאים היה אפשר לטעות במעשה שסופר על אחד מהם ולספרו על השני...

אחד הדברים שגרם לכך, הוא ששניהם היו הולכים מעוטרים בתפילין כל היום.

דרומי כתב:לגבי החזקת דברים בכיס בשבת כמדומני שהמקורות היחידים לאסור זאת הוא בדברי שועה"ר ומע"ר. אם כי למעשה משום מה כמעט ולא מקפידים בזה, ותמהתי על כך באשכול אחר.

מחולת המחנים כתב:נראה ששניהם נטו יותר לפסוק עפ"י דעת הראשונים, ולא כשאר האחרונים שהציבו את הטושו"ע כמסמרות נטועים.

לבי במערב כתב:

עזריאל ברגר כתב:

אוצר החכמה כתב:

הגיונות כתב:אמנם אי"ז פסיקה הלכתית אך אתאפק לא אוכל מלציין למעשה זהה המסופר הן על בעל התניא והן על הגר"א.

אליאך בספרו על 'הגאון' כותב וז"ל (בעמ' 503): "עוד מסופר, כי בהגיע עת משפטו [של הגר"א], הופיע רבנו עטוף בטלית ועטור בתפילין כמנהגו, ובעמדו לפני השופטים הרים את הטלית מעל ראשו וגילה את התפילין. מיד נתקיים הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך - ויראו ממך", פחד גדול נפל על השופטים, והם הורו לשחררו".

מדהים הדמיון למסופר ב'שבחי הרב' על בעל התניא (אות ג'): "והרב היה לבוש תפילין אז, ופתח החלון והסתכל בהנוסעים, ותיכף נפל הסרדיוט הנשלח אחריו מהמרכבה ושבר רגלו אחת. והרב אמר ל זה כי אין זה חידוש, כי הלא ארז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלו תפילין שבראש, וע"כ כאשר ראה התפילין נפל עליו פחד עד שנפל מהמרכבה".

עוד מספר אליאך בספרו על רבינו הגר"א: "פעם אחת לן רבו במלון... פרץ אל בית איכר בליעל והתחיל להכות... כאשר ראה הבליעל את הגר"א נתקף בפחד נורא... שאל אחר כך בעל המלון את רבנו, מדוע נרעד הבליעל מפניו, והשיבו הגאון, משום שראה את התפילין שבראשי. תמה בעל המלון, הן גם אני התפללתי בתפילין על ראשי... נהו הגאון, אלא שאתה נושא התפילין על הראש, ואני בתוך הראש... ודרשו חז"ל 'אלו תפילין שבראש'. דקדקו 'שבראש' ולא 'על הראש'...".

ושוב מדהים הדמיון למסופר בספר 'שבחי הרב' על 'בעל התניא': "וכאשר שאלו אנשיו להרב, למה אין אוה"ע יריאים מפני התפילין שלנו, ענה להם: והלא רז"ל אמרו אלא תפילין שבראש, ולא תפילין שעל הראש, והתפילין שלי ב"ה בראשי ולא רק על הראש".

מעניין. מה המסקנה שאתה מסיק מזה?

יש להסיק מזה, שבדורות הבאים היה אפשר לטעות במעשה שסופר על אחד מהם ולספרו על השני...

אחד הדברים שגרם לכך, הוא ששניהם היו הולכים מעוטרים בתפילין כל היום.

לפענ"ד המסקנה מזה - שאליאך העתיק מבעל 'שבחי הרב', ורק שינה את שם נשוא הסיפור. הא ותו לא מידי. וד"ל.

לבי במערב כתב:לפענ"ד המסקנה מזה - שאליאך העתיק מבעל 'שבחי הרב', ורק שינה את שם נשוא הסיפור. הא ותו לא מידי. וד"ל.

לבי במערב כתב:'בדיקה מינימלית' בספר ש(גלוי וידוע לַכֹּל כי) אינו ברשותי... אכן, דרישה 'פשוטה' למדי.

בכל אופן, הערתי כמובן על נימת המסקנא האוטומטית שבאה כתגובה לתיאור הנ"ל, ולא התכוונתי להאשים מאן־דהו באופן ישיר (אלא שלא נכתבו הדברים בדקדוק כה"צ).

אצ"ל שהסתמכות על אמינות 'שבחי הרב' כשלעצמו טעונה זהירות יתרה. אך, כאמור, לא בזה עסקתי.

לבי במערב כתב:בכל אופן, הערתי כמובן על נימת המסקנא האוטומטית שבאה כתגובה לתיאור הנ"ל, ולא התכוונתי להאשים מאן־דהו באופן ישיר (אלא שלא נכתבו הדברים בדקדוק כה"צ).

לבי במערב כתב:

עזריאל ברגר כתב:יש להסיק מזה, שבדורות הבאים היה אפשר לטעות במעשה שסופר על אחד מהם ולספרו על השני...

אחד הדברים שגרם לכך, הוא ששניהם היו הולכים מעוטרים בתפילין כל היום.

לפענ"ד המסקנה מזה - שאליאך העתיק מבעל 'שבחי הרב', ורק שינה את שם נשוא הסיפור. הא ותו לא מידי. וד"ל.