"לשון לימודים" (או "כללי כתיבה ותחביר בספרות החרדית")

[פרנקל תאומים]

רכשתי אתמול ספר ביוגרפיה חדש אודות אחד מגדול"י, ולצערי נוכחתי בפעם המי יודע כמה, שאנשים במחוזותינו לא מהססים להוציא ספר לאור כשהוא כתוב עברית משובשת ומנוסח באופן מסורבל (הם בכלל לא מודעים לעובדה שהספר הנאה שהוציאו עם הכריכה המהודרת, אכן משובש ומסורבל).
חבל, כ"כ חבל! אברך צעיר משנס מותניים, משקיע עמל רב באיתור מקורות ובאיסוף פרטים, ואיננו מבין שבשביל לכתוב ספר קריאה, עליו גם לדעת לכתוב, ואם הספר בעברית, אזי עליו לדעת לכתוב בעברית (ולא ב"אברכית")...
בהשקעה כספית נוספת, היה יכול הכותב לתת לאיש מקצוע (או למצער למישהו בעל ידיעה סבירה במכמני השפה), שיעבור על הספר ויוציא מתחת ידו דבר נאה ומתקבל.
וכי לא מגיעה לנו הזכות לקרוא ספרים הכתובים כראוי ?
עליי להדגיש שאינני מתכווין לכל מיני דקדוקי עניות לשוניים ו/או לעברית של בית מרקחת, כ"א לכללי שפה תקינה מינימליים.
וכל זאת עוד מבלי לגעת בבעיות מקוממות נוספת שלעיתים "מתברכת" בהם הספרות החדשה שלנו...

מה יש לכם לומר בנושא?

[אוצר החכמה]

אולי תתן כמה דוגמאות לכוונתך בלי להזכיר את שם הספר.

[פלגינן]

מה יש לכם לומר בנושא?

שלצערי, יש כאלו המזמינים במכוון עורך שחלילה לא יכתוב בעברית, ואדרבה, ירבה ב"טעותים".
מכל מקום, כבר דנו בפורום כמ"פ בנושא זה, למשל החל מהודעה זו.

*רק הבוקר העירו לי באיזו בימה חשובה כי במאמר ששלחתי ישנה מילה בעברית גבוהה מדיי, רח"ל, ובעקבות כך שינו למלה הרבה פחות ממוקדת ומדויקת.

[חד ברנש]

מה יש לכם לומר בנושא?

שאם אין ציפיות, אין אכזבות.

[אבא יודן]

בושנו מכל עם
אין כזה דבר ולוא דומה לזה אצל איזה עם ולשון שבתבל כולה.
הלזאת יקרא ורוממתנו מכל הלשונות?

[פרנקל תאומים]

הרב אוצה"ח, לבקשתך:

"הזכרת הרבנית היה נאמר מתוך רגשות וסילודין" (להסביר ?)
"בשנת תשי"ב החל מרן לכהן ברבנות יהופיץ במשך שלושים ושתיים שנה" (להסביר ?)
"ולמרות כי החזו"א התייעץ עימו" (להסביר ?)
"הנפח של עיירת יהופיץ היה לשעבר מתושבי העיר לובלין" (להסביר ?)
"נשות המקום סחו בהנאה על היותו של בן עירם כה גדול העולה ומתעלה ועתידו לגדול ולהיות מגדולי הרבנים" (להסביר ?)
וכמו"כ השמטת מילות יחס: "העדפנו להשמיט התוארים" (במקום "להשמיט את התוארים"). "הוא סיפר כי ר' זנוויל מכר כל אשר לו" (במקום "את כל אשר לו"), או כפילות מיותרת: "לכן זו הסיבה". ועוד ועוד.

אלה כמה דוגמאות קטנות ששלפתי עכשיו מתוך הספר בעלעול קל (שיניתי בתוכן כמה פרטים ע"מ לטשטש את הזיהוי. אינני רוצה ח"ו להזיק למחבר, מה גם שהחיבור שלו כשלעצמו הינו חשוב ומועיל. הבעייתיות עליה אני מצביע איננה מאפיינת את הכותב הספציפי הזה בלבד, כ"א מהווה כרטיס ביקור אצל כותבים חרדים רבים [במיוחד כותבי ביוגרפיות]).

[גביר]

הרב פרנקל תאומים צודק. ספרים שכולם הבל וריק [ומטבע הדברים עוברים דרכי לא מעט כאלה] עוברים עריכה לשונית מקצועית, והבליהם כתובים בשפה ברורה ובנעימה, לעומתם, לשונם של ספרים העוסקים בנושאים כמו תולדות גדולי ישראל הנכתבים בידי שלומי אמוני ישראל [וגם כאלה עוברים דרכי לא מעט] היא כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים, אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה.

[בברכה המשולשת]

לצערנו הבעיה קשה עוד יותר בספרי הלכה מסויימים ובמאמרים תורניים בבמות מסויימות

[משה נטע]

לצערנו הבעיה קשה עוד יותר בספרי הלכה מסויימים ובמאמרים תורניים בבמות מסויימות

זה שונה אם המאמר כתוב בלשון של רבותינו האחרונים אין זו טעות בעברית אלא סגנון כתיבה הלכתי, אלא אם כן מדובר במאמרים שאמורים להיות בעברית.
זו בעיה קשה, לא מקדישים אצלנו הרבה (אם בכלל) בלימודי לשון, ואין הרבה עורכים לשוניים מקצועיים, בפרט בעברית - שזה אבסורד לא קטן מכיוון שרוב הספרים נכתבים בעברית בכל אופן בארץ הקודש.

[שבטיישראל]

כבר כתב ע"ז אדוננו הרמ"א שתלמיד חכם אינו צריך להיות בקי בדקדוק לשה"ק

[בברכה המשולשת]

לצערנו הבעיה קשה עוד יותר בספרי הלכה מסויימים ובמאמרים תורניים בבמות מסויימות

זה שונה אם המאמר כתוב בלשון של רבותינו האחרונים אין זו טעות בעברית אלא סגנון כתיבה הלכתי, אלא אם כן מדובר במאמרים שאמורים להיות בעברית.
זו בעיה קשה, לא מקדישים אצלנו הרבה (אם בכלל) בלימודי לשון, ואין הרבה עורכים לשוניים מקצועיים, בפרט בעברית - שזה אבסורד לא קטן מכיוון שרוב הספרים נכתבים בעברית בכל אופן בארץ הקודש.

התכוונתי כמובן לסיפא ולא לרישא (הרי לא כתבתי "תשובות")

[חד ברנש]

כבר כתב ע"ז אדוננו הרמ"א שתלמיד חכם אינו צריך להיות בקי בדקדוק לשה"ק

וכבר קיימא לן, שבזמן הזה אין דין תלמיד חכם.

[משה נטע]

כבר כתב ע"ז אדוננו הרמ"א שתלמיד חכם אינו צריך להיות בקי בדקדוק לשה"ק

אין זה עניין שאם צריך להיות בקיא בדקדוק או לא, אלא כדי להוציא ספר שיהיה נח לקריאה ויהיה נחשב מכובד יותר צריך להיו כתוב בלשון תקינה ללא טעויות.
מה גם שדקדוק העברית שונה בכמה דברים מדקדוק לשה"ק, ממילא כשרוצים להוציא ספר בעברית תקינה צריכים עורך לשוני שיודע עברית, וכן בכל שפה רק שבעברית מצוים הספרים מלאי הטעויות.

[ארזי ביתר]

הרב אוצה"ח, לבקשתך:

"הזכרת הרבנית היה נאמר מתוך רגשות וסילודין" (להסביר ?)
"בשנת תשי"ב החל מרן לכהן ברבנות יהופיץ במשך שלושים ושתיים שנה" (להסביר ?)
"ולמרות כי החזו"א התייעץ עימו" (להסביר ?)
"הנפח של עיירת יהופיץ היה לשעבר מתושבי העיר לובלין" (להסביר ?)
"נשות המקום סחו בהנאה על היותו של בן עירם כה גדול העולה ומתעלה ועתידו לגדול ולהיות מגדולי הרבנים" (להסביר ?)
וכמו"כ השמטת מילות יחס: "העדפנו להשמיט התוארים" (במקום "להשמיט את התוארים"). "הוא סיפר כי ר' זנוויל מכר כל אשר לו" (במקום "את כל אשר לו"), או כפילות מיותרת: "לכן זו הסיבה". ועוד ועוד.

אלה כמה דוגמאות קטנות ששלפתי עכשיו מתוך הספר בעלעול קל (שיניתי בתוכן כמה פרטים ע"מ לטשטש את הזיהוי. אינני רוצה ח"ו להזיק למחבר, מה גם שהחיבור שלו כשלעצמו הינו חשוב ומועיל. הבעייתיות עליה אני מצביע איננה מאפיינת את הכותב הספציפי הזה בלבד, כ"א מהווה כרטיס ביקור אצל כותבים חרדים רבים [במיוחד כותבי ביוגרפיות]).

התארים...

[אוצר החכמה]

דוקא נחמד. זה נראה כמו ספר שכתב אותו מישהו שחושב באידיש. מעין סיפורי המעשיות של ברסלב שניכר תרגומם מאידיש.

או סתם משעשע למשל זה : העולה ומתעלה ועתידו לגדול ולהיות מגדולי הרבנים !!!

[לחיים]

ראו בספר "מים חיים" על רבה של אנטוורפן.
תוכן בינוני ואילו הכתיבה קלוקלת ברמה גבוהה מאוד, עד שדומה כי לא נראה כמוהו לרוע.

[משה נטע]

דוקא נחמד. זה נראה כמו ספר שכתב אותו מישהו שחושב באידיש. מעין סיפורי המעשיות של ברסלב שניכר תרגומם מאידיש.

זה אכן נחמד, ואני בעצמי אהבתי לכתוב בצורה כזו עד שהעירו לי על כך במקום מסוים שהכתיבה שם הייתה צריכה להיות רשמית יותר.
באופן כללי גם כתיבה כזו לא מכבדת ספר, אם כי אין לנו הרבה מה לחשוש מספרים שמיועדים רק לציבור שלנו.
וזה חוץ מעניין המרכזי שהועלה למי שכתיבה עילגת בעברית מפריעה לו לעצם הקריאה.

[תבא]

מאוצרות הלשון המצויים:
'סביו'- יצירת כלאים של 'אביו' ו'סבו'.
'המעמד תתקיים'.
ועוד אמרת שפר שראיתי פעם:
'לפתע גלשה דמעה סוררת במורד לחייו שטופי הדמע'.

[גביר]

א. ראיתי פעם במודעה על ביקור של אדמו"ר "יתקיים ערב מיוחדת".
ב. ופעם אחת ראיתי [בבית חת"ם, בית כנסת אמריקאי ברחובות] חוברת שיצאה בארה"ב וכללה תשובות קצרות שהודפסו במקביל בלשה"ק ולהבדיל באנגלית, לשונן של התשובות בלשה"ק הייתה כה עילגת עד שלא ניתן היה להבינן ללא המקבילה באנגלית. עם זאת, יש להעיר שלכל הפחות בעבר היו גם בארץ העמים גדולי תורה ששלטו היטב בלשון. כך, למשל, המסה "איש ההלכה" של רי"ד סולובצ'יק כתובה בשפה יפהפיה ממש [ויש להצטער על כך שעבר מאוחר יותר לכתוב בלשון גויים]. התפעלתי מאד גם מהקדמת אלמנתו של העילוי ממיצ'ט לספר חידושיו, ואמרתי פעם לאחד מנכדיו שיותר משהתפעלתי מחידושיו של סבו התפעלתי משליטתה של סבתו בלשה"ק.
ג. צודק הרב בברכה ומשולשת בדבריו על ספרי הלכה [אם כי לענ"ד בהם השימוש בעברית רבנית ולא בעברית מודרנית ראוי ונחוץ, עם זאת דומה שגם בעברית רבנית יש להקפיד על לשון תקינה ומובנת], התופעה צורמת עוד יותר בספרים שעניינם דקדוק הלשון וחשיבותו. כך, למשל, הגיע אלי לפני ימים מספר ספר העוסק בטעמי המקרא, ספר מצוין ומקיף מצד תכניו, אלא שלשונו משובשת ומסורבלת, וחבל.

[ספרים וועלט]

אאל"ט נכתבו ספרי הגריד"ס בידי ר' פינחס פלאי, בכל מקרה לא ע"י הגריד"ס עצמו.

[ארי שבחבורה]

אאל"ט נכתבו ספרי הגריד"ס בידי ר' פינחס פלאי, בכל מקרה לא ע"י הגריד"ס עצמו.

'איש ההלכה' נכתב על ידי הגריד"ס עצמו, אתה מתכוון לספרים אחרים כדוגמת 'על התשובה' שאכן מבוססים על דברים שבעל פה.

[גביר]

הספרים נכתבו באנגלית ופלאי תרגם, ר' יוסף ניצן ז"ל, איש רחובות שהיה בשליחות חינוכית בארה"ב והתקרב שם לרי"ד אמר לי פעם שהרי"ד עצמו אמר לו שאינו שבע רצון מתרגומיו של פלאי.

[גביר]

איש ההלכה, כמובן, נכתב בידי הרי"ד עצמו בלשה"ק [כפי שכתב הרב ארי שבחבורה, ולא כפי שניתן היה אולי להבין מתגובתי הקודמת], ספרים אחרים נכתבו באנגלית ותורגמו או נרשמו לפי דברים שאמר בעל פה.

[אוצר החכמה]

'לפתע גלשה דמעה סוררת במורד לחייו שטופי הדמע'.

נהדר. כנראה כל שאר הדמעות לא היו סוררות.

[פרנקל תאומים]

הרב אוצה"ח, לבקשתך:

"הזכרת הרבנית היה נאמר מתוך רגשות וסילודין" (להסביר ?)
"בשנת תשי"ב החל מרן לכהן ברבנות יהופיץ במשך שלושים ושתיים שנה" (להסביר ?)
"ולמרות כי החזו"א התייעץ עימו" (להסביר ?)
"הנפח של עיירת יהופיץ היה לשעבר מתושבי העיר לובלין" (להסביר ?)
"נשות המקום סחו בהנאה על היותו של בן עירם כה גדול העולה ומתעלה ועתידו לגדול ולהיות מגדולי הרבנים" (להסביר ?)
וכמו"כ השמטת מילות יחס: "העדפנו להשמיט התוארים" (במקום "להשמיט את התוארים"). "הוא סיפר כי ר' זנוויל מכר כל אשר לו" (במקום "את כל אשר לו"), או כפילות מיותרת: "לכן זו הסיבה". ועוד ועוד.

אלה כמה דוגמאות קטנות ששלפתי עכשיו מתוך הספר בעלעול קל (שיניתי בתוכן כמה פרטים ע"מ לטשטש את הזיהוי. אינני רוצה ח"ו להזיק למחבר, מה גם שהחיבור שלו כשלעצמו הינו חשוב ומועיל. הבעייתיות עליה אני מצביע איננה מאפיינת את הכותב הספציפי הזה בלבד, כ"א מהווה כרטיס ביקור אצל כותבים חרדים רבים [במיוחד כותבי ביוגרפיות]).

התארים...

אכן כן. המילה "תוארים" שציינתי היא ציטוט מהספר נאמן למקור.
בכל אופן, גם לו היתה זו טעות שלי, הלא לא הדפסתיה בספר מכורך הנמכר לרבים.

[פרנקל תאומים]

דוקא נחמד. זה נראה כמו ספר שכתב אותו מישהו שחושב באידיש. מעין סיפורי המעשיות של ברסלב שניכר תרגומם מאידיש.

או סתם משעשע למשל זה : העולה ומתעלה ועתידו לגדול ולהיות מגדולי הרבנים !!!

אתה משועשע? המשפט המדהים הזה אכן נכתב בספר, ומדובר בספר קריאה.

תאמרו לי אתם, מי האשם בבזיון הזה- שישנם ספרי קריאה חרדיים כה רבים שא"א לקרוא אותם מבלי לשבור את השיניים ?!
אולי המוציאים לאור הם הכתובת ? מדוע הם לא מכבדים את עצמם (ואותנו)?! מדוע הם לא דואגים לעבור היטב על הספר לפני שהם נותנים את הסכמתם להוצאתו ?
ואם הם אכן עברו על הספר/ים, מדוע הם לא הבהירו לכותב, שאם הוא מעוניין להוציאו לאור עולם, אזי עליו להתכבד ולתת אותו לאיש מקצוע שיערוך אותו כראוי?!

ואולי הקולר תלוי על צווארינו ? כנראה שהמו"לים הם בבחינת "יודע צדיק נפש בהמתו"...גלוי וידוע לפניהם שלקונים שלהם (אנחנו!), אפשר למכור גם "ספרות" איכותית ונפלאה מהסוג הזה...

[פרנקל תאומים]

מאוצרות הלשון המצויים:
'סביו'- יצירת כלאים של 'אביו' ו'סבו'.
'המעמד תתקיים'.
ועוד אמרת שפר שראיתי פעם:
'לפתע גלשה דמעה סוררת במורד לחייו שטופי הדמע'.

ומה עם: "אני יכתוב", "אני יחשוב","אני יעשה".

[יקר]

כשמביטים בספרות הילדים החרדית, אפשר לשער בצער שגם דור הכותבים הבא ילקה בכך. וחבל כל-כך
(שם אגב, קיימת גם תנועה הפכית של סופרים וסופרות שעמדו על כך, ועושים שימוש בשפה נכונה אך מליצית עד גיחוך).

[תוכן]

מאוצרות הלשון המצויים:
'סביו'- יצירת כלאים של 'אביו' ו'סבו'.
'המעמד תתקיים'.
ועוד אמרת שפר שראיתי פעם:
'לפתע גלשה דמעה סוררת במורד לחייו שטופי הדמע'.

ומה עם: "אני יכתוב", "אני יחשוב","אני יעשה".

כבר מצאנו כן בישעיה: הנני יוסיף

[חיימקה]

כבר כתב ע"ז אדוננו הרמ"א שתלמיד חכם אינו צריך להיות בקי בדקדוק לשה"ק

היכן הם דברי הרמ"א?

או סתם משעשע למשל זה : העולה ומתעלה ועתידו לגדול ולהיות מגדולי הרבנים !!!

מה הבעיה במשפט הזה?

[פרשת_דרכים]

כבר כתב ע"ז אדוננו הרמ"א שתלמיד חכם אינו צריך להיות בקי בדקדוק לשה"ק

היכן הם דברי הרמ"א?

או סתם משעשע למשל זה : העולה ומתעלה ועתידו לגדול ולהיות מגדולי הרבנים !!!

מה הבעיה במשפט הזה?

שו"ת הרמ"א סי' ז - בתשובה למהרש"ל: "ומ"מ איני מתפאר במה שאין בי כי מימי לא למדתי חכמת הדיקדוק..."

[חיימקה]

א"כ אין קשר בין הנכתב בשם הרמ"א למה שכתב הרמ"א

[בינוני]

שו"ת הרמ"א שם:

ומה שכתב לי אדוני ששגגתי באיזו מלות בדקדוק כאשר העלה מר על ספר, אומר אינני מכת המדברים בעלי הלשון כי כבד פה ולשון אנכי, כי אנכי נזהר בענין המכוון ולא במלות, שאינו מעלה ולא מוריד לענין דינא, ואני מודה ששותא דמר לא ידענא, אך אומר שזהו דקדוק עניות ושרי לי מרי. כי ידוע לכל מבין שכזה יקרה לכל גדול בישראל כאשר מחשבתו משוטטת באיזה ענין שיפול טעות בדבריו, כ"ש שלא יוכל ליזהר בחסרות ויתירות כאשר העלה מר שכתבתי משולם מלא, כי אין זה ספר תורה ליפסל בזה.

[מה שנכון נכון]

יעו"ע בשד"ח כללי הפוסקים טז,סה.

[תבא]

א. מה ענין לשונות הפוסקים זיע"א בענייני הלכה,
לבין הסופרים המתחדשים שכל מלאכתם היא כתיבה לשם סיפור, ומיועדת לדוברי לשון הקודש,
ב. עיקר הטענה על אלו שכביכול ממריאים ללשון מליצית גבוהה, אבל מאבדים את הכיוון....
וזכור לטוב אותו פקיד שהודיע בשידור כי 'מחר תתקיימנה לימודים כסדרם'.

[עושה חדשות]

סתם כך, בענין הדקדוק, נזכרתי במה שכתב הגאון רי"א וינטרוב זצ"ל:

הסכמת ריא''ו למחמדיה.png (26.93 KiB) נצפה 10187 פעמים

[עושה חדשות]

ועוד על דקדוק, ראיתי כעת מש"כ הלשם -
...ולכן תראה שכל העוסקים בחכמת עוה"ז כמו חכמת הטבע וכדומה. רובם הם רחוקים מיראת שמים. כי כח הרע אשר שם מתדבק בהם רח"ל. ואפי' בתוה"ק אנו רואים ג"כ שהעוסקים בחיצוניות התורה לבד וכמו חכמת הדיקדוק שכל חכמתה הוא רק על המלות והלשון. וכן גם העוסקים בפשט התנ"כ לבד כשיש להם חכמה וכח לעסוק בגמרא ופוסקים ראינו ג"כ כמה מהם שרחוקים הם מיראת שמים. והוא משום שהקליפה היא שוכנת תמיד סביב להחיצוניות דהקדושה לינק ממנה. ובסוד סביב רשעים יתהלכון (תהילים י"ב) ולכן כל אלו העוסקים בהחיצוניות לבד עלולים הם לחטא רח"ל. וזהו ג"כ סוד מאמרם ז"ל (בבא מציעא ל"ג סע"א) העוסקים במקרא מידה ואינה מידה כי פשט המקרא הוא רק בעשיה כנודע וכ"ז הוא בתוה"ק שהיא כולה קודש קדשים וא"כ הרי העוסקים בחכמת העוה"ז הם בודאי עלולים מאד להתדבקות הרע רח"ל...

[יושב סתר]

אני חושב שבספרות החסידית ה"כבדה" אפשר למצוא את אוצר המילים המשעשע ביותר, שם זה משולב עם הרבה רצון לעשות את העסק משובש ובנוסף עם הרבה בורות בתחום הדקדוק, כך מאיפה שאתה לא מסתכל על זה זה יוצא מוצלח,
עכ"פ במהלך כל השנים שאני מרפרף בספרות הלא ברורה הזו יצא לי שהמילה שלוקחת את הכתר של כל המילים המסורבלות היא התחליף ל"אשה גויה", קבלו את ההגדרה: ערלית. נראה לי שיותר טוב מזה לא יכול להיות.

[פרשת_דרכים]

אני חושב שבספרות החסידית ה"כבדה" אפשר למצוא את אוצר המילים המשעשע ביותר, שם זה משולב עם הרבה רצון לעשות את העסק משובש ובנוסף עם הרבה בורות בתחום הדקדוק, כך מאיפה שאתה לא מסתכל על זה זה יוצא מוצלח,
עכ"פ במהלך כל השנים שאני מרפרף בספרות הלא ברורה הזו יצא לי שהמילה שלוקחת את הכתר של כל המילים המסורבלות היא התחליף ל"אשה גויה", קבלו את ההגדרה: ערלית. נראה לי שיותר טוב מזה לא יכול להיות.

'ערלית' אינו שיבוש אלא דווקא חידוש לשון של העברית המודרנית, בהשפעת האידיש (ערל'טע).
(כלומר, דוגמא הפוכה של המגמה שציינת: שימוש בחידוש לשון 'מודרני', מבלי שהכותב עומד על מקורו.)
http://maagarim.hebrew-academy.org.il/P ... %AA&zman=5

[מחולת המחנים]

אני חושב שבספרות החסידית ה"כבדה" אפשר למצוא את אוצר המילים המשעשע ביותר, שם זה משולב עם הרבה רצון לעשות את העסק משובש ובנוסף עם הרבה בורות בתחום הדקדוק, כך מאיפה שאתה לא מסתכל על זה זה יוצא מוצלח,
עכ"פ במהלך כל השנים שאני מרפרף בספרות הלא ברורה הזו יצא לי שהמילה שלוקחת את הכתר של כל המילים המסורבלות היא התחליף ל"אשה גויה", קבלו את ההגדרה: ערלית. נראה לי שיותר טוב מזה לא יכול להיות.

'ערלית' אינו שיבוש אלא דווקא חידוש לשון של העברית המודרנית, בהשפעת האידיש (ערל'טע).
(כלומר, דוגמא הפוכה של המגמה שציינת: שימוש בחידוש לשון 'מודרני', מבלי שהכותב עומד על מקורו.)
http://maagarim.hebrew-academy.org.il/P ... %AA&zman=5

הביטוי 'ערלית' נפוץ בספרי השו"ת, ומופיע למשל בשו"ת הרד"ך (בית י"ז) שלא היה לו קשר ישיר עם האשכנזים דוברי אידיש.

ויש לדון ממניתין נדרים דף ל"א ע"ב "קונם שאני נהנה לערלים, מותר בערלי ישראל, ואסור במולי נוכרים, שאני נהנה למולים, אסור בערלי ישראל, ומותר במולי נוכרים. שאין הערלה קרויה אלא לשם נוכרים, שנאמר: כי כל הגוים ערלים וגו'", האם נשי גוים בכלל ערלים, וראיתי מביאים בשם הגר"ח מבריסק שכתב דנשים חשיבי בכלל ערלים.