לשון החזו"א בספר אמונה ובטחון פ"ג אות ח:
כי האמונה בפרטים של המצות בבחינת רגשיי, צריכה קנין ואיננה טבעית, והמושכל השטחי מרחיקה, כגון להאמין כי ניעור הבגד בשבת הוא חיוב חטאת, ולבקוע עצים שבות, וכיוצא בו, או להאמין כי הכלים שנמכרו לנכרי בערב פסח צריכים טבילה לאחר הפסח.
בקובץ תשובות למרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל (ח"ד סי' לז) מופיעה תשובה בענין זה של 'כלים החמוצים שנמכרו לגוי אם טעונים טבילה לאחר הפסח', מיום ה' אייר תש"ל, וז"ל (בתשובתו לרב מרדכי אלמליח (רבה של קרית גת באותם ימים. השואל הפנה את השאלה גם להגר"ע יוסף זצ"ל, ותשובתו הרמתה מיום י"ב אדר תש"ל נדפסה בשו"ת יביע אומר ח"ו יו"ד סי' יא),
מ"מ עובדא ידענא ומעשה רב – ע"פ מכתבו של מחותני הגאון הגדול רבי יעקב קניבסקי שליט"א – אלי בשנת תשי"ז, שפעם ראה איך שגיסו הגאון החזון איש זצ"ל מוליך כל כליו למקטון ועד גדול לטבול במקוה אחר הפסח.
המכתב הנזכר של הקה"י למחותנו הגרי"ש זצ"ל, מיום כ"ה ניסן תשי"ז, ראה אור בהגדת הגרי"ש שיצאה לאור ע"י קרן רא"ם, וז"ל הקה"י,
וגם לא ידעתי איזו לשון כותבין בשטרות, כי אצלנו זה הרבה שנים שאני מתנה למכור רק ממשות שעל הכלים והבלוע שבכלים, ומלפני כן לא ידעתי כלל שיש נוהגין למכור גוף הכלים, רק שבערך לפני כ"ה שנים ראיתי שמרן זצללה"ה מוליך כל כליו למקטון ועד גדול לטבול במקוה אחר הפסח, נודעתי על דבר זה.
מה מפליא הדבר, שהקה"י מציין עובדא, כאשר בספר אמונה ובטחון הדבר מופיע להדיא מקולמוסו של החזו"א!
יצויין עוד שבספר קריינא דאיגרתא (ח"ב איגרת פ) בתוך מכתב הדרכות של הקה"י נכתב בפסקנות, 'דאם מוכר גוף הכלים, ודאי צריכים טבילה מדינא'.
