פורום אוצר החכמה

ב'פסיקתא חדתא לראש השנה', הנדפס בבית המדרש, חדר ו, עמ' 64, מופיעה פיסקא תמוהה ביותר:
"וחסידך ירננו", אלו רשעי ישראל שנקראו חסידים, שנאמר (תהלים נ ה), אספו לי חסידי' וכו'".
מה פשר הענין? 'חסידך' = רשעי ישראל?!

[ואבקש, בכל לשון של בקשה, לא להפוך את האשכול למקום התנגחות בין החסידים של היום למתנגדיהם.]

באשי, איש הספר והידיעות, כלום זהו מדרש ראשון שפגשת המוציא מקרא מידי פשוטו (גם ברמה הפוכה)? אדרבה, הא גופא לימדנו המדרש שגם רשעי העם נקראו חסידים.
והשוה לדרשת חז"ל וירח את ריח בגדיו - ריח בוגדיו, ג"כ עד"ז, דבפסוק המכוון לריח טוב, ואילו הדרשה היא על הרשעים, והא גופא קמ"ל - שגם ברשעים קיימת בחינת ריח טוב.

ברור שישנם מדרשים רבים המוציאים מפשוטו של מקרא,
אך בדרשה זו 'מפריע' לי, שנוטלים את 'חסידיך' - שכמקובל, הם יותר מצדיקים - ודורשים אותו על רשעי ישראל.
זה לא "מוגזם" קצת?

חכם באשי כתב:ברור שישנם מדרשים רבים המוציאים מפשוטו של מקרא,
אך בדרשה זו 'מפריע' לי, שנוטלים את 'חסידיך' - שכמקובל, הם יותר מצדיקים - ודורשים אותו על רשעי ישראל.
זה לא "מוגזם" קצת?

הקושי מובן ללא כל פירושים. ושמא תואיל ותעתיק את כל הפיסקא ויהיה מי שימצא קצה חוט להתרת הפלונטר.

לא זקן ששכח אתה אלא זקן המטריח על הציבור,
ומפאת כבוד זקנותך הריני מצרף צילום:

"תורה חדשה שעתיד ליתן להם לישראל"??? מאי האי?

[שוב נזכרתי במה שהבאתי כבר כאן מדברי ר"ת].

אולי הכוונה לכת האיסיים שהתנהגו בחסידות יתירה ופירשו מאשה כמתואר בחיי יוסף.

מקור הדרשה באותיות דר"ע והובא גם בילקוט ישעיה וממילא מובן שהרגישו בזה כו"כ וביארו ע"פ דרכם.

איש_ספר כתב:מקור הדרשה באותיות דר"ע והובא גם בילקוט ישעיה וממילא מובן שהרגישו בזה כו"כ וביארו ע"פ דרכם.

אולי תשתף אותי בביאורים ע"פ דרכם?

שלב ראשון אומרים תודה.[ בכ"ז להביא מדרש שבילקוט בשם 'פסיקתא חדתא' זו טעות הצריכה תיקון]. שלב שני מקישים באוצר: שנאמר-אספו ותמצא כמה ספרים.

הבא נא את רקע הדברים בציטוט מלא, אולי נבין את ההכרח לפי' זה הכא, וזה לא חדש כי כבר הדרש הופיע ב"בשר חסידך"

באשי יקירי, הכעס בחיק כסילים ינוח, ועל זאת אבקש סליחתך כי הטרחתיך.

לגופו של ענין, אפשר שקראם חסידים ביחס(6) לצדיקי אומות העולם. ופשוט.

סברה נוספת, מה שקראם חסידים ע"פ דברי המדרש לעיל:
שבשביל אמן אחד שעונים רשעים בתוך גיהנום ניצולים...ואף רשעי ישראל וצדיקי אומות העולם שנשתיירו בגיהנום עונים אמן יהא שמיה רבא בתוך גיהנום, ומתרעש העולם עד שנשמע קול צעקתם לפני הקב"ה, והוא שואל מה קול הרעש הגדול, ומשיבין מלאכי השרת ואומרים לפניו רבונו של עולם אלו רשעי ישראל וצדיקי אומות העולם שנשתיירו בגיהנום שעונים אמן ומצדיקים עליהם את הדין.

המגיד מפלאצק בכתר ראש מפרש חסידך מלשון חסד הוא עי"ש היטב.
ולכאו' יל"פ דהכונה שמקיימים מצות ברית מילה כידוע, וז"ש כורתי בריתי וכו'

אליהוא כתב:המגיד מפלאצק בכתר ראש מפרש חסידך מלשון חסד הוא עי"ש היטב.
ולכאו' יל"פ דהכונה שמקיימים מצות ברית מילה כידוע, וז"ש כורתי בריתי וכו'

כתר ראש ךמגיד מפלאצק? ואולי הכוונה לספרו כתר תורה. לע"ע לא מצאתי שם, (לא חפשתי כל הצורך).

זקן ששכח,
תודה על הביאור. הוא מתקבל ומסתבר.

איש ספר,
תודה (מאוחרת), ועמך הסליחה.
אך 'פסיקתא חדתא' קדמה לבעל ילקוט שמעוני, ומלקט הילקוט הביאה משם, כנראה.

באשי, מתי נכתב הפסיקתא חדתא ועל ידי מי?

לא ברור אימתי, כשם שלא ברור אימתי נכתבו מרבית המדרשים.
יש טוענים שהיא חלק מ'פסיקתא רבתי' (המאוחרת לפסיקתא דר"כ), אך הדברים לא הוכרעו.
הראשונים כינו את הפסיקתא חדתא בשם 'מדרש מה רבו'. עי' דברים רבה, מהדו' ליברמן, מבוא; ערוגת הבשם, ד, עמ' 173.

הענין הוא לא מי קדם למי. הענין הוא שקצת מגוחך להזכיר את המדרש ממקור שנדפס לפני כמאה שנה, כאשר הוא נדפס בילקוט כבר למעלה מארבע מאות שנה.

גישה מעניינת.
יכול להיות שזה אכן מגוחך, אולם התעסקותי בקטע המדרש הנ"ל באה עקב עיון באחד מהראשונים שהביאו, ולפניו לא היה 'ילקוט שמעוני' אלא 'פסיקתא חדתא', לכן ציינתי אליו ולא לילקוט שמעוני.
אבל מה זה משנה בדיוק לגופה של שאלה?

חכם באשי כתב:זקן ששכח,
תודה על הביאור. הוא מתקבל ומסתבר.

איש ספר,
תודה (מאוחרת), ועמך הסליחה.
אך 'פסיקתא חדתא' קדמה לבעל ילקוט שמעוני, ומלקט הילקוט הביאה משם, כנראה.

כמובן שילקוט אינו מקור לכשעצמו וכשמו כן הוא, אך יש להזכיר את מציאות המדרש שם שיד הכל משמשה בו, לצד ציון למקורו. לזה נתכוונתי.

נוטר הכרמים כתב:

אליהוא כתב:המגיד מפלאצק בכתר ראש מפרש חסידך מלשון חסד הוא עי"ש היטב.
ולכאו' יל"פ דהכונה שמקיימים מצות ברית מילה כידוע, וז"ש כורתי בריתי וכו'

כתר ראש למגיד מפלאצק? ואולי הכוונה לספרו כתר תורה. לע"ע לא מצאתי שם, (לא חפשתי כל הצורך).

הקש כמו שכתבתי מעלה: 'שנאמר-אספו' ובתוצאות בחר 'אשר יצו'ה (אהבת שלום) שם נדפס צוואת המגיד מפאלאצק ושם מבאר ענין זה.

איש_ספר כתב:

חכם באשי כתב:איש ספר,
תודה (מאוחרת), ועמך הסליחה.
אך 'פסיקתא חדתא' קדמה לבעל ילקוט שמעוני, ומלקט הילקוט הביאה משם, כנראה.

כמובן שילקוט אינו מקור לכשעצמו וכשמו כן הוא, אך יש להזכיר את מציאות המדרש שם שיד הכל משמשה בו, לצד ציון למקורו. לזה נתכוונתי.

צודק,
פשוט העתקתי את הדברים מתוך כתיבותיי.

חכם באשי כתב:לא ברור אימתי, כשם שלא ברור אימתי נכתבו מרבית המדרשים.
יש טוענים שהיא חלק מ'פסיקתא רבתי' (המאוחרת לפסיקתא דר"כ), אך הדברים לא הוכרעו.
הראשונים כינו את הפסיקתא חדתא בשם 'מדרש מה רבו'. עי' דברים רבה, מהדו' ליברמן, מבוא; ערוגת הבשם, ד, עמ' 173.

אוסיף עוד:
כיוצא בכך מצאנו שהראשונים קראו לפיסקאות לח-לט שב'פסיקתא רבתי' בשם 'מדרש הרנינו',
ע"ש פתיחתו.
ראה במהדורת מ' איש-שלום, דף קסד הערה א.

יש להעיר שדרשה זו חסידך אלו רשעי ישראל כבר נמצאת במדרש תנא דבי אליהו זוטא פרק כ'. ואולי משם הובא במדרש פסיקתא חדתא, על כל פנים לי נראה ברור שהילקוט שמעוני ממדרש תנא דבי אליהו לקח כדרכו, וויתכן שגם אותו ראשון שהביא באשי לעיל ממדרש תנא דא"ז לקח.

ןחשבתי לפרש הדברים לפי מה שכתוב בשערי תשובה שער ד אות כ: אם נהרג והתודה לפני מותו, מעת שנפלה עליו אימת מות יש לו כפרה, ונחשב ההורג כשופך דם נקי וחסיד, שנאמר (תהלים עט, ב): "בשר חסידיך לחיתו ארץ". ואמרו רז"ל (מדרש תהלים עט): כי זה נאמר גם על הרשעים שבהם, שנאמר עליהם (ירמיה ה, ח): "סוסים מיוזנים משכים היו", כי נחשבו כחסידים לפי שנעשה בהם הדין, כמו שכתוב (דברים כה, ג): "ונקלה אחיך לעיניך" - כיון שלקה הרי הוא כאחיך" ע"כ, ולזה נתכוונו במה שאמרו "חסידיך רשעי ישראל" לאותם שנהרגו. ועיין סנהדרין דף מ"ז וצ"ע.

סיפרון כתב:יש להעיר שדרשה זו חסידך אלו רשעי ישראל כבר נמצאת במדרש תנא דבי אליהו זוטא פרק כ'. ואולי משם הובא במדרש פסיקתא חדתא, על כל פנים לי נראה ברור שהילקוט שמעוני ממדרש תנא דבי אליהו לקח כדרכו, וויתכן שגם אותו ראשון שהביא באשי לעיל ממדרש תנא דא"ז לקח.

אין אלו דברי התנא דבי אליהו.
בתד"א הנדפס עם עם פירוש ישועות יעקב העתיק המפרש את הקטע הנ"ל מהילקוט לתד"א, כמפורש שם.