פורום אוצר החכמה

באיזה ספר אפשר לראות את כל הפרשה עם התלמוד ירושלמי המזויף ומה היה כל הסיפור?

איני מבין מדוע לא לחפש באוצר החכמה. תכתוב בשורת החיפוש ירושלמי מזוייף ותראה כמה תוצאות תקבל. עולם ומלואו.

הצילום הנ"ל הוא מ'צפונות'.
אך עדיף להפנות לסדרת המאמרים שהופיעה ב'אור ישראל' (מאנסי), בשנים הראשונות שלו. יש שם הרבה חומר.

הצילום השני שהביא סמבוסק זה מאור ישראל. בספר היובל לפרדס _יכנס בקרוב לאוצר) התפרסם מאמר חשוב של ר' יקותיאל גרינוואלד מי שהיה שותפו של פרידלנדר בשלב מסוים של העבודה, המגלה טפח מאחרוי הקלעים של מלאכת הזיוף.

איש_ספר כתב:הצילום השני שהביא סמבוסק זה מאור ישראל.

נכון. לא שמתי לב.

האם היו בזיוף מספר קטעים אמיתיים?

שמעתי (לפני הרבה שנים ואולי זכרוני מכזב בי) מהגרב"ד פוברסקי שליט"א שהמאירי מציין לתלמוד המערב ובדקו בירושלמי קדשים שהיה בספריית פוניבז' ומצאוהו

בשביל לטעון שזה ראייה צריך להיות מוכח שמדובר במאירי שלא ראהו הזייפן

אם כדברי רבינו אוצר שהזייפן ראה את כתבי היד של המאירי התמיהה עולה לאין ערוך לשם מה התעסק בשטויות ולא הוציא לאור את המאירי ועוד כהנה ספרים רבים.
ויש ליישב.
--
ומעניין לעניין בזמנו ראיתי כמה וכמה ספרים שחיבר הגאון "הזייפן" [אולי גם על תוספתא] מעניין לדעת אם ספרים אלו התקבלו אם לאו עד כמה שזכור לי הוא שואל כעניין ומשיב כהלכה.
בגאונות נפלאה.

לא התכוונתי דוקא לכתב יד היו שנדפסו ויש בשיטה
וחוץ מזה בלאו הכי אתה יכול לשאול זייפן זה שמוכשר היה מה ראה לשטות זו?

כנראה שיש אנשים שאי אפשר לשאול את השאלה הזאת עליהם ולהבין את מניעיהם

לא התכוונתי בתור הוכחה
שהרי יתכן שהירושלמי הזה נמצא בעוד מסכתא והוא העתיק ממסכת אחרת והמאירי לא ציין כלל לקדשים
ויש לבדוק באיזה מאירי מדובר
דומני שהשיעור של הגרב"ד היה על תמיד נשחט

השאלה היא האם ה"סדרים האבודים" היו בידי רבותינו הראשונים או שאבדו עוד לפניהם?

לפני שלש שנים הופיע קונטרס מתוך הספר 'סופה וסערה' מהגא"ר חנוך טוביאס שליט"א, ובו חקר הפרשיות הגדולות שהסעירו את עולם ההלכה. בחלק ראשון 3 פרשיות, א, מחלוקת רס"ג והר"א בן מאיר. ב, הירושלמי המזוייף, ובכ50 עמודים של תימצות כל החומר על החיבור ומחברו, ג, הלעיטהו לרשע, הסנדויץ המורעל. מחקר מדוייק, עריכה מלאכת אומן, וסגנון נפלא.
חלק שני יצא השנה, על מחלוקת קו התאריך. כתובת המחבר, -כהנמן 56 בני ברק.
אולי תצליחו להכניס לאוצר.

תולעת ספרים07 כתב:עד כמה שידוע לי המאירי לא היה ידוע כלל חוץ מהמאירי על שבת ביצה והרב סופר הוא זה שגילה את המאירי

יש כאן הרבה אי דיוקים:
המסכת הראשונה שנדפסה מהמאירי היא מגילה שנדפסה באמסטרדם תקכ"ט. אחריה נדפסו עוד כמה וכמה מסכתות לפני שקם סופר.
דוקא מסכת ביצה מהחיבור של המאירי "בית הבחירה" לא נדפסה לפני מלחמת העולם ה-2, ונדפסה לראשונה ע"י ר' יצחק לנגה ור' קלמן שלזינגר בירושלים תשכ"ט, אלא שיש לביצה חיבור נפרד בשם "חדושי המאירי" שנדפס בברלין תרי"ט.
הרב סופר הדפיס מתוך כת"י פארמה שהיה ידוע קודם ולא הוא גילהו מסכתות רבות לראשונה, במקביל אליו נדפסו לראשונה חלק מהמסכתות ע"י אחרים (כמו ביצה ע"י לנגה-שלזינגר).
מסכת פסחים שמדובר בה כאן נדפסה לראשונה בבילגורייא תרפ"ו, מתוך כת"י פארמה, הרבה לפני שסופר חלם להוציא משהו מכת"י זה. המו"ל כותבים שעד לזמנם נדפסו על: שבת, ביצה (כנראה הכונה ל"חדושי המאירי"), יומא, מגילה, יבמות, נדרים, נזיר, סוטה. ואילו הם המדפיסים כבר הדפיסו כמה שנים קודם על ברכות ערובין וסוכה.
הירושלמי המזויף נדפס אמנם קודם, כרך אחד בתרס"ז ומשנהו בתרס"ט, אבל יש להניח שכשם שראו את הכת"י מדפיסי בילגורייא יכל לראותו פרידלנדר גם כן, (וכמדומה שקראתי שהיו לפסחים עוד כת"י בפולין). אין להוציא מכלל אפשרות שמישהו שעשה מחקר קודם לכן בדבר המצאות ירושלמי קדשים ציטט את הקטע הנ"ל מכת"י המאירי ומשם שאב פרידלנדר.

היא שיחתי כתב:דומני שהשיעור של הגרב"ד היה על תמיד נשחט

לדעת הגאון הבקי הגדול בחז"ל ראשונים ואחרונים מבר-אילן, יש רק שני ציטוטים מירושלמי בבית הבחירה בתמיד נשחט,
האחד: ואמרו בירושלמי מנין שאין שוחטין את הפסח אלא לשמו שנא' ואמרתם זבח פסח הוא לה' נמצא שם בירושלמי.
השני: אבל פסח אפילו לשם חולין פסול והביאוה בתלמוד המערב ממה שכתוב פסח הוא לה'. טוען הגאון הנ"ל שלא נמצא כן בכל הירושלמי שבידנו.
ומן הסתם לזה הכונה.
אמנם יש שהבינו שכונת המאירי גם בזה לירושלמי הנ"ל שדוקא לשמו, אך תמהו שאינו דומה.

הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא
בהשפעתו של ירושלמי זה
שמעתי שהח"ח התחיל להניח תפילין דר"ת בגלל שכן כתוב בירושלמי זה
ואף שהתגלה זיופו מ"מ כיון שהתחיל שוב לא הפסיק

ויל"ע האם לא החזיק החפץ חיים עצמו לירא שמים?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד סעיף ב
"ירא שמים יצא ידי שניהם"

הבונה כתב:

היא שיחתי כתב:דומני שהשיעור של הגרב"ד היה על תמיד נשחט

לדעת הגאון הבקי הגדול בחז"ל ראשונים ואחרונים מבר-אילן, יש רק שני ציטוטים מירושלמי בבית הבחירה בתמיד נשחט,
האחד: ואמרו בירושלמי מנין שאין שוחטין את הפסח אלא לשמו שנא' ואמרתם זבח פסח הוא לה' נמצא שם בירושלמי.
השני: אבל פסח אפילו לשם חולין פסול והביאוה בתלמוד המערב ממה שכתוב פסח הוא לה'. טוען הגאון הנ"ל שלא נמצא כן בכל הירושלמי שבידנו.
ומן הסתם לזה הכונה.
אמנם יש שהבינו שכונת המאירי גם בזה לירושלמי הנ"ל שדוקא לשמו, אך תמהו שאינו דומה.

התקדמנו עד לזה
אולי שמישהו יעשה את המכה בפטיש ויחפש בירושלמי (אפשר לעשות חיפוש בספר ספציפי, לי אין גישה לאוצר) המזוייף את המילים פסח הוא לה' ?

לאחר עיון במבוא הירושלמי המזויף מתברר שלא מן המאירי שאב המו"ל את הדברים.
וכנראה שמה שקרה הוא ניחוש מוצלח במיוחד מצד המו"ל:
הרמב"ם (פסוהמ"ק פט"ו הי"א) כתב כך:

הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם, בין ששינה שמו לשם זבח אחר בין ששינהו לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה'

וכתב הכ"מ: מדכתב לה' משמע הא לשם חולין פסול.
ותמה בברכת הזבח, מנא ליה להרמב"ם לדרוש כן מדעתו? והעתיק המשנה למלך תמיהת הבה"ז.
והלך המו"ל והכניס את הדבר בירושלמי שלו (זבחים ז:) בזה"ל:

מנין לשוחט את הפסח לשם חולין שהוא פסול דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא לה'

וטען במבוא הספר, הנה בירושלמי שלי מקור מפורש לדברי הרמב"ם, ומיושבת קושית הבה"ז. וכן כתב גם ב"תוספותיו" שם (בזבחים ז:).
(במבוא זה בעמ' 14 מעמודי האוצר המקוון טור שמאל, בגוף הספר זה בעמ' 30 מעמודי האוצר, כיון ששניהם לפני עמ' 40 כולם יכולים להגיע לשם)
והצליח המו"ל בניחושו, כאשר יצא המאירי והתברר שהוא אכן אומר שזה בירושלמי.
(אך כאמור, לא ברור שאין כונת המאירי לירושלמי שלפנינו בפסחים שדורש מכאן על שלא לשמו, אלא שכבר תמהו שאין לדמות שלא לשמה ללשם חולין, כי דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה)
הפלא ופלא!

סמיכת הרב פרידלנדר [אלגזי] להגאון רבי יעקב משה צימרמן זצ"ל

ואיך אפשר בלי הירושלמי קדשים עצמו?

http://aleph.nli.org.il/nnl/dig/books/bk001284824.html

[שמתי את הקישור לאוניברסיטה משום שכאן לא ניתן לראות מעבר ל40 עמ' כידוע]

ניסיתי ליצור קישור לקטע שדיברתי עליו בתגובתי הקודמת הצלחתי "לתפוס" את "התוס'" אך את "הגמ'" הצלחתי רק למחצה.
http://www.otzar.org/crops/1055502927593724354.html

הבונה כתב:לאחר עיון במבוא הירושלמי המזויף מתברר שלא מן המאירי שאב המו"ל את הדברים.
וכנראה שמה שקרה הוא ניחוש מוצלח במיוחד מצד המו"ל:
הרמב"ם (פסוהמ"ק פט"ו הי"א) כתב כך:

הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם, בין ששינה שמו לשם זבח אחר בין ששינהו לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה'

וכתב הכ"מ: מדכתב לה' משמע הא לשם חולין פסול.
ותמה בברכת הזבח, מנא ליה להרמב"ם לדרוש כן מדעתו? והעתיק המשנה למלך תמיהת הבה"ז.
והלך המו"ל והכניס את הדבר בירושלמי שלו (זבחים ז:) בזה"ל:

מנין לשוחט את הפסח לשם חולין שהוא פסול דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא לה'

וטען במבוא הספר, הנה בירושלמי שלי מקור מפורש לדברי הרמב"ם, ומיושבת קושית הבה"ז. וכן כתב גם ב"תוספותיו" שם (בזבחים ז:).
(במבוא זה בעמ' 14 מעמודי האוצר המקוון טור שמאל, בגוף הספר זה בעמ' 30 מעמודי האוצר, כיון ששניהם לפני עמ' 40 כולם יכולים להגיע לשם)
והצליח המו"ל בניחושו, כאשר יצא המאירי והתברר שהוא אכן אומר שזה בירושלמי.
(אך כאמור, לא ברור שאין כונת המאירי לירושלמי שלפנינו בפסחים שדורש מכאן על שלא לשמו, אלא שכבר תמהו שאין לדמות שלא לשמה ללשם חולין, כי דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה)
הפלא ופלא!

אכן באמת הפלא ופלא
עבודה יפה מאוד!!!

יש לציין המיקום של מינה מחריב בה נראה לי ד או ה בריש זבחים

הנה קישור מלא לירושלמי זבחים המזוייף
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... 81&page=30

נקודה מעניינת שאיני יודע אם יש בה כדי להצביע על זיוף הקטע הספציפי הזה

היא במה שבבבלי תיבת "מנין" מופיעה עם יו"ד אחת מעל אלף פעם ועם ב' יודי"ן פחות ממאתיים
ולעומת זאת בירושלמי עם ב' יודי"ן מופיע מעל ארבע מאות פעם
ואילו עם יו"ד אחת 16 פעם!

ואילו כאן מופיעה המילה מנין וכן בעמוד שלפני כן עם יו"ד אחת כלומר פעמיים בדף לעומת 16 פעם בכל הירו' שבידינו

היא שיחתי כתב:האם היו בזיוף מספר קטעים אמיתיים?

שמעתי (לפני הרבה שנים ואולי זכרוני מכזב בי) מהגרב"ד פוברסקי שליט"א שהמאירי מציין לתלמוד המערב ובדקו בירושלמי קדשים שהיה בספריית פוניבז' ומצאוהו

הגר"י פערלא בספרו פרחי ציון על הכפתור ופרח כותב שיש בירושלמי קדשים כמה קטעים אמיתיים.

כמדומה שהגריפ"פ חזר בו אח"כ. [מאמר בנועם?]

בנוגע לתלמוד הירושלמי המזוייף, עסק בקצרה רא"י בראדט ב'ישורון' האחרון, ואסף שם חומר מעולה,כדרכו הטובה.
מצורף בזאת

כידוע ה'ירושלמי קדשים' הופיע עם הגהות שר התורה המהרש"ם. כעת בלמדי מס' חולין נתתי לבי לדבר מעניין, בביאור 'שיירי מנחה' על התוספתא לבנו הגאון ר' יצחק זצ"ל אבד"ק חאצעמר שנדפסו על הדף בהוצאת עוז והדר, 'שולח' את המעיין ומצטט אין ספור פעמים לירושלמי מס' חולין. מסתבר כי הדברים אכן תואמים ומופיעים בירושלמי המזויף, ולא בדקתי בינתיים.

אשמח אם למישהו יש ידיעה בענין, וכן ברצוני לברר, האם גם בעת הוצאת ה'שיירי מנחה' לאור, לא ידעו על הזיוף?

בעת הוצאת שיירי מנחה יתכן וטרם ידעו על הירושלמי המזייף אך בזמנם של עוז והדר לבטח כבר התוודעו אל הזיוף ומדוע א"כ הדפיסו את השיירי מנחה, אלא אם תאמר שהשיירי מנחה אינו מסתמך עליו כלל משום מה.
ולא בדקתי בפנים.
וכתבתי על פי מה שהבנתי מתוכן דבריך.

שלחתי את הדף הראשון ממחקר על הענין ןשל הירושלמי המזויף ההמשך קחנו משם

בהמקור השני שהוא מתןך המחקר הנ"ל הגאב"ד הוא הגר"ח מבריסק הרב יעקב זלמן עושה דברו הוא [בנו של מחבר שו"ת ברית יעקב אב"ד נוברדוק ושעדליץ ] יד ימינו של הגר"ח בעיני העיר ומנהל ישיבת תורת חסד בבריסק [חתנו של ר ברוך ליב שץ [בספר בריסק דליטא נכתב עליו עיי"ש] בנו ר ירוחם שץ גבאי בית הכנסת של הגר"ח בספר הרב מבריסק יש תמונה שלו ונכתב עליו כמה דברים חתנו של ר ירוחם שץ הוא הרב צבי הירש גימפל בנו של הגאון ר מרדכי גימפל וגיסו של הגאון ר יוסף זכריה בעל הספר שו"ת זכר יהוסף חתנו ר מרדכי גימפל

נוטר הכרמים כתב:כידוע ה'ירושלמי קדשים' הופיע עם הגהות שר התורה המהרש"ם. כעת בלמדי מס' חולין נתתי לבי לדבר מעניין, בביאור 'שיירי מנחה' על התוספתא לבנו הגאון ר' יצחק זצ"ל אבד"ק חאצעמר שנדפסו על הדף בהוצאת עוז והדר, 'שולח' את המעיין ומצטט אין ספור פעמים לירושלמי מס' חולין. מסתבר כי הדברים אכן תואמים ומופיעים בירושלמי המזויף, ולא בדקתי בינתיים.

אשמח אם למישהו יש ידיעה בענין, וכן ברצוני לברר, האם גם בעת הוצאת ה'שיירי מנחה' לאור, לא ידעו על הזיוף?

כמדומה שהמהרש"ם עד סוף ימיו לא אחז שזה מזוייף,
וגם אם כן, מה טעם בגלל זה לא להדפיס את השיירי מנחה, כשלשיטתם (של עו"ה) הוא המבאר היטב את דברי התוספתא, כלומד חולין אתה בטח יודע שגם האחיעזר והדבר אברהם מביאים את הירושלמי, וכי משום זה לא נדפיס אותם, או שנשמיט קטע זה מחידושיהם.
וכבר הבאתי לעיל שהגרי"פ פערלא אחז שיש שירושלמי זה קורטוב אמת.

עיין כאן
viewtopic.php?f=17&t=16441&p=155759#p154738

היכן ניתן לראות את החלק השני של הספר "שאלו שלום ירושלים" בענין הירושלמי המזוייף של בעל ה"כלי חמדה" זצ"ל?

היא שיחתי כתב:הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא
בהשפעתו של ירושלמי זה
שמעתי שהח"ח התחיל להניח תפילין דר"ת בגלל שכן כתוב בירושלמי זה
ואף שהתגלה זיופו מ"מ כיון שהתחיל שוב לא הפסיק

ויל"ע האם לא החזיק החפץ חיים עצמו לירא שמים?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד סעיף ב
"ירא שמים יצא ידי שניהם"

וכי לא שמע כת"ר ע"ד הגר"א בזה?

תולעת ספרים07 כתב:עד כמה שידוע לי המאירי לא היה ידוע כלל חוץ מהמאירי על שבת ביצה והרב סופר הוא זה שגילה את המאירי ויודעני שהרב שך כלל לא אבה להכניסו בביתו את ספרי המאירי.
ובנוגע לשאלתך מה ראה לשטות זה - שאלה זו מנקרת בי זה עידן ועידנים מה גם שהוציא עוד הרבה חיבורים ועל זה נאמר לא.. הפתרונים.
יתכן גם שרצה שספריו יתקבלו כאשר ראה ששאר הספרים שחיבר נשארו על המדף.
ויתכן בהחלט שאילו היה אז אוצר החכמה העצבים שלו היו נרגעים במקצת כאשר היה רואה את הספרים שלו בתוך הדיסק....

ה"ה לגבי ר' יודל רוזנברג, שהיה איש מוכשר מאוד, וגם ת"ח גדול, והוציא כמה ספרים משלו, ואעפ"כ זייף כמה ספרים והדוגמא הידועה היא ספרו של המהר"ל מפראג על הגש"פ.

בענין מה שהח"ח התחיל להניח תפילין דר"ת [ואולי כבר הובא לעיל בא' מן הקישורים]

יש להעיר שהמזייף לקחו מהמובא להלן

שם הגדולים - חלק ספרים - מערכת י אות סה
ירושלמי. כתבתי בנדפס דף מ"ח ע"ב (עיין מהר"ר יהודה עבאס בח"א) דנראה מהראב"ד בהשגות פ"ב דבכורים והרב המגיד פכ"ז דמכירה שהי"ל ירושלמי דסדר קדשים, וכ"כ הר"מ בהקדמת פי' המשנה שנמצא ירושלמי על חמשה סדרים שלמים, ובריש ספר תקוני הזהר דף ט' ע"א איתא ובגין דא אוקמוה מארי דתלמודא ירושלמי הויות באמצע. והראב"ד בפירוש ספר יצירה (שאינו הראב"ד בעל השגות הרמב"ם) כתב שהוא ראה בתלמוד ירושלמי מסדר קדשים הויות באמצע.

נטיעות כתב:היכן ניתן לראות את החלק השני של הספר "שאלו שלום ירושלים" בענין הירושלמי המזוייף של בעל ה"כלי חמדה" זצ"ל?

יש חלק נוסף מלבד זה???
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?169892&

הח"ח גם מביא הירושלמי בליקוטי הלכות

אם הנכם מאספים מקומות שנכנס הירושלמי לספרים נפוצים, יעיין נא בהגהות "נחל עדן" על ירושלמי מגילה דפוס ווילנא והדפוסים החדשים שמביא "שזכה ת"ל לראות ירושלמי מנחות" וכו'.
מתברר שבעל נחל עדן היה מידידיו של פרידלנדר (בין החוקרים ישנם כמה מיני השערות, שקיבלו בתמימות - כאשר קיבלוהו המוני גדולי עולם עכ"פ בתחילה, ויש כאלה שטוענים שהוא "אחיו שלא היה בעולמו" וכל הבן-אדם הזה אינו אלא פריו דמיונו של פרידלנדר). והחידוש בזה הוא גם שירושלמי מנחות בסוף מעולם לא ראה אור, והרב גארדאן הזה כנראה ראהו בידיו של פרידלנדר (או לא ראהו - כנ"ל).

שימו לב דבר מעניין בירושלמי קדשים שנמצא בהיברו בוקס יש הערות בכת"י בצד הספר ושם מתקן תיקונים ע"פ מה שראה בכת"י ובעמ' השער כתוב שמו עיי"ש (לא אעתיק שמו משום לשה"ר) ובס' שאלו שלום ירושלים להגרמ"ד פלוצקי חשד שהוא המזייף מפני שפרידלנדר לא היה מספיק חכם (ראה שאלו שלום ירושלים בערך עמ' 100) האם הגהות אלו אומרות שאכן האמין בירושלמי קדשים ????

א) ספר 'שאלו שלום ירושלים' חלק ב' היה מוכן לדפוס, אך לא יצא מבית הדפוס. הזכיר דבר זה הכלי חמדה עצמו בצוואתו.
ב) הח"ח הביאו מקודם בלקוטי הלכות (ככל הידוע לי רק פע"א במסכת בכורות), ואף עמד לגונן בעד הירושלמי קדשים, אך חזר בו לבסוף. ראה: viewtopic.php?f=7&t=24998
ג) הרב רפאל גורדון אינו עלום שם ולא "אחיו שלא היה בעולמו" של פרידלנדר, גאון מפורסם בזמנו [ולמפקפקים הנעלמים, ראה הסכמת רבי שלמה הכהן מווילנא על ספרו נחל עדן (חסר בטופס שבאוצר), "לאשר שאני מכיר מכבר לכבוד הרב הגאון חריף ובקי סוע"ה"].
ד) נכון שלתקופה קצרה חשד אותו הכלי חמדה לרר"ג שהוא שותף לזיוף, משום שעמד לגונן בכל כחו בעד הירושלמי המזוייף הנ"ל, וגם בניגוד לפרידלנדר היה הרר"ג גאון ובעל כשרון שהיה מקום לחשוב שביכולתו לחבר חיבור כזה (לפני שה'ציד רמיה' הוכיח שאין כאן חכמה רק מלאכה). אך בהמשך חזר בו הכלי חמדה מחשד זה.
ה) רר"ג החזיק ביד כתב יד המזוייף, ואף הובילו להחפץ חיים להראות לו כנ"ל הקישור שבאות ב'. ושם התברר שכנראה החלק הלא נדפס שעל מסכת מנחות הוא שהוביל להח"ח. אך מהמתבאר בהגהותיו שנזכרו לעיל, גם את שאר חלקי כתב היד היו לנגד עיניו.
ו) ברור שרר"ג בתום לב האמין לירושלמי הנ"ל. לא רק בגליוני הירושלמי שלו יש תיקונים. העתקתי פעם מכתב ידו הגהות על ליקוטי הלכות סדר קדשים, ושם ציין מספר פעמים, שקושיה פלוני ופלוני נתיישב כעת שנדפס ירושלמי זבחים וכו'. והגהות אלו כנראה כתב כמדומני בשנת תרפ"ה!

היא שיחתי כתב:הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא
בהשפעתו של ירושלמי זה
שמעתי שהח"ח התחיל להניח תפילין דר"ת בגלל שכן כתוב בירושלמי זה
ואף שהתגלה זיופו מ"מ כיון שהתחיל שוב לא הפסיק

ויל"ע האם לא החזיק החפץ חיים עצמו לירא שמים?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד סעיף ב
"ירא שמים יצא ידי שניהם"

אולי קושיא אחת מתורצת בחברתה. הח"ח לא הניח תפילין דר"ת מחמת הירושלמי, אבל כשנשאל לא רצה לומר על עצמו שהוא ירא שמים ודחה השואל בקש.

חובב_ספרים כתב:

היא שיחתי כתב:הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא
בהשפעתו של ירושלמי זה
שמעתי שהח"ח התחיל להניח תפילין דר"ת בגלל שכן כתוב בירושלמי זה
ואף שהתגלה זיופו מ"מ כיון שהתחיל שוב לא הפסיק

ויל"ע האם לא החזיק החפץ חיים עצמו לירא שמים?
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד סעיף ב
"ירא שמים יצא ידי שניהם"

אולי קושיא אחת מתורצת בחברתה. הח"ח לא הניח תפילין דר"ת מחמת הירושלמי, אבל כשנשאל לא רצה לומר על עצמו שהוא ירא שמים ודחה השואל בקש.

אבל הקושיא במקומה עומדת, האם נעשה יראת שמים רק אחר הופעת הירושלמי? ודאי שלא! ועכ"ח שאכן התחיל להניח ר"ת מחמת הירושלמי.
וכבר אמר גדול אחד שכדאי היה הופעת הירושלמי המזוייף, שבכך התחיל הח"ח להניח תפילין דר"ת.