פורום אוצר החכמה

ויש מהראשונים שנראה מדבריהם וכן כתבו אחרונים בדעת אמוראים שבירושלמי, שאין קורעים בזמן הזה כלל לפי שרבו הגדפנים .

עי' ירו' סנהדרין פ"ז ה"ח ומו"ק פ"ג ה"ז, בשם ר' יוחנן, משרבו הגדפנים פסקו מלקרוע, ועי' תנחומא (בובר) תולדות פכ"א: דא"ר שמעון וכו', משרבו הגדפנין יש לך לפסוק, ועי' רי"צ גיאות הל' אבל עמ' רנד ומאורות מו"ק כו א, שפסקו כאמוראים הסוברים שאין קורעים על גוי מעיקר הדין, עי' ציונים 494,518, ואעפ"כ העתיקו דברי הירו', שאין קורעים בזה"ז, ונ' שהם מפרשים ד' הירו' שאין קורעים גם על ישראל, (ועי' זכרון בצלאל סל"ז (עמ' קלא) שכ' בד' בע"א), וכ"כ ר"י אלמושנינו על רמב"ם ע"ז שם (בסו"ס עדות ביהוסף ח"ב ד' קיא), בפי' ד' הירו' שפטרו אף מקריעה על ברכת ישראל עי"ש שהשוה למשנה סוטה מז א: משרבו הרצחנין וכו', שמתפרש על ישראל. ועי' תנחומא (בובר) שם, ורוקח אבלות סי' שיג (מהדו' שניאורסון אות יא), שבזה"ז אין קורעים, ולא נזכר בכל הענין שם גוי כלל. ועי' ר"ח מו"ק שם, שהעתיק דברי ר' יוחנן שבירושלמי שם על הגמ' מו"ק שם, אע"פ שלא דנו שם על גוי כלל, ועי"ש שסיים (ונר' שכ"ג בירו'): ואפי' על הכותים, ומ' שתחילת הדיון היה על ישראל. ועי' ביאור הרי"פ לסה"מ לרס"ג עשה א (ד' לח ב ד"ה ומעתה), בד' תשו' גאון שבתשו' גאוני מזרח ומערב סי' קג, שאחר שבטלה קריעה אצל גוי בטלה גם אצל ישראל. ועי' ציון 511, שיש מהראשונים שמ' דברי הירו', על קריעה של ברכת הגויים וכאמוראים שבבלי שבציון 509.

ברזילי כתב:ראיתי כעת בעבודת המלך שיש גירסא המשמיטה "חד כותאי" במעשה דר"ל. אם גם לפי גירסא זו מסיים הירושלמי הדא אמרה שקורעין על הכינויין ושקורעין בזמן הזה, הרי שקרוב הדבר שר' יוחנן התכוון לפטור גם בישראל

וממעשה של ר' שמעון בן לקיש למדו בירושלמי שקורעים גם בזמן הזה על גוי .

עי' ירושלמי סנהדרין שם: מהו לקרוע על הכינויים בזמן הזה, והביאו מרשב"ל שקרע על כינוי של כותי, ולמדו מזה שקורעים על כינויים בזה"ז, ועי' או"ז שם, שרשב"ל חולק על ר' יוחנן שלפניו הסובר שאין קורעים על גוי בזה"ז, ועי' תוס' מו"ק כו א ד"ה ברכת ומאירי סנהדרין ס א, שהביאו מרשב"ל שקורעים על גוי. (ועי' ירושלמי מו"ק שם: מהו לקרוע על הכינויים, ולא הזכירו בזה"ז, וכ"ה בר"ח מו"ק כו א וסנהדרין נו א ואו"ז שם ופי' ר"ש בן היתום מו"ק שם ומאירי סנהדרין שם, אבל בסוף הדברים גם בירו' מו"ק ובראשונים הנ"ל, הסיקו שקורעיםן על הכינויים בזה"ז). ועי' מעשה רוקח ומקראי קודש (אלפנדארי) ועבודת המלך ובאר יהודה ע"ז שם בד' הרמב"ם שם, שלא הביאו בירו' את המעשה ברשב"ל ללמוד ממנו לקרוע על גוי בזה"ז, אלא רק שקורעים על כינויים ואף בזמן הזה, ועי' מקראי קודש שהמגדף היה ישראל וכינוהו כותי משום מעשיו, ע"פ פסחים נא א: שווינו ככותאי, ועי' עבודת המלך שם, שבתוס' שיטה שבשו"ת מהרי"ק שורש ק, הביא הירושלמי: חד דהוה מגדף, ולא נזכר שהיה כותי (אבל עי"ש שלא היה הירו' לפניו), ועי"ש ובבאר יהודה ע"ז שם, שאף אם גורסים כותי כלפנינו, לסוברים כותים גרי אמת, אין ראיה שקורעים אף על גוי, (ועי' ר"ח סנהדרין נו א, שהביא ד' הירו' וסיים: ש"מ שקורעין על הכינוים בזה"ז, ואפילו מן הכותים, ואולי כן היתה גרסתו בירו' שם, אבל במו"ק כו א הביא ד' הירושלמי כלפנינו), ועי' מעשה" רוקח שם, שהביאו מעשה של רשב"ל ללמוד שקורעים על הכינויים בזה"ז מישראל, ואע"פ שרשב"ל קרע על גוי, לא למדו ממנו שתי חומרות, גוי וכינוי. ועי' ציון 523.

פלתי כתב:אני לא מבין מה ההבדל בין מילתא דר' חייא בסנהדרין ס' ע"א, לבין מילתא דר' יוחנן בירושלמי. הרי שניהם אמרו אותו דבר. ר' חייא לא הזכיר גוי בדבריו אלא אמר בסתמא השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע שאם אי אתה אומר כן נתמלא כל הבית קרעים. עכ"ל. רק שהגמרא דיקא בדבריו דמסתמא איירי בגידוף של גוי, שהרי ישראל לא פקירי כולי האי.
וא"כ גם על מילתא דר' יוחנן שאמר משרבו הגדפנין פסקו מלקרוע, יש לנו לדקדק אותו הדבר, דמסתמא איירי בגוי שהרי ישראל לא פקירי כולי האי.

ויש מהראשונים שכתב שלאו דוקא על ברכת השם קורעים, אלא על כל דברי חירוף קורעים א , שהרי בדברי רבשקה המופיעים בכתובים – מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלם מידי - לא נזכר ברכת השם ואף על פי כן קרעו [b]ב, [/b]


א. רי"ו תו"א ני"ד ח"ח. ועי' ראשונים שבציון 8, שלפירושם רבשקה לא בירך את השם. ועי' יד רמ"ה סנהדרין שם, שלמדו כ"ש למברך את השם, ועי' זכרון בצלאל שם, שאפשר שאף אם הם קרעו ע"ד חירוף, לדורות לא תקנו לא תקנו אלא על ברכת השם, ועי' יד רמה שם: וי"א, בע"א, עי' ציון 10. ועי' מדרש אלה אזכרה (בית המדרש ילניק חדר שני עמ' 70) בר' חוצפית שקרע על דברי קיסר, ולא היה מגדף ממש, אלא דברי זלזול. ועי' אחרונים שבציון 5, שפי' קריעה של יהושע וכלב, משום גידוף של המרגלים, אע"פ שלא היה שם ברכת השם. ועי' חו"ב סנהדרין שם. ועי' ציון? שי"ס בד' אמוראים בירו' שבזה"ז אין קורעים משום שרבו הגדפנים, ועי' אמוראים שבציון? שבזה"ז אין קורעים על ברכתו של גוי מאותו טעם, ולכאו' מ' שעל כל דברי חירוף קורעים, שקשה לומר שרבו הגדפנים בברכת השם ממש, וצ"ב. ועי' באר יצחק (שאנג'י) שמות דרוש ד' ד' קד ג ד"ה ועוד ומנחת בכורים (מיוחס) סנהדרין ס א ד' נג א ופני מבין (נאברו) סנהדרין שם ד' קנה ב ד"ה אלא ויד דוד סנהדרין שם וברכת מועדיך לחיים (פלאג'י) ח"ב דרוש ד' לשה"ג ד' כא ב ד"ה ונראה ובספרו עיני כל חי סנהדרין שם, שדנו אם משה ואהרן היו צריכים לקרוע כששמעו מפרעה (שמות ה ב): מי ה' אשר אשמע בקלו וכו' ובסנהדרין צד א אמרו פרעה שחירף בעצמו וכו' סנחריב שחירף ע"י שליח וכו' ומ' קצת שהשוו חירופם, ומ' שלדעתם קורעים אף על חירוף שאין בו ברכת השם, וכדברי פרעה הנז'.

ב. רי"ו שם. ועי' יד רמ"ה שם לפי' ראשון, שרבשקה לא בירך את השם, ועי' מלא הרועים סנהדרין שם וזכרון בצלאל שם, שכ"מ מד' רד"ק מל"ב שם ויט ד ואו"ז ח"ב סי' תיח, שכ' שגידופיו של רבשקה הם האמורים בכתובים שם, ושם לא נזכר ברכת השם, ועי' זכרון בצלאל שם סל"ז, שכ"מ מל' רש"י ישעיה לו כב: ששמעו גידופי השם והוא כמו ברכת השם. ועי' יד רמה שם, שלמדו בק"ו לברכת השם, ועי' ציון 6 בד'.

איש_ספר כתב:יש"כ לכל העונים.
עוד שיטה חדשה באה בערך, שמלבד בספר זכרון בצלאל, (ושורה אחת בחו"ב) איש לא דן בה והוא פלא גדול.
השומע ברכת ה' חייב קריעה. (משנה סנהדרין נו א לענין שומע מהשומע; ברייתא שם ס א ומו"ק כו א (ומשנה שם כז א בכי"מ ועי' דק"ס שם שכ"ה לגי' כמה ראשונים); רמב"ם ע"ז פ"ב ה"ח ואבל פ"ט ה"ב; טוש"ע יו"ד שמ לז).
האם דוקא שומע ברכת ה', או אף נאצות בעלמא.