מנהג ירושלים - "תמהיל מביך"?

[ירושלמי]

ראיתי לרגע את ירושתנו האחרון, ושם את מאמרו של הרב"ש המבורגר המתוכח עם ר"י קטן האם טוב עשו יוצאי גרמניה בארץ שזנחו את מנהג אבותיהם ודבקו במנהג ירושלים הבא לידי ביטוי בלוח של הרב טוקצינסקי.

הרב המבורגר מבסס את טיעוניו דרך המעטה בחשיבות של מנהג ירושלים וקורא לו 'תמהיל מביך'. עד כדי כך שהוא אומר שבאותה מידה יכלו בני גרמניה לאמץ את מנהגי קרטשינוף או ברסלב נ' נח' וגו' !

על אף שמי, אני לא חושב ש"מנהג ירושלים" הוא מימות ארונה היבוסי או דוד המלך, והרי ימיו לא יכולים להיות יותר מאשר ימי היסוד הישוב האשכנזי בירושלים, אבל בכ"ז זה היחס למנהג ירושלים? האין כאן גוזמא גדולה עד למאד?

[חכם באשי]

נראה לי, שהתשובה לדבריך היא שתי התיבות הראשונות שבהודעתך: "ראיתי לרגע".
אני, בזמנו, עיינתי במאמר מהחל ועד כלה. ומה לעשות? הגדרתו של הרב המבורגר למנהג ירושלים אמיתי וקולע, אם כי היה עדיף שלא ינקוט לשון 'תמהיל מביך' וכדומה.

[איש_ספר]

אכן הלוח הוא תמהיל, (כמו כל מנהג!) אבל הבה נבדוק מה הם מרכיביו של התמהיל? ובכן: קצת ר' יוסף קארו, קצת רמ"א, קצת גר"א, קצת ר' שמואל סלאנט, קצת האדר"ת, קצת ר"ח ברלין והרי לך תמהיל המורכב מיסודות מובחרים, עם טעם ערב לחיך, תמהיל המחמם את הלב לעבודת הבורא. עתה הבה ונפנה ברשותך לנוסח הקהילות הניאו-אשכנזיות שבא"י. האם אינו תמהיל? האם זהו נוסח אותנטי של חסידי אשכנז מימות הרוקח? מימות ראבי"ה ? מימות מהרי"ל? ואפילו מימות בעל הערוך לנר? ר' אברהם בינג? הצדיקים לבית אויערבאך? הכל יודעים שהוא תמהיל! אלא שלא כל מרכיביו מובחרים: קצת אברהם גייגר [השטיח האדום הפרוס בדבקות במעברים, מנגינות נוצריות - מערב אירופאיות מאוחרות], וקצת ר' שלמה זלמן גייגר [מסירות נפש של ממש נגד הקפות בשמח"ת, ח"ו] קצת יעקובסון [צילינדר מיושן לקורא העליות] וקצת רש"ר הירש, קצת פרידלנדר [טלית גם לנערים נגד מהרי"ל!] וקצת רע"ז הילדסהיימר. והרי לך תמהיל שבקושי מתמזג, מר ומקרר.
[השמות לא הובאו אלא כדי לשבר את האוזן, אבל רק סומא בשתי עיניו לא יבחין בהשפעות הרפורמיות על 'עבודת בית הכנסת' של הייקים].

[באשי, ידוע לך משהו בענין לפני הרב המבורגר ואחריו? או שאתה פשוט חותם בנוסח של 'ג"א מצטרף' לדברי המבורגר?]

[חכם באשי]

איש ספר,
איני חותם "ג"א מצטרף".
לא דיברתי אלא על מנהג אשכנז כפי שהרב המבורגר מציגו בספריו.
בבתי הכנסת שלו - מעולם לא ביקרתי.

[תולדות אדם]

ויש לשאול האם יש מקום בה נתייסדו מנהגים ע"י מאן דהו או קבוצה כל דהו ומנהגים אלו נשארו שרירים וקיימים במשך דורות, הלא זה דרכם של מנהגים מגיעים דורות חדשים וקובעים סדרים חדשים במנהגים. אך ההבדל הוא שבירושלים נשתנו המנהגים ע"י יראים ושלמים ובאשכנז [בדורות המאוחרים] נכנסו מנהגים לאו דוקא ממקורות קדושים.

[איש_ספר]

אני, בזמנו, עיינתי במאמר מהחל ועד כלה. ומה לעשות? הגדרתו של הרב המבורגר למנהג ירושלים אמיתי וקולע.

על כך שאלתיך: האם ידוע לך משהו על מנהג ירושלים ומקורותיו מלבד דבריו של הרב המבורגר, או שמא קראת את מאמרו הנזכר ודבריו התיישבו על ליבך. אם כלשון אחרוון, הרי שעם כל הכבוד, אין ערך לדבריך.

כהמשך וכרקע לדברי הבאים מעלה: בפירוש שמעתי מר' שמעון בודנהיימר זכרונו לברכה, מנאמני אשכנז (והיודע יודע), מה שקיבל בבית אבא: כי הרש"ר הירש בבואו להפריד את הקהילות, הבין כי לא יעלה בידו לטהר את הקהילות מכל ההשפעות החיצוניות והצרמונליות ששרשו גם עשו פרי בקרבם, ובחכמה בנה בית ובתבונה כונן להניחם בכמה ממנהגיהם החיצונים ואילו את כל מרצו וחילו נתן לדברים החשובים יותר.

[מורה צדק]

מנין למעירים שהלוח הנז' הוא מנהג ירושלים?
קדמו להרב טיקוצינסקי חכמים גדולים במשך מאות שנים.

עי' ערך זמן הדלקת נרות.

[למאי_נמ?]

מנין למעירים שהלוח הנז' הוא מנהג ירושלים?
קדמו להרב טיקוצינסקי חכמים גדולים במשך מאות שנים.
עי' ערך זמן הדלקת נרות.

viewtopic.php?f=7&t=4865&hilit=%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%92+%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D

[מחולת המחנים]

כדאי לציין כי בספר "אורח דוד" בו נכתבו דברי תורתו של הגאון הירושלמי רבי דוד בהר"ן, מובא כי הגר"ד התבטא כי מנהג ירושלים נגד מנהגי ליטא ופולין אינו מנהג, וכן מנהג ירושלים נגד ההלכה אינו מנהג, וראה שם בנוגע לאמירת "ושמרו" וכן "מגן אבות" בליל ש"ק, ועוד פרטים על הנהגתו של הרב מקאליש "האמרי בינה" כלפי מנהגי ירושלים.

אמנם הביטוי "תמהיל מביך" צורם הוא, וכמו כן יש לעורר אודות הרב בנימין שלמה המבורגר על שברצותו לעורר את יוצאי אשכנז לאחוז במנהגיהם, דבר מבורך למאד, אך לפעמים מדבריו נשמעת נימה של זלזול במנהגי אבותינו רבותינו בפולין, ועל צבאם רבינו הרמ"א ראש לכל מנהגי אשכנז ופולין, וכבר כתב השלה"ק שכבר פשטה דעתו והנהגתו בכל מדינות אשכנז ופולין, בהוספת אימרתו הידועה "ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א", אך אכמ"ל.

[כולל יונגערמאן]

ככל הנראה הצרמונאליות של הבתי כנסת והתפילות אצל הייקים אין לה שום שייכות עם הריפורמה, שהם לא חידשו את עצם הרציניות וההדגשה אל כל עניני הבית הכנסת, הם רק חידשו לעשות דברים אלו בדומה להגויים והנוצרים וללכת בחוקותיהם ככל האפשר.

[ההוא גברא]

איני רואה הבדל בין הכנסת המנגינות הגרמניות בזמנו של רשר"ה לבין הכנסת השיר מראה כהן במוסף יום הכפורים בבתי כנסת אשכנזיים, או מנגינות מקבילות בבתי כנסת ספרדים היום, או לחנים חדשים בחסידויות. כולן הן מנגינות לפי טעמו של הקהל במוזיקה ולא חיקויים של רפורמים או גויים, ואילו בעיני המוזיקאים גם בטעמי המקרא של מזרח אירופה מוצאים את השפעת המוזיקה של האיזור.
בקיצור: מוזיקה היא כמו מבטא, מושפעת מהסביבה.
אם אתה תמה למה לא יחליף היום את המנגינות - בני אדם אוהבים את המנגינות ששמעו בילדותם, אפילו אם הם ייקים, ובסיס בתי הכנסת הוא ייקים שרוצים את ההרגשה של ילדותם (או מקורם בוושינגטון הייטס) ולא בני אדם שחשבו עד שהגיעו למסקנה שצריך לחדש את קהילת פרנקפורט. (גם יוצאי מקומות אחרים בוחרים בתי כנסת בצורה דומה).
גם ה"צרמונאליות" נובעת מהאופי של הציבור.

[לענין]

איני יודע אם זה המקום המתאים, אך איידי דזוטר מירכס, והעליתי מחשבה.
זה מקדם תמהתי בדבר מנהגי הפרושים היחודיים בכל ענייני הקבורה והמסתעף. טבוע עליהם חותם קבלי נסתר, וברור שלא מפי רבינו אליהו הם, שכן בליטא לא שמעו עליהם מעולם.
לא עיינתי, ואולי יש בזה דברים מפורשים. אך בדרך עיוני בספר המופלא 'ילדות בירושלים הישנה', שמעביר את ירושלים של פעם בצורה אוטנטית ביותר, ראו עיני את הקטע המצורף. הכותב הוא ספרדי שחי את המסורות העתיקות שמימי הגאונים הקדמונים [סבא שלו רבי יצחק פראג היה תלמיד של החתם סופר, וכאן 'הסתפרד']. נראה איפוא, שמנהגי הפרושים הנ"ל יסודם הוא ספרדי, והמעיין יבחר. הקטע גם הסביר לי את מקור הקריאה 'מי שלא טבל'... צריך לעשות עבודה מקיפה על מה שינקו הפרושים מהמקובלים הספרדים בירושלים.

ילדות בירושלים הישנה.PNG (83.73 KiB) נצפה 8960 פעמים

[שייף נפיק]

ולמי שיחקור יותר יופתע כמה מנהגים או אמונות שבאו ליושבי ירושלים בירושה מאחינו בני ישמעאל יושבי הארץ וירושלים..

[אוצרניק]

זה מקדם תמהתי בדבר מנהגי הפרושים היחודיים בכל ענייני הקבורה והמסתעף. טבוע עליהם חותם קבלי נסתר, וברור שלא מפי רבינו אליהו הם, שכן בליטא לא שמעו עליהם מעולם.

[attachment=0]ילדות בירושלים הישנה.

ומענין "לענין" באותו ענין ושלא כ"כ באותו ענין.
מנהג ירושלים, וכן נוהגים כמה וכמה מ"חברה קדישא" (בב"ב ובעוד מקומות) שמכריזים ואוסרים על כל יוצאי יריכו של הנפטר שלא ילכו אחר המיטה. ויש אף מחרימים "לא ילך אחריו שום זרע". וכוונתם בעיקר לקליפות ולמשחיתים וכו'. גם לאחר הטהרה, נהוג שבני המשפחה - יוצאי יריכו של הנפטר, לא הולכים אל הקבר, וממתינים מרחוק עד שיקראו להם (לאחר סתימת הגולל) להתקרב ולהגיד קדיש.
ובפטירתו לח"ע של אאמו"ר זצ"ל תמהתי, איך מבטלים מצות עשה של קבור תקברנו, משום סיבות קבליות. ואפי' אם תאמר שזה כבוד אב, כל זמן שהוא לא ציוה במפורש איך בסברות כאלה מתבטלת המצוה. (ויש גם להסתפק כשהוא ציוה במפורש, האם זה לא ציווי לבטל מצוה וצ"ע).
ושאלתי אז לכמה חברי חברא קדישא ותיקים ות"ח, ולא קיבלתי תשובה ברורה.

[שייף נפיק]

לא זכיתי להבין, מ''ש קבור תקברנו, יש ח''ק והם עושים את זה בשליחות משפחת הנפטר, וכי יש איזה דין שעל הבן לקבור את אביו? וכמו לגבי קר''ש שכשיש עוסקים בקבורה חייבים לקרוא קר''ש ה''נ.
ולו אי היה ענין כזה, אם גילו בעלי רזין שזה מצער, מכבדו לאחר מותו שלא יהיה לו צער.

[דרופתקי דאורייתא]

וכדאי להזכיר בזה דבריו המפליאים של האדר"ת בספרו סדר אליהו, שכך סבר ונהג, אלא.. יע"ש, מי יוכל להעלות?

[יהושפט]

זה מקדם תמהתי בדבר מנהגי הפרושים היחודיים בכל ענייני הקבורה והמסתעף. טבוע עליהם חותם קבלי נסתר, וברור שלא מפי רבינו אליהו הם, שכן בליטא לא שמעו עליהם מעולם.

[attachment=0]ילדות בירושלים הישנה.

ומענין "לענין" באותו ענין ושלא כ"כ באותו ענין.
מנהג ירושלים, וכן נוהגים כמה וכמה מ"חברה קדישא" (בב"ב ובעוד מקומות) שמכריזים ואוסרים על כל יוצאי יריכו של הנפטר שלא ילכו אחר המיטה. ויש אף מחרימים "לא ילך אחריו שום זרע". וכוונתם בעיקר לקליפות ולמשחיתים וכו'. גם לאחר הטהרה, נהוג שבני המשפחה - יוצאי יריכו של הנפטר, לא הולכים אל הקבר, וממתינים מרחוק עד שיקראו להם (לאחר סתימת הגולל) להתקרב ולהגיד קדיש.
ובפטירתו לח"ע של אאמו"ר זצ"ל תמהתי, איך מבטלים מצות עשה של קבור תקברנו, משום סיבות קבליות. ואפי' אם תאמר שזה כבוד אב, כל זמן שהוא לא ציוה במפורש איך בסברות כאלה מתבטלת המצוה. (ויש גם להסתפק כשהוא ציוה במפורש, האם זה לא ציווי לבטל מצוה וצ"ע).
ושאלתי אז לכמה חברי חברא קדישא ותיקים ות"ח, ולא קיבלתי תשובה ברורה.

מאיר בניהו ז"ל הקדיש מחקר ארוך למקורות והשתלשלות מנהג זה בספר הזכרון לרבי יצחק ניסים, כרך ו, עמ' רכט ואילך, ישנו באוצר. לדבריו שם עמ' רעז מדובר ב'מנהג ירושלים' חדש למדי. בתוך הדברים הוא מאריך במקורות הלכתיים ומקובלים על עסק הבן בקבורת אביו, ומביא גם כאלו שטענו נגד המנהג מטעם זה. לא בדקתי אחרי דבריו, וראיתים רק בהעברה בעלמא.

[איש-אחד]

מצ"ב קטע מ"מסעות ארץ ישראל" של אברהם יערי, קטע של מסעותיו של ר' משה פוריית מפראג המתעד את מנהגי ירושלים, אשכנזים וספרדים, בימיו (סביב שנת ת"י). בעמ' 302-301 הוא כותב על מנהגי הקבורה.

מסעות ר' משה פוריית מפראג - ת''י.pdf

(1.23 MiB) הורד 378 פעמים

[שש ושמח]

לא זכיתי להבין, מ''ש קבור תקברנו, יש ח''ק והם עושים את זה בשליחות משפחת הנפטר, וכי יש איזה דין שעל הבן לקבור את אביו? וכמו לגבי קר''ש שכשיש עוסקים בקבורה חייבים לקרוא קר''ש ה''נ.
ולו אי היה ענין כזה, אם גילו בעלי רזין שזה מצער, מכבדו לאחר מותו שלא יהיה לו צער.

אתה צודק שלא מבטלים מ"ע דקבורה, אבל בודאי מבטלים חלק ממצות הלווית המת, ומבטלים את ענין השורה, ומאד תמוה בעיני הדבר.

[בברכה המשולשת]

איני יודע אם זה המקום המתאים, אך איידי דזוטר מירכס, והעליתי מחשבה.
זה מקדם תמהתי בדבר מנהגי הפרושים היחודיים בכל ענייני הקבורה והמסתעף. טבוע עליהם חותם קבלי נסתר, וברור שלא מפי רבינו אליהו הם, שכן בליטא לא שמעו עליהם מעולם.
לא עיינתי, ואולי יש בזה דברים מפורשים. אך בדרך עיוני בספר המופלא 'ילדות בירושלים הישנה', שמעביר את ירושלים של פעם בצורה אוטנטית ביותר, ראו עיני את הקטע המצורף. הכותב הוא ספרדי שחי את המסורות העתיקות שמימי הגאונים הקדמונים [סבא שלו רבי יצחק פראג היה תלמיד של החתם סופר, וכאן 'הסתפרד']. נראה איפוא, שמנהגי הפרושים הנ"ל יסודם הוא ספרדי, והמעיין יבחר. הקטע גם הסביר לי את מקור הקריאה 'מי שלא טבל'... צריך לעשות עבודה מקיפה על מה שינקו הפרושים מהמקובלים הספרדים בירושלים.

ילדות בירושלים הישנה.PNG

א. מה שעשו בליטא (בכל תחום) זה לאו דווקא כהנהגת אדוננו הגר"א, כידוע, ונכב"ב
ב. חלק ממקובלי קהילות האשכנזים ציוו שינהגו בהם בהרבה עניינים ע"פ תורת הסוד. וככה"נ בירושלים זה הפך להיות מנהג הקהילה, בעקבות השפעת המקובלים הספרדים ובעקבות זה שרבים ממייסדי הקהילה היו בעצמם מקובלים.

[מחולת המחנים]

בהג"ה בשל"ה הק' הביא "מצאתי בספר טעמי מצות של הרב רבי מנחם הבבלי סימן פ"ד, האריך בעונש המוציא שכבת זרע לבטלה, וכתב, כשמוציא זרע לבטלה שערו אשר סביבו מתעטפים שם כחות הטומאה ומשם נבראים רוחות רעות, ואחרי מיתתו אינם מתפרדים ממנו ומלוים אותו כי הם בניו, (ואין לו צער גדול מזה), רחמנא ליצלן. ותיקונו, להקיפו עשרה טבולי יום והם יריצוהו אל הבור, עד כאן לשונו".
וכמדומני שבספר קב הישר בחומר עוון הוז"ל כתב שכדי שלא ידבקו בו אותן הקליפות אחר מותו, יוציאו כרוז שבניו לא ילוו אותו.

יתכן לתלות את הסיבה שבח"ק פרושים נהגו במנהגי הקבורה כמנהגי הספרדים, וזאת משום שעד שנת תרט"ז לא היתה ח"ק בירושלים לעדת האשכנזים, ונקברו בחלקות הספרדים בהר הזיתים, ואולי כשהתחילו ח"ק פרושים המשיכו במנהגי הספרדים.

וכמו שהעירו יש מנהגים רבים שהפרושים הנהיגו כמנהג הספרדים, כדוגמת נשיאת כפיים בכל יום, לא להניח תפילין בחוה"מ, וחלקם הם כדעת הגר"א, אמנם העיר לי ת"ח אחד שכל מה שהצליחו בהחדרת מנהגי הגר"א, היה רק בדברים שגם הספרדים בארץ ישראל כבר נהגו בהם, (מלבד אמירת 'ושמרו' בליל שב"ק).

[אוצרניק]

לא זכיתי להבין, מ''ש קבור תקברנו, יש ח''ק והם עושים את זה בשליחות משפחת הנפטר, וכי יש איזה דין שעל הבן לקבור את אביו? וכמו לגבי קר''ש שכשיש עוסקים בקבורה חייבים לקרוא קר''ש ה''נ.
ולו אי היה ענין כזה, אם גילו בעלי רזין שזה מצער, מכבדו לאחר מותו שלא יהיה לו צער.

לשון הרמב"ם (פי"ב מה' אבל ה"א) אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו, שהקבורה מצוה, שנא' כי קבור תקברנו.
ומלשון הרמב"ם משמע שהחיוב הוא על היורשים. וכמובן שבניו הם הראשונים בזה.
ואם הם ממנים שליח את אנשי הח"ק, יתכן שזה מועיל. אך בדרך כלל לא זוכרים לעשות את זה.
מ"מ קשה לבטל מצות עשה, מפני גילוי בעלי רזין. ואין כבוד אלא תורה.

[בברכה המשולשת]

לשון הרמב"ם (פי"ב מה' אבל ה"א) אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו, שהקבורה מצוה, שנא' כי קבור תקברנו.
ומלשון הרמב"ם משמע שהחיוב הוא על היורשים. וכמובן שבניו הם הראשונים בזה.
ואם הם ממנים שליח את אנשי הח"ק, יתכן שזה מועיל. אך בדרך כלל לא זוכרים לעשות את זה.
מ"מ קשה לבטל מצות עשה, מפני גילוי בעלי רזין. ואין כבוד אלא תורה.

כשנפטר א"מ ז"ל, אמרו לי אנשי הח"ק (לא בירושלים) ללכת לפני המיטה.
אני לא עשיתי דבר בקבורה עצמה כי אמנם א"מ ז"ל נקבר בחלקת כהנים אבל בתוך ד' אמותיו ממש היה קבר אחר, כך שאפשר לעמוד בריחוק מקום, אך לא לקבור.

[אליעזר בלוי]

כשמורי זקני נפטר
הקפיד בנו בכורו שהוא תלמיד חכם עצום לעזור לחברא קדישא בפעולתם הראשונה שזה היה להוריד הנפטר מהמיטה לרצפה
הבנתי ממנו שזה היה כדי לקיים מצוות קבורה במסירתו לקברנים בתור שלוחים
אשמח לתת השמות המלאים בפרטי למי שזה משנה...
אולי בהמשך אעלה את השמות (ואגזור על עצמי גילוי..)

[שש ושמח]

לא זכיתי להבין, מ''ש קבור תקברנו, יש ח''ק והם עושים את זה בשליחות משפחת הנפטר, וכי יש איזה דין שעל הבן לקבור את אביו? וכמו לגבי קר''ש שכשיש עוסקים בקבורה חייבים לקרוא קר''ש ה''נ.
ולו אי היה ענין כזה, אם גילו בעלי רזין שזה מצער, מכבדו לאחר מותו שלא יהיה לו צער.

לשון הרמב"ם (פי"ב מה' אבל ה"א) אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו, שהקבורה מצוה, שנא' כי קבור תקברנו.
ומלשון הרמב"ם משמע שהחיוב הוא על היורשים. וכמובן שבניו הם הראשונים בזה.
ואם הם ממנים שליח את אנשי הח"ק, יתכן שזה מועיל. אך בדרך כלל לא זוכרים לעשות את זה.
מ"מ קשה לבטל מצות עשה, מפני גילוי בעלי רזין. ואין כבוד אלא תורה.

א. אין שום משמעות בלשון הרמב"ם שהמצוה על היורשים [למרות שיש כאלו שכתבו כן בדבריו אין שום הוכחה לזה], ומ"מ מובן מסברא שהדבר מוטל בראשונה על היורשים.
ב. גם אם הבנים לא השתתפו כלל בקבורה אין כאן ביטול עשה, מקסימום הפסד שכר המצוה.
ג. ברור שיש מינוי שליחות מהבנים לח"ק. הרי הח"ק לא באים לבד, הבנים מזמינים אותם. אין לך מינוי שליחות גדול מזה.
ד. גם כשהבנים באים ללויה אינם עושים [כמעט] כלום בעצם הקבורה וכמו שכתב בברכה"מ.

[לענין]

מה הפשט?

קצירת האומר.PNG (76.38 KiB) נצפה 8120 פעמים

[אחרון התלמידים]

בס"ד
להלכה ולא למעשה:

בהג"ה בשל"ה הק' הביא "מצאתי בספר טעמי מצות של הרב רבי מנחם הבבלי סימן פ"ד, האריך בעונש המוציא שכבת זרע לבטלה, וכתב, כשמוציא זרע לבטלה שערו אשר סביבו מתעטפים שם כחות הטומאה ומשם נבראים רוחות רעות, ואחרי מיתתו אינם מתפרדים ממנו ומלוים אותו כי הם בניו, (ואין לו צער גדול מזה), רחמנא ליצלן. ותיקונו, להקיפו עשרה טבולי יום והם יריצוהו אל הבור, עד כאן לשונו".
וכמדומני שבספר קב הישר בחומר עוון הוז"ל כתב שכדי שלא ידבקו בו אותן הקליפות אחר מותו, יוציאו כרוז שבניו לא ילוו אותו.

יתכן לתלות את הסיבה שבח"ק פרושים נהגו במנהגי הקבורה כמנהגי הספרדים, וזאת משום שעד שנת תרט"ז לא היתה ח"ק בירושלים לעדת האשכנזים, ונקברו בחלקות הספרדים בהר הזיתים, ואולי כשהתחילו ח"ק פרושים המשיכו במנהגי הספרדים.

וכמו שהעירו יש מנהגים רבים שהפרושים הנהיגו כמנהג הספרדים, כדוגמת נשיאת כפיים בכל יום, לא להניח תפילין בחוה"מ, וחלקם הם כדעת הגר"א, אמנם העיר לי ת"ח אחד שכל מה שהצליחו בהחדרת מנהגי הגר"א, היה רק בדברים שגם הספרדים בארץ ישראל כבר נהגו בהם, (מלבד אמירת 'ושמרו' בליל שב"ק).

תמוה מאוד לקרוא לזה מנהג ירושלים.
ולא אגזים אם אומר שזהו הדוגמא הברורה לכך איך מייחסים חשיבות למנהג בלי לבדוק את הדברים במקורות.
מנהג זה לא כתוב באריז"ל לא בגדולי המקובלים, נכון ישנו מקום שכתוב כך, בירושלים הישנה לא נהגו כך אלא אנשים בודדים.
מנהג ספרדים? אולי אפשר להביא לכך מקור?
מול מצוה דאורייתא של מכבדו בחייו מכבדו במותו. שהתוה"ק התירה לכהן ליטמא משום כבוד הקרובים. השתרבב מנהג לא בדוק.
תמוה מאוד

[אלישע לוי]

אאל"ט הגרעק"א בצוואתו ציווה לנהוג כן,
אולי זה כבר מוציאו מידי 'מנהג ספרדי'?