פורום אוצר החכמה

בספרים רבים המילה "כביכול" מופיעה כשהיא מחולקת לשנים = כב יכול. רואים זאת בעיקר בספרי החיד"א​, וכמדומה ראיתי באיזה מקום בחיד"א שמסביר שהכוונה כ"ב יכול, שהקב"ה שברא את העולם בכ"ב אותיות - יכול​.
וראה ר' אליהו בחור, ספר התשבי, אות כ', ערך כביכול, טשרנוביץ תרט"ז, דף ל ע"א: "שמשו בו הרבה בהגדות בדברים שאינם כבוד כלפי מעלה ... ופירשו: התורה שנתנה בכ"ב אותיות יכולה לומר כן, אבל לנו אי אפשר לומרו, ולזה הפירוש אין טעם וריח מפני כמה דברים ...".

האם יש מי שכתב על צורת כתיבה זו?

עי' אלפא ביתא קדמייתא לרש"א, ערך כביכול. (אך התעלם, בבקשה, מכל העיתונות שהובאה שם...)

שמא אפשר להעלות זאת

באלפא ביתא לא נכנס לנקודה הנ"ל, ואינו מוסיף בה כלום על דברי התשבי.

וכן הוא אצל הרבה מחכמי איטליה שכותבים כב-יכול או כ"י

הוצאת-אמת כתב:וכן הוא אצל הרבה מחכמי איטליה שכותבים כב-יכול או כ"י

אכן מצאתי כך בכת"י איטלקי, שאמנם יש בו לעתים רווחים באמצעי מילים, אך לא עד כדי כך.
ואני לתומי חשבתי שאצל הספרדים היה הדבר מצוי.

חכם באשי כתב:עי' אלפא ביתא קדמייתא לרש"א, ערך כביכול. (אך התעלם, בבקשה, מכל העיתונות שהובאה שם...)

אם הרב -

מה שנכון נכון כתב:באלפא ביתא לא נכנס לנקודה הנ"ל, ואינו מוסיף בה כלום על דברי התשבי.

אינו צודק, הריני להצטרף ל-

חיימקה כתב:שמא אפשר להעלות זאת

תודה לכולם!

אני ציינתי לאלפא ביתא מהזכרון, בלא לבדוק. ואם הרב מש"נ אומר שאין שם, הרי שהוא בדק (או שזכרונו יפה משלי), ואין צורך להעלות לכאן את הדברים.

ראיתי להרבה מחברים שבמקום המושג 'כביכול' המפורסם, כותבים 'כ"ב יכול'.
והמקור הקדום ביותר שכתב כן - מצאתי רדב"ז בספרו מגן דוד, ושם גם נתן הסבר לכך.


ברצוני לשאול האם מצינו ג"כ ברבותינו הראשונים כן?
ומה המקור הראשון לכך?

פרי מגדים אגרות, אגרת שניה:

כ. כביכול. תשבי יש חולקים לשתי תיבות כב יכול, התורה בכ"ב אותיות, יכולה לומר כך ודחה זה, ופירש כביכול מלה אחת, התורה דברה כמו ביכול לקבל זה אף על פי שכלפי מעלה לא שייך זה, יע"ש:

הליכות עולם שער שני פרק א
נ. כביכול בלשונם ז"ל בהרבה מקומות ר"ל התורה שניתנה בכ"ב אותיות יכולה לומר דבר זה אבל לנו אי אפשר לאומרו, אי נמי כ"ב נוטריקון כתוב בתורה כענין אומרו בהרבה מקומות אלמלא מקרא כתוב אין הפה יכול לאומרו, וכן ראיתי בתוספות מגילה, וזה הלשון משתמשים בו הרבה בהגדות בדברים שאינם דרך כבוד כלפי מעלה כמו כי חזק הוא ממנו כביכול כלפי מעלה אמרו וכן הרבה כיוצא בו:

ביוגרפיה - הליכות עולם
רבי ישועה ב"ר יוסף הלוי נולד בעיר תלמסאן שבאלג'יריה בערך בשנת ר' (1440).

עי' יומא ג רע"ב בפירוש רש"י ובהגהות שנדפסו בגליון.

ועל 'כביכול' כבר נודע פרקו של ר"ש אשכנזי, שהרבה לעגו על אריכותו, אבל בתחילת הפרק יש שם פרטים הנוגעים לשאלת פותח האשכול.

יש מחברים שכתבו 'כביכול' בראשי תיבות: כ"י. כמדומני גם הרב חיד"א כותב כך.
ומכאן ראיה שהם נהגו לכתוב בשתי מילים.

.

בספר 'אור החיים' על התורה, שנדפס בחיי המחבר נ"ע ביחד עם פירוש רש"י סביבות המקרא ותרגום אונקלוס (ויניציאה שנת 'בכתף ישאו'), 'כב יכול' - תדיר בשתי תיבות.
בתופעה מעניינת נוספת אפשר להבחין במהדורה הנ"ל: לעולם פירוש רש"י בימין העמוד ופירוש 'אור החיים' בשמאל, בין בעמוד א ובין בעמוד ב.

בענין כביכול,
ראה עוד מדרש תלפיות אות כ' ענף כביכול,
תוס' רבינו פרץ יומא ג' ע"ב,
ישורון כרך י' עמ' תתכ"ט אות ד',
אור ישראל (מונסי) גליון ס"ב עמ' שט"ו אות ס"א.
כמדומה שכתבו לדון בזה אם ראוי לומר תמיד "כביכול" במקום "כאילו", או שאינו ראוי, משום שהביטוי "כביכול" נאמר רק על הקב"ה.
[ביידיש, כשמדברים על הקב"ה, יש ביטוי "דער כביכול"].

פרנצויז כתב:תוס' רבינו פרץ יומא ג' ע"ב,
.

יש"כ.
אבל נראה שדברים אלו לא יצאו מרבנו פרץ, אלא זו הגהה מאוחרת [גליון] (פעם היה לי ראיה לזה שההגהות שם הם מאוחרות ואיני זוכר כעת.).

מצאתי אצלי שלושה מאמרים בנוגע ל'כביכול', והנה הם לפניכם.

פרנצויז כתב: [ביידיש, כשמדברים על הקב"ה, יש ביטוי "דער כביכול"].

כן כתב גם במאמר הראשון שהובא ע"י ברנש, עמ' 158 הערה 7.

בספר "ספרי חיים" (לר' חיים כפוסי) ע"פ וזאת הברכה
מוסקבה 19:

עוד ראיתי לדקדק דקדוק קטן והוא שתיבה זו של כב יכול השגורה בדברי רז"ל נאמרת בדבר שאין הפה רשאי לאומרו מפני כבוד שמים והם ז"ל נותנין רשות לאומרו, וזהו משמעות כב יכול, כלומר התורה שהיא כ"ב אותיות נתנה רשות ויכולת לאומרו והדרשא תדרש ואין לחוש בדבר.