פירוש מלולי של המונח "מעתיקי השמועה" בדברי הרמב"ם

[בברכה המשולשת]

מה מקורו המלולי של המונח "מעתיקי השמועה" בדברי הרמב"ם? (האם מצאנו את המלה "מעתיקי" בחז"ל או שהיא מחודשת במובנה זה)
מדוע בחר הרמב"ם במלה "מעתיקי" ולא במלה "מוסרי"?

[עדיאל ברויאר]

א. הביטוי נמצא בפירוש רס"ג לתורה הוצ' מוה"ק, עמ' 113 בדפי האוצר. אמנם החיבור מתורגם...
ב. כשאדם מעתיק, הוא עושה ככל יכולתו כדי לשמר את הצורה המקורית. אך כשאדם מוסר משהו לחברו, הוא יכול למסור גם את עיקרי הדברים ולא לדייק בכל תג ותג. יתכן שבגלל זה בחר הרמב"ם דווקא בביטוי זה.

[מה שנכון נכון]

גם אב"ע משתמש כלפי חז"ל אין סוף פעמים בבטוי "המעתיקים" "העתיקו".

בתנ"ך מצאנו ויעתק משם בבראשית, המעתיק הרים; ויעתק צור באיוב, ובפרט אשר העתיקו אנשי חזקיהו במשלי.

ולכאורה פירוש העתקה הוא במשמעות העברה ממקום למקום, וכלולים בזה שני דברים: שקבלו מהקודמים להם ומסרו לבאים אחריהם, וע"כ עדיפה מלה זו על מקבלים או מוסרים שכלולה בהם רק משמעות אחת.

[עדיאל ברויאר]

גם אב"ע משתמש כלפי חז"ל אין סוף פעמים בבטוי "המעתיקים" "העתיקו".

האם לא התכוונת לומר ראב"ע?

[מה שנכון נכון]

גם אב"ע משתמש כלפי חז"ל אין סוף פעמים בבטוי "המעתיקים" "העתיקו".

האם לא התכוונת לומר ראב"ע?

לא. זה שמו וזה זכרו ואין בדבר פחיתות כבוד. ומזקנים אתבונן.

[קומי_אורי]

נלע"ד שהרב ר' עדיאל פתר הנוטריקון: 'אברהם בן עזרא', ובזה תמה. והרב מה שנכון כיון לראשי תיבות 'אבן עזרא'.

[עדיאל ברויאר]

נלע"ד שהרב ר' עדיאל פתר הנוטריקון: 'אברהם בן עזרא', ובזה תמה. והרב מה שנכון כיון לראשי תיבות 'אבן עזרא'.

אכן

[בברכה המשולשת]

תודה רבה לרב עדיאל ולרב משנ"ן על התשובות.
על גבי זה, שתי שאלות נוספות:
א. האם בהקדמה לפיה"מ ובסהמ"צ וכו' (דהיינו בכתבי הרמב"ם המתורגמים מערבית) מופיע מונח זה בלשון הקודש או בערבית?
ב. מה היחס בין מונח זה למונח "מגידיה" (בהלכות תשובה לגבי המכחיש מגידיה)

[מה שנכון נכון]

מגידיה לכאורה בא לרבות מי שאינו מקבל את הדברים שלמדום החכמים בי"ג מדות, ובזה אינם 'מעתיקים'. וראה ממרים א,ב "אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה, ואחד דברים שלמדום מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא". [אע"פ שבד"כ כלולים דברים שנלמדים בי"ג מדות בכלל 'תורה שבעל פה', לפעמים מתיחס המונח ביתר דיוק רק לדברים שקבלו איש מפי איש עד משה רבינו, ולא למה שלמדו בי"ג מדות. כגון בהלכות תשובה וממרים הנ"ל וראה שם בפ"ג].

[בברכה המשולשת]

לכאורה משמע שהמונח "מגידיה" עוסק בגברא עצמו ולא בחפצא של תורה מסויים

[מה שנכון נכון]

לכאורה משמע שהמונח "מגידיה" עוסק בגברא עצמו ולא בחפצא של תורה מסויים

התוקף של הדברים הנלמדים בי"ג מדות תלוי גם בגברא, כי הרי לכאורה לא כל אחד יכול לדרוש בי"ג מדות אלא רק מי שהגיע להוראה או אולי דוקא מי שנסמך. והמכחיש מגידיה מתנגד לזה שיש בכח החכמים לחדש וללמוד דינים מכח מי"ג מדות.

בממרים ג,ג ובפיה"מ אבות א,ג באמת כתב הרמב"ם שצדוק ובייתוס חלקו על כל תורה שבע"פ, ולא האמינו אלא בתורה שבכתב.

[בברכה המשולשת]

לכאורה משמע שהמונח "מגידיה" עוסק בגברא עצמו ולא בחפצא של תורה מסויים

התוקף של הדברים הנלמדים בי"ג מדות תלוי גם בגברא, כי הרי לכאורה לא כל אחד יכול לדרוש בי"ג מדות אלא רק מי שהגיע להוראה או אולי דוקא מי שנסמך. והחולק כאן מתנגד לזה שיש בכח החכמים לחדש וללמוד דינים מכח מי"ג מדות.

בממרים ג,ג ובפיה"מ אבות א,ג באמת כתב הרמב"ם שצדוק ובייתוס חלקו על כל תורה שבע"פ, ולא האמינו אלא בתורה שבכתב.

אכן כן, אבל אז למה לתלות את הכחשתו ב-"מגידיה" ולא בתוכן דבריהם?

[סעדיה]

לכאורה משמע שהמונח "מגידיה" עוסק בגברא עצמו ולא בחפצא של תורה מסויים

התוקף של הדברים הנלמדים בי"ג מדות תלוי גם בגברא.

כן מוכח בחי' מרן רי"ז הלוי עה"ת פר' ואתחנן שכתב

וגם אם יש ספק בדין מן הדינים של מצות ב"נ הרי הם צריכים לבוא לפני ב"ד של ישראל לדרוש ולדון במדות שהתורה נדרשת בהן, אבל לא להם לדרוש ולדון ולהוציא דבר מתוך דבר.