והנה מקודם, כדי להוסיף על התמיה, אציין שהממוען בשו"ת קול מבשר
רבי חנינא ליפא מייזליש אב"ד מאנאסטרישץ, היה בן גילו של הרמ"ר, שניהם נולדו בתרל"ה, כך שפשוט שבעת כתיבת תשובה זו של הגרי"מ בתר"ן, שהרבנים הנ"ל היו בני ט"ו, ולא נתכהן עדיין ר' חנינא ליפא ברבנות מאנאסטרישץ.
עוד נקודה, בשלמא אם גוף התשובה היה על נידון אחד, זה קורה, אך איך זה שקטעים האחרונים בתשובה הגרי"מ על שאלות הרמ"ר, בדיוק שאלות אלו שאל גם היחל"מ מהרמ"ר? והרמ"ר עוד השיב עליהן אות באות כתשובת רבו הגרי"מ אליו?
אך ככל שיוגדל התימה, אדרבה, לא מזיגנא רישא אבי סדיא עד דמהפיכנא בזכותיה דצורבא מרבנן. ולכשנעיין בדבר, האמת יורה דרכו שאין כאן שום תמיה, רק עריכה מרושלת.
הנה בהשאוות ב' התשובות להדדי ייראה הדבר ביותר, שתשובת הגרי"מ חוזרת על עצמה כמעט כולה כלשונה אות באות בשו"ת קול מבשר הנ"ל. כלומר אחר שננכה קטעי הפתיחה ("שוכט"ס וכו'" "מכתבתו קבלתי וכו'") והסיום ("והנה עוד הרבה וכו'" "נ.ב. בספרו וכו'"), נשארו רק שלשה קטעים מתשובת הגרי"מ שלא נכללו בתשובת הקול מבשר, הקטע הראשון "הנה בדבר ספקו וכו'", ועוד שני קטעים סמוך לסוף התשובה "ומ"ש להביא ראי' מדברי הירושלמי וכו'" "אכן באמת פי' דברי הגמרא וכו'".
ובמקום קטע הראשון נדפס בקול מבשר מתחילת התשובה שם עד ד"ה "שוב התבוננתי" (וקטע שוב התבוננתי היא כבר מדברי הגרי"מ, רק תיבות "שוב התבוננתי" הושתלו במקום שכתוב שם "הנה"). ובמקום שני קטעים האחרונים נדפסו הקטעים "ועלה בדעתי" "והנה לכאורה".
ובהשוואת הדברים זה לזה יוצא כאור נוגע צדקת הרב ר' משולם ראטה. כי ניכר לכל מעיין שהרמ"ר לא היה לפניו העתק תשובתו הקודמת, שעליה השיג רבו הגר"י מודערן, וניסה לשחזר דבריו באמצעות תשובת רבו. ולצורך זה העתיק דברי רבו הגרי"מ, וציין לעומתם דברי עצמו ממה שנזכר, וכנראה נשאר באמצע העבודה, והעורך הסופי לא הבחין, והרכיב שני הנוסחאות אהדדי, דברי הגרי"מ עם דברי הרמ"ר. והראיה על זה, שדברי הגרמ"ר מפוסקים בפיסוק נכון, אך דברי הגרי"מ נדפסו כעמט כהמשך אחד. כי בתחילת עבודתו ערך הרמ"ר דברי עצמו ולא דברי רבו שלא נועדו אלא כחומר לתזכורת, אלא שבטעות נבלל הכל כמקשה אחת.
(והסברא נותנת שאם נימא שרק מה שהוסיף הרמ"ר הוא מדיליה, שזהו תשובתו המקורית של הרמ"ר, ואותה כתב בצעירותו בהתכתבות בדברי תורה עם בן גילו הריחל"מ, והרבנות שנזכר בתשובתו בקול מבשר הוסיף אחר זה בעת ההדפסה לזכר ידידו הנ"ל).
כעת שנתגלה לנו על ידי פותח האשכול, מי הוא השואל בדברי הגר"י מודערן, יש לשים לב על התוארים הגדולים בהן עיטר בחור בן ט"ו, "חריף ובקי, רעיוניו שוטטות בים התלמוד והפוסקים,
ראוי לסמיכות חכמים".
יבנה כתב:יש הרבה סיפורים על רבנים שגנבו מאחרים. היה ספר ידוע של רב אחד שבוקסבוים מצא שהיה בכת"י של רב אחר שקדם לו. הוא שאל את רשז"א מה לעשות, והוא השיב שלא יפרסם את הכת"י.
ר"י בוקסבוים פרסם את מה שמצא, ב
'מוריה' מה עמודים עט-פ. על ההאשמה הישנה שהאשימו את מחבר ספר '
מעדני אשר' ('
מעדני שבת') שכולו העתק ספר '
שלחן עצי שטים' של הגאון בעל מרכבת המשנה. ודבריו מתמיהים את כל רואה, שאת אחרים מאשים באי בדיקה בספרי עזר, אך בספרים עצמם הוא לא עיין, אחרת לא היה יכול דברים כאלו שכל תיבה מהספר מוכיח את זה, כאשר ההיפוך הוא הנכון שכל תיבה מוכיחה אחרת. וכבר מחו ליה אמוחיה, וביחוד
הרי"י וייס ב'ישורון' כד עמודים תצ-תקי. אך עם שלא השיב שום אחד על דברי הריי"ו (ומחוזק הטיעונים נראה שאכן אין תשובה על דבריו) אך עכ"ז עדיין ברית כרותה ללשון הרע שתתקבל בלי טעם ודעת, והלעז הנ"ל מובא עדיין כעובדה.
(במאמר המוסגר, לכבוד הרב גאולה בקרוב. בדרך כלל חברי הפורום נזהרים בכבוד ת"ח ובכבוד רבותיהם של אחרים, נמנעים מלקטרג בלשון בוטה על מי שהוחזק אצל אחרים מהחברים כ'גדולים' - אף במקום שהכותבים לא מסכימים לדעה כזו. וידע אינש בדנפשיה שלא כתבתי בלשון מדברת גדולות על המוחזקים אצל אחרים לגדולים, אף על כאלו שלא נחשבו בעיני כל עיקר. אך שונה נושא מהרא"ש (אף שאישית לא נזדמן שאכתוב שם כלום אבל לא ראיתי בזה שום מניעה), כי אין פה מהחברים שנמנים על תלמידי מהרא"ש, כך שאין סיבה לאחרים שלא נראה להם שהיה 'גדול' כל עיקר לא להביע את דעתם בזה. ואם שמע"כ רואה זה כפגיעה בת"ח, אין זה מחמת הכירותו, רק משיחות אנשים כמו שהיה נראה מתגובותיו שם, וכל כי האי גוונא אין זה מחייב את כולנו).