חיל המלך- נדרים שבועות מכת"י

[איש_ספר]

כבר נודע למשגב הגאון העילוי רח"י בהר"א לוין זצ"ל. ראו קצת כאן.
לאחרונה הוקדש לזכרו ולהארת דמותו, כרך ישורון, שם פורסמו מבחר מחידו"ת לצד פרקים מתולדות חייו, וכ"ז בעריכתו המצוינת של הרה"ג ר"י שטרנברג שליט"א, אשר בכל רזי תולדות ותורות משפחת רם זו, נאמן הוא!
אחר שזכנו הרה"ג הנ"ל בהדרת חיבורו הגדול של הרא"ל, פירושו למשניות הנקרא משנת אריה, עתה הניף ידו בשנית, אב ובנו שראו את החידו'ש, בהדפסת חידושי בנו גאון יעקב, ר' חיים יעקב לוין בעל חיל המלך.
הכרך הנוכחי, מכיל חידושים על רמב"ם הלכות נדרים, אשר היו עד הנה בכת"י ומצורף להם חידושי שבועות מתוך ספר חיל המלך הנדפס בעבר ואינו מצוי עוד.
יש לקוות שכרך זה, הינו מבשר טוב על שאר חידושי האי גאון ועילוי, הטמונים בכת"י, אשר יעלו ויבואו ויגיעו לבית המדרש לשמחת כל לומדי תורה, מוקרי שמו וזכרו של גאון מיוחד זה.

רצ"ב תחילת הספר החדש.

[בן ירושלים]

איש ספר, ייש"כ עצום.
אכן גדול האיש, ולפי עדותיהם של גדולי הדורות היה משכמו ומעלה גם ביחס לגדולי הדור(וכפי שמקצת מן הדברים הוזכרו בהקדמה)
די לנו בכך שר' ברוך בער התיחס אליו כבחיר תלמידיו.
כעת עם צאת הספר רואים את כוחו הגדול באוריתא בחידושים מפליאים בסגנון בית מדרשו של רבינו הגר"ח, וכפשוטו אור חדש על ציון האיר.
אגב, כוחו בדרוש ובאגדה היה לא פחות מכוחו ב"לומדות", והשאיר אחריו אלפי! דרשות, מאמרים, והערות גם בזה , ובכלל זה כמה חיבורים שכמעט מוכנים לדפוס.
יתן ה' שזה יהיה פתח להמשך הפצת תורתו של אותו גאון מופלא שהיה כל כך נסתר מעיני בני הדור

[אברהם]

גם אני הקטן ראיתי הספר, ואשתומם על המחזה הנהדר, גאונות נפלאה בשפה בהירה ומרתקת, משל ניתנו ספרי רבו 'ברכת שמואל' להיכתב בעט סופרים מאירה ומלוטשת..

כבר העירו רבים שהגאון הגדול רחי"ל לא זכה שיכירוהו רבים בתוך בית המדרש כיאה וכראוי לעוצם גאונותו וגדלותו, ודומה שעתה הגר"י שטרנברג שליט"א זכה לתקן דבר זה, לפרסם דבריו בין כתלי בתי המדרשות, ויהנו רבים ויאותו לאורו.

* * *
אני מצרף מכתב ששלח אביו רבי אריה לבנו הגדול לאחר פטירת אשתו הצדקת צפורה חנה ע"ה, בתוך הדברים הוא מבקש ממנו להדפיס עוד ספר לעילוי נשמתה, ומוסיף לבקש עוד להדפיס גם לאחר הסתלקותו שלו 'באשר אני אביך'..
מעניין הדבר, למה לא הספיק הגרח"י למלאות משאלת הוריו בזה, אך כעת נתקיימה גם בקשת אביו הצדיק זצ"ל.

בשם ד', ירושלם עה"ק תוב"א
יום ב לסדר 'זאת תורת העולה'
אל בני היקרים והחביבים הרחוקים מעיני וקרובים ברעיוני, פארי ותפארתי ... יהי נועם ה' עליכם
המנחם ציון ובונה ירושלים ינחם אותך ואת כל משפחתינו ולא יוסיף לדאבה עוד ובציון ינוחמו.
"האי עלמא כבי הילולא דמיא" משתתפים בצער אבלות כל היום, שבעה ימים לרבות הלילות, זרמו זרמים מכל קצוי ארה"ק מדן ועד ב"ש, גאונים צדיקים קדושים חכמים סופרים וכל בית ישראל מבכים.. רבים ממש בלי גוזמא, הכל מעריכים את האבדה שאין לה חליפין.
עברו ימי הבכי והאבלות, בעליה לקברה של אמנו הצדקת הצנועה מצאנו קהל רב המשפחה היקרה המתאבלת, קרובים מכירים ראשי ונכבדי הישוב, הקהל אמרו תהילים והבנים אמרו קדיש וכו' וכו', חזרנו ממקום הקדוש (חלקת סנהדרי') הכאב חדש ורגש היתמות הולך ומתגבר, מי יתנך בני מחמדי ליפול על צווארך לבכות יחד איתך על האבדה הגדולה שאין לה תמורה, נשמה קדושה נפש נקי' לגמרי מקנאה ושנאה ותאוה וכבוד וקפידא, אף מצל של תרעומות. גודל ערכה מי ימלל ומי ישוחח. נשמה גדולה מדורות קודמים, סגולת הסבלנות, אשר אין חזיונו נפרץ בדורינו, ואפילו בפשטותה לא היתה מורגשת, בשיחתה שהיתה משיחה בנימוס ובהשקט הפיצה אור ושלום ונחת עלינו, שפתיה היו נעות תמיד בתפילתה על צרות אחרים, וקולה לא ישמע [א"ה, ר"ל קולה שלה, היינו התפילה על עצמה – לא ישמע, שלא התפללה על עצמה אלא על אחרים], לא התאוותה על שום דבר כל ימי חייה ושמחה בחלקה, אשר גם בימי חולשתה הפליאה בהנהגתה הק' – מלבד אותנו – את כל רופאי ביה"ח והאחיות אשר כולם הכירו גודל יקרת טהרתה.
אמנו הצדקת הגמורה הלכה למנוחות לשבע נעימות נצח תחת כסא הכבוד, ואותנו עזבה, אותי... נחלי דמעה יזלו עיני, רוחי נמס בקרבי, אין מלה בלשוני, כי אין אומר ואין דברים, מבליגיתי עלי יגון, כי צדיק הוא ד' כי פיהו מריתי, צדיק הוא ד' וכל דרכיו משפט ולוקח נפשות במשפט, אמנם לבי עלי דווי כי עוונותי גרמו, אהלי שודד ונתקו יריעותי כי לוקח ממני עטרת ראשי, נוה שאנן, יומם מר לי ובלילה לא שכב ליבו, גם בימי חולשתה היתה מלאה תקוה לחיים, כי החיים היו יקרים לה מאד, כי היא הבינה את מטרת החיים במלא מובן בהבנה יתירה עד כמה כמה יפה קורת רוח בעה"ב מכל חיי עה"ז ויפה שעה אחת.. בעה"ז מכל חיי עה"ב, כל ימי חייה היה רק לשם שמיים כל תנועותיה כל מגמתה רק שצאצאיה ילכו בדרך ה' ואהבת חסד ואהבת שלום, אשר זה היה דבריה הק' האחרונים – לימדו משניות לע"נ, תשתדלו רק שיהי' שלום ביניכם, ותבקשו רק התקרבות ולא התרחקות חלילה.
כל משך ימי מחלתה בערך חצי שנה עמדנו ע"י מטתה לשרתה כל צאצאי' בפרט עטיל תחי' אשר לא זזה כל היום ממטתה. כל משך הזמן לא החלפתי את משכבי, ועד כמה היה נעים וחביב לי עד מאד לעמוד במחיצתה.
זכות גדול הי' לנו לכל משפחתינו הבנים והחתנים והנכדים ועוד גדולי תורה לעמוד אצלה בשעת השיבה את נפשה ונשמתה הקדושה והטהורה לבוראה וליוצרה כאשר ניתנה, באמירת מעבר יבק עד גמירא ויצא נשמתה הק' באחד, גם כוכבי רקיע לבשו קדרות, בשעת הלויה זלפו גשמים על מטתה, תהי' מליצה טובה בעד צאצאיה היקרים ובעד כל ישראל.
בימי מחלתה עד יומה האחרון לא יכולתי להשפיע עליה להשיג הסכמתה לבקש ממך לבקרה, אם אפשר, והיא התנגדה בכל תוקף, חלילה וחלילה לצער אותך ולבטל אותך מלימודך אשר אברהם יצחק נ"י סיפר לה משקידתך בתורה ושאתה מחדש חידושי תורה, והיא קראה בספרים הקדושים אם ההורים זוכים שבניהם מחדשים חידושי תורה אינם רואים חיבוט הקבר, וזוכים לעמוד במחיצתו של הקב"ה, בפרט שאתה מהמזכים את הרבים, ובפרט קודם חג הפסח אשר זה אחריות גדולה להרב. לא רצינו להתנגד לרצונה.
לא אוכל להאריך יותר, בני היקרים, כי עשתונותי יסובו כי עוד נפשי עלי... וגופי תשתוחח, בהיותי עוד נדכה ונאנח. אמנם למותר להעיר אותך בני מחמדי, לעשות נ"ר לנשמתה הק' להזדרז ולהתאמץ ולהתגבר על תכונת נפשך העדינה, להשתדל להדפיס חיבור המוכן לך לע"נ, אז תתענג יותר בעולם הנצחי. ואל תשכח גם אותי אחרי אריכות ימי, באשר אני אביך.
ואתה בני מחמדי אני מוסר לך בקשתה האחרונה אליך ביחוד, להוקיר את החיים האמיתיים, שלא תבכה ולא תצטער יותר מדי, כי עברו ימי בכי ואבלות, גם ימי החג ממשמשים ובאים המבטלים ימי השלושים. והנני גוזר עליך בגזירת אב חמור מאד שתשמור על בריאותך, תתחזק ותתאמץ עד כמה שאפשר, שלא יגרום לך ביטול תורה או זיכוי הרבים, והנני חוזר ושונה עוד פעם על דברי, ובזה תקיים מצות כבוד אם צדקת גמורה וגזירת אביך, ובזה תהיה מליצה טוב בעדך ובעד כל צאצאיה היקרים ובעד כל ישראל.
אביכם הקשור אליכם בלב ונפש ונשמה ומחכה ומצפה לישועת ה' לקיים אמונתו לישני עפר בעת שתעלה רצונו ית"ש במהרה בקרוב, אביכם ארי' לוין המברך אתכם בחג כשר ושמח ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים.

* * *
אגב אורחא, יש היודע מקור לדברי 'הספרים הקדושים' שמי שבניו מחדשים חידושי תורה אינו רואה חיבוט הקבר??

[בן ירושלים]

גם אני הקטן ראיתי הספר, ואשתומם על המחזה הנהדר, גאונות נפלאה בשפה בהירה ומרתקת, משל ניתנו ספרי רבו 'ברכת שמואל' להיכתב בעט סופרים מאירה ומלוטשת..

כבר העירו רבים שהגאון הגדול רחי"ל לא זכה שיכירוהו רבים בתוך בית המדרש כיאה וכראוי לעוצם גאונותו וגדלותו, ודומה שעתה הגר"י שטרנברג שליט"א זכה לתקן דבר זה, לפרסם דבריו בין כתלי בתי המדרשות, ויהנו רבים ויאותו לאורו.

* * *
אני מצרף מכתב ששלח אביו רבי אריה לבנו הגדול לאחר פטירת אשתו הצדקת צפורה חנה ע"ה, בתוך הדברים הוא מבקש ממנו להדפיס עוד ספר לעילוי נשמתה, ומוסיף לבקש עוד להדפיס גם לאחר הסתלקותו שלו 'באשר אני אביך'..
מעניין הדבר, למה לא הספיק הגרח"י למלאות משאלת הוריו בזה, אך כעת נתקיימה גם בקשת אביו הצדיק זצ"ל.

בשם ד', ירושלם עה"ק תוב"א
יום ב לסדר 'זאת תורת העולה'
אל בני היקרים והחביבים הרחוקים מעיני וקרובים ברעיוני, פארי ותפארתי ... יהי נועם ה' עליכם
המנחם ציון ובונה ירושלים ינחם אותך ואת כל משפחתינו ולא יוסיף לדאבה עוד ובציון ינוחמו.
"האי עלמא כבי הילולא דמיא" משתתפים בצער אבלות כל היום, שבעה ימים לרבות הלילות, זרמו זרמים מכל קצוי ארה"ק מדן ועד ב"ש, גאונים צדיקים קדושים חכמים סופרים וכל בית ישראל מבכים.. רבים ממש בלי גוזמא, הכל מעריכים את האבדה שאין לה חליפין.
עברו ימי הבכי והאבלות, בעליה לקברה של אמנו הצדקת הצנועה מצאנו קהל רב המשפחה היקרה המתאבלת, קרובים מכירים ראשי ונכבדי הישוב, הקהל אמרו תהילים והבנים אמרו קדיש וכו' וכו', חזרנו ממקום הקדוש (חלקת סנהדרי') הכאב חדש ורגש היתמות הולך ומתגבר, מי יתנך בני מחמדי ליפול על צווארך לבכות יחד איתך על האבדה הגדולה שאין לה תמורה, נשמה קדושה נפש נקי' לגמרי מקנאה ושנאה ותאוה וכבוד וקפידא, אף מצל של תרעומות. גודל ערכה מי ימלל ומי ישוחח. נשמה גדולה מדורות קודמים, סגולת הסבלנות, אשר אין חזיונו נפרץ בדורינו, ואפילו בפשטותה לא היתה מורגשת, בשיחתה שהיתה משיחה בנימוס ובהשקט הפיצה אור ושלום ונחת עלינו, שפתיה היו נעות תמיד בתפילתה על צרות אחרים, וקולה לא ישמע [א"ה, ר"ל קולה שלה, היינו התפילה על עצמה – לא ישמע, שלא התפללה על עצמה אלא על אחרים], לא התאוותה על שום דבר כל ימי חייה ושמחה בחלקה, אשר גם בימי חולשתה הפליאה בהנהגתה הק' – מלבד אותנו – את כל רופאי ביה"ח והאחיות אשר כולם הכירו גודל יקרת טהרתה.
אמנו הצדקת הגמורה הלכה למנוחות לשבע נעימות נצח תחת כסא הכבוד, ואותנו עזבה, אותי... נחלי דמעה יזלו עיני, רוחי נמס בקרבי, אין מלה בלשוני, כי אין אומר ואין דברים, מבליגיתי עלי יגון, כי צדיק הוא ד' כי פיהו מריתי, צדיק הוא ד' וכל דרכיו משפט ולוקח נפשות במשפט, אמנם לבי עלי דווי כי עוונותי גרמו, אהלי שודד ונתקו יריעותי כי לוקח ממני עטרת ראשי, נוה שאנן, יומם מר לי ובלילה לא שכב ליבו, גם בימי חולשתה היתה מלאה תקוה לחיים, כי החיים היו יקרים לה מאד, כי היא הבינה את מטרת החיים במלא מובן בהבנה יתירה עד כמה כמה יפה קורת רוח בעה"ב מכל חיי עה"ז ויפה שעה אחת.. בעה"ז מכל חיי עה"ב, כל ימי חייה היה רק לשם שמיים כל תנועותיה כל מגמתה רק שצאצאיה ילכו בדרך ה' ואהבת חסד ואהבת שלום, אשר זה היה דבריה הק' האחרונים – לימדו משניות לע"נ, תשתדלו רק שיהי' שלום ביניכם, ותבקשו רק התקרבות ולא התרחקות חלילה.
כל משך ימי מחלתה בערך חצי שנה עמדנו ע"י מטתה לשרתה כל צאצאי' בפרט עטיל תחי' אשר לא זזה כל היום ממטתה. כל משך הזמן לא החלפתי את משכבי, ועד כמה היה נעים וחביב לי עד מאד לעמוד במחיצתה.
זכות גדול הי' לנו לכל משפחתינו הבנים והחתנים והנכדים ועוד גדולי תורה לעמוד אצלה בשעת השיבה את נפשה ונשמתה הקדושה והטהורה לבוראה וליוצרה כאשר ניתנה, באמירת מעבר יבק עד גמירא ויצא נשמתה הק' באחד, גם כוכבי רקיע לבשו קדרות, בשעת הלויה זלפו גשמים על מטתה, תהי' מליצה טובה בעד צאצאיה היקרים ובעד כל ישראל.
בימי מחלתה עד יומה האחרון לא יכולתי להשפיע עליה להשיג הסכמתה לבקש ממך לבקרה, אם אפשר, והיא התנגדה בכל תוקף, חלילה וחלילה לצער אותך ולבטל אותך מלימודך אשר אברהם יצחק נ"י סיפר לה משקידתך בתורה ושאתה מחדש חידושי תורה, והיא קראה בספרים הקדושים אם ההורים זוכים שבניהם מחדשים חידושי תורה אינם רואים חיבוט הקבר, וזוכים לעמוד במחיצתו של הקב"ה, בפרט שאתה מהמזכים את הרבים, ובפרט קודם חג הפסח אשר זה אחריות גדולה להרב. לא רצינו להתנגד לרצונה.
לא אוכל להאריך יותר, בני היקרים, כי עשתונותי יסובו כי עוד נפשי עלי... וגופי תשתוחח, בהיותי עוד נדכה ונאנח. אמנם למותר להעיר אותך בני מחמדי, לעשות נ"ר לנשמתה הק' להזדרז ולהתאמץ ולהתגבר על תכונת נפשך העדינה, להשתדל להדפיס חיבור המוכן לך לע"נ, אז תתענג יותר בעולם הנצחי. ואל תשכח גם אותי אחרי אריכות ימי, באשר אני אביך.
ואתה בני מחמדי אני מוסר לך בקשתה האחרונה אליך ביחוד, להוקיר את החיים האמיתיים, שלא תבכה ולא תצטער יותר מדי, כי עברו ימי בכי ואבלות, גם ימי החג ממשמשים ובאים המבטלים ימי השלושים. והנני גוזר עליך בגזירת אב חמור מאד שתשמור על בריאותך, תתחזק ותתאמץ עד כמה שאפשר, שלא יגרום לך ביטול תורה או זיכוי הרבים, והנני חוזר ושונה עוד פעם על דברי, ובזה תקיים מצות כבוד אם צדקת גמורה וגזירת אביך, ובזה תהיה מליצה טוב בעדך ובעד כל צאצאיה היקרים ובעד כל ישראל.
אביכם הקשור אליכם בלב ונפש ונשמה ומחכה ומצפה לישועת ה' לקיים אמונתו לישני עפר בעת שתעלה רצונו ית"ש במהרה בקרוב, אביכם ארי' לוין המברך אתכם בחג כשר ושמח ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים.

* * *
אגב אורחא, יש היודע מקור לדברי 'הספרים הקדושים' שמי שבניו מחדשים חידושי תורה אינו רואה חיבוט הקבר??

אכן צדק ר' אברהם. הספר חיל המלך על שבועות יצא בשנת תשי"ג בימי האבל על אמו . בהקדמה הוא מציין זאת (במהדורה הנוכחית זה מופיע בעמוד קטו]. כמו כן כתב עמוד שלם לזכרה של אמו. הדברים משלימים את דברי אביו ר"א על גדולתה המיוחדת במינה של הצדקנית הזו ע"ה.

אשמח אם מישהו יכול להעלות זאת לאשכול

[בן ירושלים]

עכשיו סיפר לי הרב בנימין לוין (בנו של הגרחי"ל), שאמש היה אצל הגר"ח קניבסקי שקיבל את הספר בשמחה רבה.
בנו של ר' חיים, ר 'אברהם ישעיה אמר לו שהזיידע -הסטייפלער סיפר על עצמו שידע את הספר חיל המקדש (שהוציא הגרחי"ל בשנת תרצ"ז, בהיותו בן 26) בעל פה!!!

[בקרו טלה]

אכן צדק ר' אברהם. הספר חיל המלך על שבועות יצא בשנת תשי"ג בימי האבל על אמו . בהקדמה הוא מציין זאת (במהדורה הנוכחית זה מופיע בעמוד קטו]. כמו כן כתב עמוד שלם לזכרה של אמו. הדברים משלימים את דברי אביו ר"א על גדולתה המיוחדת במינה של הצדקנית הזו ע"ה.
אשמח אם מישהו יכול להעלות זאת לאשכול

הנני מעלה עמוד זה מהמהדורה הישנה הנמצאת באוצר

[אברהם]

אני התכוונתי לשאול, האם ידוע למה לא המשיך להדפיס ספריו אח"כ, ובמיוחד לאחר פטירת אביו כפי שביקש ממנו במכתב שפירסמתי כאן.

אפשר שזה מעומס עבודת הרבנות שהיתה עליו.

[בן ירושלים]

אני התכוונתי לשאול, האם ידוע למה לא המשיך להדפיס ספריו אח"כ, ובמיוחד לאחר פטירת אביו כפי שביקש ממנו במכתב שפירסמתי כאן.

אפשר שזה מעומס עבודת הרבנות שהיתה עליו.

אין איתנו יודע בבירור, אך הגרחי"ל הכין כמה וכמה ספרים לדפוס. כמו כן רשם מאות (ואולי אלפי) דרשות שאמר (רק מהדרשות בשבת הגדול ושבת שובה בהלכה ואגדה אפשר להוציא ספר), כך שלא נראה שהבעיה היתה הזמן.

אני לכשעצמי מרגיש שזה חלק מהמכלול של הבריחה שלו משלל הרבנויות והתפקידים שהציעו לו, וזה כבר נושא נרחב להשערות על המשותף לכל ההתחמקויות , ומפרסום ויחצנות בכלל, כנראה רק הצניעות היתה נר לרגליו.

להבנתי, הספרים בצעירותו נדפסו בעיקר מלחץ והשפעת אביו ר' אריה

[פלוריש]

מאז חיל המלך על נדרים, האם נדפסו עוד חידושים ודרשות?

[בן ירושלים]

מאז חיל המלך על נדרים, האם נדפסו עוד חידושים ודרשות?

לצערי כי רב הוא. לא.

בינתיים מצוק העיתים הכל שוכב כאבן שאין לה הופכים