פורום אוצר החכמה

מבחנים על החומר הנלמד בחיידר, בישיבה, בכולל ועוד.

האם יש להם מקור בחז''ל ? בראשונים ? (באחרונים כבר יש מקור על כאלו שבחנו את תלמידיהם)
מדוע משתמשים בו ככלי לבדיקת רצינות הלומד והלימוד ?
את מה המבחן משקף ? את הלימוד או את רמת הזיכרון של הלומד ?

ניתן להבין שאחד שרוצה להיות שוחט או מוהל, או שאר כלי קודש, רב או מו''צ, אם אינו זוכר את חומר הלימוד שלמד, גם אם אינו אשם בכך, לא נוכל לסמוך עליו, וגם אז יתכן שאמנם אינו זוכר בע''פ אך יודע היכן לבדוק ולמצוא את התשובה.
אך מדוע כל ילד, תלמיד ישיבה, אברך, נבדק על ידי סקר רמת הזיכרון שלו ? הרי רצינות הלימוד אינה תלויה בכך, יתכן אחד שלמד פעם אחת בהעברה בעלמא והוא זוכר את כל מה שלמד, ויתכן אחד שלמד כמה וכמה פעמים בעמל רב ואינו זוכר בע''פ את הלימוד.

אולי זה בא מהקביעה של הדור שלפני הקודם שמי שלא יודע הוא 'עצלן' ולא אוהב ללמוד, וראוי לו להיענש על כך מכיתה א' ועד סוף חוק לימודיו (עד היכן שהצליח לסחוב).

בספר של פוקס על ישיבות הונגריה מתואר שבישיבת החתם סופר היו מבחנים, וכן בכל ישיבות הונגריה בכל הדורות, עיי"ש

רמב"ם הל' תלמוד תורה פ"ד ה"ו

ויש לרב להטעות את התלמידים בשאלותיו ובמעשים שעושה בפניהם כדי לחדדן. וכדי שידע אם זוכרים הם מה שלמדם או אינם זוכרים. ואין צריך לומר שיש לו רשות לשאול אותם בענין אחר שאין עוסקין בו כדי לזרזם

אם אינני טועה -

בתיעוד של ירחי כלה שהיו בבבל, מוזכר שהיו נבחנים אז על המסכתא, והיו מלקים מי שלא ידע כראוי.

עי' ב"ב פ"ק בטעותו של יואב בן צרויה 'תמחה את זכר עמלק', שלאחד המפרשים (אינני יכול לבדוק כעת) רבו לימדו נכון אלא שלא בדק (היינו, שלא בחנו) את ידיעת תלמידו, ולכך נענש, כדאיתא שם.
ועוד, מצינו בגמרא "ורבה לחידודא לאביי" וכיוצא בכך.

אברהם כתב:אם אינני טועה -

בתיעוד של ירחי כלה שהיו בבבל, מוזכר שהיו נבחנים אז על המסכתא, והיו מלקים מי שלא ידע כראוי.

יפה. זה מקור טוב ל'מורי' מתימן... :)
[למרות שהלקאת תלמידים מופיע בעוד הרבה מקומות].

חכם באשי כתב:עי' ב"ב פ"ק בטעותו של יואב בן צרויה 'תמחה את זכר עמלק', שלאחד המפרשים (אינני יכול לבדוק כעת) רבו לימדו נכון אלא שלא בדק (היינו, שלא בחנו) את ידיעת תלמידו, ולכך נענש, כדאיתא שם.

רמב"ן בבא בתרא כא:
מקרי דרדקי. פרש"י ז"ל בפרק המקבל משום דשבשתא כיון דעל על, ואי הכי קשיא דרבא אדרבא, דהכא אמר רבא שבשתא ממילא נפקא, ויש לחלוק ביניהם בדרך רחוקה, דהכא בדלא גמיר רביהו דכיון דעל על, אבל היכא דגמיר אע"ג דלא דאיק בהו כגון רביה דיואב דאיהו אקריה זכר כדקרינן אנן ואיהו אשתבש וקרי זכר ולא אשגח ביה ההיא שבשתא דעל ממילא סבר רבא דנפקא ממילא, וכן פר"ח ז"ל עובדא דיואב כדאמרן, ורבינו הגדול ז"ל פי' דפשע בינוקי, פי' לפירושו דלא משגח בהו אי גמרי כי ההיא דאמרי' בפרקא דחסידי (תענית כ"ד א') מאן דפשע בינוקי משחידנא ליה בטורי, דכי האי גונא הוי פסידא דלא הדר:
וכן חדושי הרשב"א א"ל היכי אקריתון א"ל זכר. בסגול. כך פירשו המפרשים, שהמלמד לא פשע בקריאתו אלא בהשגחתו, שלא השגיח עליו כשהוא (תועה) [טועה] ומחליף קריאתו:

חכם באשי כתב:ועוד, מצינו בגמרא "ורבה לחידודא לאביי" וכיוצא בכך.

יתר10 כתב:רמב"ם הל' תלמוד תורה פ"ד ה"ו

ויש לרב להטעות את התלמידים בשאלותיו ובמעשים שעושה בפניהם כדי לחדדן. וכדי שידע אם זוכרים הם מה שלמדם או אינם זוכרים. ואין צריך לומר שיש לו רשות לשאול אותם בענין אחר שאין עוסקין בו כדי לזרזם

ובכסף משנה ויש לרב להטעות וכו'. בכמה מקומות בגמרא (ברכות לג.) ורבה לחדודי לאביי הוא דעבד:

שוטטתי קצת באוצר לחפש
ולא מצאתי ההלקאות.. אבל מצאתי מבחנים וקנסות -

אוצר הגאונים סנהדרין תשיח:

'וראש ישיבה מעיין בהם וחוקר אותם ומנסה אותם עד שיתברר לו המהיר בחכמה מחבירו וכשרואה את אחד מהם שאין תלמודו סדור בפיו יחשה עליו יותר ויגרע לו מחוקו וגוער בו ומוכיחו ומודיעו המקומות שנתרשל ושנתעצל עליהם ומזהירו בנפשו ומתרהו שאם ישנה כן פעם אחרת ולא ישים לבו על תלמודו שלא ינתן לו כלום ולפיכך היו מתחדדים ומתעסקין בלמודם עסק יפה שלא יכשלו לפניו בדבר הלכה

אז אם ככה, אני חוזר על שאלתי, הרי היום שוללים גדולי הדור את שיטת ההלקאות, גם את שיטת העלבונות, הוסיפו עוד שאסור לשאול ילד שאלה לפני כל הכיתה אם אינו יודע את התשובה, יש סיפורים אפילו מגדולי הדור הקודם בעץ חיים / חיי עולם איך נזהרו שלא יתבייש מי שענה תשובה לא נכונה. זה אומר שהסיקו שהיום הדור שונה ואחרת, ואין אפי' א' שחולק ודוגל בשיטת ההחטפות וההרבצות למי שלא לומד / יודע /זוכר, (ואפי' למי שמתחצף).
אם כן מדוע שיטת 'סקר המוחות' על ידי מבחנים לא חדלה ?

לא זוכר, אבל היה מתאים שכבר התדיינו כאן על נושא זה, איך מי שפעם היה נקרא (ולא רק בפי ריקים,) עצלן / גולם / בוק / שצריך להעמיד אותו על המקום ולהסביר לו שאם לא ילמד לא יצא ממנו כלום,
נקרא היום 'צדיק שמאוד משתדל ומתאמץ', וצריך רק לעודדו לסומכו ולסעדו, יד ביד וחס וחלילה לא לתת לו הרגשה שהוא לא יודע / לא יכול.
האם פעם לא יכלו לחשוב על כך שהשכל לא מחולק בשווה, וכל אחד קיבל תפקיד אחר, אתמהה ?!

השינוי הוא מצד התלמידים שהיום אם יתייחסו אליהם בצורה קשה יבעטו במלמדם, לעומת דורות הקודמים שיכלו לסבול התייחסות קשה והיו נכנעים. וכפי שמצינו חילוק כזה בבנו גדול שאסור להכותו מטעם זה.
עשיית מבחנים אינו דבר קשה כמכות ולא יגרום לתלמידים לבעוט במלמדם. ובכל העולם מקובל לעשות מבחנים.
זה גם הדרך הכי יעילה לדעת מה התלמידים יודעים.

יבנה כתב:עשיית מבחנים אינו דבר קשה כמכות ולא יגרום לתלמידים לבעוט במלמדם. ובכל העולם מקובל לעשות מבחנים.
זה גם הדרך הכי יעילה לדעת מה התלמידים יודעים.

נכון, זו הדרך לדעת מה יודעים אבל לא כמה למדו

סענדער כתב:

יבנה כתב:עשיית מבחנים אינו דבר קשה כמכות ולא יגרום לתלמידים לבעוט במלמדם. ובכל העולם מקובל לעשות מבחנים.
זה גם הדרך הכי יעילה לדעת מה התלמידים יודעים.

נכון, זו הדרך לדעת מה יודעים אבל לא כמה למדו

בכל זאת, בודאי יודה מר שהמבחן נותן תמריץ ללמוד ביתר שאת וביתר עז.

שף ויתיב כתב:

סענדער כתב:

יבנה כתב:עשיית מבחנים אינו דבר קשה כמכות ולא יגרום לתלמידים לבעוט במלמדם. ובכל העולם מקובל לעשות מבחנים.
זה גם הדרך הכי יעילה לדעת מה התלמידים יודעים.

נכון, זו הדרך לדעת מה יודעים אבל לא כמה למדו

בכל זאת, בודאי יודה מר שהמבחן נותן תמריץ ללמוד ביתר שאת וביתר עז.

תמריץ, למי שצולח מבחנים בכיף. וחוסר מרץ למי שלומד ומתאמץ, והמבחן אינו משקף זאת.

שמעתי פעם מהג"ר מיכל זיבלר מקור לסוג מבחן מכשיל ומכשל הוא הגמ' בזבחים דף כו
בעא מיניה אבוה דשמואל משמואל היא בפנים ורגליה בחוץ מהו?
א''ל כתיב {ויקרא יז-ה} והביאום לה' עד שתהא כולה לפנים: [ר"ל פסולה]
תלה ושחט מהו?
א''ל כשרה
א''ל אישתבשת בעינן שחיטה על ירך וליכא
נתלה ושחט מהו?
אמר ליה פסולה
אמר ליה אישתבשת שחיטה על ירך ולא שוחט על ירך
נתלה וקבל מהו ?
מר ליה כשרה !
אמר ליה אישתבשת אין דרך שירות בכך
תלה וקיבל מהו ?ף
אמר ליה פסולה!
אמר ליה אישתבשת שחיטה על ירך ולא קבלה על ירך

מעשה איש - א - יברוב, צבי


לפי המודגש למטה, עושה רושם שה'גניזה' אינה הסיבה האמיתית, וכי שמענו שהחזו''א התנגד להדפסת קבצים או עלונים, אלא על כרחך 'דבר שברגש' כוונתו, שבמבחן בכתב לכולם אותם שאלות, ואינו מבחין בין צדיק לרשע, ובמבחן בע''פ ניתן להתאים לכל תלמיד שאלה שיידע לענות עליה, כמנהגו של החזו''א. ודו''ק.

מעשה איש - ג - יברוב, צבי

מענין לענין באותו ענין, הנה כאן משהו מעניין שמצאתי בדקדוקי סופרים בזה"ל: וסיפר לי הגאון מאור הגולה מו"ה יוסף פיימער זצ"ל אב"ד דק"ק סלוצק, כי כשהתחילו בישיבות הגדולות בפולין ללמוד מס' חולין, גזרו תענית על הבחורים משום שאמרו רז"ל בגיטין נ"ז ב' כי עליך הורגנו כו', אלו ת"ח שמראים הלכות שחיטה בעצמן, עכ"ל.

יוס'ל כתב:
לפי המודגש למטה, עושה רושם שה'גניזה' אינה הסיבה האמיתית, וכי שמענו שהחזו''א התנגד להדפסת קבצים או עלונים, אלא על כרחך 'דבר שברגש' כוונתו, שבמבחן בכתב לכולם אותם שאלות, ואינו מבחין בין צדיק לרשע, ובמבחן בע''פ ניתן להתאים לכל תלמיד שאלה שיידע לענות עליה, כמנהגו של החזו''א. ודו''ק.

4.jpg

קבצים הם לא דבר שנזרק בביזיון.
עלונים. לא היה אז את העניין הזה. עוד לא היו עלונים ו'חוברת העלונים' ו'חוברת חוברות העלונים' ליד כל חנות פיצוחים בביתר ובאלעד...

על כן לא מוכרח שדבר שברגש הוא התנגדותו למבחנים.

יוס'ל כתב:מעשה איש - ג - יברוב, צבי

4.jpg

יש חילוק גדול בין מבחנים אצל גדולים שכל עניינו לעודד את התלמידים והמלמדים כו' ולא לבדוק את ידיעתם, ובין מבחנים שבתוך המוסד שיש להם מטרה ברורה לבדוק מה התלמידים יודעים, ומה הצליחו המלמדים ללמד.

ראה בספר "אמונת יהושע" (להג"ר אליהו יהושע געלדצעהלער שליט"א) חלק ו', (בסופו), עמ' א'תתלח (עמ' 227 מדפי אוצר החכמה), וכן עמ' א'תתמט (238 מדפי האוצר) והלאה, שכשהנהיג מבחנים בכתב בישיבתו באמריקה, טענו נגדו שהוא שינוי ממנהג הישיבות, והוא מצדיק שם את הענין ומסביר אותו.

בישבת וואלזין נבחנו על החומר שלמדו כידוע אז זה וודאי לא נגד "המסורת המסורה לנו מדור לדור עד סיני", השאלה צריכה להיות מתי הפסיקו עם המבחנים ולא מתי התחילו.

אצל הרבה תלמידים המבחנים הם בגדר פרס ולא בגדר עונש. הווי אומר, יש להם הזדמנות להראות את ידיעותיהם ולהיווכח שזה באמת מעניין מישהו...

וכמה עצוב לראות תלמידים שלמדו בישיבה קטנה שרגילים בה במבחנים כסדרם, ובבת אחת הם נופלים לישיבה גדולה שמזלזלים בה בנושא המבחנים, והם מרגישים עם זה ממש לא טוב

יוסף הוא הראשון שהתחיל עם מבחנים. "בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ, חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה"...

אם הבחינות שבעל פה מקובל לנו מדור דור וכמבואר למעלה, ושהוא דבר שביד הבוחן ברצותו מצרף ברצותו ממוגג, בהתאם לרמת הנבחן,
הרי הבחינות שבכתב, מקורם גויי מובהק, אשר החלו לעשות בדור הדעה בתקופה שהוכרחו ללכת לאסכולה, ומאז נעשה כדבר שבשיגרה,
עד שגם אצלנו מחקים גויי הארצות
אוי נא לנו, בושנו מכל העם.
איך יהיה הדבר שטקסט אחיד ישמש כבחינה לכל תלמיד ותלמיד כקטן כגדול,
ולמה יהיה הציון של החלש שלמד למעלה מכחו אחוז אחד פחות מ100 %, בו בזמן שהמצוין אשר מתרשל בלימודו הוא יוצא ונכנס כגבור עם 100 %
??????
מי יודע עוד כמה נפשות מישראל נשלם עבור זה
ה' אלוקים מי יקום יעקב כי קטון הוא

אבא יודן כתב:אם הבחינות שבעל פה מקובל לנו מדור דור וכמבואר למעלה, ושהוא דבר שביד הבוחן ברצותו מצרף ברצותו ממוגג, בהתאם לרמת הנבחן,
הרי הבחינות שבכתב, מקורם גויי מובהק, אשר החלו לעשות בדור הדעה בתקופה שהוכרחו ללכת לאסכולה, ומאז נעשה כדבר שבשיגרה,
עד שגם אצלנו מחקים גויי הארצות
אוי נא לנו, בושנו מכל העם.
איך יהיה הדבר שטקסט אחיד ישמש כבחינה לכל תלמיד ותלמיד כקטן כגדול,
ולמה יהיה הציון של החלש שלמד למעלה מכחו אחוז אחד פחות מ100 %, בו בזמן שהמצוין אשר מתרשל בלימודו הוא יוצא ונכנס כגבור עם 100 %
??????
מי יודע עוד כמה נפשות מישראל נשלם עבור זה
ה' אלוקים מי יקום יעקב כי קטון הוא

היה אצלנו ר"מ שהיה נותן ציונים רק "האסט געמאכט גוט" וכדומה, בשום אופן לא מספר. הוא היה אומר שמספרים היה באושוויץ.

ולעניות דעתי,
מבחן הוא טוב כאשר הוא משקף את החומר הנלמד.
היינו,
המלמד מלמד בכיתה רוב השיעור ידע פשוט והחומר ברמת חשיבה גבוהה יותר נלמד אולי 20 אחוז מהשיעור,
לעומת זאת, לצערנו, במבחן 80 אחוז מהשאלות הן על ידע וחשיבה מסדר גבוה לעומת שאלה או שתיים על הפשט.
מבחן כזה אינו יכול לשקף את ידע התלמיד אלא להתקיל אותו.

וחובה עלינו לזכור, אם התלמיד לא הצליח במבחן, הרי שלמחנך חלק גדול בכך!!!

המבחן הראשון שעלה בראשי הוא ששלח שמואל את קרנא לבחון את רב ולתהות על קנקנו, סוף הסיפור ידוע שרב קלל את קרנא שצער אותו במבחן זה.



מבחן כדי לדעת כמה התלמיד (או הרב) יודע הוא מבחן נכון אך מבחן להעריך את התלמיד זה מעוות משום שהערך הוא לעמל ולא לתוצאה. (אם כי יש מעלה מסוימת הראויה להערכה למי שיודע הרבה)

בספרו של הרב שמחה אסף מקורות לתולדות החינוך בישראל ישנו תיעוד על עריכת מבחנים בדורות קודמים, כך, למשל, בהחלטה של קהילת קסאלי מונפירטו, צפון איטליה, מטו אדר שפא [1621], מדובר על מינוי ששה אנשים לבחון את תלמידי התלמוד תורה מדי שבת [שם כרך ב, תל אביב תרצ"א עמ' קכח].