לימוד תורה בשכר

[מיימונד]

כתב הרמב"ם בהלכות ת"ת (פ"ג, י)
"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרס וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם ועוד צוו ואמרו אל תעשם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות".

וכן בטור יו"ד סימן רמ"ו:
וכל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מהצדקה הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונוטל חייו מן העולם לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעה"ז אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם ועוד צוו ואמרו לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לאכול מהם ועוד צוו ואמרו אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון וסוף אדם זה מלסטם את הבריות. מעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו ומדת חסידים הראשונים היא ובה זוכה לכל כבוד וטובה בעוה"ז ובעה"ב שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך בעה"ב שכולו טוב

ובשו"ע שם (אני מעתיק את דברי השו"ע עם ההגה):
וכל המשים על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה להתפרנס מן הצדקה, הרי זה מחלל השם ומבזה התורה, שאסור ליהנות מדברי תורה. וכל תורה שאין עמה מלאכה, גוררת עון וסופו ללסטם הבריות. (לשון הטור). וכל זה בבריא ויכול לעסוק במלאכתו או בדרך ארץ קצת ולהחיות עצמו, (רבינו ירוחם ורבינו יונה נתיב ב' וכ"כ הרמ"ה), אבל זקן או חולה, מותר ליהנות מתורתו ושיספקו לו (לכ"ע). ויש אומרים דאפילו בבריא מותר (בית יוסף בשם תשובת רשב"ץ). ולכן נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר, כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון. (אברבנאל בפירוש מסכת אבות). ודוקא חכם הצריך לזה, אבל עשיר, אסור. ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה, שעל ידי זה יכולין לעסוק בתורה בריוח. ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה, מדת חסידות הוא ומתת אלהים היא, אך אין זה מדת כל אדם, שא"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס בעצמו. (גם זה בתשובה הנזכרת). וכל זה דשרי היינו שנוטל פרס מן הצבור או הספקה קבועה, אבל אין לו לקבל דורונות מן הבריות. והא דאמרינן: כל המביא דורון לחכם כאלו מקריב בכורים, היינו בדורונות קטנים שכן דרך בני אדם להביא דורון קטן לאדם חשוב, אפילו הוא עם הארץ. (רבינו ירוחם בשם רבינו יונה). ושרי לתלמיד חכם למטעם מידי מהוראתו, כדי לברר הוראתו, אבל ליקח מתנה דבר חשוב ממה שהתיר, אסור: (הגהות אשיר"י פ"ק דע"א). ודאשתמש בתגא חלף (הג"מ וסמ"ג). וי"א דזהו המשתמש בשמות. (שם בשם אבות דר' נתן) ומותר לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה (בנדרים דף ס"ב וסמ"ג והג"מ שם ות' רשב"א סי' פ"ד), אם צריך הוא לכך.

על דברי הרמ"א האחרונים סומכים בזמנינו כידוע.
אני מחפש חברים לשיטת הרמב"ם בין מהראשונים ובין מהאחרונים. וכן אני מחפש חברים לשיטת הרשב"ץ בין מהראשונים ובין מהאחרונים. כמו כן סיפורים ומעשיות (ולרבות מעשי רב) וכן דברים מעניינים בנושא זה יתקבלו בברכה.

[מענה לשון]

ידועים דברי רבינו הקדוש רא"ו שהאריך בזה.

[מענה לשון]

וע"ע באגרות משה שהקשה ה"י עם הי"א אהדדי, ותי' דדוקא ביכול לעסוק במלאכה וללמוד אבל ביודע שאי יעבוד לא יוכל ללמוד כדבעי אדרבא מצוה להתפרנס מן הצדקה.
יורה דעה חלק רביעי עמ' רכד

[שומר מסורת]

מימונד, גם לי חומר בנושא - אבל אין לי כעת את הזמן לחפש לברור ולעלותם - אבל מ"מ נ"ל שאין ד' מגיעים ממקור הטהרה וד"ל.

[אוצר החכמה]

הב"י בכס"מ על הרמב"ם באותו מקום האריך שלא כדעת הרמב"ם

[מיימונד]

מימונד, גם לי חומר בנושא - אבל אין לי כעת את הזמן לחפש לברור ולעלותם - אבל תחושתי היא שאינך אברך מן המנין אשר גדל והתבשם על ברכי הישיבות וגדולי הדור רבתינו זיע"א ושליט"א - דאל"כ שאלתך ודיונך בנושאים כאלה אשר ריח טומאה נודף מהם אך למותר- וד"ל.

קודם כל תחושתך גרועה ביותר. ואני מוחה בהם מחאה גמורה. כל ימי ישבתי בין החכמים על ברכיהם גדלתי וממימיהם שתתי ובבתי מדרשות ישבתי. מסופקני אם אתה עצמך מן המניין אשר גדל והתבשם על ברכי החכמים. רציתי לכתוב עוד כמה דברים ובסופו של דבר החלטתי שלא לכותבם, יתכן מאוד שאתה שייך לרבותינו החסידים זיע"א ושליט"א. וגם יתכן שאם שם הניק שלי היה "פלירפפוביץ'" אז הייתי תלמיד חכם בעל קנה מידה שגדל על ברכי רבותינו וכו' וכו', ודי לחכימא. (ומתחילה כשבחרתי את השם ידעתי אותו ואת השלכותיו, ולמרות כך בחרתיהו)

ולגופו של עניין, הבעיה היא שעמי ארצות קובעים במה מותר לנו לדון ובמה לא. ולפי כריסם אנו נחליט במה נדון ובמה לא.
דבר זה לא יעלה על הדעת, ובודאי לא על דעת של ת"ח.
וכי יתכן לומר שהרמב"ם הדיף ריח של טומאה? כמוהו גם בעל הטורים? כמוהו בעל השו"ע ועוד? עפרא לפומיך.
דברים אלו דברי תורה הם, ומותר ורצוי לדון בהם, ואם יש אינשי דלא מעלי שדנים בהם בדרך שאינה נכונה, מה בכך? הלא דנים הם בדרך אפיקורסות גם בדברים אחרים שנידונים בבתי מדרשות ועושים מהם חוכא ואיטלולא, ולא אמרו חז"ל אלא כל האומר מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור רתוי לו שבא לעולם, אבל לדון בדברי תורה ג"כ נאסור?
ואולי הערת כך מפני שאתה מנסה להעלים את דעתם של רבותינו הרמב"ם ובעל הטורים והשו"ע?, איני יודע ולאלוקים פתרונים.

[שומר מסורת]

נשאר איתן בדעתי - ותחשותי אינה אישית אלא דעה רווחת בין חברי הפורום מזה ימים ימימה, וכעת רק התחזקה דעתי, [מלבד ששמך מזכיר שם דומה מפורום אחר - כך נמסר לי].
עכ"פ סגנון תקיפותך היא רק מחזקת יותר את דעתי כמובן.

[אוצר החכמה]

זכורים לכולם כאן דברי איש ספר הבאים

לידע ולהודיע שעל דעת מייסדי מקום זה, עיקרו ותכליתו לבוא לעזר חכמים, לבאר ולברר ולמצוא מוצא ופשר, איש לרעהו יעזורו, ומנהון תרווח שמעתתא ויתקלס עילאה. והכל בלשון חכמים, וברצינות ואחריות המאפיינת כתיבת בני תורה ות"ח. ומכלל הן אתה שומע לאו. באופן שאם לא יבוא מקום זה לתכליתו ולמגמתו, הרי שאין לאיש ענין להחזיק בו ולשאת באחריות דברי הכותבים בו.

ובראש ובראשונה לנהוג כבוד איש ברעהו וכדרכם של ת"ח

[מיימונד]

נשאר איתן בדעתי - ותחשותי אינה אישית אלא דעה רווחת בין חברי הפורום מזה ימים ימימה, וכעת רק התחזקה דעתי, [מלבד ששמך מזכיר שם דומה מפורום אחר - כך נמסר לי] שכחת להוסיף ממקורות מודיעיניים....
עכ"פ סגנון תקיפותך היא רק מחזקת יותר את דעתי כמובןפשש... הוא ג"כ יודע לאבחן? בכל מקרה בפעם הבאה שאתה כותב "סגנון תקיפותך" שים לב שלא תייחס למילים אלו את המילה "מחזקת" אלא "מחזק" (כי תמיד הולכים אחרי הסומך ולא אחרי הנסמך, וכיון שהמילה "סגנון" היא בלשון זכר, כך יש להתייחס אליה), וזה מחזק את מה שאני כתבתי לעיל שאתה שייך לרבותינו החסידים זיע"א ושליט"א ודי לחכימא .

תשאר איתן גם בגלגול הבא ובגיהנום על הלעז ולשון הרע הגמור שהמצאת מכריסך הרחבה.
ולידידי הטובים כאן, אני רוצה לומר בדרך אגב איני חבר בשום פורום אחר כך שאני אפילו לא יודע על מה הוא מדבר. (ואדרבה, אני אשמח אם מישהו יודע לי אם יש פורום אחר מקום שמתועדין בו מאנ"ש, לי בינתיים לא ידוע, אני די חדש בכל העסק הזה)

בהשקפה שניה, אני חושב שהוא לא היה ראוי אפילו לתגובה הנ"ל. חבל שבזבזתי עליו כמה שניות.

[שומר מסורת]

עתה לא אשים אל נחשים פני, ולא אפנה אל האיש, אלא אל שיחו. העלאת הנושא הזכירה לי אפיזודה נאה. מעשה היה בחבירי לספסל הישיבה, עלם צעיר ונמרץ, שאיזה שאר קרוב שלו השיאו לנטוש את הישיבה ואת דרכה, ולחסות תחת 'אדרתו' של הרב זילברמן זצ"ל, ולהימנות על לגיונו בתוככי העיר העתיקה, לצעוד בהליכותיהם ומנהגיהם וכו'. אביו של זה, מחשובי הת"ח שבירושלים עשה כל אשר לאל ידו להניעו מצעדו זה, שגרו אצל שרים רבים ונכבדים והעלה חרס בידו.

רעהו של האב המסכן אשר בצרתו לו צר, לקחו עמו אצל הגאון בעל אילת השחר שליט"א בביתו הצנוע שבבני ברק. הגראי"ל האזין בדומיה לרחשי לב הבחור, ואחר שאלו: בעקבות מי צועדים הללו, אמר לו: בדרכו של רבינו הגר"א. אמר לו הגראי"ל: מתי הגר"א נפטר. ענה הבחור: למעלה מ200 שנה. הפטיר הרב: ומאז הגר"א ועד הרב זילברמן אין אף אחד...

והנמשל ברור, מאז רבינו משה בן מימון ועד ממשיכו מיימונד לא קם איש אשר רוח בו?

[חכם באשי]

רק אל תמרטו את נוצותי,
נראה לי, כי התוקפים את מיימונד - הגזימו, ובגדול!

[המעיין]

צודק
ההרגשה שלי היא שהתוקפים אפילו לא קראו את מה שכתב שמחפש דעות כשני הצדדים

ברגע שהביא את הרמב"ם נכנסו להתקפה

ואני שואל את עצמי מה מונח מאחורי הדברים? למה העלאת הנושא החרידה אותם?

[אתנחתא]

וואו, ממש שומר מסורת! מישהו סך הכל ביקש מקורות לדעת הרמב"ם ובמקום זה מקבל דרשות על דעותיו הנסתרות ורזמים על ניקו.

[סענדער]

יש רב חשוב מבני ברק שאין עוררין על כך שהוא בן תורה אמיתי, ושאינו שייך לאף אחד מהחוגים הנלוזים ,

ושלדעתו יש להחמיר כפי שיטת הרמב''ם ולא לעשות כסף מהתורה, וכך נוהגים אחריו צאצאיו.

אמנם הנהגה זו קשה היא ולכן אף מעריציו אינם מחמירים כמוהו.

[הוא עצמו עושה הובלות בטנדר טרנטער ביחד עם הפראק בדרך לכולל שבו הוא מכהן כ'ראש כולל'.]

[שומר מסורת]

[quote="סענדער"]יש רב חשוב מבני ברק שאין עוררין על כך שהוא בן תורה אמיתי, ושאינו שייך לאף אחד מהחוגים הנלוזים ,

ושלדעתו יש להחמיר כפי שיטת הרמב''ם ולא לעשות כסף מהתורה, וכך נוהגים אחריו צאצאיו.

quote]
כפי שידוע הוא טען זאת בסוף ימיו, וד"ל.

[סענדער]

כפי שידוע הוא טען זאת בסוף ימיו, וד"ל.

כמדומני שעדיין חי.

[גלילי]

מימונד, גם לי חומר בנושא - אבל אין לי כעת את הזמן לחפש לברור ולעלותם - אבל מ"מ נ"ל שאין ד' מגיעים ממקור הטהרה וד"ל.

ואולי אדרבה, כנראה יש לך חומר כשיטת הרשב"ץ, וא"כ במקום להיסחף לויכוחים אישים, יוכיחו הכתובים.
בבקשה...

[המעיין]

נראה לי שאחד הכותבים כאן התכוון לר' גדליה נאדל זללה"ה
אני חושב שהלך בדרכו בריש גלי ואין צורך להסתיר את שמו ואין חולק על גדלותו

[דרדקי]

חזרה לנושא- לשיטת הרמב"ם אין הרבה חברים, והעד- הרמב"ם בעצמו שכתב בפירוש המשנה מסכת אבות פרק ד על הנושא הזה כהקדמה

[ו] כבר רציתי לא לדבר בזה הציווי, לפי שהוא מבואר, וליודעי גם כן שדברי בו לא יאותו לרוב הגדולים בתורה, ואולי לכולם; אבל אומר ולא אחוש, מבלי לשאת פנים למי שקדם ולא למי שנמצא".

כך שנראה שגם בדורו ידע כבר הרמב"ם כי הוא שיטת יחידאה ואף אחד לא נהג כמותו מעולם.

הר"ג נדל נהג כן רק בסוף ימיו אחרי כל מיני ענינים שעברו עליו ואין להאריך וכ"ש שאין להביא ראיה מהנהגתו.

בספר על הרב וועלועל איידלמן זצ"ל מסופר שהוא השתבח בזה שפעם היה אברך צעיר שרצה לנהוג כן ולהנות ממעשי ידיו ופנה ללימוד ליטוש יהלומים ע"מ שיוכל להסתיר את עצמו וללמוד בלי להצטרך לאחרים והוא בכח גדול הניאו ממעשיו ע"י שכנועים רבים, ות"ל שלבסוף צמח לא' מגדולי ישראל, ונס שלא קבר את עצמו, ומישהו לחש על אזני פעם שמדובר בא' מגדולי דורינו הידועים מאוד, והיודעים- יודעים.

[המעיין]

אין להביא ראיה לשום עניין כי גם אם היה ר"ג נאדל בפנינו והיה אומר שכך דעתו לא היתה זו אלא דעתו וכנגדה עומדת דעת כל גדולי עולם החולקים
כל הנושא היה האם מי שדן בדבר נוהג שלא כדין בעצם דיונו.
לא הכרתי את רג"נ באופן אישי אבל מן המפורסמות כבר עשרות בשנים שעסק בכל מיני ענייני פרנסה.
איני יודע למה רומז הכותב באמרו הדברים שעברו עליו אבל אני חושב שכבוד התורה והחכמים באופן כללי מחייב שלא לייחס לדעות של ת"ח סיבות חצוניות
(ואם כוונתך שלא היתה זו דעתו ע"פ דין אלא שעשה זאת מסיבות חיצוניות אמור זאת בפירוש, אבל אם כוונתך לתת סיבות חיצוניות לדעות בהלכה לא זו הדרך)

[חכם באשי]

חבר'ה,
הלוואי שמישהו היה נותן לנו ממון די לפרנסתנו, כדי שנוכל ללמוד ביישוב הדעת!

וברצינות,
היום, שמרבית אברכי הכולל מתפרנסים מעבודת רעיותיהם הצדקניות, הם כמעט ולא עוברים על דעת הרמב"ם.

[ישראל הר כסף]

במי זהב של הרב גולדוסר ראיתי דיוק נפלא, כי מצד אחד כתב הרמב"ם בהל' ת"ת פ"ג "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת...."
ומצד שני כתב בהל' שמיטה פי"ג "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"
דהיינו שכן ראוי להתפרנס מן הצדקה.
אלא שתלוי אם הוא פורק עול חשבונות רבים מעל צווארו, שאז הוא קדש קדשים וראוי לזה, או ששם ליבו מלכתחילה להתפרנס מן הצדקה.

בספר השאלות והתשובות של הרב נויגרשל עומד על זה בפרק על הכוללים ומדייק כנ"ל, אלא שהוא הביא סברא דחוקה שהרמב"ם חזר בו.

[איש_ספר]

ר' גדליה נדל לא לבש פראק,לא נהג ברכב, וממילא גם לא עשה הובלות, אא"כ היה עושה את ההובלות באמצעות זוג האופניים שלו.
לעיקר הענין, לענ"ד אין מי שכתב דברים ברורים ובהירים כנגד שיטת הרמב"ם, כהר"מ די לונזאנו בספרו דרך חיים. ושם הביא מקורות רבים וקדמונים מהם שלא נדפסו עד הנה. (ראה ע"י הערה 23) מצ"ב דבריו מתוך הספר דרך חיים ובגליונותיו מעט ציונים ומר"מ.

[בן מלך]

במי זהב של הרב גולדוסר ראיתי דיוק נפלא, כי מצד אחד כתב הרמב"ם בהל' ת"ת פ"ג "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת...."
ומצד שני כתב בהל' שמיטה פי"ג "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"
דהיינו שכן ראוי להתפרנס מן הצדקה.
אלא שתלוי אם הוא פורק עול חשבונות רבים מעל צווארו, שאז הוא קדש קדשים וראוי לזה, או ששם ליבו מלכתחילה להתפרנס מן הצדקה.

בספר השאלות והתשובות של הרב נויגרשל עומד על זה בפרק על הכוללים ומדייק כנ"ל, אלא שהוא הביא סברא דחוקה שהרמב"ם חזר בו.

ר' ישראל, הרדב"ז על המקום כבר הקשה כן, ותירץ ע"פ דיוק בלשון הרמב"ם שם "ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו", שכוונת הרמב"ם היא שהקב"ה יזכה לו להרויח בעולם דבר המספיק לו ולא שישליך עצמו על הציבור. ואי"צ להגיע לחילוקים שאין בהם גדר של ממש.

[מיימונד]

בושה וחרפה, אני לא מאמין לאיפה אנשים מרשים לעצמם להפליג. והכל התחיל משאלה אחת שכוונתה הייתה תמימה- לחפש מקורות מידע בנושא כדי ללמוד ולהתמצאות!, לא לנגח ולא לרמוז. וחבל שהדברים התגלגלו להיכן שהתגלגו.

בנושא של ר' גדליה נדל, אני זוכר את הזמנים שבהם הייתי רואה אותו עם האופניים הידועות (תלת גלגליים), אדם פשוט, עניו, צנוע, ועם זאת גאון עצום שהוסמך להוראה ע"י החזון איש, אמור מעתה זכותו של כל אחד לחלוק על החזו"א שהסמיך אותו להוראה ולרבנות על שיכון חזון איש...
דעתו ידועה, והוא נהג בה מצעירותו! ועד סוף ימיו. והדברים ידועים מפורסמים וגלויים, ואין צורך להוכיחם.

דעת הרמב"ם היא אינה דעה יחידאה! ובאמירה כזאת נעשה כאן עוול גדול להרבה מעדות ישראל שנהגו כך ממש עד לפני שנים אחדות ממש!!!!,
גדולי תלמידי החכמים מקרב כמה עדות נהגו לעמול לפרנסתם- למרות היותם תלמידי חכמים מובהקים ורבנים וכו' וכו', אומנם עסקו במלאכות מכובדות אבל עסקו.
ואציין בדברי כמה עדות:
א- התימנים, תלמידי החכמים שבהם עבדו למלאכתם.
ב- גדולי תלמידי חכמי מרוקו עמלו למלאכתם, ודי בזאת אם נזכיר את בעל האור החיים. ועד אחרוני האחרונים. הרב ניסים טולידאנו ראב"ד מאקנאס החזיק תלמיד מובהק הסמיכו לרבנות שמו רבי יצחק אוחנה ז"ל (חמיו של ר' יעקב הלל) והיה ברשותו סנדלריית נעליים שבה ייצר נעליים בגפו. לימים עלה לארץ ונעשה רבה של קרית שמונה. ישנם הרבה דוגמאות כאלו.
ג- חכמי טוניס כולם עמלו למלאכתם, הרב מאזוז ישמח לתת לך הרבה פרטים. וכך הוא מורה לבני ספרד שמגיעים אליו ושואלים אותו אם לעבוד או ללמוד או לשלב: "מנהג אבותינו לעמול לפרנסתם".
ד- חכמי לוב, כולם עמלו למלאכתם.
ה- חכמי איראן אף הם עמלו למלאכתם.
ו- חכמי בבל אף הם עמלו למלאכתם.
ז- חכמי אלג'יר אף הם עמלון למלאכתם.
ח- חכמי אשכנז לא מעט מהם עמלו למלאכתם, בהמשך נעלה עדויות מהאחרונים והראשונים שבהם.

לסיכום: כל אחד יעשה וינהג כפי רבותיו. אבל לקבוע את דעת הרמ"א שהיא יחידאה על הכל ולומר שהיא דעת הרוב קצת קשה (בפרט לאור העובדות הנ"ל), כי היתר להתפרנס מהציבור זה עניין אחד, ומעלה גדולה למי שעמל למלאכתו לכו"ע זה עניין אחר, כי אפילו לדעת רמ"א גופיה יש מצוה לעמלו למלאכתו, אלא רק שלפי דעתו יש היתר למי שאינו חפץ בכך. עיין שם. נמצא כי לדעת הכל הרמב"ם ודעימיה לא אמרו אלא לאסור להתפרנס מהצדקה, ועל זה חלקו עליו, אבל על כך שיש מצוה לעמול לפרנסתו זו גמרא מפורשת. וכולי עלמא מודים בזה.

[ישראל הר כסף]

מצ"ב דבריו מתוך הספר דרך חיים ובגליונותיו מעט ציונים ומר"מ.

איפה מצ"ב?


ולך יימונד, אני דוקא התפעלתי מהנוסח שהביא כאן אחד מהקודמים מל' הרמב"ם עצמו היא מדברת בעד עצמה.
הוא כתה שהיא לא מתאימה לכולם ואין מסכימים איתו כמעט אף אחד ואולי אף אחד, מה לא ברור בדברי עצמו?

[איש_ספר]

מימונד, חשבתי שהסוגיא כאן הלכתית אבל לפי הלהט שלך זה באמת מתחיל להריח כסדנת חינוך מחודש. אגב, חכמי טריפולי מילא אבל חכמי איראן?
בכל מקרה קביעותיך ההיסטוריות, חסרות שחר. מאז ומקדם היו בין קהילות הספרדים, ישיבות שהחזיקו ת"ח ותמכו בהם מקופת הגביר מיסד הישיבה והדברים ידועים. ודי אם נזכר מי הוא החכם המפורסם ביותר עליו נתלים מתנגדי שיטת הרמב"ם? הר"ש אבוהב האיטלקי! (עד כדי שהמ"ב העתיק בבה"ל את כל תשובתו!) בקיצור, אם יש לך מקורות חדשים מוטב, ואם לאו, שים מחסום ורסן לפיך.
(דא"ג, בשו"ת שי"ל מהרב קאפח ע"י תלמידו, יש שם תשובה שאע"פ דבריהרמב"ם מ"מ אין עצה ואין תבונה כיום בלתי להסמך על המתירים וללמוד בכולל, עי"ש).

[בן מלך]

איש ספר, מה שייך כאן "חינוך מחדש"?
שיטת הרמב"ם ברורה, הוא לא קימץ במילים כדי להביע את התנגדותו הנחרצת ללימוד תורה ללא מלאכה בצידה.
לעומת זאת, די לנו בדברי הכסף משנה, שחלק עליו [ועוד חלקו על הרמב"ם].
הרי לפנינו מחלוקת בין ראשונים כמלאכים, והכריעו גדולי הדורות האחרונים [ואף בדורות שלפנהם] שמותר לנהוג דלא כהרמב"ם.
לא בכל דבר פסקו האחרונים כדעת הרמב"ם, וגם בזה לא.

[איש_ספר]

דברי מהרמד"ל (הספרדי איטלקי?) כדאי לקרוא את הדברים בשלימותם.

Microsoft Word - דרך חיים לרמדל.pdf

(68.22 KiB) הורד 720 פעמים

[מיימונד]

במי זהב של הרב גולדוסר ראיתי דיוק נפלא, כי מצד אחד כתב הרמב"ם בהל' ת"ת פ"ג "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת...."
ומצד שני כתב בהל' שמיטה פי"ג "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"
דהיינו שכן ראוי להתפרנס מן הצדקה.
אלא שתלוי אם הוא פורק עול חשבונות רבים מעל צווארו, שאז הוא קדש קדשים וראוי לזה, או ששם ליבו מלכתחילה להתפרנס מן הצדקה.

בספר השאלות והתשובות של הרב נויגרשל עומד על זה בפרק על הכוללים ומדייק כנ"ל, אלא שהוא הביא סברא דחוקה שהרמב"ם חזר בו.

אני שמח שהבאת את זה. כי כל הזמן מפרסמים את זה בלי להבין פשט פשוט ברמב"ם ואולי עיניך תחזינה מישרים בפעם הראשונה את ההסבר הפשוט לכך (כפי ששמעתי מרבותי שליט"א וכפי שראיתי כתוב ל"ז לע"ע היכן): בהלכות שמיטה מדובר בשאינו מטיל את עצמו על הציבור! אלא במי שהוא עשיר והוא מחליט לעזוב את כל עסקיו כדי לעסוק בתורה. והדברים האלו כ"כ מפורשים.

עכשיו פתחתי את משנה תורה מהדורת קאפח (הלכות ת"ת), ושם הוא מאריך בכל הנושא הזה הרבה שלא כדרכו. עיי"ש. ובהלכות שמיטה מתרץ בדרך אחרת עיי"ש.
יתירה מכך, מאוד עצוב כשכולם דנים בדברי הרמב"ם ושוכחים שהטור והשו"ע הביאו אותם להלכה למעשה! על אף שראה השו"ע את דברי החולקים. והב"י רשכבה"ג האמיתי, עמל למלאכתו בעבודות פשוטות בלשון המעטה וכידוע.

[סענדער]

לפני האגרופים והצעקות,

יש לברר האם מי שכיום 'יושב בכולל' נחשב שנהנה מן הצדקה,

האם ה'מלגה' בכולל נחשבת צדקה?

הרי לדעת רוב פוסקי זמננו נחשבת המלגה משכורת, לגבי חובת ראש הכולל לשלמה, וכן לגבי הלנת שכר שכיר,

אמור מעתה שה'יושב בכולל' נהנה מ'יגיע כפיו' , ואם ה'ראש כולל' מסכים לשלם לו בשביל שישב תחתיו גם זו 'מלאכה' נחשבת.

הרי אם ילמד בביתו או יאחר יפסיד ממשכורתו, נמצא שהמשכורת אינה על לימוד התורה אלא על ישיבתו במקום שנקבע על ידי מעסיקו.

ואם בנתיים גם לומד הוא וגדל בתורה, למי זה אמור להפריע.

[איש_ספר]

והב"י רשכבה"ג האמיתי, עמל למלאכתו בעבודות פשוטות בלשון המעטה וכידוע.

איפה מוזכר שהב"י הרשכבה"ג האמיתי (אתה צובט לו בלחי כשאתה מחלק לו ציונים?) עמל למלאכתו?

[איש_ספר]

הנה דברי הרמד"ל בלא ההערות

וכבר ידעת מה שאמרו ברביעי מאבות ר' צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחטוב בה וכו'. ושם האריך בפירושה הרמב"ם ז"ל לדבר בענין זה אלא שהפריז על המדה והרחיק הענין יותר מדאי ואסר לת"ח איסור גמור לקבל ממון מהאנשים והפחידו דבריו החכמים האחרונים עד שכתב אחד מהם בזה הלשון ואעפ"י שנפלו פני ארצה ונאלמתי ממה שכתב הרמב"ם במשנה זו ומי יבא אחרי המלך מודה אני שאין להשיב וכו' עכ"ל. ואני בעניי אינני מודה שאין להשיב אדרבה אומר שהרבה תשובות בדבר ואשיב בקצרה ואומר.

אמר וז"ל והביאו בני אדם לחשוב בסכלות גמורה שזה מחוייב וראוי שיעזרו החכמים והתלמידים וזה הכל טעות ולא נמצא בתורה ובדברי החכמים דבר שיאמתהו ולא רגלים שישען עליהם כלל כי כשנעיין בדברי רז"ל לא נמצא שהיו מבקשים ממון מבני אדם ולא היו מקבצים ממון לישיבות וכו'.

ואחר בקשת המחילה אומר כי נמצא ונמצא דגרסינן בירושלמי דהוריות פ' ג' מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא שעלו לחילת אנטוכיא על עסק מגבת חכמים וכו'. פירוש לקבץ מעות לחלק לחכמים. והמעשה הזה תמצאנו גם ברבות פרשה ראה ושם כתוב בהדיא רבותינו באו לגבות לעסק מצות עמילי תורה. ובאבות דר' נתן פרק ל"ד אמרו על בני יתרו שהיו מתפרנסים מן הצדקה כשהלכו ללמוד תורה.

ומה שאמר שהוא סכלות גמור וטעות לחשוב שראוי לעזור ללומדים אין הדבר כן דגרסינן בפרק המוכר את הספינה מי שעיניו צרות בת"ח בעולם הזה עיניו מתמלאות עשן לעוה"ב. ופירש"י שעיניו צרות שלא להנותו מנכסיו. ובפרק חלק דף צ"ב כל שאינו מהנה ת"ח מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם. הא קמן שראוי להנות ולעזור לת"ח ומי שאינו עושה כן ונשא עונו.

ומה שאמר עוד שלא הותר לת"ח אלא לתת ממונם לאדם לעשות בו סחורה ושיהיו הם ראשונים למכור ולקנות ושיפטרו מהמסים אף אין זאת כדמוכח ממה שכתבתי. ועוד דגרסינן בפרק חלק כל הנביאים לא נתנבאו אלא לעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה ת"ח מנכסיו וכו'. הרי שמלבד עשיית סחורה לת"ח עוד ראוי לאדם לההנותו מנכסיו. ובסוף מס' ברכות גרסינן המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו וכו'. וגרסינן בירושלמי דמעשר שני פרק בתרא רבי יונה יהב מעשרוי לר' אחא לא משום דהוה כהן אלא משום דהוה לעי באורייתא וכו'. ובירושלמי דשקלים סוף פרק ה' ר' חמא בר חנינא ור' הושעיא הוו מטיילין באילין כנישתא דלוד אמר רבי חמא לרבי הושעיא כמה ממון שיקעו אבותי כאן אמר ליה כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן מי לא הוו בני אנשא דילעון באוריתא. רבי אבין עבד אילין תרעיא דסדרא רבא אתא ר' מני לגביה א"ל חמי מה עבדית א"ל וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות מי לא הוו אינשי דילעון באוריתא ע"כ. הנך רואה בעיניך שהחכמים האלו גינו לאשר הוציאו ממונם לבנין בית הכנסת עם שהוא מצוה רבה וקראום שוכחי עושיהם על שלא בחרו היותר טוב שהוא לתתו לעוסקים בתורה.

ובירושלמי דפסחים סוף פרק מקום שנהגו חד זמן אצרכון רבנן נדבה שלחו לר' עקיבא וחד מן רבנן עמיה וכו' ע"ש. ובפ' כיצד צולין תודוס הוה משלח פרנסתהון דרבנן. ובספר הזוהר פרשת ויחי אמרו זבולון זכה ואקדים בברכאן על דאפיק פיתא מפומיה ויהיב לפומיה דיששכר מהכא אוליפנא מאן דסעיד למריה דאורתא נטיל ברכאן מעילא ותתא ולא עוד אלא דזכי לתרי פתורי מה דלא זכי בר נש אחרא זכי לעותרא דיתברך בהאי עלמא וזכי למהוי ליה חולקא בעלמא דאתי וכו'. ובויקרא רבה סוף פרשה בהר ר' טרפון יהב לר' עקיבא שית קנטרין כסף א"ל זיל זבון לך חדא אוסיא פירוש שדה דנהוי לעין באוריתא ומתפרנסין מינה נסב יתהון ופליג יתהון לספרייא ולמתנייא ולאילין דלעון באוריתא. לבתר יומין קם עמיה אמר ליה אחמי לי אוסיא דזבנת אחמי ליה ספרייא ומתנייא ואילין דלעאן באוריתא עד כאן.

ובמסכת יומא הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונו של ת"ח יין. ובמסכת כתובות המביא דורון לת"ח כאלו מקריב בכורים . ויש לי עוד ראיה ממציעא דף פ"ד מהנך ספונאי דעיילו לר' אלעזר שיתין ארנקי וכו'. ועוד ראיה משלהי הזרוע ההוא שקא דדינרי דאתא לבי מדרשא וכו'. פרש"י דינרי זהב ששלחו לבני הישיבה. ועתה מצאתי בסוף מאמר חסדי ה' וכ"כ מהרי"ק ביורה דעה סימן רמ"ו שהר"ש בר צמח האריך בתשובה לחלוק על הרמב"ם ולסתור כל דבריו. והנה עתה התשובה ההיא בידי . גם בעל צדה לדרך כתב בדף ע"ב כי הר"ר ישראל ז"ל כתב בפירושו לאבות כנגד דברי הרמב"ם דברים נכונים וגם הוא האריך קצת עיין שם. וידעתי כי מי שיחפש בדברי רז"ל ימצא עוד ראיות על דברי אך במה שכתבנו מהם די.

ועתה יודעי דעת ומביני מדע הביטו וראו מאחר שבאו כל אלו המאמרים להזהיר ולזרז לאנשים שיתנו לחכמים ולהודיעם שזו מצוה גדולה עליהם איך אפשר שיהיה אסור ללומד לקבל היחוברו ב' הפכים.

ומה שהביא הרמב"ם ז"ל ראיה לדבריו ממעשה דיהונתן בן עמרם אדרבה משם ראיה על דברי ואני תמיה על הרב אדפריך מיהונתן בן עמרם ליסייעינן מכל שאר החכמים שהיו בזמנו אשר לא יספרו מרוב והתפרנסו מרבי בסבת חכמתם ולא עשו כמעשה יונתן בן עמרם. וחלילה לי להאמין על אלפים ורבבות חכמים כהם שהיו כלם חוטאים ומתירים לעצמם האסור להם.

ועוד אם כן הוא כדברי הרב שאסור ללומד לקבל הנאה מבני אדם נמצא רבי עובר על ולפני עור לא תתן מכשול במה שהתנה שלא יבא להתפרנס ממנו אלא מי שהוא בן תורה כי לפי זה התנאי היה צריך כל אחד להודיע חכמתו וידיעתו ולומר בעל מקרא אני בעל משנה אני פרנסני והיכי עביד הכי והא קימא לן אין מאכילין לאדם דבר האסור לו. ועוד אם היה חייב כל חכם או לומד לעשות כמעשה יונתן בן עמרם איך לא נפל לב רבי בזה בשעה שהיה מצטער לומר אולי האיש הזה חכם הוא אלא שלא פירש כי כן צוה. ועוד ר"ש בר רבי איך נבא ואמר יונתן בן עמרם הוא אילו היה חובה לכל לעשות כן הי' לו לחשוב שמא אחד מן החכמים הוא. ועוד ראיה גדולה לדברי מה שאמר יונתן הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו ואילו לדברי הרמב"ם לא היה לו לתלות הדבר ברצונו כיון שהוא חייב בו. אלא ודאי נראה שהיה מותר לו ליהנות ולהתפרנס אלא שהוא היה מחמיר על עצמו ולא היה רוצה.

ומה שהביא עוד ראיה מר' טרפון שנצטער על שנשתמש בכתר תורה בפרק קונם יין כבר נתבאר שם שמותר היה הדבר והוא מה שהקשו אמאי ציער נפשיה כלומר אין כאן איסור כלל ומשני שנצטער לפי שהוא היה עשיר גדול והיה לו לפייסו בדמים.

ואשר אראהו אני היותו האמת בענין זה כך הוא, שאם העוסק בתורה ישאל חלקו בפיו ויאמר לאנשים תנו לי כך וכך כי חכם אני שמרו נפשי כי חסיד אני ויהיה התורה אצלו ככלי להרויח בו כגרזן אל החוצב בו זה ודאי אסור ועל זה הזהירו ברביעי מאבות ר' צדוק אומר אל תעשם עטרה וכו' ובפרק קונם יין תניא לאהבה את ה' וגו' שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם אשנה שיקראוני רבי ושאהיה זקן ויושב בישיבה אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא ר"א בר צדוק אומר עשה דברים לשם פועלם ודבר בהם לשמם אל תעשם עטרה להתגדל ולא קורדום להיות עודר בו וכו'.

פקח עיני שכלך וראה שלא אסרו ללומד לקבל מבני אדם עושר וכבוד ולא אמרו אל תקבל מבני אדם ממון או כבוד בשביל תורתך ולא הזהירו אלא על כונת לב הלמוד שלא יהיה דעתו וכונתו בלמודו לתכלית השיגו כבוד ועושר ושלא יבקש הוא בעצמו ממון או כבוד מבני אדם אך כשיהיה כל כונתו בלמודו לעשות רצון קונו לא זולת ויראה ראובן העשיר וידבנו לבו לכבדו או ליתן לו מהונו מותר ללומד ההוא לקבל ממנו ואין כאן השתמש בכתר תורה כי הוא לא נשתמש ולא בקש ולא עלה על לבו.

ולכן היה מצטער ר' טרפון שאילו היה בעל הכרם מכירו והיה מניחו מעצמו לכבוד תורתו לא היה בכך כלום אבל כיון שלא היה מכירו והוא אמר אוי לו לטרפון ואז שמע והניחו הוה ליה כאילו אמר אני הוא החכם רבי טרפון ולכן הניחני ונמצא שנשתמש בכתר תורה כי בפיו בקש ולולי דבריו לא הונח ולא נתכבד . ולפי שהענין הוא כמו שכתבתי ר"ל שלא אסרו לת"ח רק שלא יבקש הוא בעצמו הנאה או כבוד מבני אדם לכן סמכו לו בגמרא אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה ושרי ליה למימר שרו לי תגראי ברישא. ושרי ליה למימר לא יהיבנא כרגא. כלומר אעפ"י שאסרנו לת"ח לבקש בעצמו הנאה וכבוד מ"מ אלו הג' ענינים מותר לו לבקשם בפיו ולעשותם בעצמו.

נמצא לפי זה שג' מדות בהולכים לבית המדרש ועוסקים בתורה ב' קצוות ובינוני. הקצה האחד המבקש כבוד וממון מבני אדם ורודף אחר זה והוא עון פלילי ועליו ארז"ל המשתמש בכתר תורה נעקר מן העולם ולכן יקרא רשע אם לא שיעשה זה לשם שמים כגון שהוא רואה בעצמו שאם בא לקבל עליו שלא ליהנות מבני אדם רק מיגיעו לא יוכל לעסוק בתורה ואומר בלבו מוטב שאהנה מבני אדם עם שהוא חטא מה ואהגה בתורה יומם ולילה ממה שאתפרנס מיגיעי ואשכח תורת אלהי . אי נמי פן יראה בעיניו ולבבו יבין שאם בא לבקש לו מלאכה להתפרנס ממנה תהיה חכמתו חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים ותתבזה התורה על ידו והיה לשחוק גם הוא ונמצא ש"ש מתחלל ואומר מוטב שאקבל מן הבריות כדברי הר"י אברבנאל ז"ל . אלא שדבר זה מסור ללב ועליו נאמר ויראת מאלהיך.

הבינוני הוא שאינו מבקש הנאה או כבוד מבני אדם ולא רודף אחר זה אך כשנותנין לו מקבל וזה מותר אלא שאינו מדת חסידות. הקצה השני הוא שאף אם יפצרו בו ליטול לא ישמע ולא יאבה וזה נקרא חסיד ועושה לפנים משורת הדין. ומזה המין היה יונתן בן עמרם שלא היה רוצה ליהנות בכבוד תורה ואמר לרבי פרנסני ככלב וכעורב. ומי יתן כל עם ה' ועדת הלומדים כמוהו ויהיו שמחים בחלקם הקטן ושלא יצטערו ויעבדו את ה' בשמחה ובטוב לבב ברעב ובצמא בערום ובחוסר כל כאילו יש להם רב ולא יחסרו כל טוב. ומזה המין ר' חנינא בן דוסא ור' אלעזר בן פדת בשלישי מתעניות .

ומזה המין עוד ר' יהודה ור' עקיבא רבו. ואזכור פה מה שאמרו עליהם בששי מנדרים אמרו שר' יהודה היה עני מאד וכ"כ היה רגיל בחיי צער עד שפעם אחת הביאו לפני ר"ש ולפניו מין אחד מתאנים שהם קשים להתעכל אר"ש אלו אין יוצאים מבני מעים כל עיקר ולא אבה לאכול ור' יהודה אכל ושמח עליהם שכיון שלא יצאו מבני מעים לא יצטרך לבקש מה יאכל מחר. עוד פעם אחת א"ל ר' טרפון מה זה שפניך צהובין היום א"ל אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדין אשילגאס בלעז ואכלנום בלא מלח ואילו אכלנום במלח היו פני צהובין יותר. ראה שהיו בעיניו תרדין בלא מלח כתרנגולת שמינה. – וכשהיה הולך לבית המדרש היה נוטל חבית על כתיפו כדי לישב עליה בבית המדרש והיה אומר גדולה מלאכה שמכבדת בעליה כלומר שלא יצטרך לישב ע"ג קרקע ולא היה לו ולאשתו כסות בקרה יצאה אשתו ואספה צמר ועשתה מלבוש אחד כשהיתה יוצאה לשוק היתה מתכסת בו וכשהיה הוא מתפלל היה מתכסה בו ומברך ברוך שעטני מעיל שהיה חשוב בעיניו כמעיל של משי שלובשים בני מלכים. פעם אחת גזר רשב"ג תענית ולא בא ר' יהודה לפי שלא היה לו כסות שלח לו רשב"ג כסות ולא קבל.

ובפ' ו' דאבות דר' נתן בכל יום היה מביא ר' עקיבא חבילה של קשים. חציה מוכר ומתפרנס חציה מתקשט בה עמדו עליו שכניו אמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר אמר להם הרבה ספוקים אנו מסתפקין בהן אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאיני יכול לישן . ור' עקיבא נשא אשה בחורף והיו שוכבים בתבן שלא היו להם כרים וכסתות והיה מלקט התבן שנאחז בשערות אשתו וכדי לנחמם בא אליהו ז"ל וקרא על הפתח ואמר תנו לי מעט תבן שילדה אשתי ואין לי במה אשכיבנה אמר לה ראי עני ממנו שאפילו תבן אין לו וכו' ע"כ.

ובסוף סוטה ארז"ל כל העוסק בתורה מתוך דוחק תפלתו נשמעת ואין הפרגוד ננעל לפניו וזוכה ומקבל פני שכינה שנאמר חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך ונתן לכם יי לחם צר וכו' ולא יכנף עוד מורך והיו עיניך רואות את מורך.

סוף דבר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ומי שיוכל להיות כחסידים האלו אשריו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ומי שלא יוכל וירצה לקבל מבני אדם עצתי ההוגנת לו שיהיה מה שיקבלהו בתורת צדקה ר"ל מצד היותו עני לא מצד היותו חכם ואם יוכל ישתדל להזהר שלא לדרוש ברבים כדי שיתנו לו. לא כאשר ראיתי בנים סכלים שהיו אומרים להם הפרנסים אנו ניתן לך מה שניתן מבלי שתדרוש בקהל והוא היה אומר יותר אני רוצה שתתנו לי מנה ואדרוש ממה שתתנו מאתים ולא אדרוש כי כשאדרוש ותתנו לי זהו כבודי שנותנים לי לפי שאני חכם אך כשלא אדרוש אני מתבזה שנראה שאני שוה לשאר העניים. וכבר הארכנו בזה מה שיש בו די ואלהי ישראל יזכנו להיות מיודעי שמו ולומדי תורתו לשמה .

[אתנחתא]

[אגב: האם אפשר לצפות למהדורה חדשה של ספר דרך חיים בהוצאת מכון אהבת שלום? ביחד עם הביקורות נגד החוה"ל של דפוס ראשון?]

[איש_ספר]

ספר דרך חיים ערוך ומוכן לדפוס כולל ההשמטה מהמהדורה הראשונה, אגב יש שם ביקורות קשות יותר על העיקרים ועוד. אלא שעדין לא הוכרע אם להדפיס גם את ההשמטה וא"כ האם להדפיסה בשלימותה. שורש הספק שאין אנו יודעים האם הרמד"ל הוא שהשמיט את הדברים מרצון, או שמא מאונס (וממה שהפנה לדפו"ר בדפוס השני נראה שלא חזר בו מן הדברים). ואין לשכוח שאחרי ככלות הכל מדובר בחיבור של הרמד"ל ויש לכוון לרצונו בזה.

[מיימונד]

והב"י רשכבה"ג האמיתי, עמל למלאכתו בעבודות פשוטות בלשון המעטה וכידוע.

איפה מוזכר שהב"י הרשכבה"ג האמיתי (אתה צובט לו בלחי כשאתה מחלק לו ציונים?) עמל למלאכתו?

שמעתי פעם ממקובל מעשה שר' יוסף קארו סחר בסמרטוטים בשוק (אולי זה מובא בהקדמה לספר מגיד מישרים? איני יודע).

מלבד זאת בגניזת קהיר התגלה מסמך המעיד על עיסוקו במסחר במרגליות (=אבנים יקרות) (אברהם דוד, "עליית מגורשי ספרד לארץ ישראל", בתוך: חיים ביינארט, עורך, מורשת ספרד, עמ' 452).

ולא סתרי אהדדי, הא בזמן זה והא בזמן אחר, כמאמר חז"ל פשוט נבלתא בשוקא וכו'.

[סענדער]

והב"י רשכבה"ג האמיתי, עמל למלאכתו בעבודות פשוטות בלשון המעטה וכידוע.

איפה מוזכר שהב"י הרשכבה"ג האמיתי (אתה צובט לו בלחי כשאתה מחלק לו ציונים?) עמל למלאכתו?

שמעתי פעם ממקובל מעשה שר' יוסף קארו סחר בסמרטוטים בשוק (אולי זה מובא בהקדמה לספר מגיד מישרים? איני יודע).

מלבד זאת בגניזת קהיר התגלה מסמך המעיד על עיסוקו במסחר במרגליות (=אבנים יקרות) (אברהם דוד, "עליית מגורשי ספרד לארץ ישראל", בתוך: חיים ביינארט, עורך, מורשת ספרד, עמ' 452).

ולא סתרי אהדדי, הא בזמן זה והא בזמן אחר, כמאמר חז"ל פשוט נבלתא בשוקא וכו'.

המסופר על מרן הבית יוסף שסחב שק על גבו במשך שנים היה כדי להכניע החומר.

לא קשור אבל לא מזיק לדעת זאת.

[מיימונד]

הנה דברי הרמד"ל בלא ההערות

סוף דבר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ומי שיוכל להיות כחסידים האלו אשריו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ומי שלא יוכל וירצה לקבל מבני אדם עצתי ההוגנת לו שיהיה מה שיקבלהו בתורת צדקה ר"ל מצד היותו עני לא מצד היותו חכם ואם יוכל ישתדל להזהר שלא לדרוש ברבים כדי שיתנו לו. לא כאשר ראיתי בנים סכלים שהיו אומרים להם הפרנסים אנו ניתן לך מה שניתן מבלי שתדרוש בקהל והוא היה אומר יותר אני רוצה שתתנו לי מנה ואדרוש ממה שתתנו מאתים ולא אדרוש כי כשאדרוש ותתנו לי זהו כבודי שנותנים לי לפי שאני חכם אך כשלא אדרוש אני מתבזה שנראה שאני שוה לשאר העניים. וכבר הארכנו בזה מה שיש בו די ואלהי ישראל יזכנו להיות מיודעי שמו ולומדי תורתו לשמה .

סוף דבר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ ומי שיוכל להיות כחסידים האלו אשריו מה טוב חלקו ומה נעים גורלו. מתעלמים מזה , שלדעת כו"ע העושה כך הרי זה משובח, וגם החולקים לא חלקו אלא על איסורו, אבל גם הם עצמם מודים שהעושה כך הרי זה משובח.

[איש_ספר]

והב"י הרשכבה"ג האמיתי, עמל למלאכתו בעבודות פשוטות בלשון המעטה וכידוע.

כשננשאל מימונד למקורותיו השיב:

שמעתי פעם ממקובל מעשה שר' יוסף קארו סחר בסמרטוטים בשוק (אולי זה מובא בהקדמה לספר מגיד מישרים? איני יודע).מלבד זאת בגניזת קהיר התגלה מסמך המעיד על עיסוקו במסחר במרגליות (=אבנים יקרות) (אברהם דוד, "עליית מגורשי ספרד לארץ ישראל", בתוך: חיים ביינארט, עורך, מורשת ספרד, עמ' 452)

א. מה שקבלת בלחישה מפי המקובל על המסחר בסמרטוטים, עדין אינו הופך את זה לידוע.
ב. לגבי מסחר בכלל, עיינתי שם, ושם כותב א' דוד כי רגלים לדוד שעסק מרן במסחר, ובהערה כותב שיש ללמוד על מסחרו במרגליות מתוך תעודה מן הגניזה, וע"כ ידון במקו"א. ככל הנראה התעודה לא פורסמה עד הנה, ולא נותרנו אלא עם רגליו של מר דוד.

לא שיש לי בעיה עם הב"י 'הרשכבה"ג האמיתי' יעמול לפרנסתו, אבל בעיה גדולה יש עם הקביעות והשליפות חסרות הבסיס ונטולות המקור.

[סענדער]

והב"י הרשכבה"ג האמיתי, עמל למלאכתו בעבודות פשוטות בלשון המעטה וכידוע.

כשננשאל מימונד למקורותיו השיב:

שמעתי פעם ממקובל מעשה שר' יוסף קארו סחר בסמרטוטים בשוק (אולי זה מובא בהקדמה לספר מגיד מישרים? איני יודע).מלבד זאת בגניזת קהיר התגלה מסמך המעיד על עיסוקו במסחר במרגליות (=אבנים יקרות) (אברהם דוד, "עליית מגורשי ספרד לארץ ישראל", בתוך: חיים ביינארט, עורך, מורשת ספרד, עמ' 452)

א. מה שקבלת בלחישה מפי המקובל על המסחר בסמרטוטים, עדין אינו הופך את זה לידוע.
ב. לגבי מסחר בכלל, עיינתי שם, ושם כותב א' דוד כי רגלים לדוד שעסק מרן במסחר, ובהערה כותב שיש ללמוד על מסחרו במרגליות מתוך תעודה מן הגניזה, וע"כ ידון במקו"א. ככל הנראה התעודה לא פורסמה עד הנה, ולא נותרנו אלא אם רגלים לדבר.

לא שיש לי בעיה עם הב"י 'הרשכבה"ג האמיתי' יעמול לפרנסתו, אבל בעיה גדולה יש עם הקביעות והשליפות חסרות הבסיס ונטולות המקור.

אך מסתבר שעסק לפרנסתו, וכי מהיכן חי, וכי לסטים ח''ו היה?

וכי היו בזמנו 'חלוקעס' או 'תלושים' , כל החכמים עבדו לפרנסתם,

גם אלו החולקים על הרמב''ם שהתירו ליטול מהצדקה, לא התירו לגווע ברעב, וגם הם עצמם עסקו לפרנסתם.

ואף רבנו האיבן עזרא קונן על שאינו מוצא עבודה והינו עני מרוד,