פירותיו של ההדס

[חכם באשי]

ברצוני להציע לפני החברים דברים שכתבתי, ואשמח לשמוע הערות לכאן ולכאן:
ענבי ההדס זכו ליחס של פירות, אע"פ שאינם ראויים לאכילה, ועל־כל־פנים אין אכילתם מצוייה (השווה: שבלי הלקט, סי' קס, עמ' 127). כך נתחייבו ענבי ההדס במעשר (עי' ירושלמי, מעשרות, א ב, דף מח ע"ד בדפוס וינציאה), וכך ראיית ההדס כעץ המניב פירות סייע בזיהוי ה'עץ עבות' המקראי עם ההדס. ראה סוכה לב ע"ב: "רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'ענף עץ עבות' - עץ שטעם עצו ופריו שווה, הוי אומר זה הדס". ה'טעם' המדובר כאן אינו כמובנו הפשוט, טעם המורגש בפה, כטעמי המאכלים, שכן אין עצו ופריו של ההדס ראויים לאכילה, כדברי המדרש, שההדס "יש בו ריח ואין בו טעם" (ויק"ר, ל יב), היינו ש"יש בו ריח ואין בו אוכל" (פסיקתא דר"כ, כז ט, עמ' 416), ובהכרח אפוא לפרש ש"עץ שטעם עצו ופריו שווה" נאמר על ריחו, שהריח המופק מן העץ שווה לריח המופק מן הפרי. וכך פירש לנכון ר' מנחם בר' שלמה המאירי: "אבל 'ענף עץ עבות', אף־על־פי שדרשו בו עצו ופריו שוה, רצוני לומר, למריחה, מכל־מקום בעבות סגיא..." (מגן אבות, הענין האחד ועשרים, מהדורת י' לאסט, לונדון תרסט, עמ' קכא). והשווה גם יוצר לסוכות 'אכוף ואכף ואשא דעי לגבוה', לר' בנימין ברבי שמואל מקוסטני (המאה האחת־עשרה): "זְרִיזִים מַקְדִּימִים לְמִצְוֹת / לִבְרוֹר עֲנַף עֵץ עָבוֹת / אֲשֶׁר נְעִימַת עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁווֹת" (סידור רומניא, דף תה ע"ב). ולדעתי, הוראת 'נעימת' מתאימה יותר להאמר על חוש הריח מאשר על חוש הטעם.

[אלכסנדר וימפן]

אתה בדקת שזה באמת ככה שיש להם את אותו ריח?

[חכם באשי]

לא בדקתי ואין צורך לבדוק. כי אם הדברים שכתבתי למעלה נכונים (ולכאורה המאירי וודאי כותב כן במפורש), אז גם אם יימצא שריחו של העץ שונה מהעלים או מהפרי, הרי שזה עוד אחד מאותם דברים מוקשים שפותרים אותם כ'נשתנו הטבעיים'...

[כנסת ישראל]

דברי המאירי צ"ע טובא דבגמ' בסוכה ל"ה איתא כן על אתרוג ופלפלין ושם להדיא מדובר על מאכל.
וכמדומה שהרבה ראשו' לא גרסו כן כלל על הדס.
ובכלל לא הבנתי החילוף בין טעם לריח, שאין בו טעם וריח.

[איש_ספר]

אקחה.png (16.74 KiB) נצפה 5884 פעמים

[מה שנכון נכון]

וכך ראיית ההדס כעץ המניב פירות סייע בזיהוי ה'עץ עבות' המקראי עם ההדס. ראה סוכה לב ע"ב: "רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'ענף עץ עבות' - עץ שטעם עצו ופריו שווה, הוי אומר זה הדס

לאו דוקא.

בכמה ראשונים הגרסה טעם עצו וענפיו שוה.

[חכם באשי]

תודה רבה לכל המעירים.

הרב מש"נ, תודה רבה על הערתך היקרה. ואכן, בדקתי בעבודת שושטרי והנה רשימת שינויי הנוסחאות:

שושטרי.jpg (62.87 KiB) נצפה 5867 פעמים

[חכם באשי]

דברי המאירי צ"ע טובא דבגמ' בסוכה ל"ה איתא כן על אתרוג ופלפלין ושם להדיא מדובר על מאכל.

יעויין בערוך לנר, על אתר (לב ע"ב), מה שכתב ליישב.

[חכם באשי]

מי יוכל להעלות לכאן את 'אוצר מפרשי התלמוד' (כולל ההערות!) על סוכה לב ע"ב, בנוגע למאמר הנ"ל ("רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'ענף עץ עבות' - עץ שטעם עצו ופריו שווה, הוי אומר זה הדס").
תודה רבה.

[חכם באשי]

מתוך ספרו של פליקס, עצי פרי למיניהם בתנ"ך ובחז"ל, עמ' 200

פליקס1.jpg (61.17 KiB) נצפה 5843 פעמים

פליקס2.jpg (144.26 KiB) נצפה 5843 פעמים

[עדיאל ברויאר]

דברי המאירי צ"ע טובא דבגמ' בסוכה ל"ה איתא כן על אתרוג ופלפלין ושם להדיא מדובר על מאכל.

יעויין בערוך לנר, על אתר (לב ע"ב), מה שכתב ליישב.

לא הספקתי לראות את דברי הערול"נ, אך כמדומה שהריטב"א כתב בכמה מקומות שיש לשונות בש"ס שמשמשים באופנים שונים במקומות שונים, ואפשר שגם כאן כך.

[חכם באשי]

אבל דווקא הריטב"א בסוגיין מוחק את "עץ שטעם עצו ופריו שווה"!

[מה שנכון נכון]

מי יוכל להעלות לכאן את 'אוצר מפרשי התלמוד' (כולל ההערות!) על סוכה לב ע"ב, בנוגע למאמר הנ"ל ("רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'ענף עץ עבות' - עץ שטעם עצו ופריו שווה, הוי אומר זה הדס").
תודה רבה.

אומה.PDF

(246.54 KiB) הורד 417 פעמים

[חכם באשי]

ייש"כ!

[עדיאל ברויאר]

אבל דווקא הריטב"א בסוגיין מוחק את "עץ שטעם עצו ופריו שווה"!

אך הוא לא מוחק מצד הקושייה הנ"ל. ולכאורה אין מניעה לקחת את הכלל שמציב במקום אחר ולהשתמש בו כאן (כמדומני שלא כל הראשונים מסכימים לכלל הזה. או לפחות לא תירצו על ידו באותם מקומות שהריטב"א תירץ, שלצערי שכחתי איזהו מקומן).

נ.ב. במגן אבות מהד' ר"י כהן: למריחא. אך לא נראה שיש נפק"מ.

[עדיאל ברויאר]

דברי המאירי צ"ע טובא דבגמ' בסוכה ל"ה איתא כן על אתרוג ופלפלין ושם להדיא מדובר על מאכל.

יעויין בערוך לנר, על אתר (לב ע"ב), מה שכתב ליישב.

לא הספקתי לראות את דברי הערול"נ, אך כמדומה שהריטב"א כתב בכמה מקומות שיש לשונות בש"ס שמשמשים באופנים שונים במקומות שונים, ואפשר שגם כאן כך.

אבל דווקא הריטב"א בסוגיין מוחק את "עץ שטעם עצו ופריו שווה"!

אך הוא לא מוחק מצד הקושייה הנ"ל. ולכאורה אין מניעה לקחת את הכלל שמציב במקום אחר ולהשתמש בו כאן (כמדומני שלא כל הראשונים מסכימים לכלל הזה. או לפחות לא תירצו על ידו באותם מקומות שהריטב"א תירץ, שלצערי שכחתי איזהו מקומן).

מכיוון שנתקלתי בדברי הריטב"א אגב חיפוש אחר, אציין אותם, ואולי יהיו לעזר. במקום אחד הוא מביא את הדברים גם בשם הרשב"א. אביא ציטוט אחד להמחשה, והשאר מראי מקומות:
חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף ח עמוד א
לשנים למאי הלכתא. כלומר לאיזה ענין שייך ראש השנה, ואין פירושו כן בההיא דלעיל )ב' א'( כדפרישית התם, והא דלא פריק רבא לשטרות ולשתוק מיד, משום דניחא ליה לברורי מילתא למה הוצרכו לקבוע יום ידוע לכך, דכיון דאמר לשטרות ממילא משתמע דבעי למימר לשטרות דאנו מונין למלכים שכבר ידוע היה להם, ומשום דתנינן לעיל דאחד בניסן ראש השנה למלכים הוצרכו לשאול כאן לשנים למאי הלכתא, וזה מן הלשונות שבתלמוד שהלשון אחד וענינם מתחלף, כנ"ל.

1. חידושי הריטב"א מסכת עירובין דף עא עמוד ב ד"ה כי פליגי
2. חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף ח עמוד א ד"ה לשנים למאי [הובא לעיל]
3. חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף יד עמוד ב ד"ה רבינא אמר
4. חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף לד עמוד ב ד"ה לא אמרו
5. חידושי הריטב"א מסכת סוכה דף לה עמוד א ד"ה איכא נוסחי
6. חידושי הריטב"א מסכת תענית דף יב עמוד ב ד"ה הא דאמרינן
7. חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף ה עמוד א ד"ה עוד אמרו
8. חידושי הריטב"א מסכת יבמות דף ט עמוד א ד"ה גרסת הספרים
9. חידושי הריטב"א מסכת יבמות דף לא עמוד ב ד"ה ואי לא
10. חידושי הריטב"א מסכת יבמות דף סב עמוד א ד"ה שאני הכא
11. חידושי הריטב"א מסכת יבמות דף פח עמוד ב ד"ה רב אשי
12. חידושי הריטב"א מסכת יבמות דף קיג עמוד א ד"ה הוא דאמר
13. חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף עא עמוד ב ד"ה ולכולהו פירושי
14. חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף צב עמוד א ד"ה ואתא בעל
15. חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף צד עמוד א ד"ה אמר רב
16. חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף עג עמוד ב ד"ה והוי יודע
17. [מובא לקמן שהוא חולק במקום זה על הכלל]
18. חידושי הריטב"א מסכת בבא מציעא דף צב עמוד א ד"ה ומר סבר
19. חידושי הריטב"א מסכת בבא מציעא דף צח עמוד ב ד"ה והא דתנן
20. חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף קלז עמוד א ד"ה מתקיף לה
21. חידושי הריטב"א מסכת מכות דף ז עמוד ב ד"ה אבל אחרים
22. חידושי הריטב"א מסכת מכות דף ח עמוד א ד"ה וכי מעיינת
23. חידושי הריטב"א מסכת שבועות דף יח עמוד א ד"ה אמר רבא
24. חידושי הריטב"א מסכת עבודה זרה דף עא עמוד א ד"ה ויש שפירשו
25. חידושי הריטב"א מסכת חולין דף קלו עמוד א ד"ה וכי תימא
26. חידושי הריטב"א מסכת נדה דף כא עמוד ב ד"ה אמר אביי (בשם הרשב"א)

אבל במקום אחד הוא חולק על כך:

חידושי הריטב"א מסכת בבא מציעא דף יט עמוד א
איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. פרש"י גופא מהיום ופירי לאחר מיתה. וכן משמעות זה הלשון בכל מקום וכדאיתא בפרק מי שמת, והקשה ר"ת ז"ל דא"כ אין זו כמתנת שכ"מ, דאילו מתנת שכ"מ לא קני כלום אלא לאחר מיתה, לכך פירש הוא ור"י ז"ל כל שכתוב בה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה, ואף על פי שאין זה הלשון מתפרש כן בעלמא, הרבה יש בתלמוד לשון אחד בשני מקומות שפירושו מתחלף, ואין פי' זה מחוור דכיון דקתני סתם כל שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה, ודאי כההוא דפרק מי שמת קאמר ועלה קאי, ועוד דהא סוף סוף לא דמי למתנת שכ"מ, דהא אי הדר בה מחיים לא קנה כלום ואפי' לאחר מיתה, ואי לא הדר ביה הא קני מהיום גופא ופירי, ומיהו בזו י"ל דה"ק איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דלא קים ליה דקני אלא לאחר מיתה דחייש דילמא הדר ביה, ועוד דבתוספתא מפורש כפרש"י ז"ל, והכא ה"ק איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני קנין גמור ולא נחית לארעא אלא לאחר מיתה, כל שכתוב בו מהיום ולאחר מיתה.

[אורח]

הנני להביא דברי הגרי"ח סופר שליט"א בספר יחי יוסף סימן י"ד עמ' קל"ח טור א': לעיל כתבתי דהדס הוא אילן שיש בו ריח, ולא כתבתי שיש בו פירות, כי נמשכתי אחרי לשון רש"י ז"ל בסוכה (שם) שכתב שבהדס לא נוהג לא ערלה ולא תרומות.
אבל בעניותי קשה לי ממשנה שלימה במעשרות (פ"א מ"ג): "וכל השחורים (פירוש פירות שמשחירין) מאמתי מתחייבין במעשר משינקדו", ופירשו בירושלמי שחורים היינו ענבי הדס וענבי סנה, והובא שם בפירוש הר"ש משאנץ ז"ל ובפירוש הרע"ב ז"ל, הרי שהדס חייב במעשרות, והוא הדין לתרומות.
והכי נמי משמע בסוכה (ל"ב סע"ב) דאמרו על ההדס "עץ שטעם עצו ופריו שווה, ומשמע דפריו נאכל. [אך עיין גירסת הרא"ה ותלמידו הריטב"א שם, ועיין ערוך לנר שם].
וכן שם בסוכה (ל"ג ב') אמרו: "כגון שליקט ענבי ההדס לאכילה", הרי שפירותיו נאכלים, וחד מן קמאי רבינו ישראל אלנקוה ז"ל הי"ד בספרו מנורת המאור (כרך ד' דף תמ"ח) כתב: "על ענבי ההדס אם מבושלים מברך שהכל", ועיין טור ושלחן ערוך או"ח (סימן ר"ג ס"ה), ולמו"ז הגאון ז"ל בכף החיים שם (אות י"ט), עיין שם.
ועיין מנחות (כ"ז א'): "ארבעה מינים שבלולב שנים מהם עושים פירות (אתרוג ותמר רש"י), ושנים מהם אינם עושים פירות", ובמדרש ויקרא רבה (פ"ל סימן י"ב) המובא במדרש הגדול (שם דף תרס"א) "הדס יש בו ריח - ואין בו מאכל", ועיין לרבינו המגן אברהם בספרו זית רענן על ילקוט שמעוני (פרשת קדושים), ופרי מגדים (סימן ר"ג אשל אברהם אות ג', וסימן תרמ"ט משבצות זהב אות ג'), וטל תורה סוכה (ל"ב ב') עיין שם. [וטפי היה לו להזכיר ההיא דירושלמי שהבאתי. ומה שהביא מההיא דסוכה (ל"ז א') מאי ארז - הדס ע"ש, הרי שההדס ממין הארז, ולארז אין פירות (כההיא דתענית כ"ה רע"ב), נתבאר במקומו בס"ד].
ומצאתי עכשיו לגאון חות יאיר ז"ל בספרו מקור חיים על שלחן ערוך או"ח (סימן ר"ג ס"ה) שכתב: "ועל בני אסא וכו', ומכל מקום מפני שאינו מאכל גמור נקרא ההדס דבר שיש בו ריח ולא טעם", והשוה לדברי הפרי מגדים שם ודוק היטב.
ועתה נדפס מחדש ספר כסא אליהו לגאון ירושלים רבי אליהו ישראל ז"ל וראיתי לו שם יו"ד (סימן של"א אות ג' דף ע"ר ע"ב) שכה כתב: "אות ג' דין י"ז דברים שאין דרך בני אדם וכו' פטורים מתרומה וכו', ענבים של הדס נלע"ד דחייבים בתרומה ובמעשר, וזה נלמד ממה שאמרו במעשרות פ"א מ"ג החרובין משישחירו כל השחורין וכו' ופירש רבינו עובדיה וז"ל ושאר כל השחורין כגון ענבי הדס וענבי סנה" עכ"ל, ולא הזכיר דברי רש"י ז"ל שכתב שהדס פטור מתרומה וערלה, ולא לכל הנ"ל, וצע"ע בזה.