זיסע יונגאלע כתב:בהקדמה לסדרת ספריו על קדשים כותב חתנו של הרב דסלר, הגר"א גלדצהיילר,
שבהיות חותנו בחו"ל שוחח שעות רבות עם החסיד חב"ד המופלג (אינני זוכר שמו) וגם על נושא זה.
מסקנתם: גם הגר"א אחז כתלמידו הגדול הגר"ח שסבר כאדמוה"ז בעל התניא.
וכתב שם, שהרב דסלר התבטא שאלו היו מהימים/התקופות הטובות ביותר בחייו.
עיי"ש. אינני זוכר שם סדרת ספריו הנ"ל.
כמדומה שגם הובא בהערות במכתב מאליהו, באחד הכרכים.
זיסע יונגאלע כתב:
לפני כעשור יצא לאור סדרת בטאונים "תורת הבעש"ט". (ישנו בארכיוני, אם תרצה, אנסה לנבור, אם לא יעלו חו"ר הפורום מאנשהו) ושם היה מאמר אודות נושא זה.
בהערות למטה הביא הכותב, (כמדומה חב"דניק) שלהתרשמותו מחוגים נרחבים באסכולה הליטאית, הדעה הרווחת היא כפי שהבאתי לעיל מהרב דסלר זצ"ל.
הכותב חלק על הנ"ל. מכח ההסתמכות על המחלוקת המוקדמת בהסטוריה. והוא נקט כדעת (רבו?) אדמו"ר מליובוויטש זי"ע שאותה מחלוקת בשיטות הצמצום כפשוטו או שלא כפשוטו, המשיכה גם בין הגר"א לבעל התניא זכר צדיקים וקדושים לברכה.
וכפי שביאר האדמו"ר בארוכה, את 2 השיטות, כל חד כדקי"ל. עיי"ש ותרווה נחת. (אם תבחר כמובן לרוות נחת מהרחבת הדעת בתורה לשמה, אולם אם תחפש פרובוקציות לשמן - תמצאם. יגעת ומצאת - תאמין).
שש משזר כתב:סידרת ספרי הגרא"י גלדצהיילר [לרפו"ש] על סדר קדשים שמם ינקב 'קדשי יהושע'.
אכן במכתב מאליהו עצמו כבר הובא דעת הרב דסלר בזה.
משך חכמה כתב:הובא בחלק ה'.
אדג כתב:כמדומני שכוונת הכותב לסדרת מאמרי הר"נ גרינוואלד.
אפרקסתא דעניא כתב:הג"ר יואל קלופט זצ"ל בספרו דעת יואל סבר כתב דברים מעניינים בנושא זה.
אדג כתב:כמדומני שכוונת הכותב לסדרת מאמרי הר"נ גרינוואלד.
חשבתי להגיב יותר חריף. בהגדרת 'אמוני' לעומת הגדרת 'החלוקה הגסה'.כנסת ישראל כתב:להבהיר, כי כל החלוקה הגסה לסוברים צמצום כפשוטו או לא, מקורה מכתבי חב"ד, והנידון מורכב ועדין הרבה יותר, וממילא כל ה"סתירות" וה"מחלוקות" המדומות בענין הם עורבא פרח.
מבט אמוני יותר על הסוגיא ימצא הקורא כאן:
הצמצום, אליהו מאיר פייבלזון.
בברכה המשולשת כתב:לגוף הנדון שבאשכול יעויין בדברי הגה"צ המקובל רי"ל זוסמן זצ"ל בספר מבחירי צדיקיא
ישא ברכה כתב:באופן כללי הרוח הנושבת מהגר"א היא לא לעודד חקירת הנושא בגיל צעיר ובוודאי לא בעלוני בית הכנסת שתפקידם להפיג את הזמן שבין מי שברך לברכו..
גם הנפה"ח בסגנננו לא ממליץ על הפיכת הנושא לענין העובר לסוחר, אלא לסוגיא עמוקה הדורשת את מקומה, [ומקומה חשוב ביותר].
ישא ברכה כתב:שורה אחת הכל אלוקות גמור ומלוא כל הארץ כבודו ממש, ושורה שניה שאין לנו השגה ותפיסה בו ית'. ושאלתי פעם אחד מהם שיגדיר לי בצורה ברורה מה הם חושבים, ולא ידע להשיבני. ובאמת גם אם לחכמים שבניהם יש הסבר מ"מ הצורה של לקחת ענינים עמוקים ולהפיצם ברה"ר אצל קטני הדעת, הרי היא מביאה בילבול אצל קטני הדעת.
ישא ברכה כתב:אם כוונתך שיש עץ ובן אלא שדבר ה' הוא המהוה אותם בכל רגע ורגע, זה הבנה נכונה, והגר"א בוודאי לא חולק עליה. אבל זה לא נקרא מלא כל הארץ כבודו ממש, כי הלשון כבודו ממש מתכונים לקב"ה, וכאן זה הרי משהו אחר מהקב"ה שקיים מכח הקב"ה. ואדרבא מה שכתבת זה הפירוש לאומרים שכבודו היינו השגחתו ז"א לא הקב"ה בעצמו אלא דבר אחר התלוי בו ית"ש. ודו"ק בהבדל.
ישא ברכה כתב:אתה אומר שגם חב"ד לא מתכונים כבודו מלא עולם ממש
ישא ברכה כתב:וא"כ תסביר לי בבקשה שתי צדדים. [ואל יעלה על דעתך שהגר"א סבר שהבריאה שנבראת איננה תלויה בו ית' בכל רגע ורגע, שהדברים מפורשים הן בכתבי הגר"א שכל הבריאה תלויה בו ית', וכד' הרמב"ם בריש מדע].
בריושמא כתב:הבעל שם טוב חידש ומסר דברים לר' יעקב יוסף מפולנאה שכתב מלה במלה בספר תולדות יעקב יוסף. ולא אמר מאומה על הצמצום.
בריושמא כתב:יוסף אביב"י
דברים מעטים על הצמצום
בריושמא כתב:
לא נוכל להבין את ההפרש בין שתי השיטות אלא אם נחזור לדברי המקובלים שהיו לפניהם. המקובלים לימדו על האצילות ועל הספירות אשר בה. מה הן הספירות? הן הכוחות, המידות והתארים של האלוק, המאציל והבורא. על כן, כשטבעו המקובלים את הביטוי 'לית אתר פנוי מיניה' הם התכוונו אל כוחותיו ואל שלטונו והנהגתו של המאציל.
מורי החסידות הלכו בדרך חדשה. הם לא דיברו בכוחות ולא בשלטון ובהנהגה, אלא בחיות ובישות ובמציאות. על כן פירשו מחדש את הביטוי 'לית אתר פנוי מיניה', וכתבו כי 'תחלת הכל ראוי לדעת שמלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה... ודבר זה נראה בחוש בכל דבר, כי בכל מקום יש חיות הבורא ב"ה'.
משום כך נפלגה השאלה 'צמצום כפשוטו או לא' לשתי שאלות שונות ולשתי תשובות שונות בתכלית.
ר' אברהם היררה, ר' יוסף אירגס, רמח"ל והגר"א, ככל המקובלים, לימדו כי הספירות הן כוחות, ועל כן כשלימדו את הצמצום אמרו: הצמצום הוא בכוחו של המאציל ית', ברצונו. לא בעצמותו, ואין הוא כפשוטו, אלא בכוחו.
רש"ז מלאדי, ככל מורי החסידות, דיבר בחיות ובישות ובמציאות, ועל כן כשלימד את הצמצום אמר: הצמצום הוא במציאות ובחיות, אלא שאני ה' לא שניתי, וחיות הבורא נמצאת גם עתה בכל מקום ולית אתר פנוי מיניה, ואם כן הצמצום אינו כפשוטו, ורק הסתר פנים לפנינו.
האם נחלקו הגר"א ורש"ז? לא ולא. האם הסכימו הגר"א ורש"ז? לא ולא.
הכיצד?
הגר"א ורש"ז מהלכים זה לצד זה, בדרכים מקבילות זו לזו. אין צומת, אין מפגש.
שתי רכבות שנוסעות על פסים מקבילים ומהלכות שני מהלכים שלמים - צמצום, סדר אצילות, אדם, עולם, אמונה, עבודת ה'.
בריושמא כתב:לאט לך, הרב סגי נהור.
ולמה תכתוב בפסקנות: 'דבר זה אינו נכון כלל'?
קראתי בעבר, וקראתי עתה שוב, את המשל שאמר הבעש"ט לפני תקיעת שופר. והובא בספר בן פורת יוסף.
והוא משל ידוע ונודע ומפורסם.
והאם כתוב שם צמצום? והאם יש במשל הזה רמז לצמצום?
כך לומדים תורה?
אני חוזר עתה אל דברי הבעש"ט, וקורא אותם פעם נוספת. כיצד אתה רואה שם צמצום והסתלקות ומקום פנוי?
מאומה אין שם. ואם יש ספר שהביא מקורות מן הצמצום - זהו דרש בעלמא.
וכבר ראיתי ספרי חסידות שיוצאים בשנים האחרונות, מוארים ומוערים עם מקורות - ויש בהם הרבה דברי חלומות.
אנא קרא נא שנית דברי הבעש"ט - חשובים הם מאוד מאוד - ודייק נא במלותיו.
אם אתה מוצא בהם דברים מפורשים על הצמצום - לא תלי תניא בדלא תניא - כתוב נא.
אם הצדק עמך - אני אודה במקום.
ישא ברכה כתב:התעלומה הכי גדולה בסוגית הצימצום הוא הנפש החיים. מה בינו לבין בעל התניא. אבל מאידך הרמח"ל והגר"א דיברו דברים ברורים מה הם סוברים.
יש בזה שני (וחצי) גישות בהולכים לאור הגר"א, יש סבורים שאכן אין שיטתם תואמת, ואת הקושיה איך יתכן שהתלמיד הגדול לא סבר כדעת רבו בדבר כל כך יסודי, מתרצים בסגנון דברי החזו"א שלגר"א לא היו תלמידים אלא בסה"כ היו שואלים אותו שאלות, ועדיין זה דוחק. או שדוחקים ומכווצים את הגר"א כמו הנפש החיים, קשה מאד לדעת מה דוחק גדול יותר. והצד הקלוש ביותר הוא לדחוק את דברי הנפש החיים כהגר"א, זה צד כמעט בלתי סביר.
אני שמעתי שהגרי"ש זילברמן שבחר את האפשרות הראשונה כי מבחינה שכלית/פילוספית, הבנתו את ענין הצימצום, תואמת אך ורק את דברי הגר"א. אבל זה אשכול נפרד, מה ההגיון שלנו מבין בענין הצימצום, ואם בכלל אנחנו רשאים לבחון אותו בשכלינו או שאנחנו צריכים לקבלו כדברי קבלה מסיני
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 94 אורחים