פורום אוצר החכמה

שמעתי שאדם שמשאיר ספר פתוח ואדם אחר סגרו הוא גורם לאדם הפותח שכחה.
מי יודע מקור?

כתוב (אולי בש"ך) שיש מלאך הממונה על השכחה ושמו ש"ד - שומר דפים ומביא שכחה למי שמשאיר ספר פתוח ויוצא מהחדר.

הב"ח שם3 הביא את הבבלי והירושלמי, וסיים: "ומכאן יש ללמוד, שלא ילך אדם לחוץ ויניח הספר פתוח אם אין עליו מפה, דלאו דווקא ספר-תורה, דהוא הדין לשאר ספרים". הובא בט"ז ובש"ך שם8. והש"ך הוסיף: "וידוע לחכמי האמת שיש מלאך אחד נקרא ש"ד, והוא שומר דפין, על מי שמניח ספר פתוח ויוצא - שמשכח תלמודו"9. - See more at: http://chabad.org.il/Questions/Item.asp ... g5STZ.dpuf

בשני המקורות שהבאת, אין אף קמצוץ של תושבה הקשורה לשאלתי.

ויותר לענין שביקשת:

מצא ספר פתוח: לאחרונה נתפרסם שהרבי ראה אדם שסוגר ספר שהושאר פתוח, ואמר לו בשם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, שמי שהשאיר את הספר פתוח צריך לסוגרו בעצמו [מסתמא הכוונה כשאפשר]20. בין ה'יושבים' בחצר בעלזא בדורות קודמים היה מנהג, שאם אחד הלומדים השאיר ספר פתוח וחברו שם לב לזה, היה קורא כמה שורות מתוך הספר ורק אז היה סוגרו, כדי שלא לפגוע בכח הזיכרון של אותו אדם שהשאירו21. - See more at: http://chabad.org.il/Questions/Item.asp ... XJB8z.dpuf

20)ואיני מוצא מקורו לע"ע.

21)מובא בקובץ 'היכל הבעש"ט', גיליון ט"ו עמ' קסג.

קיבלתי באישי שכן נהג אדמו"ר מחב"ד - http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 2080001405
מי יודע מקור להנהגה זו?

זכורני כשהייתי נער ושאלנו את הר"מ שלנו (שעוד למד במיר כשהיתה במיר) ואמר לנו שאותו לא כ"כ מעניין מה עושה שד, אלא למה הנחת את הספר ויצאת
לגוף הנדון- יש תשובה מקיפה של הגרע"י ביבי"א

בברכה המשולשת כתב:לגוף הנדון- יש תשובה מקיפה של הגרע"י ביבי"א

היכן?

בברכה המשולשת כתב:זכורני כשהייתי נער ושאלנו את הר"מ שלנו (שעוד למד במיר כשהיתה במיר) ואמר לנו שאותו לא כ"כ מעניין מה עושה שד, אלא למה הנחת את הספר ויצאת

כנראה רבינו הש"ך שאותו כן עניין מה עושה הש"ד וגם חשב שזה אמור לעניין אותנו וכתב זאת בספרו לדורות עולם, לא הגיע לרום מעלתו של הר"מ (שלמד במיר וכו')

השקדן כתב:שמעתי שאדם שמשאיר ספר פתוח ואדם אחר סגרו הוא גורם לאדם הפותח שכחה.
מי יודע מקור?

לא מקור, אך מעניין לציין כי המנהג להימנע מסגירת ספר שפתח אחר, מוזכר באוצר ישראל ח"ד עמ' 231:

דברי הב"ח צ"ע קצת, שכן לפי העולה מהמקורות נראה עיקר הטעם שיש ביזוי להאותיות הכתובין על הספר בדיו שכן מתמלאים אבק, ולכאורה לא שייך זה בספרי דפוס, וגם ענין זה של בזיון נאמר על כתבי הקודש ואטו נשוה שאר הספרים לתנ"ך בכל הענינים?

ועכ"פ המנהג כשיוצאים ג להניח משהו שמכסה רק קצת הספר ולא כל האותיות, לא הועיל כלום לטעם זה של בזיון. ולטעם הש"ך של שכחה יתכן שמועיל.

מענין לענין, הרבה נזהרים שלא לסמוך את אצילי ידיהם על ספר אחר המונח אצלו, ועל אותו ספר שבו לומדים לא ממש נזהרים. ובמקור הדבר (במס' סופרים) מיירי בעיקר להניח אצילי ידיו על אותו ספר שבו לומד. (ובכלל יש לדון הרבה דאין הכוונה לשם לענין זה כלל ואכמ"ל).

מה שתמה על ראיות הב"ח כבר תמה בזה בספר גדולי הקדש (סי' רע"ז אות א') דאין דבריו מוכרחים, דהמניח ספר פתוח בביתו ליכא לא בזיון דרשות הרבים ולא חשש נפילת אבק, עיי"ש באריכות.

כאן נראה שמקור ה"שומר דפין" הלזה הוא באגדה שנדפסה לכאורה בהוספות לפירוש רש"י על הפסוק ושעירים ירקדו שם
ומשם הגיעה לש"ך בשם ספרי האמת, ומשם לאורח חיינו, כאשר אין כל מקור אמיתי לאגדה משונה זו
המקור מסידור האר"י קול יעקב סלויטא תקס"ד דף קפ"ז ב'
והתעוררתי לזה מספרו המיוחד של הרב משה הלל "אגדות שמואל" על מעללי וסיפורי ר' שמואל דלוגאטש, ההערה היא מספרו הנ"ל עמוד 44

ראה גם דברי המגיה בספר זכירה "זכירת מנחם" הנמצא באוצר החכמה

חיים כתב:לא מקור, אך מעניין לציין כי המנהג להימנע מסגירת ספר שפתח אחר, מוזכר באוצר ישראל ח"ד עמ' 231:

באוצר ישראל המועתק למעלה מזכיר מחזור ויטרי דף ש"כ. לא הבנתי מה כתוב במחזור ויטרי ואיה מקומו?