מרחביה כתב:הדימוי מופיע באתיקה, ספר א פרק י, עמוד 33 בתרגום ליבס:
מובטחת לו, אפוא, למאושר אותה יציבות שביקשנו, והוא יהיה מאושר בכל ימי חייו. שהרי תמיד, או יותר מכל דבר אחר, הוא יעשה ויחקור את המעשים שיש בהם משום סגולת הטוב, ואת תהפוכות המזל ישא בדרך נאה ביותר והרמונית לחלוטין, אם אמנם הוא "איש טוב באמת" ו"מרובע, בנוי ללא-מום".
שני הציטטים בסוף הם משיר של סימונידס, והקטע נראה מתאים לדברי הנפוצות יהודה.
(אצל סטאנוב הוא בדף יג ע"א, ובשל אי הבנתו מה עניין המרובע - הציע להגיה. אם מצויה למישהו מהדורת ח"י רות להשוות התרגום - יבורך.)
אם כב' מתמצא בספרי אריסטו,
אולי יוכל למצוא מקורות לשני הדברים הבאים, (שכבר נשאלו באשכול סמוך):
בספר עבודת הקודש להחיד"א, צפורן שמיר סי' ג' אות מ"ו, כתב: "
אמר הפילוסוף, הצרי הגדול לשכוח הרעות הבאות לאדם ולמשול ביצר, הוא לחשוב בדברים אחרים זולת עצמנו, כי הנפש לא תוכל לחשוב שני דברים כאחד, ולזה אם תעמיס עליה מחשבת דברים אחרים חכמה ודעת, תשכח עצמה ותהיה שקט ושאנן. ואני מוסיף לבאר שיחשוב בתורתנו הקדושה, שאם יעמיק עיונו בחכמות חיצוניות...".
בדרך כלל, כשמובא בספרים הק' "אמר הפילוסוף" או "אמר החכם", מקורו בדברי חכמי יון (אריסטו וכד') שתורגמו ללשון הקודש או שהובאו בספרי הקדמונים. האם ידוע מיהו הפילוסוף הנזכר כאן, ומה המקור?
עצם הענין ש"אין אדם יכול לחשוב שתי מחשבות כאחד", נזכר כבר בספרי הראשונים, ומבואר באשכול אחר סמוך, ראה שם
viewtopic.php?f=7&t=20135#p196524
אך לגבי כל המובא כאן,
האם ידוע מיהו הפילוסוף?
כמו כן, כתוב שם בצפורן שמיר סי' ג' אות מ"ג: "אל תתן אל לבך מה ידברו ממך אחרים, כי זה שרש פורה נזיקין וחבלות לנפש.
ואמר הפילוסוף, רוב הצרות באות לאדם שרוצה להיות נכבד בעיני אחרים, וזה הבל גדול...".
גם לגבי המובא כאן, האם ידוע מיהו הפילוסוף?