שמעתי שאמר הרי"ד הלוי מבוסטון (שיעור לזכר אביו שנת ה"א תש"ל וכן נדפס בספר שיעורים לזכר אבא מרי ז"ל ח"ב ענין תקנת משה הערה 1) בשם אביו הגר"מ הלוי שאמר אביו הגר"ח הלוי מבריסק זצוק"ל שמעשה זו בדותא היא דכיון דקיי"ל משה אמת ותורתו אמת אין לר"ת לחלוק על דבריו. אכן יש לציין שאביו הגדול הגרי"ד הלוי בעל הבית הלוי כתב הסכמה על ספר סדר הדורות (מהדו' משכיל-לאיתן) וכתב בזה"ל אמת מה נאדר בקדש הספר הנפלא והנשגב סדר הדורות מהגאון החסיד האמתי קדוש ה' מכובד מוה' יחיאל זצוק"ל אבדק"ק מינסק ולספר בשבחו אך למותר כי תהלתו בקהל קדושים וספרו מפורסם לשם ולתהלה מקצה הארץ ועד קצהו וכו' עיי"ש לשונות של שבח על ספר סדר הדורות.
אמסטרדם כתב:ושרבה בר נחמני התוכח עם הקב"ה בדין תורת השם ג"כ מעניין.
יאיר כתב:אמסטרדם כתב:ושרבה בר נחמני התוכח עם הקב"ה בדין תורת השם ג"כ מעניין.
פמליה של מעלה עם הקב"ה בענין נגעים, ורבה בר נחמני הכריע כקב"ה.
אוצר החכמה כתב: מעין שכתב הגר"א בביאורו להלכות ת"ת (אני כותב מזכרון אע"פ שבפעם האחרונה שחיפשתי איפה זה לא מצאתי) שלכן נקטו תמיד אילו אמרה יהושע בן נון מפומיה ולא אילו אמרה משה רבינו כי אין זה דרך כבוד לומר כן כלפי משה רבינו
אוצר החכמה כתב:זה באמת לא מובן מה הפריע להגר"ח.
בעניין רבינו תם. ברור שאי אפשר לחלוק על משה רבינו אבל היינו משה רבינו במה שאמר במדבר לכל ישראל, אבל אם נשמתו של משה רבינו מתגלה וודאי שייך לומר על זה לא בשמים היא, תא חזי דברי הכס"מ לגבי ספק שער לבן קדם לבהרת, שהרמב"ם לא פסק כרבה בר נחמני (שהובא לעיל) כיוון שהיה בשעת מיתתו מיקרי שהוא כבר בשמים ולא חייבים לפסוק כמוהו, ואע"פ שדברי הכס"מ בזה חידוש, אבל לעניין נשמה הדברים פשוטים.
האם תוכל לפרש דבריך, בבקשה, לאלו דברי הרמב"ם (והרמב"ן) אתה מתכוון?הוגה ומעיין כתב:נראה להציע שמה שהפריע להגר"ח הוא ההתייחסות כאילו משה רבינו בעצמו הוא חלק מהמחלוקות בהלכה, שזה מנוגד לכל מהלך הרמב"ם בגדר "תורה ציוה לנו משה מורשה", בסהמ"צ ובהקדמתו לפיה"מ ושאר מקומות, אך לא מופרך לפי הרמב"ן.
וכך אמרו במדרש, משה למד בחברותא עם הקב"ה שהיה נושא ונותן עמו. ומהר"ל ביאר, דכשמלך גוזר אין לו במה לדבר לאחר בעניין הגזירה, דכך המלך רוצה וחסל. אבל בהקב"ה בגזירותיו הוי תורה, ואחר נתינתה כך צריך להיות שכן מחייב הבריאה, אם כן נמצא דאחר שקיבל משרע"ה התורה, הוי זה דבר המחוייב להיות, ולא סתם גזירה, אם כן יש לו מה לדבר עם משרע"ה.
אפרקסתא דעניא כתב:אוצר החכמה כתב:זה באמת לא מובן מה הפריע להגר"ח.
בעניין רבינו תם. ברור שאי אפשר לחלוק על משה רבינו אבל היינו משה רבינו במה שאמר במדבר לכל ישראל, אבל אם נשמתו של משה רבינו מתגלה וודאי שייך לומר על זה לא בשמים היא, תא חזי דברי הכס"מ לגבי ספק שער לבן קדם לבהרת, שהרמב"ם לא פסק כרבה בר נחמני (שהובא לעיל) כיוון שהיה בשעת מיתתו מיקרי שהוא כבר בשמים ולא חייבים לפסוק כמוהו, ואע"פ שדברי הכס"מ בזה חידוש, אבל לעניין נשמה הדברים פשוטים.
הנשמה יודעת את מה שידעה בהיותה בגוף (ואולי דברים נוספים שלומדת שם). אדם שבהיות נשמתו בגופו ידע את כל התורה לפרטיה, וכל המצוות שניתנו לו בפירושן ניתנו, אין מה להתווכח עם נשמתו על אופן קיום אחת המצוות, והדברים פשוטים.
בריסק כתב:מסתובב כאן ברקע הנחה שמרע"ה כאשר אמר מסברא דנפשיה אינו נחשב לתורה שבעל פה והדברים סותרים את הידוע בשם מרן הגרי"ז ז"ל.
בזה"לוכך אמרו במדרש, משה למד בחברותא עם הקב"ה שהיה נושא ונותן עמו. ומהר"ל ביאר, דכשמלך גוזר אין לו במה לדבר לאחר בעניין הגזירה, דכך המלך רוצה וחסל. אבל בהקב"ה בגזירותיו הוי תורה, ואחר נתינתה כך צריך להיות שכן מחייב הבריאה, אם כן נמצא דאחר שקיבל משרע"ה התורה, הוי זה דבר המחוייב להיות, ולא סתם גזירה, אם כן יש לו מה לדבר עם משרע"ה.
ויש לומר עוד בזה. שיש מ"ח מדות שהתורה נקנית בהם ואחד מהם הוא נושא ונותן עם חבירו, והתורה ניתן למשה עם כל המ"ח מדות, התורה ניתנה יחד עם הקנאת התורה, וזהו דהקב"ה היה נושא ונותן עמו.
מקור: כתבים של בריסק.
המבואר מזה שתורה שבכתב קיבלה משה כשליח בעלמא לתתו לישראל משא"כ תורה שבעל פה היה משרע"ה נושא ונותן עם הקב"ה עד שליבנו הדברים שכך הוא.
--
ולדאבוני לא צויין אצלי היכן המדרש היכן המדרש הזה
אוצר החכמה כתב:אפרקסתא דעניא כתב:אוצר החכמה כתב:זה באמת לא מובן מה הפריע להגר"ח.
בעניין רבינו תם. ברור שאי אפשר לחלוק על משה רבינו אבל היינו משה רבינו במה שאמר במדבר לכל ישראל, אבל אם נשמתו של משה רבינו מתגלה וודאי שייך לומר על זה לא בשמים היא, תא חזי דברי הכס"מ לגבי ספק שער לבן קדם לבהרת, שהרמב"ם לא פסק כרבה בר נחמני (שהובא לעיל) כיוון שהיה בשעת מיתתו מיקרי שהוא כבר בשמים ולא חייבים לפסוק כמוהו, ואע"פ שדברי הכס"מ בזה חידוש, אבל לעניין נשמה הדברים פשוטים.
הנשמה יודעת את מה שידעה בהיותה בגוף (ואולי דברים נוספים שלומדת שם). אדם שבהיות נשמתו בגופו ידע את כל התורה לפרטיה, וכל המצוות שניתנו לו בפירושן ניתנו, אין מה להתווכח עם נשמתו על אופן קיום אחת המצוות, והדברים פשוטים.
בעיני זה ממש מופלא ומדהים איך שאתם תופסים את העניין של נשמה של משה רבינו שנגלית לרבינו תם, שפשוט משה רבינו בא לרבינו תם, כמו שהיה בא בגופו רק בא בלי גופו, ואומר לו מה אתה מתווכח אתי, אני זוכר הרי מה שלימדתי במדבר ואיך הנחתי תפילין. אם זה כך באמת לא מובן איך רבינו תם יתווכח עם משה רבינו, וגם לא עם יהןשע בן נון אם היה אומר לו כך.
אבל ברור שזה לא הפירוש של גילוי נשמה.
ברזילי כתב:האם תוכל לפרש דבריך, בבקשה, לאלו דברי הרמב"ם (והרמב"ן) אתה מתכוון?הוגה ומעיין כתב:נראה להציע שמה שהפריע להגר"ח הוא ההתייחסות כאילו משה רבינו בעצמו הוא חלק מהמחלוקות בהלכה, שזה מנוגד לכל מהלך הרמב"ם בגדר "תורה ציוה לנו משה מורשה", בסהמ"צ ובהקדמתו לפיה"מ ושאר מקומות, אך לא מופרך לפי הרמב"ן.
מקופיא נראה שלא שייך לחלוק על תורה שמסר משה ממה שקבל מסיני, כמובן, אבל אם חדש משה חידוש מדעתו (מסברה, מדרשה או מפרשנות של מה שנאמר לו) אין בעיה עקרונית (מבחינת הסמכות) לחלוק עליו, ובזה לא שונה משה מיהושע
אני מסכים לגמרי למשפט האחרון, ואם כך לא ברור מה הפריע לגר"ח. למה לא נאמר שבצלאל חלק על משה בשאלה שהתשובה לה לא נאמרה בפירוש מסיני?הוגה ומעיין כתב:ברזילי כתב:האם תוכל לפרש דבריך, בבקשה, לאלו דברי הרמב"ם (והרמב"ן) אתה מתכוון?הוגה ומעיין כתב:נראה להציע שמה שהפריע להגר"ח הוא ההתייחסות כאילו משה רבינו בעצמו הוא חלק מהמחלוקות בהלכה, שזה מנוגד לכל מהלך הרמב"ם בגדר "תורה ציוה לנו משה מורשה", בסהמ"צ ובהקדמתו לפיה"מ ושאר מקומות, אך לא מופרך לפי הרמב"ן.
מקופיא נראה שלא שייך לחלוק על תורה שמסר משה ממה שקבל מסיני, כמובן, אבל אם חדש משה חידוש מדעתו (מסברה, מדרשה או מפרשנות של מה שנאמר לו) אין בעיה עקרונית (מבחינת הסמכות) לחלוק עליו, ובזה לא שונה משה מיהושע
דברי הרמב"ם הם בסהמ"צ שורש ראשון שמדבר על תקנות נביאים אחרים דווקא, ובסוף שורש שני שמדבר על מידות שנדרשו בזמן משה דווקא ולא במה שקיבל בפירוש הכתובים. ויסודו בשיטתו המבוארת בפיה"מ לסנהדרין פרק חלק בעיקר השביעי בגדר נבואת משה והקשר שלה לתורת משה, ודבריו בשורש השלישי על הקשר של תורת משה ל"מורשה" לדורות, ובדבריו במו"נ אודות נבואת משה. אכן, אפשר לדון על כל נקודה, אך כדברי המשך חכמה בכיוצ"ב בכמה מקומות - "שמעיין בספרי רבינו" וכיוצ"ב, הרעיון עולה מתוך צירוף הדברים.
ואכן אתה צודק ביחס לחידושי משה בדרשות, שאינן פירוש הכתובים, אבל בפירוש הכתובים, כיון שע"כ קיבל הדברים במעמד הר סיני בפירושם, הרי שהחולק על פירושו שקיבל בסיני.
[...] אמר להם [משה] הן קרבו ימי למות, לכן מי ששמע ממני איזה קבלה ושכחה יבוא ונבררנה לו, ומי שנסתפקה לו איזה שאלה יבוא ונבארנה לו, אמר הכתוב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר, וכך אמרו חכמים בספרי כל מי ששכח הלכה אחת יבוא וישנה וכל מי שיש לו לפרש יבוא ויפרש, וביררו מפיו הקבלה ולמדו הפירושים.
[...] וכאשר מת ע"ה וכבר מסר ליהושע הפירושים שניתנו לו, ועסקו בהם יהושע ואנשי דורו, וכל מה שקבל ממנו [=ממשה] הוא או אחד הזקנים אין בו משא ומתן ולא נפלה בו מחלוקת, ומה שלא שמעו מן הנביא ע"ה יש בסעיפיו משא ומתן, ונלמד בו הדין בדרכי העיון בשלש עשרה המדות שניתנו לו בסיני, והן י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. ומאותם הדברים שלמדו יש ענינים שלא נפלה בהם מחלוקת אלא הסכימו כולם עליהם. ומהם שנפלה בהם מחלוקת בין שתי דעות...
[...] ועם מות יהושע מסר לזקנים מה שקיבל מהפירושים, ומה שנתחדש בזמנו ולא היה בו מחלוקת, ומה שהיה בו מחלוקת ונפסקה הלכה כדעת הרוב, והם שאמר בהם הכתוב וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. ואותם הזקנים מסרו מה שקבלו לנביאים ע"ה, והנביאים מסרו זה לזה.
תוך כדי דיבור כתב:בעקבות הוגה ומעיין, להעיר גם שבהקדמת הרמב"ם לפיה"מ מודגש פעמיים עניין המחלוקות מדורו של יהושע והלאה בלבד, באופן שנראה ברור שלא היה קיים או שייך בדור שלפני כן (כלומר אצל משה), אלא המחלוקות התעוררו רק אחרי משה מחמת שכבר לא היו יכולים לברר אצלו הפירוש. וקודם לכן מתואר בפרוטרוט סדר לימוד התורה מפיו של משה באופן שאין בו שום זכר לאפשרות של מחלוקת או לחידושים עצמיים וכיו"ב.[...] אמר להם [משה] הן קרבו ימי למות, לכן מי ששמע ממני איזה קבלה ושכחה יבוא ונבררנה לו, ומי שנסתפקה לו איזה שאלה יבוא ונבארנה לו, אמר הכתוב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר, וכך אמרו חכמים בספרי כל מי ששכח הלכה אחת יבוא וישנה וכל מי שיש לו לפרש יבוא ויפרש, וביררו מפיו הקבלה ולמדו הפירושים.
[...] וכאשר מת ע"ה וכבר מסר ליהושע הפירושים שניתנו לו, ועסקו בהם יהושע ואנשי דורו, וכל מה שקבל ממנו [=ממשה] הוא או אחד הזקנים אין בו משא ומתן ולא נפלה בו מחלוקת, ומה שלא שמעו מן הנביא ע"ה יש בסעיפיו משא ומתן, ונלמד בו הדין בדרכי העיון בשלש עשרה המדות שניתנו לו בסיני, והן י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. ומאותם הדברים שלמדו יש ענינים שלא נפלה בהם מחלוקת אלא הסכימו כולם עליהם. ומהם שנפלה בהם מחלוקת בין שתי דעות...
[...] ועם מות יהושע מסר לזקנים מה שקיבל מהפירושים, ומה שנתחדש בזמנו ולא היה בו מחלוקת, ומה שהיה בו מחלוקת ונפסקה הלכה כדעת הרוב, והם שאמר בהם הכתוב וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. ואותם הזקנים מסרו מה שקבלו לנביאים ע"ה, והנביאים מסרו זה לזה.
גם להלן בדברי הרמב"ם שם, "ואמר אחר פרי הדר על כל מים, אין זה מפני שהדבר ספק אצלם עד שלמדו עליו בראיות אלו, אלא ראינו בלי ספק מיהושע עד עכשיו שהאתרוג הוא הניטל עם הלולב בכל שנה ואין מחלוקת בכך" - ראו, כתב מיהושע ולא ממשה! (אע"פ שכל העניין מדבר על הלכות למשה מסיני). והטעם שלא הוצרך לכתוב שלא נחלקו ממשה וכו', הוא כי כל עוד משה חי בלאו הכי לא היינו מעלים על דעתנו שיחלקו בזה (וכמו שבירר למעלה משם) - וזהו ממש על הדרך שכתב הב"י שהובא כאן.
והוא הדין מה שכתב הרמב"ם בתחילת הדברים, "ודע שהנבואה לא תועיל בעיון בפירושי התורה ולמידת הדינים בי"ג מדות, אלא מה שיעשה יהושע ופינחס בעניני העיון והדין הוא מה שיעשה רבינא ורב אשי" - ולא אמר "משה ויהושע" כי אין זה שייך כלל לגבי משה, שהוא במדרגת מוסר התורה.
אפשר שלנסות לדחוק שהמשפט המודגש למעלה כוונתו רק למה שמשה בעצמו קיבל מסיני, אבל לאו דווקא לכל מה שקיבל יהושע ממשה (למרות שזה בדיוק מה שכתוב), או לחילופין שזוהי מכל מקום שאלה היפותטית אף אם בפועל לא היה כמותה - אבל האוחז כן יישאר בדוחקו בעוד שפשט הרמב"ם ברור ואין בו שום זכר לחילוק שכזה, ואדרבה כמעט מפורש בדבריו שלא היתה שייכות לחלוק על משה גם בדברים שנלמדו בי"ג מידות או בכלל להבדלה בין מעמדם של דברים שונים שמסר משה ליהושע, אלא כל מה שמסר משה הוא חלק מגוף התורה.
אני לא כתבתי שאי אפשר להמשיך לדון בזה רק הצעתי שהדיון יהיה שם. אבל זה לא באמת נפ"מ ובכלל לא אמרתי את זה כמנהל ואיני מתערב באופן כזה כמנהל. כל אחד יכול לעשות כרצונו.
ברזילי כתב:לשון הרמב״ם אכן מורה כך, אבל לא מובנת הסברה - מה בין דרשות שדרש יהושע מדעתו בי״ג מידות לאלה שדרש משה מדעתו?
ולכן או שנאמר בדוחק קצת שהרמב״ם חזר והדגיש יהושע רק לאפוקי מדברים שקבל משה מסיני (וכמו שפירש במשפט שלפני המודגש - הפירושים שניתנו לו), או שנאמר שאצל משה בכלל לא היו חידושים מדעתו והכל מפי הגבורה (האם זה סביר? והלא שלשים ושמנה שנה לא נתייחד עמו הדיבור), אבל נלענ״ד שקשה לחדש בלי מקור שדברי משה, אותם שלא נאמרו מפי הגבורה, הם במעמד מיוחד
בריסק כתב:קיבלתי באישיאני לא כתבתי שאי אפשר להמשיך לדון בזה רק הצעתי שהדיון יהיה שם. אבל זה לא באמת נפ"מ ובכלל לא אמרתי את זה כמנהל ואיני מתערב באופן כזה כמנהל. כל אחד יכול לעשות כרצונו.
תוך כדי דיבור כתב:ברזילי כתב:לשון הרמב״ם אכן מורה כך, אבל לא מובנת הסברה - מה בין דרשות שדרש יהושע מדעתו בי״ג מידות לאלה שדרש משה מדעתו?
ולכן או שנאמר בדוחק קצת שהרמב״ם חזר והדגיש יהושע רק לאפוקי מדברים שקבל משה מסיני (וכמו שפירש במשפט שלפני המודגש - הפירושים שניתנו לו), או שנאמר שאצל משה בכלל לא היו חידושים מדעתו והכל מפי הגבורה (האם זה סביר? והלא שלשים ושמנה שנה לא נתייחד עמו הדיבור), אבל נלענ״ד שקשה לחדש בלי מקור שדברי משה, אותם שלא נאמרו מפי הגבורה, הם במעמד מיוחד
הסיפא מתעלם מהרישא. אין זה חידוש בלי מקור, אלא הם הם דברי הרמב"ם אם לא דוחקים בו. ואם ריק הוא - מכם.
אמנם לדידי הסברה דווקא פשוטה בתכלית הפשטות, משה עד יומו האחרון (כמו שמתאר הרמב"ם כנ"ל) היה נותן התורה ומוסר התורה, וממילא כל הכללים הרגילים בזה נוגעים למה שאחריו ולא אליו. לדוגמא, הרמב"ם מאריך לבאר (עוד שם) שאיננו מקבלים דברי נביא המפרש דבר בתורה ואומר כך אמר לי ה' (אלא אם יהא פירושו מוסכם בדרכי הלימוד, אלא שבזה אינו נעלה על כל ת"ח שיגיד זאת) - אבל הרי את כל התושב"ע קיבלנו ממשה בדיוק באופן הזה! ולא רק במעמד הר סיני אלא גם לאחר מכן כבנות צלפחד ופסח שני וכו', שאילו יהושע היה עושה כן לא היה אפשר לקבל ממנו (והוא הוא מה שכתב הרמב"ם "מיהושע ופנחס"). וזו ראיה ברורה להנ"ל, שמשה הוא במדרגה אחרת ולא שייך לגביו מחלוקת. וזהו מושכל ראשון החורז בכל דברי הרמב"ם הנ"ל.
[ומבתרי הדברים נשמע דבר עמוק מאד, שבאמת אצל מה שמסר משה התורה ופירושיה אין "דעתו" הפרטית, אלא אף מה שמסר "מדעתו" לפי מה שהיינו תופסים בזה בהשגתנו הקלושה, הוא באמת מגוף התורה, שקיבל מסיני, וכמעשה שבכתב כך המעשה שבע"פ, ע"ע באשכול [size=85]הסמוך על ספר דברים].[/size]
תוך כדי דיבור כתב:אתה צודק בתיקונך לגבי נותן התורה שזהו הקב"ה, הייתי צריך לנסח רק מוסר (עי' מהר"ל בריש דרך חיים).
בריסק כתב:1) מה שכתבתי לעיל שכך מובא לדעתי גם באוצר החכמה אמרתי אחכמה בנקל, והיא רחוקה ממני, מצאתיו בקובץ ישן ובהקדמה שם מתנצל על זה ששכח להוציאו כפי שביקשו הגר"ח ז"ל. ובל"נ מחר בעזרת השם אעתיק אותו.
והיסוד השביעי נבואת משה רבינו. והוא, שנאמין שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו ואלה שאחריו, כולם הם למטה ממנו במעלה. והוא הנבחר לה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימצא. וכי הוא עליו השלום נתעלה בתכלית מן האנושיות עד שהשיג את המעלה המלאכית, ונהיה במעלת המלאכים. לא נשאר לו מסך שלא קרעו, ולא מנעו מונע גופני, ולא היה בו כלום מן החסרון, מעט או הרבה. ובטלו ממנו הכוחות הדמיוניים והחושיים בהשגותיו, ונאלם כחו המתעורר, ונשאר שכל בלבד. ולענין זה התבטאו עליו שהוא מדבר עם ה' שלא באמצעות המלאכים.
והייתי מבאר כאן את הענין הנפלא הזה, ומפענח את צפונות כתובי התורה, ומבאר את ענין 'פה אל פה' (במדבר יב, ח) וכלל הפסוק הזה וזולתו מענינו, לולא שראיתי שהענינים הללו דקים מאד וזקוקים לאריכות רבה והקדמות ומשלים, ושנבאר תחלה את מציאות המלאכים ושנויי מעלותיהם אל הבורא, ולבאר את הנפש וכל כוחותיה, ויתרחב ההקף עד הדבור בצורות שהזכירום הנביאים בבורא ובמלאכים, ולא יספיק לענין הזה לבדו – אפילו אם אקצר תכלית קצור – מאה דפים, ולפי כך אניח אותו למקומו, אם בספר ביאור הדרשות שהבטחתי עליו, או בספר הנבואה שאני עסוק בו, או בספר שאחבר אותו בפירוש אלו היסודות.
יש בינינו מי שהברק מבריק לו פעם אחר פעם עד שהוא כביכול תמיד בתוך אור שאינו פוסק, כך שהלילה הופך לו ליום. זו היא דרגת גדול הנביאים אשר נאמר לו: ואתה פה עמֹד עמדי.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענין ו־ 157 אורחים