ליום היא"צ של מרן הגר"ש סלאנט זלל"ה

[שומר-הגחלת]

לרגל יום היא"צ גליון מיוחד ממשנתו של רבה של ירושלים ומרא דארעא דישראל רבי שמואל סלאנט זלל"ה

[שומר-הגחלת]

בעלון זה הובא בעמו' 4 בשו"ת מהגר"ח קנייבסקי שליט"א שפעם קיבל הגרש"ס מעטפה מחו"ל עם תרומה לישיבה ממיסיונר [שהוסיף במכתב כמה מילים על יש"ו] ופסק הגרש"ס להשתמש בכסף שהתקבל עבור בניית השירותים בחורבת ריהח"ס שם שכנה הישיבה, האם יש מקור להוראה זו?
וענה הגרח"ק שיש כעין זה בירושלמי
אולם הרב לא ציין היכן מופיע בירושלמי, אשאל אם יש למאן דהו ידיעות ומקורות לזה ושכמ"ה.

[ישבב הסופר]

אולי הכוונה בדרך השוואה מעניינת
לגמ' בבלי
ע"ז טז: - יז.

ת"ר: כשנתפס ר"א למינות, העלהו לגרדום לידון. אמר לו אותו הגמון: זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו? אמר לו: נאמן עלי הדיין. כסבור אותו הגמון: עליו הוא אומר, והוא לא אמר אלא כנגד אביו שבשמים. אמר לו: הואיל והאמנתי עליך, דימוס, פטור אתה. כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו, ולא קיבל עליו תנחומין. אמר לו ר"ע: רבי, תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני? אמר לו: אמור. אמר לו: רבי, שמא מינות בא לידך והנאך, ועליו נתפסת? אמר לו: עקיבא, הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי, ומצאתי אחד מתלמידי ישו הנוצרי ויעקב איש כפר סכניא שמו, אמר לי, כתוב בתורתכם: לא תביא אתנן זונה וגו', מהו לעשות הימנו בהכ"ס לכ"ג? ולא אמרתי לו כלום; אמר לי, כך לימדני ישו הנוצרי: (מיכה א ז) "כי מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו" - ממקום הטנופת באו, למקום הטנופת ילכו, והנאני הדבר, על ידי זה נתפסתי למינות, ועברתי על מה שכתוב בתורה: הרחק מעליה דרכך - זו מינות, ואל תקרב אל פתח ביתה - זו הרשות.

[לייטנר]

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יז עמוד א:

כתוב בתורתכם: לא תביא אתנן זונה [וגו'], מהו לעשות הימנו בהכ"ס לכ"ג? ולא אמרתי לו כלום; אמר לי, כך לימדני: [כי] מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו - ממקום הטנופת באו, למקום הטנופת ילכו

אחר שכתבתי, ראיתי שכבר הקדימני ישבב הסופר.

[תוך כדי אכילת פרס]

לרגל יום היא"צ גליון מיוחד ממשנתו של רבה של ירושלים ומרא דארעא דישראל רבי שמואל סלאנט זלל"ה

ח. מנהגי רבינו היו לפני ההמון דוקא לפי ההלכה ללא חומרות והוספות [שמן הסתם נהג לעצמו לבד] וכן נהג שמה שהורה נהג כך לעצמו ותמה על הרבנים המתירים לאחרים דברים שיש בהם משום ספק ומחמירים על עצמם.

היכול מאן דהו לבאר את הכתוב בסעיף זה?!
"לעצמו לבד" נהג בחומרות והוספות, או "שמה שהורה נהג כך לעצמו"?!
עיינתי מקופיא בספר 'אדרת שמואל' (על רגל אחת בחנות הספרים), והוא נגוע מראש ועד זנבו בחוליי הכתיבה "העיתונאית החרדית" - חס וחלילה שרש"ס נהג "ללא חומרות והוספות" - אז צריך להוסיף בסוגריים "שמן הסתם נהג לעצמו לבד"...
<לפי סגנון מרוצת הכתיבה, נראה שהוספה זו שבמוסגר נוספה מאוחר יותר כנראה ע"י איזה "מעיר" שעבר על הכתוב>.
וכשבעלון הזה מסופר שר"ד בהר"ן רצה לשמוע שיעור ממהריל"ד וכשנתבטל השיעור ורצה לחזור לעץ חיים - אז כמובן שחלילה "לא תכסיס דיפלומטי היה זה מצד ר' שמואל" - כמובן וכמובן! מי כהכותב היודע...
מה שהכי הרגיזני - זה בהקדמת הספר, המתאר את היחסים הנפלאים של רש"ס עם מהריל"ד - ממש צוף דבש!
נו, באמת! אתה לא רוצה לכתוב את האמת - אל תכתוב כלום. (ואז נתווכח אם זה הוגן או לא) - אבל לסלף?!

אגב, גם צריך לדייק:

כשרבינו היה בן פ"ג שנה תקפה אותו מחלת עינים קשה, וכל עמל הרופאים להציל את מאור עיניו עלו בתוהו, ומאז במשך עשר שנה עד ליום פטירתו היה סגי נהור.

אז ככה:
רש"ס נולד בב' שבט תקע"ו.
ר"ח ברלין כותב מכתב לרש"ס ביום כ' שבט תרנ"ח:

יען כי למן היום שנועדתי כי הדר"ג שליט"א חש בעיניו. וכי נסע ליפו למצוא תרופה לזה. מהיום ההוא והלאה. את חובתי אשמור. ואין יום שאינני מעתיר בעדו, והבוחר בציון ית"ש. שיאיר עיניו.

חשבון פשוט אומר שהוא אז בדיוק בן פ"ב.
נניח לחסר ויתר של מס' אחד (בגי' הרי זה לא נחשב...), אבל מנין להם שמאז במשך 10 שנים היה סגי נהור?
פוק חזי מכתב הסכמתו לספר "מדרש פליאה עם ביאור זכרון מנחם:

יו"ד לחודש שבט תרס"א - - - ואף שבימים האלה שגברה עלי החולשה וגם עיני כהו מעט

[שש משזר]

viewtopic.php?f=7&t=17150

[שומר-הגחלת]

הקפצה לרגל היא"צ ה-106 להתלקותו של הגרש"ס - כ"ט מנ"א תרס"ט - תשע"ה

[יציב פתגם]

מצבת קדשו בהר הזיתים

IMG_0746.JPG (277.21 KiB) נצפה 3014 פעמים

[יציב פתגם]

מימין מצבת חותנו הגאון ר' זונדל סלאנטער זצ"ל, משמאל מצבת בנו ר' בנימין ביינוש סלאנט זצ"ל

IMG_0747.JPG (555.33 KiB) נצפה 3013 פעמים