פורום אוצר החכמה

לייבעדיג יענקל כתב:אינני יודע בפרטות לגבי האישים שהזכרת, אבל באופן כללי כדאי לזכור את מאמרו של השר שלום מבעלזא שיש ראשונים שכתבו דברים שונים ובשעת מעשה הם בערו מרוב ירא"ש, אבל מי שיאמין כיום לדברים אלו הרי הוא אפיקורוס, עכד"ק. ולכאורה ר"ל שלפי ידיעות והשקפות דורם היו רשאים לכתוב דברים כאלו (לדוג' בעלמא, דברי רס"ג כנגד ענין הגלגול), אבל אחר שהוסכם בכלל ישראל ע"פ דעת רבוה"ק שיש להאמין ולסבור כך ולא כך (וכמו בדוג' הנ"ל שהזוה"ק והאריה"ק אישרו לגמרי את ענין הגלגול) אסור לפקפק בזה, והאומר אחרת הרי הוא אפיקורוס. והשי"ת ינחינו על דבר אמת למען שמו הגדול.

סכינא חריפא כתב:אכן כן

מחשבה אחת כתב:

סכינא חריפא כתב:אכן כן

אני מניח שאתה חסיד ביאלה.

סכינא חריפא כתב:בדיחה תפלה וסרת טעם, אינני חסיד ביאלה ואינני חסיד כלל, ואינני הולך עפ"י תורת החסידות, יען היא לא הוסכמה בכלל ישראל ע"פ דעת רבוה"ק.

ישבב הסופר כתב:וכן הנצי"ב בהקדמה להעמק שאלה כותב בחריפות נגדו הנרבוני

מחשבה אחת כתב:אתה רשאי שלא ללכת עפ"י תורת החסידות, אבל חלילה לך מלומר שהיא לא הוסכמה בכלל ישראל ע"פ דעת רבוה"ק. אפי' הגרמ"צ ברגמן שליט"א מונה בספרו החביב "מבוא שערים" את הבעש"ט והמגיד ממעזריטש לפני השאג"א והגר"א.

בעל תריס כתב:

מחשבה אחת כתב:אתה רשאי שלא ללכת עפ"י תורת החסידות, אבל חלילה לך מלומר שהיא לא הוסכמה בכלל ישראל ע"פ דעת רבוה"ק. אפי' הגרמ"צ ברגמן שליט"א מונה בספרו החביב "מבוא שערים" את הבעש"ט והמגיד ממעזריטש לפני השאג"א והגר"א.

אהמ...

סכינא חריפא כתב:יצחק אלבלג - פילוסוף ומבאר המקרא. חי במחצית השניה של המאה ה- 13 בצפון ספרד או בדרום צרפת (1299-1306). דעותיו החופשיות בפילוסופיה וביאוריו למקרא עוררו עליו את ביקורת המתפלספים והרבנים:
ר' שם טוב בספר ה"אמונות" (שער א' פ"א ופ"ד ושער ו' פ"ח) קורא אותו מין ופושע.
ר"י אברבנאל בספרו "מפעלות אלהים" ו"ישועת משיחו" מכנהו רשע ואפיקורס.
ר' אברהם שלום בספרו "נוה שלום" (מאמר ב' ס' א') אומר כי הוא סכל, רע לב ורועה רוח (עי' קול יהודה לכוזרי מאמר ה' פי"ד).

קראקובער כתב:עקביה, זה פחים קטנים לעומת מה שכתב על עקידת יצחק שהכול היה בחלום (צינזרו את זה מזמן)ועשה היקש ממש"כ הרמב"ם על חוה והנחש.

ההוא גברא כתב:כבר ראיתי אוצרניק אחד ששם "כתובים אחרונים" במדף ספרי הנ"ך!!

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה א סימן ט
ט פילסופי אחד שאל את רבן גמליאל, אמר ליה צייר גדול הוא אלהיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסייעו אותו תוהו, ובוהו, וחושך, ורוח, ומים, ותהומות, אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא, כולהון כתיב בהן בריאה, תוהו ובוהו שנאמר (ישעיה מה) עושה שלום ובורא רע, חושך, יוצר אור וגו', מים (תהלים קמח) הללוהו שמי השמים והמים, למה שצוה ונבראו, רוח (עמוס ד) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, תהומות (משלי ח) באין תהומות חוללתי.

ספר הכוזרי מאמר א אות סז
סז. אמר החבר: ומאין לנו מופת בשאלה הזאת. חלילה לאל שתבוא התורה במה שידחה ראיה או מופת, אך תבא בנפלאות ושנות המנהגים לבריאת דברים או להפך דבר אל דבר אחר, להורות על חכמת בורא העולם ויכלתו לעשות מה שחפץ, בעת שיחפוץ. ושאלת החדוש והקדמות עמוקה, וראיות שתי הטענות שוות, עד שתכריע החדוש הקבלה מאדם ונח ומשה בנבואה אשר היא יותר נאמנת מן ההקשה. ואם היה מצטרך בעל תורה להאמין ולהודות בהיולי קדמון ועולמות רבים קודם העולם הזה, לא היה בזה פגם באמונתו, כי העולם הזה הוא חדש מזמן ידוע ותחלת האדם אדם ונח.

ראב"ע (פירוש הארוך לבראשית א א) כתב:על כן לא נחקור מתי נבראו המלאכים או שֵדִים, ואם השמים נבראו תחלה או הארץ, רק נאמין, כי הרקיע והיבשה והדשאים והמאורות ברקיע ושרץ המים ועוף וחיה ואדם בראם השם היום קרוב מחמשת אלפי שנה, ולא נחפש אם נבראו מיש.

אביאסף כתב:סכינא חריפא, גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה, מה לך כי נזעקת לצאת למלחמת קודש נגד פילוסופים רדיקליים שחיו לפני שש מאות שנה, אתה חושש מהשפעתם הרעה על בני דורנו? אני מבטיחך נאמנה ששום פילוסופיה אריסטוטלית -גם הקיצונית ביותר- לא מהווה איום רוחני על יהודי בן דורנו, כל הפלוסופיה הזאת כבר מזמן לא רלוונטית.
הפניית תשומת הלב לחריגים ולסוטים בהיסטוריה של היהדות אינה משרתת שום מטרה רוחנית, להיפך, רגשות הקודש של יהודים רבים כלפי המסורת היהודית והדורות הראשונים עלולים להיפגם בשל כך, ישנם אנשים שההיחשפות למידע הזה יוצרת אצלם את התחושה שלצד המסורת היהודית התקיימה תמיד כביכול גם מסורת מקבילה של כפירה, ותפיסה זאת מכניסה להם מידה רבה של קרירות ביחס למסורת בכלל.
לא מטיף אני, ולא מוכיח בשער, רק קול קורא במדבר, הוי מחשב שכר מלחמה כנגד הפסדה.

עקביה כתב:פנינים מפירושו של ר"י כספי:

על הפסוק
שמואל ב פרק יג
(יג) וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ:
כתב:
דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך - אין אני מעמיק בזה כלל, כי באמת לא למדה התלמוד והגמרא; ואיך שיהיה הנה היא דברה על נכון לדחות הענין.
כלומר, חז"ל (סנהדרין כא.) נתנו טעם למה שמשמע מדברי תמר שהיא מותרת לאמנון, ואמרו שהייתה בת אשת יפת תואר, ולכן לא נחשבה לאחותו ומותרת לו, ואל כך מתייחסים דברי ר"י כספי.

ועל הפסוק
שמואל ב פרק יג
(טו) וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן קוּמִי לֵכִי:
כתב:
וישנאה אמנון - גם בזה אין אני מעמיק כלל לדעת מה זה ועל מה זה, כי לא נביא אנכי.
גם כאן כוונתו למה שאמרו (סנהדרין שם) שנימה קשרה לו ועשאתו כרות שפכה, ולכן שנאה.

מה שמיוחד אצל ר"י כספי זה הסגנון המעניין בו הוא מודיע שאינו אוהב את פירוש חז"ל למקראות. אמנם לעצם העובדה של ראשונים שאין דעתם נוחה בפירוש המקראות שמצאו אצל חז"ל אין דבריו בגדר חריגה גדולה, וכדוגמה אעתיק את דברי ר"י קרא, שעל הפסוק
שמואל א פרק ט פסוק ט
לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה:
כתב:
כשהוא אומר כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה - מה שהדור הזה קורא 'נביא' היו הדורות הראשונים קורין 'רואה' - למדת: כשנכתב ספר זה כבר חזרו לקרוא לרואה 'נביא', מכלל שספר זה לא נכתב בימי שמואל; שכשתחזור על כל המקרא לא תמצא שנקרא נביא 'רואה' כי אם כאן, שהוא אומר "איזה בית הרואה" (להלן,יח); למדת שדורו של שמואל הוא נקרא לפנים בישראל, ודור אחרון לשמואל, ועל אותו הדור הוא אומר: כי לנביא היום וגו'. ורבותינו זכרוניהם ברכה אמרו (ב"ב יד,ב) ששמואל כתב ספרו; והמאיר לארץ ישים מחשך לאור ומעקשים למישור.
(אני מסופק בהבנת סיום דבריו, ואודה למי שיאיר את עיניי).

הגהמ כתב:

קראקובער כתב:עקביה, זה פחים קטנים לעומת מה שכתב על עקידת יצחק שהכול היה בחלום (צינזרו את זה מזמן)ועשה היקש ממש"כ הרמב"ם על חוה והנחש.

אאל"ט החלפת ן' כספי עם האפודי ואיני צריך להעיר לך שהרבה יש להזהר בכמו אלה.

עקביה כתב:לגבי בריאה יש מאין, חשוב להבהיר שהרלב"ג לא סבר כדעת אריסטו שהעולם קדמון, אלא כדעת אפלטון, שישנו היולי קדמון ממנו יצר ה' את העולם.

חז"ל שללו דעה זו לחלוטין מכח הפסוקים:

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה א סימן ט
ט פילסופי אחד שאל את רבן גמליאל, אמר ליה צייר גדול הוא אלהיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסייעו אותו תוהו, ובוהו, וחושך, ורוח, ומים, ותהומות, אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא, כולהון כתיב בהן בריאה, תוהו ובוהו שנאמר (ישעיה מה) עושה שלום ובורא רע, חושך, יוצר אור וגו', מים (תהלים קמח) הללוהו שמי השמים והמים, למה שצוה ונבראו, רוח (עמוס ד) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, תהומות (משלי ח) באין תהומות חוללתי.

אבל גם הם כנראה לא סברו שדעה זו כפרנית במהותה, כפי שכתב הכוזרי:

ספר הכוזרי מאמר א אות סז
סז. אמר החבר: ומאין לנו מופת בשאלה הזאת. חלילה לאל שתבוא התורה במה שידחה ראיה או מופת, אך תבא בנפלאות ושנות המנהגים לבריאת דברים או להפך דבר אל דבר אחר, להורות על חכמת בורא העולם ויכלתו לעשות מה שחפץ, בעת שיחפוץ. ושאלת החדוש והקדמות עמוקה, וראיות שתי הטענות שוות, עד שתכריע החדוש הקבלה מאדם ונח ומשה בנבואה אשר היא יותר נאמנת מן ההקשה. ואם היה מצטרך בעל תורה להאמין ולהודות בהיולי קדמון ועולמות רבים קודם העולם הזה, לא היה בזה פגם באמונתו, כי העולם הזה הוא חדש מזמן ידוע ותחלת האדם אדם ונח.

וכן דעת הרמב"ם במו"נ ח"ב פכ"ה.