כיבוד אב, האמנם?!

[זקן ששכח]

שאלני בני ולא היה בידי לתרץ:
אמאי משבחינן לדמא בן נתינא שלא העיר אביו משנתו, הא בודאי היה אביו מעוניין שיעירנו משנתו אילו הוה ידע שבידו להרויח כעת סכום גדול.
ואין מסתבר לומר ששבחו הוא שעצר עצמו ולבסוף הרויח סכום זה, דמי יימר שיבואו שוב לרכוש אצלו?

[אוצר החכמה]

ראה כאן
http://80.179.48.194/WOTZAR/Book.asp?28056&$201009132041500&page=292

אני חושב שיש עוד שדנו בזה

[אוצר החכמה]

וכאן מאריך בזה
http://80.179.48.194/WOTZAR/Book.asp?53721&$201009132041500&page=321

גם כאן דן בזה
http://80.179.48.194/WOTZAR/Book.asp?22251&$201009132041500&page=89

וכאן
http://80.179.48.194/WOTZAR/Book.asp?26358&$201009132041500&page=32
וכאן
http://80.179.48.194/WOTZAR/Book.asp?23061&$201009132041500&page=22

[יצג]

בנוסף למקורות הנ"ל (ובעיקר ספר חסידים סי' שלז), יעויין עוד פנ"י קדושין שם: והנראה מזה דודאי בעובדא דדמא בן נתינא לעיל באמת אין כיבוד זה מצד החיוב כלל מצד מה שמחויב מדין תורה ולכפותו בדברים או בשוטים שלא להקיצו אף למ"ד משל בן כיון דאפשר דאבוה ניחא ליה בהכי ומסתמא לא אקפיד דרווחא כי האי עדיפא לאינש מצערו דהקיצה משנתו אלא כל זה דקאמר ר"א לעיל היינו במאי דשאלו לו עד היכן כיבוד וקסבר דלענין קיבול שכר איירי למצוה מן המובחר ולא לענין כפייה וכדמוכח להדיא ממאי דהשיב להם ראו מה עשה גוי אחד ונתן לו שכרו ומה אם אינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה על אחת כמה וכמה אלמא דלא איירי אלא לענין קיבול שכר

[מענה לשון]

כיון שכל התירוצים דחזינא עד כעת הן דחוקים (שאביו שוטה - דבר שהגמ' היתה צריכה להזכירו בסיפור דהוא נפק"מ, וכן הפנ"י דלשכר בעלמא) אומר את חלקי אף אם יש להעיר עליו.
דיש לומר דכל כה"ג שיש בפעולה שעושה גם כבוד אביו וגם אי כיבודו אסור לעשות דהי מיניהו עדיף. וכן באופן שרוצה להימנע מעשיה (להעיר אביו) ונגרמות שתי תוצאות א. צער מיידי על ההערה ב. שמחה אח"כ על השכר אסור לעשות הפעולה, דסו"ס גורם צער, ומ"ל שהשמחה אח"כ תעמעם את צער השינה או תעלימנה סו"ס בתחילה נצטער, וע"כ זההכוונה עד היכן כיבוד אב דאף שאח"כ ישמח מ"מ כיון דבתחילה איכא צער פורתא כבר מתחשבין בזה לאסור משום כבוד אב.
ומה שהביאו בשם הספר חסידים דאם האב ישמח בהערה שרי, נראה דזהו רק בישראל דחייב ב"ואהבת" ובהונאת דברים שלא לצער ומה דסני לך וכו' ומש"ה בזה מודדים את המסקנא הסופית שחפץ להעיר, וממילא כל שמחויב להעיר לא עובר על כיבוד אב, אבל באמת י"ל דלא יקיים מצות כיבוד אב בכך, אלא שאר דברים שזכרתי.
ואם כי דברים אלו מחודשים לא מנעתי מלהעלותם למען יתבדו בביהמ"ד.

[עקיבא]

עי' חכמ"א על המקום, שבאמת אם יקרה כזה דבר מוטל על הבן להעיר את אביו, שזהו רצונו (וכעי"ז אם אביו יפסיד זמן קריא"ש יש להעיר אותו ג"כ, מהקיצור פסקי זמנינו, וכן שמעתי מפוסק מפורסם, כיון שהוא מפי השמועה לא כתבתי שם הפוסק).
רק כנראה שחז"ל שיבחו את מסירות נפש של דמה בן נתינה, שהיה מוכן - לפי טעותו - להפסיד הרבה כסף בעד מצות כיבוד או"א.

[מענה לשון]

תמיה אני אם קראת כל דברי.
דודאי מוטל עליו להעירו אולם לא מדין כיבוד אב, אלא רק משום ואהבת, ומה דסני לך, וכל שאר דינים ששייכים רק בישראל, וממילא שפיר לא העיר דמא את אביו דלא הוי מזרע ישראל.

[מענה לשון]

(וכעי"ז אם אביו יפסיד זמן קריא"ש יש להעיר אותו ג"כ, מהקיצור פסקי זמנינו, וכן שמעתי מפוסק מפורסם, כיון שהוא מפי השמועה לא כתבתי שם הפוסק).

ראה בלינק השלישי שהביא רבנו אוצר (בלום) החכמה אות ס"א שהביא כן.

[בן באג באג]

האוקימתא בשטיא לא תהיה קשה לאחר שאמו היתה שוטה ובזתה אותו ברומי וכו' -- זיווג מן השמיים למהדרין

[מענה לשון]

אשריך בן בג שהנאתני.

[יאיר]

וכאן מאריך בזה
http://80.179.48.194/WOTZAR/Book.asp?53721&$201009132041500&page=321

גם כאן דן בזה
http://80.179.48.194/WOTZAR/Book.asp?22251&$201009132041500&page=89

קישורים אלו לא עובדים (גם לבעלי סיסמה).

והנה הם:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?53 ... S&page=321 (וראה גם עמ': 129,323,355,701)

http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?22 ... 50&page=89 (וראה גם עמ' 78)

[ההבדל בקישורים הוא בהתחלתם http://www.otzar.org במקום 80.179.48.194] ..

[עובדיה חן]

ראיתי לאחרונה לתרץ על הקושיה הנ"ל ,דבאמת לא קיים מצות כיבוד הורים כהלכה, אלא היה בזה מעליותא כלפי גוי שכך ירגיש, ובחידושי הרי"ם אומר שזה שקיבל פרה אדומה זה כדי לסנגר על עם ישראל שמקיימים מצות גם ללא טעם, בניגוד לגוי שרק עם הוא מבין את הטעם של המצווה כמו כיבוד הורים הוא מקיים.