מורה צדק כתב:יש"כ
ומי ביטל?
יביע אומר ח"ז יורה דעה סי' יד
ומדי דברי זכרתי ימים מקדם לפני עשרות שנים שנתתי לבי למ"ש בספר התקנות של ירושלים (דף מא ע"א):
בשבטי ישראל הודענו נאמנה, כי יש הסכמה קדומה עשויה בכל תוקף ההסכמות מזמן קדמון לקדושים אשר בארץ המה, שרווק מבן עשרים שנה ומעלה לא יוכל לדור בעה"ק ירושלם ת"ו כשהוא שרוי בלא אשה, והנה בעתה ראינו כמה רווקים מבן עשרים שנה ומעלה שרויים בלא אשה בעה"ק ירושלים ת"ו, וטוענים שאין ידם משגת לצרכי החופה ולזון ולפרנס את נשותיהם וכו', ולכן נתוועדנו עם אסיפת חכמי ומנהיגי וטובי עה"ק, רוב בנין ורוב מנין, וחדשנו ההסכמה הקדומה, וכולנו פה אחד עלינו בהסכמה שלא יורשה שום בחור רווק מבן עשרים שנה ומעלה לדור פעה"ק ירושלים ת"ו בלא אשה, וזמן קצוב ניתן לרווקים היושבים בעה"ק מהיום ה' אייר עד ר"ח אלול לישא אשה, ואז יוכל להמשיך לדור פעה"ק כרצונו, ואם לא מצא מנוח לישא אשה, מחוייב הוא לצאת מעה"ק. ורשות נתונה לפקידי ירושלים לכל העובר על דברינו לגרשו מן העיר ולרדוף אותו עד חרמה בכל מאמצי כחם עד מקום שידם מגעת. וכל זה הסכמנו בכל תוקף ההסכמות וכו'. וחתומים על זה הגאונים: רבי נסים חיים משה מזרחי (מח"ס אדמת קודש), ורבי מיוחס בכ"ר שמואל (מח"ס פרי האדמה), ורבי ישראל יעקב אלגאזי (מח"ס קהלת יעקב שמע יעקב ארעא דרבנן ועוד), ורבי גדליה חאיון (ראש ישיבת בית אל), ורבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי (מר אביו של מרן החיד"א), ורבי רפאל משה בולה (מח"ס גט מקושר). ועוד. והן עתה עינינו הרואות כמה בחורי חמד הלומדים בישיבות, ועוד בחורים אחרים יראי ה', מבן עשרים שנה ומעלה, אשר לא השיגה ידם לישא אשה, ודרים בעה"ק ירושלים, ואין פוצה פה ומצפצף,
ונועדתי יחד עם ידידי הגאונים רבי יהודה צדקה זצ"ל, ולהבדיל בין החיים רבי בן ציון אבא שאול שליט"א, ודנתי עמהם על דבר ההסכמה הנ"ל, ושאפי' לא פשטה עתה התקנה הנ"ל, ברוב ישראל אשר פעה"ק ירושלים, מ"מ צריך ב"ד קטן לבטלה, כדמוכח מדברי הרמב"ם הנ"ל, וכ"כ התוס' והר"ן והמאירי, והסכמנו פה אחד במותב תלתא כחדא בביטול ההסכמה הנ"ל. כדי שלא תהיה ההסכמה שנעשתה מפי גאוני ירושלים, לפוקה ולמכשול לבחורים רווקים שלא הצליחו עדיין למצוא עזר כנגדם, וכיו"ב ראיתי להגאון מהר"י קצין בספר מחנה יהודה (דף יט ע"א) שכתב, ונהירנא כד הוינא טליא שהרב המובהק גאון ישראל וצבי עדיו כמהר"ר שמואל דוויק הכהן זללה"ה, וכל הרבנים קדושים אשר בארץ המה, התירו פרושים במעמד כל הק"ק את כל ההסכמות אשר נעשו מאז, כי בעת ההיא היתה עת צרה מדבר באופל יהלוך, ובעידן ריתחא ענשי, לפיכך התירו את כל ההסכמות לסלק חרון אף ה' מישראל, כי רבים היו עוברים על ההסכמות, ולכן אמרו מוטב שיהיו שוגגים וכו'. ואנן נמי בתרייהו גררינן, ומיום שעמדנו על דעתינו נהגנו להתיר מטעם זה ומשאר טעמים כפי צורך השעה. ושמעתי שגם בעיר ויניציאה, וכן בעיר בבל רבתי, וכן בערי טורקייא, התירו כל ההסכמות שהיו להם מקדמת דנא, וגם בירושלים ת"ו התירו כמה מן ההסכמות שלהם מטעם הנ"ל וכו'. עכת"ד. (וכעת אינו מצוי אצלי, ורק כרגע נראה לי). ואף נידון ההסכמה על בחורים רווקים בכלל זה, ואילו היו חיים עמנו הגאונים המסכימים, והיו רואים שבדורינו אין אפשרות לעמוד בה, לא היו גוזרים כן. ועכ"פ כיון שלא פשטה תקנתם אפי' ב"ד קטן יכול לבטלה. (וע' להמבי"ט בקרית ספר פ"ב מהל' ממרים. ודו"ק) וע' להמהרימ"ט בתשובה (סי' נח) שכ' שגם בענין תקנות הקהל והסכמותיהם אמרינן דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, ואפי' בטל הטעם. וצריך הסכמה אחרת לבטל הראשונה. וכל זמן שלא נתבטלה ע"י מנין אחר, ההסכמה הראשונה קיימת. ע"ש. (וכ"ה בגליוני הש"ס ביצה ה א) וכ"כ בשו"ת מהריב"ל ח"ד (סי' ד), והובא בשו"ת מהרש"ם ח"ג (ס"ס רפד). ע"ש. ואף ההסכמה על בחורים רווקים שנראה שהיה אפשר לעמוד בה בדורותם, וחלה זמן מה, צריך להתירה ע"י ב"ד קטן. (וכמ"ש התוס' ע"ז (לו רע"ב) והרשב"ץ ח"א (סי' קכג) הנ"ל). ועינא דשפיר חזי להחקרי לב ח"ב מיו"ד (סי' מט דף פז ע"ג), שחקר חקירת חכם, בהא דקי"ל אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין, אם בתקנות שבזמנינו באופן שפשטה התקנה צריך ג"כ ב"ד גדול ממנו כדי לבטלן, שאפשר שזהו דוקא בתקנות וגזרות שבזמן חכמי הש"ס, שהן לכל ישראל, וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' ממרים, ובהקדמתו לס' היד, ועוד שהם היו סמוכים, והיה להם ב"ד הגדול של שבעים ואחד סנהדרין, לכן צריך ב"ד גדול, משא"כ בזמנינו שאין לנו כח לתקן אלא ליושבי העיר ההיא בלבד, ועוד דהאידנא ליכא סמוכים, ואנן הדיוטות אנן, כדאיתא בגטין (פח ב) ובחשן משפט (סי' א), וליכא ב"ד גדול, מנין לנו שצריך ב"ד גדול כדי להתיר. ואף למ"ש הרשב"א בתשובה (סי' תשכט) שכל צבור במקומו כמו הגאונים לכל ישראל לתקן תקנות וכו', מ"מ זהו שיכולים לתקן, אבל להצריך ב"ד גדול לבטל תקנתם אין להם דין ב"ד הגדול לכך. ומדברי מהרשד"ם (חיו"ד סי' נג) שהתיר לבטל הסכמה קדומה בהיתר חכם, ושכן כתב רבו מהר"י טאייטצק, מוכח שא"צ שיהיה ב"ד גדול מהראשונים בחכמה ובמנין, וכן מוכח מתשו' מרן הב"י באבקת רוכל (סי' קצ). וכן משמע בשו"ת פני משה ח"ב (סי נד) וכו'. וסיים (בדף פח ע"ב), שהואיל ודין זה אינו אלא מדרבנן, הא קי"ל ספק דרבנן לקולא, ועוד שאפי' אילו היה דין זה מה"ת יש כאן ס"ס להקל, שמא בזה"ז א"צ ב"ד גדול לבטל, ואת"ל צריך, שמא עכשיו שנהגו להתיר בלי היתר חכם א"צ ב"ד גדול. והוסיף (בדף פח ע"ג), וכל זה לא נצרכה אלא להלכה, כי למעשה המנהג פשוט בעירנו לבטל ההסכמות הקודמות אף בב"ד קטן. וכמבואר כן בספר ההסכמות מזמן הגאון מהר"י איסקאפה וכו', ובזמן מהר"ש הלוי ביטלו כל החרמות שבהסכמות ההן וכו'. ע"ש. עכת"ד. מבואר יוצא מדברי קדשו שיפה עשינו בביטול ההסכמה של גאוני ירושלים על הבחורים הרווקים. וע"ע היטב בשו"ת זית רענן ח"ב (חיו"ד סי' כג אות ו' והלאה). ובשו"ת פרי תבואה ח"ב (סי' לג), ע"ש. ואף לגבי השמועה על החרם שעשו גולי ספרד, נכון לבטלו ע"י ב"ד של שלשה, אם היה בכלל חרם. והרי זה כמבואר. וע' בתוס' ב"ק (פב ב) וגיטין (לו ב), ודו"ק.