פורום אוצר החכמה

אני מחפש אם יש דרושים או פנינים שבהם חיברו ע"ד הדרוש בין שבת זכור ל'זָכָר' - באופן שמתאים למשל לברית מילה או שלום זכר.
אשמח לכל עזרה בהקדם!

ואפשר שיש להרחיב על כל הנושא מדוע פרעה ביקש להרוג רק את הזכרים ואילו לבן ביקש לעקור את הכול ומשם על עצם העניין דגמ' בבא בתרא כא,א אם זכר שזה כולל הנקבות או זכר, כלומר זכרים דווקא

עשוי לנחת כתב:אני מחפש אם יש דרושים או פנינים שבהם חיברו ע"ד הדרוש בין שבת זכור ל'זָכָר' - באופן שמתאים למשל לברית מילה או שלום זכר.
אשמח לכל עזרה בהקדם!

לכאורה קשור גם לדברי מהדרש (וכן בפיוט) שעמלק חתכו ערלות ישראל וזרקום כלפי מעלה

א. מרגלא בפומהון דחסידיא דהרי השלום זכר של מרע"ה היה בשבת זכור!
ב. בס' ר"צ הכהן יש הרבה מזה שמחיית עמלק היותר גדולה הוא הולדת בנים לישראל.

זלמניו כתב:א. מרגלא בפומהון דחסידיא דהרי השלום זכר של מרע"ה היה בשבת זכור!
ב. בס' ר"צ הכהן יש הרבה מזה שמחיית עמלק היותר גדולה הוא הולדת בנים לישראל.

מורינו רב זלמניו מהיכי תיתי שהשלום זכר של משה רבינו היה בפרשת זכור.
בשלמא לדעת הב"ח שמרע"ה נפטר בערב שבת והרי הקדב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים אך לדעת שאר הפוסקים שנפטרבשבת אחר הצהרים - שאלה מפורסמת היא אם הנולד בשבת עושים לו שלום זכר בשבת הבא שהרי כבר עליו יום השבת.
כתבתי מקופיא ואם טעיתי והוא רחום יכפר.

לומד_בישיבה כתב:

זלמניו כתב:א. מרגלא בפומהון דחסידיא דהרי השלום זכר של מרע"ה היה בשבת זכור!
ב. בס' ר"צ הכהן יש הרבה מזה שמחיית עמלק היותר גדולה הוא הולדת בנים לישראל.

מורינו רב זלמניו מהיכי תיתי שהשלום זכר של משה רבינו היה בפרשת זכור.
בשלמא לדעת הב"ח שמרע"ה נפטר בערב שבת והרי הקדב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים אך לדעת שאר הפוסקים שנפטרבשבת אחר הצהרים - שאלה מפורסמת היא אם הנולד בשבת עושים לו שלום זכר בשבת הבא שהרי כבר עליו יום השבת.
כתבתי מקופיא ואם טעיתי והוא רחום יכפר.

ממלא שנותיהם זה גם בימי השבוע?

למעשה זה היה גם 'שלום זכר' של עם ישראל, לפי האמור ברש"י בשבת פח: שכשה' אמר לעם ישראל מיד לאחר מתן תורה 'שובו לכם לאהליכם' נתעברה כל אחת בבן זכר, ואם נספור ט' חדשים מז' סיון, זה יצא באזור ז' אדר [קצת אחר כך], ושבת זכור היתה 'שבת זָכָר'.

הצב''י כתב:רש"י שבת פח:

ד"ה?

זכרוני הטעני בדף אחד, רש"י בדף פט: ד"ה שפרו

בס"ד

אולי גם הטעות של המלמד של יואב "זכר עמלק" מלשון זכרים במקום זכירה.

הכהן כתב:

לומד_בישיבה כתב:

זלמניו כתב:א. מרגלא בפומהון דחסידיא דהרי השלום זכר של מרע"ה היה בשבת זכור!
ב. בס' ר"צ הכהן יש הרבה מזה שמחיית עמלק היותר גדולה הוא הולדת בנים לישראל.

מורינו רב זלמניו מהיכי תיתי שהשלום זכר של משה רבינו היה בפרשת זכור.
בשלמא לדעת הב"ח שמרע"ה נפטר בערב שבת והרי הקדב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים אך לדעת שאר הפוסקים שנפטרבשבת אחר הצהרים - שאלה מפורסמת היא אם הנולד בשבת עושים לו שלום זכר בשבת הבא שהרי כבר עליו יום השבת.
כתבתי מקופיא ואם טעיתי והוא רחום יכפר.

ממלא שנותיהם זה גם בימי השבוע?

הרב הכהן לבטח ביקשת להסביר מדוע בדיחה שלי מוצלחת משל רבינו זלמניו.
רב זלמניו טען שהשלום זכר של משה רבינו היה בשבת.
ועל זה הדרך השבתי לו שניתן להסתפק בזה.
--
ואפשר שהתכוונת קצת ברצינות שכידוע אצל משרע"ה כל שבת בזמן המנחה נחשב ליארצייט של משה רבינו ועיין טוב וכו' הרי שאצל משה גם השבת קודש הינו תאריך לכל דבר.
ויש לפתח עוד עוד כפורים תורה.

בברכה המשולשת כתב:

עשוי לנחת כתב:אני מחפש אם יש דרושים או פנינים שבהם חיברו ע"ד הדרוש בין שבת זכור ל'זָכָר' - באופן שמתאים למשל לברית מילה או שלום זכר.
אשמח לכל עזרה בהקדם!

לכאורה קשור גם לדברי מהדרש (וכן בפיוט) שעמלק חתכו ערלות ישראל וזרקום כלפי מעלה

האם לא מילות? היינו שכבר נימולו מקודם והם חתכו מאבר עצמו?

כך כבודו הבין? אני תמיד הבנתי לא כך- אבל אולי באמת כב' צודק- בעז"ה אעיין שוב במדרש

הצב''י כתב:למעשה זה היה גם 'שלום זכר' של עם ישראל, לפי האמור ברש"י בשבת פח: שכשה' אמר לעם ישראל מיד לאחר מתן תורה 'שובו לכם לאהליכם' נתעברה כל אחת בבן זכר, ואם נספור ט' חדשים מז' סיון, זה יצא באזור ז' אדר [קצת אחר כך], ושבת זכור היתה 'שבת זָכָר'.

איפה ראית דבר זה? אני רוצה להעתיקו בשם אומרו.

אין לי עסק בנסתרות, אבל כמדומני שבספרי המקובלים נתבאר שהזכירה היא בזכר, ומי ידע סודה.

בברכה המשולשת כתב:כך כבודו הבין? אני תמיד הבנתי לא כך- אבל אולי באמת כב' צודק- בעז"ה אעיין שוב במדרש

ואשמח לשמוע מה עלה בידך.

וכעת כתב לי חבר שעשה חיפוש בבר-אילן ומצא שבמדרשים אי' "מילות" ובראשונים אי' "ערלות", ויל"ע בזה. מונח משהו בזכרוני שלא נמולו ישראל במדבר, אך להיפוך מונח בזכרוני שלקראת פסח מצרים נמולו כולם - מי יודע לעשות "סדר"?

ודאי שנימולו, הרי כל ערל לא יאכל בו.
וכן הוא במדרש (במדב"ר יא ג): איש חרבו על ירכו בשעה שאמר להם משה כך אמר לו הקדוש ברוך הוא סינטומוס כל ערל לא יאכל בו, היה כל אחד ואחד נוטל חרב ומניחו על ירכו ומל עצמו. מי מלן רבי ברכיה תני לה בשם רשב"י משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה, וי"א יהושע מוהל ואהרן פורע ומשה משקה. הה"ד (יהושע ה) ושוב מול את בני ישראל שנית, הרי מכאן שמלן ראשונה וכו'. מהו מפחד בלילות שלא היו יכולין לעשות פסח דכתיב כל ערל לא יאכל בו, ואם לא יעשו ישראל פסח היו מתים בלילי הפסח כאשר מתו בכורי מצרים שנאמר (שם /שמות י"ב/) וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים הוי מפחד בלילות.

...ורק ילדיהם לא מלו אלא יהושע מל אותם. וא"כ עמלק זרק מילות כלפי מעלה ולא ערלות.

ואיש נחמד מאוד העיר לי באישי דא"כ איך [הותרו בקהל ו]הולידו ילדים, ועניתי לו דלק"מ דרק כמה ממחנה דן שפלטתם הענן - בהם שלטו העמלקיים, ובר מן דין הלא במתן תורה נתרפאו כולם [ואף אם תאמר שבמעשה העגל חזרו לקדמותם [?] הלא יכלו להוליד במשך מ' יום... בנוסף למה שהולידו לפני ביאת עמלק...

נכתבו כאן דברים נפלאים שהועילו לי מאוד!
יישר כח לכולם!

אמסטרדם כתב:...ורק ילדיהם לא מלו אלא יהושע מל אותם. וא"כ עמלק זרק מילות כלפי מעלה ולא ערלות.

ואיש נחמד מאוד העיר לי באישי דא"כ איך [הותרו בקהל ו]הולידו ילדים, ועניתי לו דלק"מ דרק כמה ממחנה דן שפלטתם הענן - בהם שלטו העמלקיים, ובר מן דין הלא במתן תורה נתרפאו כולם [ואף אם תאמר שבמעשה העגל חזרו לקדמותם [?] הלא יכלו להוליד במשך מ' יום... בנוסף למה שהולידו לפני ביאת עמלק...

ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה כשר [יבמות דף ע' א']

דהוו נסבי לגברי וגזרי לון ערלתא (ס"א אתא) דרשימא קדישא ונטלי להו וארמו לון לעילא (זוה"ק שמות סה:).

בגין דעמלק נטל כל אינון דהוו גזירין ולא אתפרעו וגזר לון ושדי להו לעילא (שם סז.).

מעניין שביבמות נד: נכתב זכר מלא (זכור) וכן ברש"י ותוס' שם, לכאורה זכר בתורה הוא בקמ"ץ א"כ מה זה אות ו' שם?

כנראה זהו מהלשון הרגיל בכל הש"ס משכב זכור
ואמנם באמת צ"ב מדוע כותבים כך ולא משכב זכר.
ועיין מזרחי שמות לד, כג וז"ל אבל רז"ל נשתמשו בשם זכור (משנה סנהדרין ז, ד) במקום זכר, ולשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, עיי"ש.
ועיין סנהדרין נד: הבא על הזכור והביא עליו זכר ובראשונים שם שהנשכב קרוי זכור והשוכב קרוי זכר
שו"ר אריכות דברים בזה בהכתב והקבלה שמות כג, יז:
ואמר עוד הרא"ם זכורך כמו זכר אלא שזה ע"מ פעול וזה ע"מ פעל ומשקלי השמות משתנים. ע"כ. ואין לומר שאמר זכורך ולא זכרך לבלי יתדמה לפעל עבר כלומר זכר אותך, דהא שם זכר בלא כנוי יתדמה ג"כ לפעל עבר, כמו (תהלים ט') דורש דמים אותם זכר, ומ"מ לא נשתנה בשביל זה. אמנם הרוו"ה הבדיל בין זכר לזכור, זכר הוא שם תאר לאיש ע"ש הזכור, וזכורך הוא שם עצם לאותו אבר והושאל על האדם כלו, וכן המנהג בהרבה מקומות לקרוא הנושא כלו בשם חלק ממנו להיותו ההבדל בגדר שלו. וזה שפירש"י (סנהדרין נ"ד ב') לא נקרא זכור כ"א נקב המשכב, ולכן גרס הבא על הזכור והביא זכר עליו. וכן בדף נ"ח א' ודבק ולא בזכר גרס ולא בזכור דליכא דבוק, ושם בשורה אחרונה פירש"י היינו ודבק ולא בזכור, ולכן בכל מקום שהזכירו מענין זה כנוהו בשם משכב זכור ולא זכר, וגם אונקלס תרגמו בכ"מ זכור, ושאר זכר תרגם דכר. ויפה דקדק. ונ"ל עוד הבדל גדול בין זכר לזכור, זכר הוא להבדילו במין לבד, שאינו ממין נקבות, ולכן גם תינוק בן יומו נקרא זכר, אמנם זכור הוא להבדיל במין הזכר עצמו, שאינו נקרא כן כ"א כשכבר הגיע לימי הגדלות ובא בתכונת ההולדה, שבהזדקקו לאשה יעמיד תולדות, ואז נקרא זכור, בתמונת פעול להיותו אז מוכן מטבעו להשאיר אחריו תולדה אשר בו יזכר שמו בעולם. וסמוכים לחזה ממ"ש (שופטים כ' י"ג) והכית את כל זכורה לפי חרב רק הנשים והטף וגו', דע"כ טף היינו אף של זכרים (כמ"ש רש"י שם, והוא מספרי) מבואר מזה דבשם זכור שאמר תחלה להכות לא נכלל בו הטף בזכרים. ובמלחמת מדין (מטות ל"א י"ז) גזר על נשים שאינם ראוי' להבעל להחיותם, ועל הזכרים להמית אף שאינם ראויים לבעול ואמר בהם הרגו כל זכר בטף. ולכן אמר כאן יראה כל זכורך, ואין הקטן חייב בראיי', והרמב"ם שכתב (פ"ב מחגיגה ה"ג) קטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית אביו חייב להעלותו ולהיראות בו כדי לחנכו במצות שנאמר יראה כל זכורך. כבר כתב הלח"מ שם דלאו מקרא ילפי' לה דחינוך אינו אלא מדרבנן וכדאמרי' (חגיגה ד') דקרא אסמכתא בעלמא הוא, ובמכדרשב"י (שלח לך קס"ה ב') זכורך ולא זכרך, אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן בי', אינון דדכיר להון מלכא בכל יומא. פירשו ג"כ זכורך בתמונת פעול.

דרך אגב, התוספת "שלום" היא מאוחרת. השם המקורי של ליל שבת שלפני הברית במאות השנים האחרונות הוא "זכר".

שברי לוחות כתב:כנראה זהו מהלשון הרגיל בכל הש"ס משכב זכור
ואמנם באמת צ"ב מדוע כותבים כך ולא משכב זכר.
ועיין מזרחי שמות לד, כג וז"ל אבל רז"ל נשתמשו בשם זכור (משנה סנהדרין ז, ד) במקום זכר, ולשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד, עיי"ש.
ועיין סנהדרין נד: הבא על הזכור והביא עליו זכר ובראשונים שם שהנשכב קרוי זכור והשוכב קרוי זכר

אולי כבר כתבתי כאן מה ששמעתי מהגרש"מ בעל משאת המלך ושו"מ כן גם בשיעורי הגרי"מ פיינשטיין, שמשכב זכר אינו חיבור בין שני זכרים כשאר איסורי עריות, (ולא מצינו איסור לא תקרבו לזכר) אלא יסודו הוא צורת הביאה המיוחדת אצל זכר, והביא כמה ראיות לזה, ומהם מהסוברים שאנדרוגינוס אם בא עליו דרך זכרותו חייב משום משכב"ז ואם דרך נקבותו וכו', וכן מההוא דאיבעיא ליה בגמ', הבא על עצמו מהו. וזהו שקוראים לזה משכב זכור ולא זכר.

אולי השינוי מזכר לזכור בא כדי להתרחק מלשון לא נקיה? (כמו שהופכים משכב למשגל וכדומה).