פורום אוצר החכמה

במק"א כתב הרב א"ס:

איש_ספר כתב:פתחי תשובה... של ר' ישראל איסרלין על או"ח. והמ"ב השתמש בו כידוע וסמך עליו מאד.

בזכרוני שנתקלתי פעם בדברי המשנ"ב בשם ספר אחד, שאינם תואמים בדקדוק למבואר בפנים, והוא משום שסמך על הפתחי תשובה. היום נתקלתי שוב בכיוצ"ב.

במשנ"ב סי' תרנא סק"ח מביא: "ועיין בתשובת אגורה באהלך שמצדד דמה שנוהגין העולם שלא לעשות קשר אלא עושין מן עלי לולב כמין בית יד ותוחבין הלולב בו, גם זה בכלל קשר, ע"ש".

בגוף דברי האגורה באהלך מבואר שטעמו משום שסובר שאין צריך קשר אלא די בדבר המהודק יפה לנוי, שלחכמים לולב אין צריך אגד אלא לנוי, ואטו גזרה היא בב' קשרים, ואין טעם הקשרים אלא משום נוי והידוק יפה שאינם נשלפים לכאן ולכאן, ובעניבה כיון שיכול להתירה באחת מידיו וירפה הקשר על ידי משמוש היד אינם מהודקים ואין נוי, אבל בקוישיקל שנכנסים ג' המינים לתוכו ובא מהודק היטב הדק, יש לו נוי הרבה ולכן כשר. ומסיק שהוא כאילו קשור בהרבה קשרים זה בזה.

המשנ"ב (ס"ק יא) חולק על דעה זו, וכותב שצריך קשר דווקא ואין די במהודק. ולפי זה לא היה לו להביא להלכה את דברי האגורה באהלך (אלא את דברי הבית דוד, עליו חולק האגורה באהלך). ומה שהביא את האגורה באהלך להלכה, אינו אלא מפני שהעתיק מהפתחי תשובה, שכתב רק 'דגם זה נקרא קשר' (וכוונתו לסוף דברי האגורה באהלך שכתב שהוא כאילו קשור בהרבה קשרים), ועל כן כתב המשנ"ב 'גם זה בכלל קשר', אך להבנת המשנ"ב אין טעם ההכשר מפני שאין צריך קשר ודי במהודק, אלא משום שגם בית יד זה נחשב כקשר.

להלכה אנו סומכים כמובן על דעתו הרחבה של המשנ"ב שהכריע להיתר בבית יד זה משום שחשוב כקשר ולכן מועיל גם אם אין די במהודק, אלא שלפי האמור, נראה לכאו' שאין זו סברת האגורה באהלך, אלא שעל ידי העתקת הפתחי תשובה הבין המשנ"ב שזהו טעמו.

האם נכתב באיזה מקום על תופעה זו?

אני מתאר לעצמי שלא היה למ"ב הרבה ברירה והרבה ספרים שהובאו באחרונים לא היו לו ונאלץ לסמוך על העתקתם.

כבר זמ"ר מדובר שיש צורך לכתוב מאמר של ספרייתו של המ"ב, מה הכילה.
לפני איזה זמן התברר שאצל אחד מרבני אר"י, יש עשרות ספרים שהיו שייכים לרבינו בעל המ"ב.

במלחמת העולם הראשונה, כאשר גורשו יהודי ליטא וחלק מפולין, עקר המ"ב מביתו ונמלט לתוככי רוסיה, ועמו חבילה גדולה מספריו, כאשר שב לביתו, השאיר כאות תודה את ספריו בידי רב העיירה, והלה הוריש אותם לבניו.
אאל"ט זה פרטי הסיפור הפלאי. בכל מקרה, אמור להיות באיזה מקום רשימה של כל אותם ספרים, ואם תבוא לידי אעלה אותה כאן.

על טעויות כתוצאה מהסתמכות על פ"ת לא ידוע לי, אבל זכור לי שראיתי בבה"ל שמביא שו"ת רוח חיים לרח"פ פלאג'י, שכידוע אינו שו"ת אלא ע"ס השו"ע, אלא שמקורו בפ"ת וגם שם נזכר בשם זה.

שו"ת רוח חיים נזכר בביה"ל סי' תרי"ח ד"ה חולה.

המ"ב עצמו כתב שורות אחדות אודות ספרייתו (שהחשיב אותה לגדולה יחסית) בהקדמתו וא"ד שם:

כי ב"ה יש לי הרבה ספרי ראשונים. גם חיברתי בצידו עוד פירוש אחד ושמו ביאור הלכה בו יבואר בארוכה כמה דינים שכתבתי במשנה ברורה ולא היה מקום בשער הציון לבארם ועוד כמה ענינים עמוקים. ולא יחשוב המעיין שהעתקתי מהפוסקים היה שלא במתכוין וכמתעסק בעלמא אכן הדבר כי עיינתי ב"ה בכל סי' במקורי הדינין בראשונים וגם כמעט בכל האחרונים הנ"ל ראיתי להתבונן בדבריהם, וגם עזרני ה' שהשגתי את הספר כנה"ג על או"ח ושיורי כנה"ג וע"ת ולבוש עם הא"ז וכ"ז הועיל לי לענין ההעתקה שאוכל להעתיק את דבריהם בטעמם ונימוקם ולא דברים קצרים כחוקים כי המעתיק את הדברים בקיצור יוכל להוולד מזה כמה קלקולים לבד אלו הדינים שהוזכרו בבה"ט מתוך איזה ספרי שו"ת שלא היה בידי ובפרי מגדים ושארי ספרים הנ"ל לא הזכירו לענין זה הוכרחתי להעתיקם כמות שהוא.

יש בנ"ט להביא סיפור זה כאן:

סיפר הגאון רבי יוסף כהנמן זצ"ל ראש ישיבת פונביז': כשהיה לומד חברותא עם רבי אלחנן וסרמן הי"ד בראדין, היו צריכים לעיין בעת לימודם בספר מסוים, שלא היה תחת ידם. מכיון שרבינו החפץ חיים הזכיר את אותו הספר בספרו "משנה ברורה", חשבו שבודאי יש לו את הספר, ונכנסו לביתו כדי לבקש את הספר.
אמר להם החפץ חיים, שהספר אינו נמצא ברשותו, אלא בעת שכתב את המשנה ברורה, לקח בהשאלה את הספרים שהיה זקוק להם, ואחר כך החזירם.
כאשר ראה הרב את מבוכתם של תלמידיו, הוסיף ואמר: איני מצטער על הספרים שאין לי, מצטער אני על הספרים שיש לי! כי במקום שיהיו הספרים בראשי, השתדלתי שיהיו בארון שבביתי.
והסביר דבריו: כדי לקנות ספרים צריך לשלם כסף, וכדי להשיג את הכסף, צריך להקדיש זמן לעבודה, את אותו הזמן היה אפשר לנצל ללימוד תורה, אם כן בגלל הספרים בארון נחסר מהתורה בראש, ועל זה צריך להצטער!

כתב לי חכ"א באישי:

באמת זה לא דוקא אצל המשנ"ב, וזה קרה כיוצ"ב הרבה לרבים וטובים מהפוסקים, שהסתמכו על דברים בשם פלוני 1 שכתב בשם פלוני 2, מפני שפלוני 2 לא היה בידם, והמעיין במקור רואה דברים קצת שונים, ולפעמים הפוכים. והדברים ידועים. [ויש בידי קצת דוגמאות, אך באמת המחפש ימצא הרבה].

ולאחרונה כתבו כאן על מקרה דומה שהמשנ"ב הסתמך על מחצית השקל בשם ש"ך, אך המעיין בש"ך רואה דברים שונים (וזה למרות שהש"ך ברור שהיה בידיו) - לא העמקתי בעניין, אך אתה תחזה
viewtopic.php?f=17&t=13814#p128988

אגב, גבי הדוגמא של "שו"ת רוח חיים",
סיבת הטעות היא משום שמשנ"ב בביה"ל, לא ראה דברי ר"ח פאלאג'י בפנים, אלא העתיק מ'שדי חמד' שמציין אליו שם בסוף דבריו, ושדי חמד שם ציטט את 'רוח חיים' הנ"ל, ובשגגה חשב המשנ"ב שזה שו"ת (ולא כפי שכתב הרב 'איש ספר' שהמשנ"ב העתיק מ'פתחי תשובה').
ושים לב שכה"ח שם, ציטט את כל לשון הביאור הלכה שם כלשונו, אך בדיוק בתיבות אלו במקום "שו"ת רוח חיים", העתיק ותיקן "ספר רוח חיים".. וזה מפני שהוא כן הכיר את הספר והבין שיש כאן טעות.

הדוגמא המובהקת ביותר למבוקש באשכול זה, היא בסי' של"א גבי מציצה בפה, בביה"ל ד"ה פורעין שכתב בזה"ל: "עיין בתשו' בנין ציון סימן כ"ג וכ"ד דהמציצה דוקא בפה ולא ע"י דבר אחר שהמציאו הרופאים החדשים, ובתשובת יד אליעזר סי' מתיר למצוץ בספוג דבדוקה דיותר טוב ממציצה בפה ואפילו בשבת יש להתיר בספוג ע"ש [פ"ת על או"ח]". ומלבד שניכר חסרון מראה המקום לסימן המדוייק ביד אליעזר, גם באמת אין ספר בשם שו"ת אליעזר.
אבל כבר העיר בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ח סי' כ"ד) שכל לשון זו היא העתקה מילה במילה מהס' פתחי תשובה הנ"ל, שגם בו חסר ציון הסימן (ומזה מוכח שהמשנ"ב לא ראה הדברים בפנים) וגם בו כתוב בטעות "אליעזר". והכל מבואר למעיין בפנים בשו"ת בנין ציון (סי' כ"ד), שהשם הנכון הוא "אלעזר" דהיינו היד אלעזר מווינה, והעיקר הוא שיש להפוך את הסדר ממה שסידר הפ"ת הנ"ל, כי הבנין ציון ראה את היד אלעזר ולא להיפך, ודחה בתוקף מה שהתיר בספוג.

וממילא אין לטעות כאילו ממה שהביה"ל הביא דעת היד אלעזר באחרונה שמע מינה שסובר כמוהו (ובזמננו כידוע מדקדקים הרבה במשנ"ב בכגון דא), כי אין זו אלא העתקה כמות שהיא. ומ"מ קשיא, למה לא שינה הסדר (והרי גם שאר אחרונים דחו בתוקף ההיתר דספוג בשבת מצד חשש סחיטה), ועוד שחסר ציון הסימן, וזהו כעין בלתי מוגה וידוע כמה הקפיד רבינו המשנ"ב בזה. על כן לדידי אמינא שזהו מהמקומות שיד בניו של המשנ"ב באמצע כידוע מדברי בנו הג"ר ליב גבי הסתירה מסי' שי"ח לסי' שכ"ח (ויש אצלי אריכות בזה ולא כאן המקום).

הוגה ומעיין כתב:כ

אגב, גבי הדוגמא של "שו"ת רוח חיים",
סיבת הטעות היא משום שמשנ"ב בביה"ל, לא ראה דברי ר"ח פאלאג'י בפנים, אלא העתיק מ'שדי חמד' שמציין אליו שם בסוף דבריו, ושדי חמד שם ציטט את 'רוח חיים' הנ"ל, ובשגגה חשב המשנ"ב שזה שו"ת (ולא כפי שכתב הרב 'איש ספר' שהמשנ"ב העתיק מ'פתחי תשובה').
ושים לב שכה"ח שם, ציטט את כל לשון הביאור הלכה שם כלשונו, אך בדיוק בתיבות אלו במקום "שו"ת רוח חיים", העתיק ותיקן "ספר רוח חיים".. וזה מפני שהוא כן הכיר את הספר והבין שיש כאן טעות.

נכון, טעיתי. בפ"ת לא מזכיר כלל רוח חיים בכל ספרו.
ככלל כל ספר קצת 'חריג' שמוזכר במ"ב יש לבדוק בפ"ת. כך למשל בבה"ל סו"ס שי"ט מביא את דברי ר"מ אילייער באלפי מנשה, פירוש מקורי בירושלמי (שבעצם מבטל את דברי הרמ"א שם לגמרי), ומקורו בפ"ת שם כולל הסיום.
חיפשתי עם הדרך פקודיך גם נזכר בפ"ת ולא מצאתי....

תוך כדי דיבור כתב:הדוגמא המובהקת ביותר למבוקש באשכול זה, היא בסי' של"א גבי מציצה בפה, בביה"ל ד"ה פורעין שכתב בזה"ל: "עיין בתשו' בנין ציון סימן כ"ג וכ"ד דהמציצה דוקא בפה ולא ע"י דבר אחר שהמציאו הרופאים החדשים, ובתשובת יד אליעזר סי' מתיר למצוץ בספוג דבדוקה דיותר טוב ממציצה בפה ואפילו בשבת יש להתיר בספוג ע"ש [פ"ת על או"ח]". ומלבד שניכר חסרון מראה המקום לסימן המדוייק ביד אליעזר, גם באמת אין ספר בשם שו"ת אליעזר.
אבל כבר העיר בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י"ח סי' כ"ד) שכל לשון זו היא העתקה מילה במילה מהס' פתחי תשובה הנ"ל, שגם בו חסר ציון הסימן (ומזה מוכח שהמשנ"ב לא ראה הדברים בפנים) וגם בו כתוב בטעות "אליעזר". והכל מבואר למעיין בפנים בשו"ת בנין ציון (סי' כ"ד), שהשם הנכון הוא "אלעזר" דהיינו היד אלעזר מווינה, והעיקר הוא שיש להפוך את הסדר ממה שסידר הפ"ת הנ"ל, כי הבנין ציון ראה את היד אלעזר ולא להיפך, ודחה בתוקף מה שהתיר בספוג.

וממילא אין לטעות כאילו ממה שהביה"ל הביא דעת היד אלעזר באחרונה שמע מינה שסובר כמוהו (ובזמננו כידוע מדקדקים הרבה במשנ"ב בכגון דא), כי אין זו אלא העתקה כמות שהיא. ומ"מ קשיא, למה לא שינה הסדר (והרי גם שאר אחרונים דחו בתוקף ההיתר דספוג בשבת מצד חשש סחיטה), ועוד שחסר ציון הסימן, וזהו כעין בלתי מוגה וידוע כמה הקפיד רבינו המשנ"ב בזה. על כן לדידי אמינא שזהו מהמקומות שיד בניו של המשנ"ב באמצע כידוע מדברי בנו הג"ר ליב גבי הסתירה מסי' שי"ח לסי' שכ"ח (ויש אצלי אריכות בזה ולא כאן המקום).

כבר הערתי במק"א בפורום דידן, שבמ"ב החדשים מציינים מראה מקום לכל ספר שהמ"ב מביא, ואף שיש בזה תועלת גדולה, מ"מ יש בזה "הפסד מחקרי" כמו במקרה דנן שהכותב הנ"ל למד את דבריו ממה שהמ"ב לא ציין את הסימן.

תוך כדי דיבור כתב:וממילא אין לטעות כאילו ממה שהביה"ל הביא דעת היד אלעזר באחרונה שמע מינה שסובר כמוהו (ובזמננו כידוע מדקדקים הרבה במשנ"ב בכגון דא), כי אין זו אלא העתקה כמות שהיא. ומ"מ קשיא, למה לא שינה הסדר (והרי גם שאר אחרונים דחו בתוקף ההיתר דספוג בשבת מצד חשש סחיטה), ועוד שחסר ציון הסימן, וזהו כעין בלתי מוגה וידוע כמה הקפיד רבינו המשנ"ב בזה. על כן לדידי אמינא שזהו מהמקומות שיד בניו של המשנ"ב באמצע כידוע מדברי בנו הג"ר ליב גבי הסתירה מסי' שי"ח לסי' שכ"ח (ויש אצלי אריכות בזה ולא כאן המקום).

האופציה של יד בנו וכו' צריכה להיות רק באין מוצא אחר, אחרת מוטטנו את כל מוסד הספר. וכאן זה לא הענין:
העדר הסימן הוא שגיאת אנוש גם הוא מלאך כח"ח.
ומה שמשמע שאינו מחמיר למצוץ דוקא בפה, עיין שבט הלוי ח"י סי' קס"ח שם הובאו דברי הרמ"ב פירוטנסקי (מגדולי מיר) בעל ספר הברית בשם הגרמ"מ זקס בשם חמיו הח"ח, שהיה מתרעם על המחמירים בזה.

מובן שאי אפשר לומר כן אלא במקום שהדברים נוטים כן מאד. דוגמת מקרים של סתירה כמו מה שהעיר הג"ר ליב מסי' שכ"ח לסי' שי"ח. (ובדורנו כתבו ליישב, עי' פסקי תשובות, אבל מה שייך ליישב מול עדותו של בעל המעשה וגם אין היישובים עולים כ"כ יפה לענ"ד). וגם ישנו לפחות עוד מקום אחד של סתירה גמורה מסי' שכ"ח לסי' אחר וגם הוא ודאי בעיני על אותה הדרך.
אבל באמת צריך להעיר, שאין זה ממוטט כלל ועיקר את בניין הספר, כי אטו יש מי שמכחיש שחלק מהמשנ"ב כתב הח"ח בהשתתפות בניו, ומה בכך, הלא פיקח על דבריהם וסמך ידו על מעשיהם ותוצאותם וכאילו עשה זאת בעצמו ולא שייך לומר על איזו הכרעה שלא ממנו יצאה - ואמנם רק במקום שאנו מוצאים איזו טעות בולטת או סתירה גמורה וכדומה, לפעמים כבר יותר קרוב לומר שנשתרבב בגלל האופן הנ,ל מאשר לומר שכך עשה הח"ח עצמו. אף שכמובן אחרי הכל הוא בדרך כולי האי ואולי.

ומה שיוצא דופן כאן אינו עצם מה שחסר ציון הסימן, שבאמת כמו שכתבת אפילו גדול שבגדולים יכול לצאת מתחת ידיו איזו ט"ס, אלא שכל הקטע הועתק כמות שהוא עם חסרון הסימן, ואין לזה טעם (היה להשמיט המילה סי'), וגם סידור תוכן הדברים אינו מדוקדק כמו שהערתי והיה צריך לכאורה לשנותו - ואעפ"כ הועתק בלי שום שינוי ולכאורה אין בזה טעם. ולעניין המציצה, לא התכוונתי לשאלה אם מותר לעשות עם ספוג או דווקא בפה, אלא האם מותר לעשות עם ספוג בשבת שיש בזה חשש סחיטה, ולומר שגם בזה הקל המשנ"ב כיד אלעזר נגד הבניין ציון ורוב אחרונים הוא חידוש גדול (ועיין בציץ אליעזר הנ"ל), ועכ"פ אי אפשר להוכיח כן רק מצד סדר הדברים כי הכל כאמור העתקה שלא שינה בה המעתיק אפילו השיבוש של "סי'...".

יש"כ על ההבהרה בין מציצה בספוג להיתר ספוג בשבת.
לענין ההכרח לומר שבנו וכו'. הרי כבר הוכח ממקומות אחרים (ראה מה שציינתי ודו"ק) שהמ"ב מעתיק מהפ"ת כלשונו ולכן לא רחוק שהעתיק עם החסרון של המר"מ וחשב בדעתו להשלים באיזה אופן (ועל המקום לא יכל לתקן כי לא היו הספרים הנזכרים מצוים תח"י), ושוב לא אסתייע מילתא. מה כ"כ רחוק.
לענין השתתפות בנו, לשלימות הדיון, ראוי להזכיר את הסתייגותו החריפה של החזו"א משמועה - עדות זו.

רק כדי שלא יצא ח"ו משמעות של זלזול ת"ח, שכאילו הבן היה מופקד על העתקות בעלמא בלי לשים לב לתוכן הדברים, יש להבהיר שהבן ר' ליב זצ"ל היה בעצמו ת"ח גדול ומופלג, ולא בכדי שיתפו הח"ח במפעלו. לית מאן דפליג על גדלותו בתורה, ועל זה מעידים כל אלה שהכירוהו. ודי בזה.

-----------

יש לצרף לאשכול זה מענין לענין מה שהובא בשעה"צ בסי' תרל"ב סק"ט, על מש"כ המג"א שד"א לענין דוע"ק מודדים בקו ישר מהדופן עד הסכל הכשר, ולא בעצם התקרה כשהולך באלכסון אם היא יותר מד"א, מביא שם השעה"צ וז"ל "וה"ה לענין פסול ד"ט באמצע הסוכה הדין כן, שאם עומד בשפוע ויש במשכו ד"ט ואין תופס בסוכה ד"ט, שאינו פוסל [בכורי יעקב בשם א"ר]".
והקורא תמה למה הביא ד' הא"ר בשם הביכור"י, וכי לא היה לפניו ס' הא"ר? אך המעיין בפנים הא"ר יראה כי אין הדברים ברורים שם כלל ועיקר שזוהי כוונתו, וכנראה לכן העתיק השעה"צ שכך כתב הביכור"י דמשמע כן בא"ר, ועיקר הסתמכותו היא על הביכור"י.

הוגה ומעיין כתב:להלכה אנו סומכים כמובן על דעתו הרחבה של המשנ"ב שהכריע להיתר בבית יד זה משום שחשוב כקשר ולכן מועיל גם אם אין די במהודק, אלא שלפי האמור, נראה לכאו' שאין זו סברת האגורה באהלך, אלא שעל ידי העתקת הפתחי תשובה הבין המשנ"ב שזהו טעמו.

פשוט לך מסברא שאם המשנ"ב טעה בהבנת המקור מחמת צורת ההעתקה בפתחי תשובה, מ"מ משנה לא זזה ממקומה.

אולי ראוי להתבונן איך ניגש המשנ"ב לאותה דילמה בדיוק, בשעה"צ סימן קכח סק"ל הביא משמעות דעת המג"א בשם הרדב"ז שעקירת רגלו מביתו לילך לביהכנ"ס לא מיקרי עקירה [לגבי ברכת כהנים] ואם עלה ירד, וכתב ע"ז השעה"צ: וליתא להמעיין ברדב"ז גופא, ולפי הנראה דאטעייה לשון כנסת הגדולה [שהביא דברי הרדב"ז] שחילק את הדבר לשנים, ובאמת איתא שם [ברדב"ז] בהדיא לענין עקר רגליו מביתו דאם עלה לא ירד, וכ"כ בבאה"ט. עכ"ל.
ומשמע שלפיכך הכריע דאם עלה לא ירד, כפי שמבואר במקור דברי המג"א הלא הוא הרדב"ז עצמו.

מסתמא יש עוד הרבה מקורות לזה, רק נתקלתי בזה בסדר לימודי, ואמרתי לעורר.

איש_ספר כתב:כבר זמ"ר מדובר שיש צורך לכתוב מאמר של ספרייתו של המ"ב, מה הכילה.
לפני איזה זמן התברר שאצל אחד מרבני אר"י, יש עשרות ספרים שהיו שייכים לרבינו בעל המ"ב.

במלחמת העולם הראשונה, כאשר גורשו יהודי ליטא וחלק מפולין, עקר המ"ב מביתו ונמלט לתוככי רוסיה, ועמו חבילה גדולה מספריו, כאשר שב לביתו, השאיר כאות תודה את ספריו בידי רב העיירה, והלה הוריש אותם לבניו.
אאל"ט זה פרטי הסיפור הפלאי. בכל מקרה, אמור להיות באיזה מקום רשימה של כל אותם ספרים, ואם תבוא לידי אעלה אותה כאן.

שער הציון סימן שפו ס"ק טו
ובתוספת שבת הביא שבהלכה ברורה מיישב לקושיית המגן אברהם, ואין ספרו בידי.
הספר הלכה ברורה (אוירבאך, ולא הלכה ברורה להרב שמואל מדהילנוב שגם מוזכר כו"כ פעמים במ"ב) מוזכר עשרות פעמים במ"ב, ומשמע ברור שהיה ברשותו, וצ"ב!

חיימקה כתב:משנ"ב חלק ד - שער הציון סימן שפו ס"ק טו
ובתוספת שבת הביא שבהלכה ברורה מיישב לקושיית המגן אברהם, ואין ספרו בידי.
הספר הלכה ברורה (אוירבאך, ולא הלכה ברורה להרב שמואל מדהילנוב שגם מוזכר כו"כ פעמים במ"ב) מוזכר עשרות פעמים במ"ב, ומשמע ברור שהיה ברשותו, וצ"ב!

משנ"ב חלק ה - שער הציון סימן תקכו ס"ק מ
ומצאתי בהלכה ברורה שכתב באמת דדברי הים של שלמה הוא דוקא באין אחר זולתו לחפור ועדיין צ"ע.
והוא שם בביאור הלכה (לר' פנחס אויערבאך) אות י"ב.

לפי החיפוש במחשב ספר "הלכה ברורה" במשנ"ב שער הציון וביאור הלכה,
בחלק א לא נזכר
בחלק ב 5 פעמים
בחלק ג לא נזכר
בחלק ד לא נזכר, ובסי' שפו "ואין ספרו בידי"
בחלק ה 14 פעמים
בחלק ו 13 פעמים

בדקתי כאן לראות את סדר הדפסת משנה ברורה דפו"ר ויצאתי בחוסר בהירות (וגם לא תואם להנ"ל לגבי מועד הדפסת חלק ב)
לפי הרשום שם,
חלק א נדפס בשנת תרמ"ג או תרמ"ד
חלק ב תרנ"א
חלק ג תרנ"א
חלק ד תרנ"א או תרנ"ט
חלק ה תרס"ב
חלק ו תרנ"ז או תרנ"ט

האם יש בזה מידע מדוייק אודות סדר הדפסת ספר משנה ברורה? תודה רבה

הוגה כתב:

חיימקה כתב:משנ"ב חלק ד - שער הציון סימן שפו ס"ק טו
ובתוספת שבת הביא שבהלכה ברורה מיישב לקושיית המגן אברהם, ואין ספרו בידי.
הספר הלכה ברורה (אוירבאך, ולא הלכה ברורה להרב שמואל מדהילנוב שגם מוזכר כו"כ פעמים במ"ב) מוזכר עשרות פעמים במ"ב, ומשמע ברור שהיה ברשותו, וצ"ב!

משנ"ב חלק ה - שער הציון סימן תקכו ס"ק מ
ומצאתי בהלכה ברורה שכתב באמת דדברי הים של שלמה הוא דוקא באין אחר זולתו לחפור ועדיין צ"ע.
והוא שם בביאור הלכה (לר' פנחס אויערבאך) אות י"ב.

לפי החיפוש במחשב ספר "הלכה ברורה" במשנ"ב שער הציון וביאור הלכה,
בחלק א לא נזכר
בחלק ב 5 פעמים
בחלק ג לא נזכר
בחלק ד לא נזכר, ובסי' שפו "ואין ספרו בידי"
בחלק ה 14 פעמים
בחלק ו 13 פעמים

בדקתי כאן לראות את סדר הדפסת משנה ברורה דפו"ר ויצאתי בחוסר בהירות (וגם לא תואם להנ"ל לגבי מועד הדפסת חלק ב)
לפי הרשום שם,
חלק א נדפס בשנת תרמ"ג או תרמ"ד
חלק ב תרנ"א
חלק ג תרנ"א
חלק ד תרנ"א או תרנ"ט
חלק ה תרס"ב
חלק ו תרנ"ז או תרנ"ט

האם יש בזה מידע מדוייק אודות סדר הדפסת ספר משנה ברורה? תודה רבה

כמובן שבהפניה שהבאת טעויות רבות - והעיקרית, שבמ"ב סוף ח"ו כתב שסיים את ספרו בי"ט מרחשוון תרס"ז - וכבר הוע\א\ר ע"כ כאן:
viewtopic.php?f=7&t=25201&p=255283&hilit=%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94+%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94#p255283
[שם העידו שתקנו - למעשה כפי שהבאת זה לא כך]
כמו"כ העיד בנו [קיצור תולדות חייו - ע' לד] שערך המ"ב את ח"ג לפני ח"ב ושם כתב שנדפס בתרנ"ב ותרנ"ג [לא ברור לי למה בשנתיים] וח"ב הודפס [ע"פ ה"ב] בתרנ"ה.

איש_ספר כתב:כבר זמ"ר מדובר שיש צורך לכתוב מאמר של ספרייתו של המ"ב, מה הכילה.

שמעתי מהגר"ה זקס זצ"ל שהוא זוכר את ספריתו של הח"ח, והיתה ספרייה גדולה מאוד. (ואף שקטן היה באותה שעה, אבל גם בזקנותו הוא זכר בבהירות גדולה את חייו בראדין).
עוד שמעתי ממנו כ"פ, שהח"ח בתחילת דרכו כמעט ולא היו לו ספרים, מטעם שאת הכסף שמוציאים על הספרים, אפשר לעשות בו דברים שיש בהם יותר כבוד שמים, ואילו ללמוד אפשר בספרים שאולים. והיה רגיל הח"ח לומר, העולם אומר שזמן הוא כסף, ואני אומר שכסף זה זמן, וזמן זה חיים, ואם זה חיים צריך לעשות בזה משהו.
אמנם לצורך חיבורו את המשנ"ב, ראה לנכון לקנות ספרים כל מה שהיה צריך בשביל חיבורו הגדול. וספרים רבים גם מאלו שאף בזמנו לא היו כ"כ מצויים, היו תחת ידו.
בתולדות חייו של חתנו ר' מענדיל (שנדפסו בספר חידושי ר' מענדיל ח"ב) מסופר שגם הוא רצה לקנות ספרים לאחר חתונתו, אבל חמיו הח"ח לא הניח לו, בטענה שחבל על הכסף, והוא יכול להשתמש בספרים שלו.
ומה שהובא בשם הרב כהנמן (אינני יודע מה מקור הדברים, ואם ברי סמכא הם), שהח"ח הצטער על הספרים שהיו לו, אין זה נכון. כי הח"ח שהיה שקול מאוד בהוצאותיו, לא היה מוציא הוצאה כזאת בלי השגחה ח"ו. ואולי רצה ללמד את תלמידיו, שלא יראו בזה הנהגה לדורות, אלא הוראת שעה היתה, בשביל המשנ"ב.

בחיידר שבו למדתי היה ביהכ"נ גדול בו התפללנו
אחרי שנים רבות הלכתי לבקר במקום והנה ביהכ"נ הגדול הוא די קטן
מה שנראה לילד "גדול" אינו ראיה

חבר פורום אוצר החכמה כתב:בחיידר שבו למדתי היה ביהכ"נ גדול בו התפללנו
אחרי שנים רבות הלכתי לבקר במקום והנה ביהכ"נ הגדול הוא די קטן
מה שנראה לילד "גדול" אינו ראיה

כל זה נכלל במה שכתבתי: ואף שקטן היה באותה שעה, אבל גם בזקנותו הוא זכר בבהירות גדולה את חייו בראדין.
ואם היית מכיר את האיש ואת שיחו, היית יודע שהוא עצמו כבר חישב את הטענה שלך, ובכל אופן אמר מה שאמר.

זכורני מאיזה מקום שהמשנה ברורה סיפר שהרגיש שהיתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת בכתיבת ספרו שכאשר הזדקק לספר מסוים השיג אותו אפילו אם היה מאד נדיר בזמנו, כגון על ידי רוכלים שהיו מסבבים בעיירות עם ספרים למכירה.

לבנון כתב:שמעתי מהגר"ה זקס זצ"ל שהוא זוכר את ספריתו של הח"ח, והיתה ספרייה גדולה מאוד.

במכתבי חפץ חיים - דוגמא מדרכי אבי זצ"ל אות לא, כתב וז"ל: "וספרים האלה היו לו בכמות רב".

דעת_האברך כתב:זכורני מאיזה מקום שהמשנה ברורה סיפר שהרגיש שהיתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת בכתיבת ספרו שכאשר הזדקק לספר מסוים השיג אותו אפילו אם היה מאד נדיר בזמנו, כגון על ידי רוכלים שהיו מסבבים בעיירות עם ספרים למכירה.

https://tablet.otzar.org/he/pages/?&res ... ook=157523

חיימקה כתב:

דעת_האברך כתב:זכורני מאיזה מקום שהמשנה ברורה סיפר שהרגיש שהיתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת בכתיבת ספרו שכאשר הזדקק לספר מסוים השיג אותו אפילו אם היה מאד נדיר בזמנו, כגון על ידי רוכלים שהיו מסבבים בעיירות עם ספרים למכירה.

https://tablet.otzar.org/he/pages/?&res ... ook=157523

במטותא מינך, אין לי גישה לעמוד זה, התואיל להביא מראה מקום מדויק?

כאן נגיש לכולם: https://tablet.otzar.org/he/pages/?&res ... book=84639

מעין הנידון לעיל על הסתמכות המ"ב על כלי שני בלא לראות המקור.
והוא קצת מענייני דיומא השתא.
לגבי ת"ב נדחה שנזדמנה בו מילה, האם מתענים בעלי הברית וכו'.
שיש בו דברים בקדמונים [בטור דומני בשם רבינו יעב"צ] ובמ"ב יש אריכות בפרטים.
ויסוד הדין במהר"ש הלוי שכל דבריו מובאים להלכה בכנסת הגדולה ומשם למ"ב.
והמ"ב מאריך מדיליה בכמה פרטים, וכולם נמצאים כבר באר היטב במהר"ש הלוי עצמו שכמובן לא היה מצוי להמ"ב.

[עסקתי פעם, לפני עשרות שנים, עבור מישהו, בהכנת המהר"ש הלוי לדפוס חדש, ולא יצא לפועל לצערי.
והוא לענ"ד ספר מבהיל ביסודיותו ובהירותו וישרות ניתוחיו,
ובזכרוני ששמתי אז לב שממש כל הכרעותיו כולם נתקבלו להלכה למעשה דרך המסלול הנ"ל].

ישנה שמועה ששמעתי כמ"פ שספרייתו הגדולה של הרש"ש עברה לרשותו של הח"ח [או שעמדה לרשותו] האם יש סימוכין לזה

שיף כתב:ישנה שמועה ששמעתי כמ"פ שספרייתו הגדולה של הרש"ש עברה לרשותו של הח"ח [או שעמדה לרשותו] האם יש סימוכין לזה

כן משמע בסקירה זו ומסתמא בספר מורחבים הדברים

מבדיקה בספר "מליקוטי שושנים ועד בריגדת הנייר" עלה כי הח"ח ביקר בספריית שטראשון בווילנא, כשבע שנים קודם לפטירתו, וזאת מתוך מאמר של ספרנה הראשי חייקל לונסקי, על ספר הזהב של הספרייה, בספר "ווילנער אלמאנאך".

ע"פ התאריך אפשר להניח מדוע ביקר אז הח"ח בספרייה!