גרסינן בסוף פסחים (קיז.):
תניא היה רבי מאיר אומר, כל תשבחות האמורות בספר תהלים, כולן דוד אמרן שנאמר כלו תפלות דוד בן ישי אל תיקרי כלו אלא כל אלו, הלל זה מי אמרו, רבי יוסי אומר אלעזר בני אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, וחלוקין עליו חביריו לומר שדוד אמרו, ונראין דבריו מדבריהן אפשר ישראל שחטו את פסחיהן ונטלו לולביהן ולא אמרו שירה, דבר אחר פסלו של מיכה עומד בבכי וישראל אומרים את ההלל.
וברש"י:
אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן. מיציאת מצרים ועד דוד לא אמרו עליו הלל:
אתאן לדידן, שכוונת מפרש הפיוט פשוטה, שהשירה החדשה שנתקדש בה הקב"ה, שהיא ההלל, בה מודים על יציאת מצרים, הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, זה נאמר בכל אכילת פסחים ובכל נטילת לולב. וכלשונו,
בישראל שהם אוכלים פסחיהם ונוטלים לולביהם, אז נתקדשת [שיר לחדש]