ה) איברא דחזי הוית בשואל ומשיב חמישאה (יוסף דעת סימן ט) שכתב, מעשה אירע בשבת פרשת בהר - בחקותי בשנת תר"ב, שהשמש לא זימן איש שיהיה מוכן לעלות לפרשת התוכחה, ושאלו את פי מה לעשות, והורתי לקרות התוכחה בלא גברא ובלא ברכה, ולדעתי זה יותר נכון מלשכור בשבת איש שיעלה לתוכחה, שנראה כשכר שבת, וקראו כך בלא גברא ובלא ברכה, והנה אף שהקורא פרשת התוכחה היה ראוי להיות חמישי, מ"מ כאן שלא בירכו לפניה ולאחריה, וקראוה בלא גברא ובלא ברכה, לא נחשבת קריאה זו למנין שבעה עולים, ולכן הזהרתי אותם שהעולה ששי יחשב לחמישי, ולא שמעו בקולי, והשלימו אחריו שביעי שקרא עד סוף הסידרא ואמר קדיש. ואח"כ באו לשאול אותי מה יעשו, וחרה אפי בהם על שלא שמעו בקולי, ועניתי להם עשו ככל העולה על רוחכם, והיה שם זקן אחד יודע ספר קצת, והורה להם לקרוא עוד אחד שיהיה אחרון, ויקרא סוף הסידרא פעם נוספת, וכן עשו, ואמר קדיש, ואח"כ קראו למפטיר, ואמרתי אשימה עיני מה משפט הדבר מכאן ולהבא וכו'. עכת"ד. נמצא שהגאון ז"ל הורה שיקראו לתוכחה בלא גברא ובלא ברכה, מפני שלא זימנו איש עתי מערב שבת לקריאת התוכחה. (וע' בשואל ומשיב תנינא ח"א סימן מח, שאם סיים העולה שלפניו עד קוממיות, יוכל העולה לתוכחה להתחיל בפסוק אחד לפניה, ואין לחוש בזה מפני הנכנסים, שהכל יודעים שהוא מפני התוכחה. וע' תוס' מגילה (לא ב) ד"ה מתחיל וכו'. ע"ש. ודו"ק) ונראה ללמד זכות להוראה זו, לפי שבמקומו לא רצה אף אחד מן הקהל לעלות לתוכחה, ולא היה יכול לשנות מנהגם, ובאין ברירה הורה להם כך, ואף על פי שהיה יכול לעלות בעצמו ולברך לפניה ולאחריה, כמנהג האר"י וחכמי קהלות ספרד, מ"מ כיון שבעיני ההמון במקומו, היתה קריאה זו פחותה בעיניהם, אם היה הרב עולה, היה בזה פגיעה בכבוד תורתו. ומכל מקום לא יעשה כן במקומנו, והוא המנהג המיוסד על אדני ההלכה, ואדרבה החכם בכבודו ובעצמו עולה לפרשת התוכחה, בברכותיה, ומשמש דוגמא לצבור שלא ימאסו במוסר ה'. וכנ"ל.
והנה נעלמה ממנו ידיעה פשוטה: בעל השואל ומשיב היה לוי, ולא יכל לעלות לעליית התוכחה!!
