פורום אוצר החכמה

שאלה מוזרה אולי.

בכתה"י מצוי שיר (הלכות ע"ד השיר) מתקופת הראשונים, שלצידו פירוש. כמה לשונות בו מוכיחים שהמפרש הוא המחבר. מאידך בכמה מקומות כותב המפרש, 'המחבר יסד דין זה בשיטת וכו''. וכן ע"ז הדרך. ומכאן השאלה שבכותרת.

תודה וכט"ס.

בספר משמרת הבית שכתב הרשב"א במענה לבדק הבית של הרא"ה והוא השגות על תורת הבית להרשב"א, מתיחס כל הזמן הרשב"א לבעל תורת הבית שהוא הוא עצמו, כ"המחבר".
נכון שזה לא ממש דומה, כי את משמרת הבית מצא הרשב"א לנכון לכתוב בעילום שם, (אם כי לאחר זמן כתב בתשובה שהוא חיברו כמובא בראש הספר בשם שה"ג להחיד"א), לכן הוכרח לנהוג כך, בכל זאת בסופו של דבר נמצא מי שמתיחס לחיבורו בגוף שלישי.
זכור לי קטע מענין, שכעת אינני יודע כיצד לאתרו, כאשר תורת הבית כותב על דין מסוים שאיננו יודע, והרא"ה בבד"ה משיג מדוע אינו יודע, הרי ניתן להוכיח ממקום פלוני, ועונה הרשב"א (ציטוט מהזכרון אולי לא ממש מדויק): הרב הזה יודע יותר ממנו, שהוא יודע שאינו יודע, והוא אינו יודע שאינו יודע".

יש מאמר של ר' שרגא אברמסון על משוררים שפירשו את שירי עצמם. יש לעיין שם.
ר' לוי בר' אברהם חיבר שיר רחב ששמו 'בתי הנפש והחלשים' והוא נדפס באחד מכרכי 'ידיעות המכון לחקר השירה העברית' (מצוי בה"ב) וגם בסוף ספרו 'לויית חן' (מהדורת ח' קרייסל), וגם שם דנו המהדירים בתופעה שהמשוררים עצמם פירשו את שיריהם.
עיין שם ואולי תמצא תשובה לשאלתך.

הבונה כתב:זכור לי קטע מענין, שכעת אינני יודע כיצד לאתרו, כאשר תורת הבית כותב על דין מסוים שאיננו יודע, והרא"ה בבד"ה משיג מדוע אינו יודע, הרי ניתן להוכיח ממקום פלוני, ועונה הרשב"א (ציטוט מהזכרון אולי לא ממש מדויק): הרב הזה יודע יותר ממנו, שהוא יודע שאינו יודע, והוא אינו יודע שאינו יודע".

לגבי ניקב הריאה זה שלא כנגד זה, בית שני שער שלישי (דף לא:),
בבד"ה כתב: ומדבריו ניכר שאינו בקי ברפואות.
וע"ז כתב במשה"ב: אמר הכותב, המחבר בקי ברפואות יותר ממנו, שיודע שאינו יודע, אבל הוא אינו יודע ואיני יודע שאינו יודע, וכבר אמר החכם ארסטו כי מי שאינו יודע שאינו יודע אינו יודע.

תודה רבה לעונים אף שאין בכ"ז כדי שביעה.

על פייטנים המפרשים את עצמם, ראה גרוסמן, חכמי צרפת, עמודים 424-5, אך ראה הסתייגותו של פרנקל במחזור לשבועות, מבוא עמ' לב-ג, הערות 202, 204, 197. (כ"ז מתוך ספרו של ר"ש עמנואל, שברי לוחות).

על לשון הרשב"א מצאתי אצלי הגהה שרשם הגר"מ מאזוז בגליון אגרת רב"א שדבר פירסומה פורסם כאן בעבר, שם כתב הרב"א 'ות"ל השגתי בכל היגיעה הזאת, שידעתי שאיני יודע'. ע"כ כתב הנאמ"ן: יש פתגם בראשונים 'לא ידעתי את עצמי שידעתי, עד שידעתי את עצמי שלא ידעתי (שגור בפי אמה"ג זצ"ל, וע"ע במשמרת הבית להרשב"א (דף ט"ו ע"א בערך?) מעין זה'.

שגור היה על לשון החזון איש!
כנראה כוונת הספר וכו'.

דא"ג במשנה ברורה החדשים אנו מוצאים לרוב, בבה"ל עיין 'מה שכתב' במ"ב, מן הסתם זה פענוח שגוי של 'מה שכתבתי' במ"ב, ואולי לא?

הספר הודפס בחייו, אז קשה שהוא טעות מעתיקים

אך מאידך בשאר ההתנסחויות מצינו "העתקתי" הבאתי כתבתי וכדו'

מעניין שלפעמים הוא כותב לשון רבים "פירשנו" "העתקנו" ואילו רוב הפעמים מדבר על עצמו בגוף יחיד העתקתי כנ"ל

יש להעיר דאף שדרך מחברים כיום לכתוב לשון רבים על עצמם מכל מקום רואים שלא תמיד כתב כן ואפשר דהוא משום שבנו סייע בחיבור הספר, ומעניין לידע אימתי החלו מחברים לקרוא לעצמם בלשון רבים

היא שיחתי כתב:הספר הודפס בחייו, אז קשה שהוא טעות מעתיקים

א"ס כתב במשנ"ב החדשים

אחרי שהאשכול לינקק אוסיף בענין הזה איך שמחברים התיחסו לספרם בגוף שלישי.

במה שמרן בעל דברי חיים זצ"ל בתשובותיו בעניני שמות גיטין מתיחס לספרו 'דברי חיים על שמות גיטין' בגוף שלישי כמו "ועי' בספר ד"ח" או "ואין לי לחלוק כל מה שכתב בס' ד"ח" וכדו'. כידוע שספרו דברי חיים על שמות גיטין הדפיסו בעילום שמו, וממילא כשכתב תשובות לשואלים בנידון שמות גיטין התיחס אל ספרו כאדם מן השורה.

וכמו כן כך ציטט ג"ע הבא"ח משו"ת תורה לשמה

בס"ד
שו"ת בשמים ראש... ע"פ כסא דהרסנא. (נאלצתי להתמודד לאחרונה עם המביאים בשמו).
ומה תאמר על חמד"י?
אמנם נכון שיש הבדל בין הרוצים להעלים שמם לבין אלו שהיה ברור מי מהמחבר.

איש_ספר כתב:בכתה"י מצוי שיר (הלכות ע"ד השיר) מתקופת הראשונים, שלצידו פירוש. כמה לשונות בו מוכיחים שהמפרש הוא המחבר. מאידך בכמה מקומות כותב המפרש, 'המחבר יסד דין זה בשיטת וכו''. וכן ע"ז הדרך. ומכאן השאלה שבכותרת. תודה וכט"ס.

בנתיים נדפס השיר
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 53&page=22
----------------
ולענין דומה:


http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?63903&
הספר הזה הוא אזהרות עם פירוש סולת נקיה, מאת ר' משה מת תלמיד מהרש"ל, בעל מטה משה.
הספר נדפס מחדש בסוף מט"מ מהדורת זכרון אהרן.
בהקדמה למט"מ החדש הנז"ל, עמדו ע"כ המהדירים שמדובר בתופעה יוצאת דופן של מחבר המפרש דברי עצמו.
אגב שמתי לב שיש שורה אחת שהיא ממש העתקה מאזהרות של רשב"ג, לא בדקתי את היקף התופעה, ולא מצאתי התייחסות לזה במהדורה החדשה.

להבדיל..

...גם הסגנון מסורבל ותמוה. אהרן כותב על עצמו בגוף שלישי. גם אם לפני עשרות שנים נהגה לשון מעין זו, כיום היא מעוררת תמיהה. בעשרות מקומות נקט לשון "הספר/החיבור/המחקר מסיק/מנסה/טוען/חושף/מראה" וכדומה. ובכן, הספר הוא חפץ דומם ועל כן אינו עושה כל פעולה. לספר יש מחבר והוא זה שמסיק, טוען, חושף וכדומה. ההעלמה המדומה והמלאכותית של הכותב, המביעה לכאורה צניעות, היא במקרה הטוב הצטנעות ובמקרה הפחות טוב חמיקה מאחריות...

(מקור)