פורום אוצר החכמה

כי הא: דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב, שדריה אבוה לקמיה דאביי

חכם באשי כתב:היו כבר כמה אשכולות בנוגע לקריאת שם הנולד, דון מיניה ואוקי באתרין.

חכם באשי כתב:היו כבר כמה אשכולות בנוגע לקריאת שם הנולד, דון מיניה ואוקי באתרין.
ועי' גם בספר 'כתר שם טוב' הדן לאורך ולרוחב בכל ענייני השמות (מצוי באוצר).

חכם באשי כתב:היו כבר כמה אשכולות בנוגע לקריאת שם הנולד, דון מיניה ואוקי באתרין.

אלי_ש כתב:אפשר לראות את זה באופן בולט כבר בשושלת צאצאיו של הלל הזקן:
הלל
שמעון בן הלל
רבן גמליאל הזקן
רבן שמעון בן גמליאל
רבן גמליאל דיבנה
רבן שמעון בן גמליאל (השני)
רבי יהודה הנשיא
רבי שמעון ברבי
רבי יהודה נשיאה
רבן גמליאל הרביעי
רבי יהודה נשיאה (השני)
הלל נשיאה (מתקן הלוח)
ויש עוד דוגמאות

צביב כתב:הרמב"ם
רבי משה בר מימון הדיין
ברבי יוסף החכם בר יצחק הדיין
בר יוסף הדיין

ברסלב כתב:הרב אלי, דומני שאצל בני עדות המזרח נותנים על שם הסב עוד בהיותו בחיים כדי לכבדו.
ואאל"ט יש גם להרב עובדיה שליט"א נכדים על שמו, והוא שונה ממה שנהוג אצל אחינו האשכנים, שנותנים אחר פטירתם, לא כדי לכבדם אלא כסגולה.
ויש לבדוק אם מהגמ' שהבאת אם יש מזה ראיה לבני עדות המזרח או לאחינו האשכנזים.

סליחות כתב:די מקובל בזמננו לקרוא את שם הבן על שם הסב, מה המקור לכך, ומתי היא התקופה שבה התחילו לנהוג כן?

חיס כתב:

ברסלב כתב:הרב אלי, דומני שאצל בני עדות המזרח נותנים על שם הסב עוד בהיותו בחיים כדי לכבדו.
ואאל"ט יש גם להרב עובדיה שליט"א נכדים על שמו, והוא שונה ממה שנהוג אצל אחינו האשכנים, שנותנים אחר פטירתם, לא כדי לכבדם אלא כסגולה.
ויש לבדוק אם מהגמ' שהבאת אם יש מזה ראיה לבני עדות המזרח או לאחינו האשכנזים.

יש לעיין מדברי ספר החסידים (סימן ת"ס)שכתב שם וז"ל: נכרים שקוראים לבניהם בשם אביהם אין בכך כלום,
והיהודים מקפידים על כך, ויש מקומות שאין קורין אחר שמות החיים אלא אחר שכבר מתו. עכ״ל. ויל"ע...

ברסלב כתב:ולעצם העניין, כבר נכתב בכמה וכמה ספרים, שאחד מנכדי הסטייפלער זי"ע נכנס אליו, ושאלו איזה שם לתת לרך הנולד, ושאלו הסטייפלר זי"ע הגד לי איזה שמות יש לך כבר, והשיב יש לי את אברהם ואת יצחק. ענה לו, הסטייפלער זי"ע נו, אז מה הבעיה, עתה תתן, ישראל יעקב, ויהיה לך, אברהם יצחק יעקב.

פשט בזה איני יודע - יבואו הידענים בצוואת ריה"ח ויוסיפו.

חכם באשי כתב:ועי' גם בספר 'כתר שם טוב' הדן לאורך ולרוחב בכל ענייני השמות (מצוי באוצר).

הגהמ כתב:

חכם באשי כתב:ועי' גם בספר 'כתר שם טוב' הדן לאורך ולרוחב בכל ענייני השמות (מצוי באוצר).

הספר הנזכר (ועל מכון אהבת שלום שהדפיסוהו שוב), קפץ עליו רוגזו של ר"י לביא ב"ד במאמרו ב'בית ועד לחכמים' בין השאר על שהביא מקור למנהג לקרות שם לבן בשעת הברית מה'און-גליון'.

עשוי לנחת כתב:ראה במדרש (ב"ר לז ז) [i]"רבי יוסי אומר הראשונים ע"י שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו, אנו מוציאין לשם אבותינו, רשב"ג אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש, היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש אנו מוציאין לשם אבותינו

צפניה כתב:

עשוי לנחת כתב:ראה במדרש (ב"ר לז ז) "רבי יוסי אומר הראשונים ע"י שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו, אנו מוציאין לשם אבותינו, רשב"ג אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש, היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש אנו מוציאין לשם אבותינו

לענ"ד כלל לא מוכרח שפירוש המדרש הוא כפי שרגילים אכן לפרש 'לשם אבותינו' היינו בשמם ממש.
אלא אולי כך הוא הפירוש: אבותינו חיברו ברוח קדשם שמות חדשים לבניהם לפי המאורע, וכמו בשבטים שעל זה נסוב המדרש שאכן חיברו ויצרו שמות לפי המאורע, הפעם ילווה אישי אלי - הפעם אודה את ה '- אסף אלוקים את חרפתי - נפתולי אלוקים נפתלתי וכהנה וכהנה, וכן ידוע שבכל התנ"ך מעטים השמות החוזרים על עצמם. ולעומת זה אנחנו שאין ביכולתנו לחבר וליצור שמות חדשים משתמשים באוצר ובמאגר השמות הקיים כבר, וזהו 'לשם אבותינו', השמות שחוברו על ידי אבותינו, ולא בהכרח שמם של אבותינו הביולוגיים ממש.
אולי אף ראיתי בעבר פירוש זה, אינני זוכר היכן.

עשוי לנחת כתב:ראה במדרש (ב"ר לז ז) [i]"רבי יוסי אומר הראשונים ע"י שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו, אנו מוציאין לשם אבותינו, רשב"ג אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש, היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש אנו מוציאין לשם אבותינו" וכו'. וראה שם בעץ יוסף.

ובשנה השביעית לשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא שמו אברם כשם אבי אמו כי מת והיא בתו טרם תהר לבן.

קאצ'קלה כתב:שאלת תם:
בספר היובלים יא טו (מהדורת כהנא), בדברו על תרח, כתוב לאמר:

ובשנה השביעית לשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא שמו אברם כשם אבי אמו כי מת והיא בתו טרם תהר לבן.

מה זה "כשם אבי אמו כי מת"? האם יש בזה זכר לנוהג קדום לקרוא את שם הבן דווקא על שם הסב שכבר נפטר?
ומה פירושו של הסיום "והיא בתו טרם תהר לבן"?

צפניה כתב:

עשוי לנחת כתב:ראה במדרש (ב"ר לז ז) [i]"רבי יוסי אומר הראשונים ע"י שהיו מכירים את ייחוסיהם היו מוציאין שמן לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו מכירים את ייחוסינו, אנו מוציאין לשם אבותינו, רשב"ג אומר הראשונים על ידי שהיו משתמשין ברוח הקודש, היו מוציאין לשם המאורע, אבל אנו שאין אנו משתמשין ברוח הקודש אנו מוציאין לשם אבותינו

לענ"ד כלל לא מוכרח שפירוש המדרש הוא כפי שרגילים אכן לפרש 'לשם אבותינו' היינו בשמם ממש.
אלא אולי כך הוא הפירוש: אבותינו חיברו ברוח קדשם שמות חדשים לבניהם לפי המאורע, וכמו בשבטים שעל זה נסוב המדרש שאכן חיברו ויצרו שמות לפי המאורע, הפעם ילווה אישי אלי - הפעם אודה את ה '- אסף אלוקים את חרפתי - נפתולי אלוקים נפתלתי וכהנה וכהנה, וכן ידוע שבכל התנ"ך מעטים השמות החוזרים על עצמם. ולעומת זה אנחנו שאין ביכולתנו לחבר וליצור שמות חדשים משתמשים באוצר ובמאגר השמות הקיים כבר, וזהו 'לשם אבותינו', השמות שחוברו על ידי אבותינו, ולא בהכרח שמם של אבותינו הביולוגיים ממש.
אולי אף ראיתי בעבר פירוש זה, אינני זוכר היכן.

.