שו"ת אגרות משה - אורח חיים חלק ג סימן ח:
ובדבר אם מותר במקום שאסור להפסיק לפרש בפה בלע"ז כוונת ובאור התפלה אשר ע"י זה יכוין יותר לבו לשמים, פשוט שהוא הפסק ואסור, לא מבעיא באמצע הברכות אלא אפילו בין הפרקים ואפילו בפסוקי דזמרה הוא הפסק, ויש לכוין בהנוסחאות שתיקנו לנו חז"ל כפי מנהג כל מקום שבזה הוא דין הכוונה ולא לחזור התיבות אף בלשון הקדש וכ"ש שלא לתרגמם שהוא לחזור אותם בלשון אחר, ורוב פעמים אין בהם פירוש וקשה להדברים שמקלקל אותם כגון שיוסיף התיבות שמתרגם שלא במקומם אבל אף אם הוא כראוי אסור, ול"ד לניגונים בעלמא שאף שנשמע כעין הברה כיון שאין לההברה שום כוונת דבור אינו הפסק.
ובדיעבד בתפלה כיון שהוא במזיד חוזר לראש התפלה כדאיתא /או"ח/ בסימן קי"ד סעיף ז', והוא אף שהיה זה באמצעיות, עיין בבאור הלכה ד"ה אבל, ומסתבר דאומר מותר אינו כשוגג לענין זה, דהא אין החזרה ענין קנס אלא משום דבמזיד שלא הוצרך לשוח ושח הרי לא רצה להתפלל כתקנה אלא כפי שהוא רוצה שזה אינה תפלה, עיין בב"ח /או"ח/ סימן ק"ד ד"ה ובכ"מ שצריך לפרש כן בכוונתו בהטעם שכתב, ואפילו לבעל חדושי הגהות בסימן קי"ד /או"ח/ שבשח אפילו במזיד אינו חוזר לראש התפלה אלא רק לאותה ברכה אם היא מאמצעיות, משום שלא מחשיב שהתפלה אינה כתקנה בזה שלא עשה יפה לשוח באמצע הברכה, ורק בלא אמר הברכה כראוי שאמר מוריד הגשם בקיץ במזיד שהראה שאינו רוצה להתפלל כתקנה אלא על דעת עצמו שלכן תפלתו תועבה, נמי יודה בהוסיף בהברכה תיבות אחרות ותרגומים ובאורים שחז"ל לא תיקנו זה, והוא עושה זה לכוונת תפלה הרי נמצא שעושה זה לדעת עצמו ולא תפלה כתיקון חז"ל שאינה תפלה לטעמיה, ול"ד לשח דברים בטלים שלא שייכי לתפלה שלא מקלקל מה שהתפלל לדידיה, וטעם זה שייך אף באומר מותר לעשות לדעת עצמו דעכ"פ הרי לא נתכוין לתפלה שתיקנו חז"ל שאינה תפלה.
ובברכות ק"ש מספקא להמג"א בסימן ק"ד סק"ו, ובברכת המזון מסיק המג"א דחוזר לראש בסימן קפ"ג ס"ק י"א עיין שם. ומה שכתב המג"א בסימן ק"ד שם דכיון דרוב העולם אין נזהרין להשיח בברכות של ק"ש הוא כשוגג דאומר מותר שוגג הוא, שהוא לכאורה דלא כדכתבתי, נראה דהוא רק בטעות דרבים ששייך לומר שחושבים לעשות כתקנה דחז"ל דרבים ודאי רוצים לעשות כתקנה, אבל ביחיד אף שאומר מותר יודע שאין זה כתקנה שהרי רואה שאחרים אין עושין כמותו והוא המשנה אך שחושב שרשאי לעשות שלא כתקנה דחז"ל אלא לדעת עצמו שזה נחשב כלא בירך.
ומה שראה מע"כ שצדיק אחד עשה כן, אין להשגיח על זה, ואין אנו אחראים על מעשיו, ואתה צריך לעשות כדין שאסור לשנות מכפי שתיקנו חז"ל. ידידו, משה פיינשטיין.
צדיק אחד העושה כן, היינו הצדיק ממנצ'סטר זצ"ל.