המניח תפילין דר"ת כל ימיו סופו שיברך עליהן פעם אחת

[פולסברג]

בספר עיקרי הד"ט מביא מנהג מדקדקים שלא בירכו על תפילין כלל. הגה"ק ר' שמעון סופר מערלוי גם לא בירך על תפילין (וכמדומה שהמנח"א הלעיג עליו בזה, נחכה לתגובתו של הוד והדר...). וגם בימינו מכיר אני חסיד בכל מעשיו, שהולך עטור בתפילין כל היום, אבל משתמט מלברך על התפילין ויוצא יד"ח בשמיעת ברכת אחר.

אפשר להביא המ''מ? ייש''כ גדול!

[עזריאל ברגר]

בהשגחה פרטית האשכול הזה הוקפץ לאחר שבאחד הימים האחרונים הסתפקתי הלכה למעשה בענינו, ואכתוב את מה שסיכמתי כיצד לנהוג:

מי שטעה והניח תפילין דר"ת מתוך חוסר תשומת לב, שחשב שאלו הם תפילין דרש"י (אבל שניהם לפניו, והיה בדעתו להניח ר"ת אחר כך, כך שיש מקום לומר שברכתו חלה על שניהם):
א. אם שם לב מיד - טרם שאמר דיבור כלשהו שאינו מענין הנחת תפילין - יחלצם מיד ויניח תפילין דרש"י בלא ברכה (ואם טרם סיים להניח את התפילין דר"ת - לכאורה כדאי לסיים את הנחתם (ולשהות כדי הילוך ד' אמות) ואז לחלצם - ראה שו"ע או"ח לד,ב: "יָנִיחַ כְּדִבְרֵי הָאֶחָד שֶׁל יָד וְשֶׁל רֹאשׁ (וִיסַלְּקֵם מִיָּד) וְיָנִיחַ הָאֲחֵרִים עַל סְמַךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה"). וראוי שיניח אחרי התפילה שוב את התפילין דר"ת כדי לומר בהם ק"ש ופרשיות קדש והיה כי יביאך וכו'.
ב. אם כבר הפסיק בדיבור שאינו מענין התפילין, כגון שהתחיל את אמירת הקרבנות שלפני התפילה, ונמצא במקום שאפשר להפסיק - יקרא בהם ק"ש ופרשיות קדש והיה כי יביאך וכו', ויחלצם ויניח תפילין דרש"י ויתפלל בהם כרגיל, ואינו צריך להניח שוב תפילין דר"ת, ולגבי הברכה - אכתוב בסיום.
ג. אם סיים את התפילה - יניח את התפילין דרש"י בנפרד, ויאמר בהם ק"ש (ולכאורה לפענ"ד ראוי לומר את פרשיות קדש והי' וכו' - בתפילין דרש"י, כ"פיצוי" על זה שלא התפלל בהם את התפילה). ולגבי הברכה - כדלקמן.
ד. אם נמצא בין ברוך שאמר לשמו"ע - על זה הסתפקתי, ואכתוב בסיום את דעתי.
ה. באמצע שמו"ע - ברור שלא מפסיקים לחליצת והנחת התפילין.
ו. אחרי שמו"ע לפני נפילת אפים (בימים שאומרים תחנון) - אם יכול להספיק לחלוץ ולהניח בלי שיפריע לו לשמיעת חזרת הש"ץ וכיו"ב, לכאורה כדאי שיעשה זאת.
ז. באמצע הלל, קרה"ת, או מגילת אסתר - לכאורה לא ראוי להפסיק, ושמא במגילה עדיף להניח בלא ברכה כדי לקיים את מנהגנו לשמוע מגילה בתפילין דרש"י (אלא שצ"ע האם ראוי להניח תפילין באופן שיצטרך להיות "שומע כעונה" בין ש"י לש"ר).

והנה לגבי הברכה ראיתי לפני שנים רבות שיש מי שהסתפק האם יש מקום לומר שברכתו על התפילין דר"ת תעלה על התפילין דרש"י, וכפי שנהוג לכוון בהנחת תפילין דרש"י על התפילין דר"ת (ובפרט לפי הגישה ע"פ פנימיות התורה ששתיהן אמת וכו'), ועל כן הוא המליץ שיפנה לצרכיו דהוי הפסק גמור, ואח"כ יניח את התפילין דרש"י. אך בפשטות זוהי חומרא יתרה, כי מעיקר הדין ברגע שהפסיק בדיבור אפילו במילה אחת שאיננה מצורך הנחת התפילין - ודאי חייב לברך שוב על התפילין דרש"י.

ועפכ"ז נבוא לברר את השאלה מה יעשה מי שנזכר בין ברוך שאמר לשמו"ע.
מחד גיסא - לגודל חשיבות הענין של אמירת ק"ש בברכותיה בתפילין, וכן התפילה בתפילין - הלא קיי"ל שמותר להניחם ולברך עליהם אפילו באמצע ברכות ק"ש (מלבד באמצע ברכת יוצר או אהבת עולם), וכן להניחם בלא-ברכה בין גאולה לתפילה, ועפ"ז היה ראוי לומר שיחלוץ מיד את התפילין דר"ת ויניח תפילין דרש"י.
אלא שמכיוון שמדובר בהפסק משמעותי (ובפרט לפי הדעה המובאת לעיל שראוי להיפנות לצרכיו, ואז יתחייב גם בברכת אשר יצר, ויצטרך לדחותה לאחר-זמן וכו') - שמא עדיף להמשיך את תפילתו עם התפילין דר"ת, שנחשבות ג"כ סוג של תפילין. והלא רבים נוהגים להחליף את התפילין בין שמו"ע לחזרת הש"ץ וכיו"ב, אז האדם הזה יעשה הפוך, שבין שמו"ע לחזרה יחליף מר"ת לרש"י....
ודעתי נוטה שראוי לו להמשיך את תפילתו, ולהחליף רק לאחר סיום שמו"ע (וצ"ע אם ראוי לו להחליף בין ישתבח לקדיש באם יש לו זמן).

נ.ב. שלחתי את כמעט-כל הדברים הנ"ל למו"צ חשוב, והסכים עמי.