מתגובתך נשמע שפגעתי בך ואני מתנצל. אכן, קשה לי לשמוע דברים כל כך החלטיים ולא חיוביים כלפי ציבור, שמי שנמנה מבין שלומיו, ולומד מתורתם של תלמידי חכמים גדולים שעומדים בראש אותו ציבור, מבין מיד שכל טענה שלילית בהקשר של 'יראת שמים' או 'אמונה בתורה מן השמים' - איננה נכונה.
כלומר, הדיון צריך להתחיל מרבדים בסיסיים בהרבה [שאינך צריך להגיב עליהם, אני רק רוצה להבהיר את כוונתי]
א. מהי ה'רפורמה' עליה אתה מדבר?
ב. לאחר שהגדרת את ה'רפורמה', יש לדון האם ההגדרה שלך נכונה בכלל, ויש בה התנגשות במקרא ובחז"ל, ובחכמינו בכלל לאורך הדורות. או שמא התרגלת לדרך מסויימת ובעיניך כל מה ששונה ממך נקרא 'רפורמה'.
אני מוכרח להודות, שאני קורא את הודעתך ונבוך. הטענות הן רדודות, לא מבוססות, וכיצד יש להגיב עליהן?
לדגומא:
אם תיגש לחלק מהציבור הדת"ל ותשאל אותם אם ה' מסר תורה שבכתב ותורה שבעל פה למשה בסיני, הם יענו לך שלא, ויפרסמו הכפירה שלהם מעל כל במה אפשרית
מה יש לי להגיב על זה? אני מעולם לא שמעתי טענות נגד 'תורה מן השמים' בכל הישיבות הדת"ל בהן ביקרתי, ובכל שיעורי רבני הדת"ל אצלם הייתי. אכן, יש ללמוד מהי ההגדרה המדוייקת של עצם הנתינה, ומה בדיוק ניתן, אך אם כוונתך לכפירה כללית, והסתכלות על חכמת התורה כ'עוד חכמה', חלילה, על כך לא שמעתי.
ולגבי טענתך השנייה:
ועוד דבר שמציק לי מאד. נניח שרוב הרבנים הדת"ל אינם בדעה אחת עם חבריהם הריפורמים, אבל למה הם יושבים ביחד איתם בכל מיני כנסים וארגונים, אם זה רבני בית חילל וסוהר שאני יודע שלא כולם אפיקורסים, אם זה שיעורים שמוסרים ביחד בכל מיני ערבי עיון וכדומה. האם אין כאן הסכמה שבשתיקה?
אני לא נכנס להגדרת הארגונים, כי אינני מכירם ולא חקרתי ודרשתי בנושא.
אך במידה וראית תלמיד חכם יושב יחד איתם בשולחן אחד, אני חושב שאפשר לשאול אותו ולבחון את התשובה שתקבל.
ובזה יש הבדל גדול [ברוך ה'] בין הציבור הדת"ל ולבין ציבור אחר. כאן אין שומרי ראש, ואין תלמידים שכל הזמן ינסו לענות לך תשובות כאלו ואחרות, בעוד שמי יודע מה הייתה תשובת הרב. ניתן לגשת בענווה ודרך ארץ לאותו תלמיד חכם, גדול ככל שיהיה, ולשאול כתלמיד העומד בפני רבו.
אני שוב חוזר על מה שכבר אמרתי:
קשה לי לראות איך אדם מסוגל לעמוד מן הצד, ללא להכיר את הציבור לעומק, ולחלק ציונים?
אין לי עניין לתקוף, אני שואל בשיא הכנות.
את הדברים אני כותב כתור אחד שלא נמנה על ציבור זה מתחילה, אלא לאחר חקירה ודרישה, שלענ"ד לא כאן המקום לפרטם, שכן עיקרו של הדיון הוא לא על טיבו של הציבור, אלא על ההתנגדות להכפשתו בדרכים כאלה ואחרות.